כתר המלך חלק א קסד

זה בשום מקום וא"כ ודאי לא בעי גניזה אחרי המחיקה ועיין תוס' בערכין (דף ו' ע"א) ד"ה יגיד ובמג"א (סי' לב ס"ק נו) עיי"ש. ונ"ל לפרש דמיירי כמו שאומר בירושלמי שם פ"ג והביא התוס' בסוטה (דף כ ע"א) ד"ה מגלתה כו' כמה ימחק בש"א אחת ובה"א שתים ומפרשי הירושלמי פירשו דעל אותיות השם קאי ודי לב"ש אי נמחק רק אות אחת מהשם ולב"ה שתי אותיות ובזה הוא הדין דאי אמרה איני שותה מערערין אותה בע"כ ורק אם אמרה טמאה אזי כיון דנשארה כל המגילה בשלימות שלא נמחקה דינה לגונזה ומיירי התוספתא הכא באופן זה שנמחק אות אחת או שתים מהמגלה והוה הדין לענין הכל כמו אם נמחקה כל המגלה והיא נגנזת וזה לא צריך רבינו להביא דדבר פשוט הוא כיון דנשארה המגלה ורק אי נמחקה כולה לא בעי גניזה כלל דלית ביה שום קדושה כמו שפוסק רבינו לעיל בפכ"ג מהל' שבת דאין מצילין מפני הדליקה אם לא נשאר פ"ה אותיות עיי"ש ודוק

הלכה ז מגלת סוטה שכתבה בלילה פסולה שנאמר וכתב והשקה והקריב כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגלה והשקייתה ביום עכ"ל. וכתב הכ"מ בסוטה (דף יז) אלא דהתם מייתי לה מקרא אחרינא עכ"ל. והנה נ"ל ליישב דברי רבינו דאף אם נימא דמצא דרשה זו באותו מקום מ"מ מ"ט שביק הלימוד שבגמ' דידן ובמס' מגלה (דף כ ע"ב) דיליף לה מזה דכתיב כל התורה הזאת והתם כתיב ע"פ התורה אשר יורוך והמשפט כו' מה משפט ביום אף מגלת סוטה ביום. ונ"ל לומר כן דהנה התוס' כתבו שם במס' סוטה רש"י פירש מה משפט ביום בסנהדרין נפ"ל מוהיה ביום הנחילו את בניו ול"מ דהא עפ"י התורה כתיב גבי זקן ממרא דמשתעי בדיני נפשות והאי קרא דביום הנחילו משתעי בדיני ממונות אלא מקרא דוהוקע נפ"ל התם דביום ונ"ל דכל דין סוטה בין גמר בין תחלה פסול בלילה דומיא דדיני נפשות ולא כד"מ דתחלת דין ביום אבל גמר דין אפילו בלילה עכ"ל

והנה הטורי אבן במס' מגילה שם כתב וא"י מאי קשה להו על פירש"י דאע"ג דעפ"י התורה בזקן ממרא כתיב מ"מ לא מיירי מהוראת משפט דר"נ אלא מהוראה ומשפט דעלמא לר"מ בדבר שזדונו כרת ולר"ש אפילו ד"ס כו' ומשפט זה דמיירי קרא אינו בד"נ ואפילו ד"מ במשמע עכ"ל. נמצא דא"ל דלפי דילפינן מקרא זה דמשפט דכתיב גבי ד"מ אז לא נדע רק על החלת דין אבל על גמר דין לא נדע וא"כ ניחא הכא דאמר רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה דזה הוי כהתחלת דין אבל השקאה דהוי כגמר דין לא נדע מקרא דמשפט דהוי ביום דגמר דין דד"מ כשר גם בלילה להכי מביא רבינו על השקייתה דהוא ביום מקרא דהוקשה לקרבנה שהוא ביום והסוגיא דמגילה דמייתי קרא דמשפט אף על השקאת סוטה דהוא ביום דהוא כגמר דין א"ל דהתם הא קאי על סתם משנה וסתם משנה ר' מאיר ור"מ הא ס"ל במס' סנהדרין דאף גמר דין הוי ביום ולהכי די מקרא דמשפט אבל לדידן על גמר דין צריך להביא ממקום אחר כמבואר

ועוד נ"ל לומר אפילו אם נאמר דגבי סוטה אין לחלק בין תחלת דין לסוף דין וכמו שמבאר הטורי אבן הכא דאף אי נילף מדיני ממונות מ"מ גבי סוטה פסול בין בתחלת דין ובין בסוף דין דילפינן מתחלת דין מ"מ ניחא דברי רבינו שהביא מלימוד אחר. דהנה בח"מ (סי' ה) יש שתי דעות אם כשר בדיעבד אם דן בלילה ומבאר הנתיבות שם כן בס"ק ב' דרבינו דיליף לקמן מהקישא דיבים לנגעים למעט בלילה וס"ל דמה"ת חד נמי כשר לדידיה שפיר ס"ל דבדיעבד כשר אי דן כמו שכתב הירושלמי שהביאו הפוסקים אבל ר' מאיר דס"ל דדין בעי שלשה דוקא וכן ס"ל לרבא בסנהדרין (דף ג) לדידהו אפילו בדיעבד לא הוי דין עיי"ש מה שמבאר בארוכה וא"כ ניחא שפיר דהנה שם מקשה הט"א במגילה כיון דילפינן מדיני ממונות א"כ למ"ד בד"מ כשר בדיעבד בלילה אם דן גם גבי סוטה מנ"ל דאף בדיעבד פסול בלילה דמקרא דתורה דכתיב דמעכבא לא נוכל ללמוד עיכובא על זה הדבר אשר ממקום דילפינן ג"כ אינו מעכב בדיעבד כו' אמנם הא שם בסוטה קאמר רבא ורבא הא מבאר הנתיבות ז"ל דס"ל דאף בדיעבד פסול אי דן בלילה וכן הסוגיא שם במגילה נמי ס"ל כרבא או כר' מאיר דס"ל דבדיעבד נמי פסול להכי די דיליף מקרא דמשפט אבל רבינו א"ל דס"ל בדיעבד כשר כמו שמבאר הנתיבות וא"כ צריך לימוד אחר על סוטה מקרא דהוקש לקרבנה דקמיצה פסול אף בדיעבד בלילה מקרא דביום צוותו דמביא במגילה דאף בדיעבד בסוטה פסול אם כתב או השקה בלילה כמבואר ודוק

