כתר המלך חלק א קסב

ונבאר תחלה החילוק מ"ט במלחמה היכא דעשה תשובה אינו חוזר ומ"ט הכא רוצים לומר דלא בדקו המים עפ"י מאי דאיתא במס' מכות (דף יד) דב"ד של מעלה אם עשה תשובה מוחלין לו וב"ד של מטה אם עשה תשובה אין מוחלין לו והטעם הוא פשוט דהא עיקר תשובה הוא תלוי בכונת הלב שנתחרט על העבר ויתקבל על להבא ובלא זה אם לא התחרט חרטה שלמה תשובתו לאו כלום הוא ודבר זה הוא מסור לשמים להבוחן לבבות ולהכי ב"ד של מעלה אם רואין שתשובתו שלמה אזי יקבלו תשובתו והשי"ת ימחול לו אבל בב"ד של מטה דאינם יודעין אם תשובתו שלמה היא ואולי עשה תשובה רק למראה עינים לפטור מהעונש להכי א"י למחול וא"כ ניחא שפיר גבי מלחמה דקיי"ל בירושלמי במס' סוטה פ"ח הל' ו' דכולן צריכין להביא ראיה לדבריהם ובלא ראיה ועדים אין נאמן לחזור והמתירא מעבירות שבידו צריך להביא עדים שחטא וחוזר וא"כ שפיר אומר הגמ' שם (דף מג) פרט לגזלן הוא היכא שהביא עדים שיש לו כרם גזול ומשני כגון דעביד תשובה היינו שהעדים שאומרים שהגזלן גזל כרם לפטור אומרים שהוא אומר שעשה תשובה ויהיב דמי וא"כ אין עדים לפטור והוא עצמו מודה לדברי העדים ומחייב את עצמו לילך למלחמה ול"ד גזל דהוא שילם הגזלה אלא אפילו על עבירות שבין אדם למקום אם עבר והוא אומר דעשה תשובה אח"כ בודאי נאמן על עצמו לחייב א"ע לילך למלחמה אבל הכא אי ידעינן דבא ביאה אסורה ובא לב"ד להשקות אשתו ואומר ששב בתשובה ומש"ה רוצה למחוק את השם בודאי ב"ד של מטה אינם מאמינים לו ואינם מניחין לו למחוק את השם על חנם ולהכי התם ביבמות גבי אי קני לה כשהיא ארוסה ונסתרה דמוקי דהכל יודעים שבא על ארוסתו באיסור ואף אי אומר שעשה תשובה ב"ד של מטה אינם מאמינים לו ואין מוחקין את השם אבל הקרבן חגיגה מיירי באופן אשר אין ידוע חטאו ורק הוא בעצמו ידע שחטא וידע שעשה תשובה אמרינן בזה שהרשות בידו אם יודע בלבו שישוב בכל לבבו תשובה שלמה יוכל להשקות אשתו ולמחוק השם כי המים יבדקו אותה ול"צ לחשש מחיקת השם ע"ח ומועיל התשובה לידי שמים כמו גבי הבא מעורכי המלחמה אבל ביבמות דהב"ד יודעים דבא על ארוסתו לא מהני תשובה לפני ב"ד דאולי לא שב בשלמות ואין משקה את אשתו כמבואר ודוק

פרק ג הלכה ב ומאיימין עליה שלא בפני בעלה כו' והנה הכ"מ לא הראה המקור לזה דהאיום הוא שלא בפני בעלה ולא נמצא בגמ' דידן ולא בירושלמי שום רמז לדבר זה וצ"ע

הלכה ו ואח"כ משביעה הכהן בלשון שהיא מכרת כו' ואומר לה בלשון שמכרת אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך כו'. והנה לקמן בהל' זכיה ומתנה בפ"ג הל' ז' מבאר שם הלח"מ דרבינו ס"ל דבאיסורא דאית ביה ממונא בעי תנאי כפול וכתב בסה"ד וא"ת א"כ אמאי לא הזכיר בהל' סוטה הך דהנקי חנקי דלפי הנראה מהכתוב משמע דהכהן צריך שיאמר בפירוש ואם לא שכב איש אותך הנקי ולא הזכיר זה רבינו ז"ל בהל' סוטה וי"ל דסובר רבינו ז"ל דמה דאמר הנקי אינו שיאמר הכהן כן בפירוש אלא מדאמר לשון זה משתמע מניה הכי כו' שהוא דוחק עכ"ל. וט"ס יש בדברי הלח"מ וצריך לומר דכהן צריך שיאמר בפירוש ואם שכב איש אותך חנקי כמו דאיתא בסוגיא בסוטה ט"ו ובקדושין ס"ד אבל מה שכתב בלח"מ אם לא שכב הוא ט"ס

