כתר המלך חלק א טז

ישלם ונתן אותו וכמו דכתיב גבי תרומה ורק גבי תרומה פליגי רבנן על אבא שאול משום דכתיב בהדיא אכילה ואכילה בכזית וגלי התורה הכא בהדיא דהוה בכזית והקרא דונתן אתי על דבר שראוי להיות קודש אבל גבי הקדש דמלת אכילה לא כתיב ורק קרא דונתן כ"ע סברי דהוה בפרוטה דהקרא מגלי בהדיא דהוי בפרוטה אבל אי הוה כתיב ביה אכילה הוה נמי הקדש לדידן כמו תרומה דאינו חייב אלא בכזית

ועתה יתבאר שפיר לעולם גבי בב"ח וכה"כ מודה רבא דמדלא כתיב אכילה בגופה אתי לנו לגלות דחייבין אף שלא כד"ה דלא אתי לענין אחר לגלות אבל הכא גבי הקדש אמרינן דילפינן חטא מתרומה ולחייב דוקא מג"ש זו דרך הנאתו כמו בתרומה והא דלא כתיב אכילה בגופיה אתי לגלות לנו דחייבין על פרוטה מקרא דונתן וישלם ולא על כזית אבל אי הוי כתיב בגופיה אכילה הוה כמו תרומה דחייב רק בכזית אבל דרך הנאתו שפיר בעינן ומתורץ קושית המהרש"א דבב"ח וכה"כ מודה רבא וכמו דפסקינן בתרווייהו כרבא כמבואר

ולפ"ז ניחא נמי דלפי תירוץ המהרש"א דבין בב"ח ובין בכה"כ פליג רבא וס"ל בתרווייהו דאינו חייב אלא כד"ה וכן לפי' מאי שתרצו דקושית הגמרא הוא רק לאביי לשיטתו תקשה שפיר הא לפי לישנא קמא שם דף כ"ה ע"ב ס"ל לאביי נמי דלא אפשר ומכוון אסור לכ"ע וא"כ גם לדידיה תקשה מריב"ז שישב בצלו של היכל דהו"ל לא אפשר ומכוון וצריך לומר ע"כ דשאני היכל דלתוכו עשוי ושרי משום דהוי שלא כד"ה ותקשה גם לאביי מבב"ח כקושית המהרש"א ז"ל אליבא דרבא ולאביי ליתא התירוצים ולפ"ד ניחא דשני לנו מעילה מבב"ח וכה"כ דהכא אתי על ש"פ ולא על שלא כד"ת כמבואר

והנה השעה"מ מתרץ כן דרבינו יליף באמת לקמן בפ"א מה' מעילה ה"ג אזהרה על מעילה מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך ולא מג"ש מתרומ' וא"כ מיקרי כתיב ביה אכילה בגופיה ולא לקי אלא כד"ה ולהכי אמר שאני היכל דלתוכו עשוי היינו משום דכתיב במעילה קרא דאכילה ע"כ

והנה מקרא זה ידעינן בין על קדשי מזבח ובין על קדשי בדה"ב כמו שמבאר שם המשל"מ בפ"א מה' מעילה דילפינן מקרא דונדריך כו' עי"ש

ועפ"ז ניחא במס' חולין דף ק"כ ע"ב והא דתניא כו' וההקדש כולהו משקין היוצאין מהן כמותן מנלן וכ"ת כו' תינח היכא דאיסור בא מאליו היכא דלא בא מאליו מנלן ופירש רש"י ז"ל אבל גבי הקדש לא אתי מנייהו והקשו התוס' ד"ה היכא כו' וא"ת בהי מיבעיא ליה אי בהקדש הא לא כתיב ביה אכילה כו' ולפ"ד רבינו ניחא שפיר דילפינן על איסור מעילה בהקדש מקרא דלא תוכל לאכול כו' דכתיב ביה אכילה בגופיה ולקי דוקא כדרך הנאתן שפיר מקשה על משקה היוצא מהן אף דמיירי בקדשי בדה"ב דעל הכל אינו חייב אלא כדר"ה כמבואר. ומ"מ בזה מודה רבינו דאינו חייב אלא בפרוטה אע"ג דכתיב אכילה בגופיה כמו שמבאר שם המשל"מ בפ"א מה' מעילה דהקרא זה של לא תוכל אתי על אזהרה על פרוטה דילפינן מקרא אחר דכי תמעול מעל כו' דכתיב ישלם ונתן וע"ז קאי הלאו דלא תוכל הכל כמו שמבאר שם המשל"מ אבל לענין שלא כד"ה כיון דכתיב ביה אכילה אמרינן דאינו חייב אלא כדרך הנאתן דלית לנו לימוד אחר לחיוב על שלא כד"ה כמו על פרוטה דילפינן מוישלם כמבואר

וניחא נמי דעת הרי"ף ז"ל דהביא בפסחים זה דהכל מודים בכה"כ שלוקין עליהן אף שלא כד"ה אבל לענין בב"ת אינו מביא דהוא סובר כרבא דבזה דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין עליהן אף שלא כד"ה אבל ממה דילפינן ממידי דכתיב ביה אכילה כמו מעילה ובב"ח חייב נמי אף שלא כד"ה ודלא כאביי ואי תקשה מהברייתא דאיב"י נתרץ כמו שבארנו לעיל ואף לפי מה שכתב המשל"מ הכא דאי ילפינן מהג' לא תבשל על אכילה והנאה נמי לקי אף שלא כדרך הנאתו דמיקרי לא כתיב ביה אכילה בגופיה מ"מ דברי הרי"ף ז"ל ניחא שפיר שהוא לא הביא כלל הלימוד על אכילת והנאת בב"ח מהג' לא תבשל וא"כ א"ל דיליף באמת על איסור אכילה והנאה בבע"ח מקראי דאיסי או מלא תאכלו כל נבלה ושאר לימודים דכתיב בהו אכילה ולהכי השמיט גבי בב"ח כמבואר

