כתר המלך חלק א קסט

להשתעבד עוד בו וא"כ א"ל דלדידן אתי הקרא דלא תקחו כופר על היכא שהיה עבד כהן דקיי"ל דרבו מוסר לו ש"כ ולכהן אחרי כן ודאי אסור מה"ת משום זונה לכהן ולהכי אמרינן דפטור ואף דבברייתא אמר מנין לנרצע וקיי"ל דעבד כהן אינו נרצע א"ל דעל הברייתא לא קשה דהברייתא ס"ל כמו התרגום דאסורה מה"ת ש"כ לכל עבד אבל לדידן מיירי הקרא דל"ת בעבד כהן ורבינו דנקיט נרצע כלשון הברייתא הוא משום דאורחיה דמלתא הוא כמו שכתבו התוס'

ועוד יש לומר דלרבינו אתי הקרא דלא תקחו בעבדא גנבא דמתרץ לה הגמ' בתחלה דאיכא פסידא ועביד דינא לנפשיה ורנב"י דמוקי להברייתא והקרא על היכא שמסר לו ש"כ ס"ל דהברייתא אתיא כהמתרגם דס"ל דהוי איסור דאורייתא ולרבינו שרי לדידן משום איסור דרבנן דגזרו ע"ז והקרא אתיא על עבד גנב כמבואר

אמנם יש לדחות זה דהא חזינן דרבינו אינו מביא כלל זה דעבדא גנבא משמע דס"ל דרנב"י דמוקי היכא שמסר לו ש"כ חולק על אוקימתא של עבדא גנבא ולימא הסברא השתא לית ליה אימתא דרבו ולהכי הוי במקום פסידא וא"נ כן צ"ל כמו שבארנו דלרבינו אתיא הקרא על עבד כהן כמבואר

והנה כמו"ח הגאון ז"ל הביא ראיה לדעה זו שאסור רק מדרבנן מהא דאיתא במס' קדושין (דף סח ע"ב) שפחה כנענית ולדה כמותה מנין וכתבו התוס' לפ"ר משמע דה"פ נימא דישראל הבא על השפחה הולד כשר והיאך נוכל להכשיר באין קדושין ויש עבירה משיש קדושין ויש עבירה ואומר דהולד הולך אחר הפגום וכ"ת כו' עכ"ל ולפ"ד רבינו ז"ל ניחא שפיר דהא גבי שפחה ליתא איסור כלל מה"ת ומה דאמרה המשנה יש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום היינו היכא שיש איסור מה"ת אבל לא הכא דלא הוי רק איסור דרבנן וא"ל דהולד כשר ולקמן נבאר זה

ועוד יש לענ"ד לכאורה להביא ראיה דהוא רק איסור דרבנן מהא דאיתא במכילתא פ' משפטים פ"ג ומניין שתהא נקנית בכסף ר' ישמעאל אומר קו"ח ומה שפחה כנענית שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף אשה ב"י שנקנית בביאה א"ד שנקנית בכסף ע"כ. ועיין תוס' קדושין (דף ה ע"ב) ד"ה שכן דכתבו דהמ"ל ש"כ אסור. והנה א"נ דאיסור ביאה דש"כ הוא מה"ת הא יש לדחות קו"ח זה ונהי דזה לא מצי לומר דביאה אינה קונה בה מטעם האיסור כמו כל מקום שנעשה באיסור ואמרינן בזה אי עביד לא מהני ז"א לפי מאי שכתבו האחרונים דל"א אי עביד ל"מ רק היכא דיתוקן האיסור אי לא יהני מעשיו אבל היכא דלא יתוקן ל"א אעל"מ וא"כ ה"נ אף א"נ דלא נקנה מ"מ האיסור ביאה לא יתוקן ולא שייך לא מהני ובכ"ז יוכל לדחות דלאו קו"ח מה לש"כ להכי אינו קונה בה ביאה משום דהוא איסורא והתורה לא תתרבה קנין באיסור ולהכי גבה ליתא רק קנין כסף אבל באשה ב"י דהביאה הוא היתר אינו קונה רק ביאה ולא כסף. אך יש לדחות דהא חזינן דאף גבי ממזר דביאתו בהיתר לגבי ש"כ אף א"נ דאסור מה"ת כדאיתא בקדושין (דף סט) ומ"מ אינו קונה ש"כ בביאה אלא בכסף אלמא דלא הוי מחמת האיסור ושפיר יליף הק"ו על בת ישראל

