כתר המלך חלק א קסג

למה לא הביא הרמב"ם דין זה ע"כ. ונעלם מאתו דבר זה שכתב רבינו הכא על עור טהור כמו ס"ת והוא מהירושלמי כמו שכתב הכ"מ הכא

שם וכותב כל הדברים שהשביע אותה בהם אות באות מלה במלה כו'. והנה איתא בירושלמי במס' סוטה (פ"ב ה"ד) ר"י בעי כתב מפיו ומחק בעפר היה כותב ראשון ראשון ומוחק עכ"ל. וכתבו הק"ע והפ"מ לפרש זה דמבעי ליה כתב מפיו אם כתב מגילת סוטה בע"פ ולא כתב מספר דקיי"ל ספר שכתב שלא מן הכתב אסור לקרות בו ונשאר הירושלמי ע"ז בבעיא דלא אפשטא ותמהו מפרשי הירושלמי על רבינו מ"ט לא הזכיר זה הדין דצריך לכתוב מן הכתב אם כתבה ע"פ הוה ספק אם כשרה

ונ"ל ליישב כן דהנה במס' יומא (דף לז ע"ב) איתא ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כ"ע כו' ש"מ כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה אר"ל משום ר"י בא"ב מיתיבי כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא כו' התם בסירוגין וכתבו התוס' הא דאמר בפ"ב דמגלה אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב כיון דכותבין ר"פ ור"ת שרי ועוד כיון שהוא פרשה קטנה שרי כמו דשרינן התם תו"מ משום דגריסין בהו ע"כ. והנה רבינו דפוסק לעיל בהל' ס"ת דאין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה ע"כ צ"ל דס"ל נמי דהטבלא היה כתוב בסירוגין ואי תקשה היאך כתבו בע"פ צ"ל דקיי"ל דזה שרי לכתוב בע"פ כמו תו"מ דמגריס גריסין והטבלא א"מ לדינא ורק היא עשתה אילו לא ידע הכהן לכתוב כלל כתבה על הטבלא בסירוגין להזכיר ורבינו לא הזכיר כלל הא דטבלא דזהו לא לדינא אלא למצוה לא הביא זה כמו שבארנו לעיל בהל' שופר דכל דבר שעשוי בבית שני משום הידור לא הביא ולהכי לא הזכיר נמי הא דטבלא והירושלמי הכא דקמבעיא ליה צריך לומר דס"ל כמו דתני ר' הושעיא הכא בירושלמי הל' ב' דכל פרשת סוטה היה כתוב על הטבלא דממנה היה קורא ומתרגם וס"ל ע"כ דכותבין מגלה לתינוק להתלמד בה כמו שכתבו שם הק"ע והפ"מ ומיבעי ליה להכי אם כתבה בע"פ מהו דהיינו מפיו דס"ל דגם פרשת סוטה בעי מן הכתב אבל אנן הא ס"ל ע"כ דעל הטבלא לא הוה כתוב רק בסירוגין ופרשת סוטה הוי ע"כ כמו תו"מ דשרי בע"פ . וליתא להבעיא כלל

וניחא נמי עפ"ז דברי הרי"ף ז"ל דפוסק במס' גיטין (דף ס) דכותבין מגלה לתינוק להתלמד בה ודחקו בזה הרא"ש והר"ן ז"ל מנ"ל זה ולפ"ז א"ל דמזה יצא להרי"ף ז"ל אחרי דחזינן דר' הושעיא הכא בירושלמי ובירושלמי דמס' יומא פ"ג ס"ל בהדיא דכל הפרשה היתה כתובה על הטבלא א"כ ס"ל ע"כ דכותבין מגלה לתינוק כו' אף שלא להכלים ופוסק כפשיטותא של הירושלמי ואף שבגמ' דידן קא שקיל וטרי בזה כמבואר והבעיא השניה דהוה כותב ראשון ראשון פוסק רבינו לקמן בפ"ד דפסולה משום דבגמ' (דף יז) אמרינן דהוא פסול והבעיא הג' דמחק בעפר סמיך רבינו על מה שכתב לקמן ונותן לתוכו המגלה ומוחק והוא בהמים שנותן לתוכו הוא מוחק כמבואר ודוק

הלכה יא ואח"כ כהן אחד בא אליה מכהני העזרה ואוחז בבגדיה מכנגד פניה וקורע עד שהוא מגלה את לבה כו' עכ"ל. והנה רבינו כתב מלת מכנגד פניה אשר היא לכאורה למותר אך הוא בא לבאר דלא נימא כדברי הספרי שהביא התוספות במסכת סוטה (דף ח ע"א) ד"ה ויתגרו בסדין של בוץ היה פורש כו' וכהן פונה לאחוריו ופורעה כדי לקיים מצות פריעה ואתי רבינו לומר דלא כהספרי דפונה לאחוריו אלא מכנגד פניה עומד וקורעה ופורעה והוא משום דבגמ' דידן משמע דלא כהספרי דא"כ מאי מקשה הגמ' דרבנן על דרבנן דלמא לרבנן ליתא הכא הרהור דעושה כדברי הספרי דפורש סדין והכהן פונה לאחוריו וש"מ דהגמ' לא ס"ל כהאי דספרי ופוסק רבינו כן