אך לפ"ז נדחה מה שתרצתי את דברי הטור שהשמיט הא דבב"ח משום דס"ל כרבא דהא הטור ז"ל יליף בסי' פ"ז ביו"ד דבב"ת אסור באכילה ובהנאה מהג' לא תבשל דכתיב וא"כ מיקרי דלא כתיב ביה אכילה בגופיה ולמה לא הביא זה לגבי בב"ח וכן בכה"כ דלא מצינו חולק בזה ואף שבחוץ לארץ איסור כה"כ הוא דרבנן מ"מ בא"י הוא אסור מה"ת ואינו מותר שלא כד"ה רק לחולה שיש בו סכנה וה"ל לבאר כמו שמבאר בסי' רצ"ו דין דכלאי הכרם בא"י וצ"ע ולקמן בפ"ט מה' מ"א נבאר בזה בס"ד עי"ש

במשנה למלך ה"ח בד"ה אבל כו' וראיתי להתוס' בקידושין דף נ"ו ע"ב על הא דאמר שם המקדש בערלה כו' שהקשו אמאי אינה מקודשת הא שרי שלא כד"ה כו'. ודבריהם תמוהין דבפ' כ"ש אמרינן רק דליכא מלקות שלא כד"ה אבל איסורא איכא כו' ואם כוונתו לומר דשרי מה"ת וכיון דאסור רק מדרבנן חוששין לקידושין גם בזה אינו דהא קיי"ל המקדש אפילו באיסור דרבנן אין חוששין לקידושין וכמו שפוסק רבינו בפ"ה מה' אישות כו' ס"ד שדברי התוס' תמוהין עכ"ל

ולענ"ד דברי התוס' נכונים דנהי דזה ודאי מודים התוס' דאיסור דרבנן יש אף בשלא כד"ה ואף דקיי"ל דבאיסור דרבנן נמי אין חוששין לקידושין מ"מ מקשים שפיר דלא מ"ל דכל עיקר הא דאינה מקודשת באיסורי הנאה הוא רק מדרבנן אבל מה"ת הוה קידושין א"כ תקשה מהא דאיתא במס' סנהדרין דף פ"ח ע"א דברי ריבות זו עגלה ערופה בפלוגתא דר"א ורע"ק כו' ופירש רש"י ז"ל אם הביא עגלה ערופה למר הוה עגלה ערופה ואי קידש בה אשה אינה מקודשת ולמר לא הוה ע"ע ואי קידש מקודשת דלא הוה איסורי הנאה כו' עכ"ל נמצא דאתי הקרא דדברי ריבות על עגלה ערופה דהוה, זדונו כרת משום דאי קידש אשה אינה מקודשת מטעם דהוה איסורי הנאה נמצא מוכרח מזה דבאיסורי הנאה מה"ת אינה מקודשת ותקשה א"כ מ"ט באיסורי הנאה מה"ת אינה מקודשת והא שרי מה"ת ליהנות שלא כד"ה דאינו אסור אלא מדרבנן וא"כ מ"ט לא הוה קידושין מה"ת ותרצו די"ל מ"מ שפיר דמה"ת אינה מקודשת כגון שלא שוה פרוטה א"נ משום שהאשה סברה כו' והוה קידושי טעות כו'. ועפ"ז ניחא נמי הא דהקשו המפרשים על תירוץ הראשון שבתוס' משום דלא הוה שוה פרוטה הא קאמר שמואל לעיל דף י"ב קידשה בתמרי כו' חיישינן שמא שוה פרוטה במדי והוה קידושי ספק וא"כ גם הכא להוי מטעם זה קידושי ספק דילמא הוה ש"פ במדי ולפי משמעות המשנה משמע דאינה מקודשת כלל ולפ"ז ניחא דבאמת לפי דין המשנה ניחא שפיר דלא הוה קידושין כלל משום איסורי דרבנן דאסור בכ"ד אף שלא כד"ה ואף בלא התירוץ דאינה ש"פ ורק התוס' רוצים לישב גם את הקרא של הדברי ריבות דמה"ת אינה מקודשת ואמרינן דהתוס' ז"ל ס"ל הכא כמו שכתב הרא"ש ז"ל בשם הר"י שם במסכת קידושין דף י"ב דהא דאמר שמואל חוששין לקידושין הוא רק חומרא מדרבנן דמה"ת אין להקדש אלא מקומו ושעתו ורק חוששין שמא יבוא אחד ממדי ויטעה דבש"פ א"מ וכן הביא הב"ש בסי' ל"א באה"ע וא"כ שפיר ניחא תירץ התוס' דלא הוה ש"פ וא"כ מה"ת אינה מקודשת וניחא שפיר הא דפליגי בעגלה ערופה ולמר מה"ת אינה מקודשת כמבואר

אך זה צריך לבאר היאך הדין בעגלה ערופה אם אסורה רק כדרך הנאתו או אפילו שלא כד"ה

והנה ראיתי להגאון רע"ק איגר בחיו"ד סי' שמ"ט שהביא בשם ספר גינת ורדים דמת אסור אף שלא כד"ה והלא מת דאסור שלא כד"ה הוא ע"כ משום דכל איסור הנאה דמת