והנה יש להקשות א"נ דהוא רק איסור מדרבנן מהא דאיתא במשנה בקידושין (דף סט ע"א) ר"ט אומר יכולין ממזרים ליטהר כו' ובגמ' איבעיא להו ר"ט לכתחלה קאמר או דיעבד קאמר ר"ש דאושפזיכנא דר"ש ממזר הוי כו' וא"ל אי אקדימך טהרתינהו לבנך א"א בשלמא לכתחלה שפיר אלא א"א דיעבד מאי נינהו דמינסב ליה עצה וא"ל זיל גנוב ותזדבן בע"ע ותהא מותר בש"כ ובשני דר"ש מי הוה כו' ופירש רש"י ד"ה מאי ניהו כו' והה"ד נמי מצי להקשות ומי שריא לאנסובי עצה לגנב אלא מקושיא אחרת סלקי דאי הוי מקשי ליה זה המ"ל מכור עצמך וכר"א דס"ל דאף המוכר עצמו רבו מוסר לו ש"כ וכן כתבו התוס' שם והנה א"נ דאיסור זה של ש"כ הוא רק מדרבנן תקשה זה דהא כתבו התוס' במס' ב"ב (דף יג ע"א) גבי מי שחצי עבד וחב"ח וא"ת אמאי כופין את רבו וימכור א"ע בעבד עברי ומוסר לו רבו ש"כ וי"ל דאסור למכור א"ע בעבד שנאמר כי לי ב"י עבדים כו' והנה איסור זה של למכור א"ע לעבד הוא מה"ת מקרא דלי ב"י עבדים דהא אומר בקידושין זה טעם על הקרא שנרצע אוזן ששמע כו' וא"כ אם ימכור עצמו בעבד עברי בלא שימכרוהו ב"ד נמי יעבור על איסורא בשלמא א"נ דכל איסור זה הוא מה"ת לא קשה דעביד איסור זה דאמרינן דלא אסרה התורה למכור רק היכא שמוכר עצמו בלא לקיים המצוה לטהר א"ע אבל על האי גוונא דממזר לא אסרה התורה כי היכא דיכול לישא שפחה לטהר בניו אמנם א"נ דכל איסור שפחה הוא רק מדרבנן א"כ טפי עדיף שיעבור על האיסור של דרבנן לישא שפחה משיעבור על איסור תורה למכור א"ע וע"י זה יטהר את בניו שישא שפחה ולא יצטרך לעבור על איסור תורה למכור בע"ע אך לא קשה דהא כבר כתב הטורי אבן בחגיגה (דף ב ע"ב) דכל היכא שמוכר א"ע לצורך ממון וכדומה אבל כדי למנוע אפי' מאיסור של דרבנן ליתא איסור כלל וניחא הכא דעושה כן למנוע איסורא דרבנן. וכן יש לבאר המשנה במס' גיטין (דף מא) מי שח"ע וחב"ח לישא שפחה אינו יכול ב"ח א"י אלא כופין את רבו ומשחררו כו' והא אומר לישא שפחה אינו יכול משמע דאי יכול לישא שפחה הא די בזה אף דאינו מקיים בזה מצות פו"ר ורק שבת כל דהו די בזה וא"כ א"נ דאיסור שפחה הוא רק מדרבנן טפי עדיף שיעבור על איסור שפחה דהוא מדרבנן משישחררו דקיי"ל כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ואיך התירו לו לעבור על עשה של תורה כדי שלא יעבור על איסור של דבריהם אך זה ניחא שפיר דהא התוס' מקשים שם במס' ב"ב וא"ת ולישא ממזרת דעבד שרי בממזרת וי"ל דאין תקנה להרבות ממזרים בישראל והקשה הט"א שם בחגיגה כיון דכל איסור זה שלא להרבות ממזרים הוא רק איסור מדרבנן והביא ראיה לזה ממס' סוטה (דף כה) וא"כ היאך התירו להרב לעבור על מ"ע של לעולם בהם תעבודו אמנם לפי מה שכתב רבינו לקמן בפרק ט' מהל' עבדים ה"ח וכל המשחררו עובר בעשה כו' ומותר לשחררו לדבר מצוה אפילו לצורך מצוה של דבריהם וצריך לומר דטעמו של רבינו דמתיר אפילו לצורך מצוה של דבריהם הוא כמו שכתב הר"ן ז"ל שם בשם י"א במס' גיטין דכל איסור זה של לעולם בהם תעבודו הוא משום חנינה דלא תחנם וכיון דמשחררו כדי שלא יעבור על איסור של דבריהם נמי שרי דאינו עובר על עשה כלל דאין עושה לו חנינה בזה דעושה לטובתו שלא יעבור על איסור וא"כ ניחא נמי התירוץ שלא להרבות ממזרים דכיון דעושה משום שלא להרבות ממזרים ליתא בזה עשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ ה"נ ניחא מאיסור שפחה א"נ דהוא רק מדרבנן מ"מ כדי שלא יעבור על איסור זה דרבנן שרי לרב לשחררו ואינו עובר כלל בעשה דלעולם בהם תעבודו כמבואר וכן לפי מה שדחה הט"א דברי הר"ן ז"ל ומפרש דרבנן הפקיעו לשיעבוד של האדון וליתא העשה של לעולם ב"ת וא"כ ה"נ ניחא דהפקיעו רבנן השעבוד כדי שלא יעבור על איסור שפחה וליתא עשה כלל. וצריך לומר לפ"ז הא דקאמר שם לבטל והלא לא נברא העולם כו' אלא לשבת וכתבו התוס' דלא נקיט פו"ר כדי דלהוי מצוה רבה דאומרים להאדון חטא שיזכה העבד ולפ"ד דבארנו הא ליתא כלל איסור עשה הכא להאדון וא"כ די לומר מפו"ר לחוד אך א"ל בזה כמו שכתבו התוס' במס' גיטין דלהכי מביא הקרא דשבת ולא הקרא דפו"ר דעל פו"ר עבד אינו מצווה ועל שבת הוא מצווה ולא ממצוה רבה

ועוד יש לומר דלא קשה מהמשנה זו אף א"נ דאיסור שפחה הוא מדרבנן מ"מ אם ישא שפחה גם היא תעבור על האיסור משום חצי הב"ח ואי ישא ב"ח תעבור על האיסור דנושא עבד ולדידה ליתא מצוה כלל דלא מיפקדה אפו"ר כמו שכתבו התוס' דלהכי לא דחה הכא העשה הל"ת משום דעל ל"ת הוא נמי מצוה וא"כ לא תרצה היא לעבור אף על איסור אף דהוא מדרבנן כדי שיזכה הוא ולהכי כופין את רבו ומשחררו לגמרי