ומה שלא הביא רבינו דברי הספרי דאומר שם ולקח הכהן מיד האשה מלמד שאם פרסה נדה אינה שותה הוא מטעם דמפרש לה כמו שפירש הזית רענן על הילקוט דהטעם הוא משום תטמא הכהן והמנחה ואסורה לכנוס לעזרה וא"כ לא צריך רבינו להביא דסמיך ע"ז דאמר לקמן ה' ט"ז הוציאהו כדי שלא תפרוס נדה ותהא אסורה בעזרת נשים וא"כ אם היתה נדה גם מתחלה אינה שותה עד שתטהר ותכנס לעזרה וע"ז סומך ודוק

פרק ד הלכה ב ואין משקין שתי סוטות כאחת שנאמר והעמיד אותה הכהן כו'. ועיין לקמן בפ"ד מה' פרה אדומה הל' ב' מה שבארנו

הלכה ד אמרה איני שותה קודם שתמחק המגלה הרי מגלתה נגנזת כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ ודע דבתוספתא פ"ב ובירושלמי פ"ג תניא גבי מגילתה נגנזת תחת צדו של היכל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו עכ"ל. ונ"ל לבאר כן דהנה בירושלמי שלפנינו גרסי הק"ע והפ"מ תחת צירו של היכל ולא גרסי תחת צדו של היכל משום דהקרבן עדה שם מקשה אי גרסינן תחת צדו של היכל מה בשביל לשחקה דקאמר הירושלמי שם וע"כ גריס תחת צירו של היכל ולשחקה הוא מה שמסבב הציר והקשה ע"ז דגרסינן במס' מכות המוחק את השם לוקה דכתיב כו' וכן תניא במס' שבועות (דף לה) אלו שמות שאינן נמחקין כו' וא"כ איך נמחק המגלה עם השמות הכתובות בתוכה תחת הציר לשחקה הא הנחתה זו בידים מאבדה וכש"כ המסבב את הדלת הוא המוחק עצמו וי"ל דהירושלמי לא ס"ל הך דרשא וס"ל דמותר לאבד בידים כתבי הקודש שא"ב צורך. ונ"ל בזה מ"ש הכ"מ בפ"ד ודע כו' ול"י למה השמיטו רבינו ול"י מה ק"ל כיון דרבינו פוסק דאסור לאבד שם מהשמות ס"ל דאסור להניח תחת צירו של היכל ולשחקה ואפשר שגריס הכ"מ תחת צדו של היכל וכבר כתבנו שאין גרסא זו נכונה עכ"ל. ודבריו תמוהים לפרש כן דהירושלמי יחלוק על דין זה דאסור לאבד שם משמות הקדושים שהוא מפורש בספרי וכמה ברייתות ע"ז דילפינן מקרא דאסור זה ודאי ליתא

וע"כ נ"ל דבאמת כמו שאומר שם בירושלמי בצדו של היכל והא דאמר לשחקה הוא כן דקיי"ל במס' מגלה (דף כו ע"ב) ס"ת שבלה כו' גונזין אותה בכלי חרס למען יעמוד ימים רבים וזו היא גניזתה אבל הכא מניחין אותה בצדי ההיכל לשחקה ואין גונזין אותה בכלי חרס כשאר כתבי קדש וזהו ודאי מטעם מחיקת השם שרי כדאיתא במס' שבת (דף קכ ע"ב) עשייה הוא דאסור גרמא שרי וזהו ודאי מקרי גרם מחיקה ורק גבי ס"ת נוהגין בו כבוד וגונזין אותה בכלי חרס וזהו ודאי לא מטעם מחיקת השם והכא לא בעי זה וא"כ שוב תשאר קושית הכ"מ מ"ט השמיט רבינו אמנם כיון שבארנו זה דגרסינן בצד ההיכל ניחא פשוט דהנה ודאי זה דאמר הירושלמי בצד ההיכל אינו אומר לעכובא שמה דוקא ורק בא לומר דלא דמי לס"ת דגונזין אותה בכלי חרס אצל ת"ח שונה הלכות ורק שמה בצד ההיכל היא נגנזת וא"כ די במה שאומר רבינו סתם דנגנזת כשאר כתבי הקדש וא"צ לבקש גניזה במקומות רחוקים ול"צ לבאר דגם הירושלמי לא בא לומר רק דהכא אין דינו כדין ס"ת דגונזין ודוק

הלכה ו אמרה טמאה אני אע"פ שנמחקה המגלה המים נשפכין כו' ומנחתה מתפזרת על הדשן כו' והנה בתוספתא דסוטה אומר ג"כ הכא היכא שאומרת טמאה אני אחרי שנמחקה המגלה מגילתו נגנזת תחת צירו של היכל ורבינו לא הביא זה ורק לעיל על היכא שלא נמחקה כתב דמגלתה נגנזת והכא לא כתב. ובאמת גם במשנה וכן בגמרא ובירושלמי לא נזכר זה דהיכא דנמחקה המגלה מ"מ נגנזת. ונ"ל לומר בודאי היכא דנמחקה כל המגלה לית בה שום קדושה עוד כמו דאיתא להדיא במס' שבת (דף קטז ע"א) במקום הכתב לא קמבעיא לך אזלא הכתב אזלא קדושתה ורק בעי כדי שיהיה ללקט פ"ה אותיות ואי לא לא קדשי ורק הבעיא על הגליונות שבס"ת שם אשר בודאי במגילת סוטה לא היו גליונות דלא נמצא