הלכה ט ואם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה שנאמר וכתב הכהן כו'. והנה הכ"מ לא הראה מקור לזה דכהן קטן פסול. ונ"ל לומר כן עפ"י מאי שפוסק רבינו לעיל בפ"ג מהל' גירושין הל' ט"ו דקטן שכתב גט אם התורף אז פסול אפילו גדול עומד ע"ג ומפרש לה רבינו בהל' ט"ז ולמה אין כותבין כו' מפני שצריך הכותב לכתוב לשם המגרש ולשם האשה המתגרשת כו' וחרש שו"ק אינן בני דעה כו' וביאר הרה"מ ז"ל דרבינו ס"ל דבתורף לא מהני אם עומד ע"ג משום דבעי כתיבה לשמה עיי"ש וא"כ ה"נ בסוטה דקיי"ל כמו שכתב רבינו לקמן בהל' י"א כתבה שלא לשמה פסולה וא"כ גם קטן פסול דהא לא יוכל לעשות לשמה אפילו גדול עומד ע"ג ודוק

הלכה יב מי סוטה כו'. וכתב הכ"מ גרסינן בפ"ד דסוטה מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה השבועה ואח"כ כתב כו' וא"י למה השמיטו רבינו ואע"פ שבירושלמי פ"ב משמע כו' לא ה"ל להניח גמ' דידן דפשיטא ליה עכ"ל. וכתב הק"ע בירושלמי לתמוה על הכ"מ דהא כתב רבינו זה לעיל בהל' ז' כתבה קודם שתקבל השבועה פסולה כו' וכתב לפ"ז הק"ע דע"כ לא היה לו הגירסא זה בד"ר ולהכי תמה עליו. ונ"ל לומר אם נאמר דלא היה הגירסא בד"ר דכתבה קודם פסולה והוא משום דסמיך על דברי הירושלמי נ"ל לומר טעם נכון מ"ט שביק גמ' ופוסק כהירושלמי. דהנה בגמ' (דף כ ע"א) איתא כל הסוגיא דאין מגילתה כשרה להשקות סוטה אחרת והביא שם הגמ' פלוגתא דתנאי ומשמע דהטעם הוא כמו שכתב רש"י ז"ל במשנה דבעינן כתיבה לשמה דכתיב ועשה לה הכהן לה לשמה כו' וס"ל דלא קאי רק אמחיקה כמו ראב"י שם בגמ' וכן משמע מדדחה ר"פ שם דלמא לא הוא עד כאן לא קאמר ת"ק התם אלא משום דכיון דאנתקי לשום רחל לא הדר אינתקי לשום לאה והוא רק משום לשמה וא"כ קשה טובא דהנה התוס' מקשים שם בע"א ד"ה אמר ועוד האמר רבא מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה וא"כ מ"ט דמ"ד מוחקין לה מה"ת וי"ל מ"ד מוחקין לה מה"ת כגון אם נכתב אותה פרשה בתורה לאחר שקיבלה עליה השבועה אע"פ שהסופר לא נתכוין לשם סוטה אלא לשם ס"ת כו'. והנה זהו גבי ס"ת אך איך קאמר דאין מגילתה כשרה להשקות סוטה אחרת וחד מ"ד ס"ל דכשרה ואף למ"ד דאינה כשרה הוא רק משום לשמה ת"ל דפסול דלגבי הסוטה האחרת הוה כתבה קודם שקיבל השבועה וליכא למימר דמיירי כגון שהשביעה תחלה סוטה אחרת ואח"כ זו הא קיי"ל אין משקין שתי סוטות כאחת וכמו שפוסק רבינו לעיל ופוסק כר' יהודה דיליף מקרא דאותה דאף אם היא רותתת אלא ע"כ צ"ל דס"ל להאי סוגיא הכא דכתבה קודם שהשביעה כשר או דס"ל כר"ש דאין משקין שתי סוטות משום שלא יהא לבה גס בה והיכא דרותתת שרי להשקות שתים כאחד ולפ"ז ניחא הא דשם (דף יט) מקשה והאמר רבא מגילת סוטה שכתבה קודם שבועה לא עשה ולא כלום משום דמקשה על ר"ש וא"כ ניחא דבעי לה לפסול את מגילתה לסוטה אחרת ואעפ"כ ס"ל דכתבה קודם שבועה לא עשה ולא כלום דמשכחת ה לדידיה כשרותתת דמשקה שתים כאחת אבל רבינו דפוסק דאין משקין כלל וא"כ צ"ל ע"כ כדברי הירושלמי לחד מ"ד דכתבה קודם שתקבל השבועה כשר וניחא דלהכי פסלינן רק משום לשמה ופוסק כהאי סוגיא ודוק.