אך נ"ל לענ"ד לומר דדברי רבינו ניחא פשוט ולא צריך לומר חנקי בפירוש דהנה שם במס' שבועות (דף לו) דאמר שם דלהכי בעי לר"מ בסוטה תנאי כפול וחנקי כתיב משום דסוטה הוא איסורא דאית ביה ממונא ופירש רש"י ז"ל דאית ביה כתובה למשקל כו'. ונ"ל דכ"ז הוא רק לר' מאיר דס"ל במס' כתובות (דף ט ע"ב) כתובה דאורייתא. ועיין תוס' כתובות (דף י ע"א) ד"ה הואיל ולהכי דס"ל דהוה דאורייתא שפיר חשיב ליה סוטה איסורא דאית ביה ממונא שהוא מה"ת ובעי מה"ת תנאי כפול אבל רבינו דפוסק לעיל בפי"א מהל' אישות הי"ד דכתובה היא רק מדרבנן וא"כ לא הוי סוטה איסורה דאית ביה ממונא דכל עיקר הממון הוא רק מדרבנן. ועיין תוס' סוטה (דף כו ע"א) ד"ה איש כו' א"כ לא בעי בסוטה תנאי כפול ולהכי שפיר הכא בהל' סוטה לא הזכיר רבינו זה דחוזר ואומר חנקי דבאיסורא לבד גיטין וקדושין לא בעי תנאי כפול כמבואר

והנה עפ"ז היה נ"ל לכאורה ליישב הקושיא שקשה לי בסוגיא דקדושין (דף כז ע"ב) דאמר מנין לגלגול שבועה מה"ת שנאמר ואמרה האשה אמן אמן כו' אשכחן סוטה דאיסורא ממונא מנלן תנא דבי ר"י קו"ח ומה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד מגלגלין ממון שנתנה להתבע בעד אחד א"ד שמגלגלין אשכחן ודאי ספק מנלן תניא רשבי"א אומר נאמר שבועה בחוץ ונאמר שבועה בפנים מה כו'. והנה רש"י ז"ל פירש גבי סוטה שלא ניתנה ליתבע שבועה שלה בעד אחד כדאמרינן התם דצריך שני עדים שראו שנסתרה דיליף דבר דבר מממון עכ"ל

והנה משמע מדברי רש"י ז"ל דהקו"ח שלא נתנה לתבע בסוטה הוא מסתירה אבל לא מקינוי אף דגם בזה קיי"ל דבעי שני עדים והוא קודם לסתירה מ"מ לא מצי לומר זה על עדי קינוי דעדי קינוי לא מקרי תביעת ממון אשר ע"ז נאמר נתנה להתבע דבעת הקינוי הוא רק גורם דגורם כמו שאומר במס' שבועות (דף לב) דבעדי קינוי ה"מ דפטור וזה דבעינן בעדי קינוי שני עדים הוא א"ל משום התראה כמו שאומר במס' סוטה (דף ג) אין קינוי אלא התראה וקיי"ל בעוברת ע"ד צריך התראה עפ"י שני עדים כמו שפוסק רבינו לעיל בהל' אשות וא"כ תקשה לר' אליעזר דס"ל במס' סוטה דעדי סתירה די בעד אחד ואף א"נ דס"ל דקינוי בעינן שני עדים מ"מ מקינוי לא מצי למילף וא"כ מנ"ל לגלגול שבועה מה"ת דליתא לדידיה קו"ח

אמנם הפני יהושע מקשה שם אמאי אמר הכא אשכחן סוטה דאיסורא ממונא מנלן הא במס' שבועות (דף לו) אמרינן דסוטה הוה איסורא דאית ביה ממונא וא"כ גם סוטה מקרי ממונא ודחק בתירוצו ולפי מה שבארנו יש לומר דזה דאמר דסוטה הוה איסורא דאית ביה ממונא הוא רק לר' מאיר דהוא ס"ל כתובה דאורייתא אבל לדידן דס"ל כתובה דרבנן לא מקרי אית ביה ממונא וא"כ שפיר מקשה הגמ' אשכחן סוטה דהוי איסורא דלדידן לא הוי ביה ממונא דכתובה מדרבנן וא"כ א"ל דגם ר' אליעזר דס"ל דדי הסתירה בעד אחד ס"ל דכתובה הוא מדאורייתא כמו ר' מאיר וא"כ שפיר הוה נמי סוטה איסורא דאית ביה ממונא וא"כ שפיר מצי למגמר מסוטה מזה דנאמר שבועה בפנים ונאמר שבועה בחוץ כמו שכתבו התוס' שם ד"ה נאמרה דליתא הדיחוי דהוי איסורא כמבואר

אך לענ"ד כל עיקר קושית הפ"י הכא ליתא כלל דהנה הכא מה שמרבינן על גלגול שבועה בסוטה על ארוסה הוא היכא שזינתה בעודה ארוסה תבדק לה המים כיון דקבלה השבועה ע"ז דאמרה אמן וא"כ לא מייתי לה הגלגול לענין חיוב ממון או פטור דבא רק לרבות דמים בודקין אותה ע"ז ואם גם נמי בדינה של סוטה נמצא גם גררא דממונא בזה לא נפקא החומרא מניה דהממון לא תקיל את דינה אבל התם דאמרינן דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דבעי דוקא תנאי כפול בדבר שבממון אמר דסוטה נמי אית ביה ממונא ובלא ת"כ לא תפסיד ממון אבל ללמוד גלגול שבועה על ממון לבד בלא איסור לא נוכל למילף מסוטה דאית ביה איסור ודאי וגם ממון וא"כ הדרא קושיא לדוכתה על ר"א מנ"ל לדידיה גלגול שבועה וצ"ע

ועיין לקמן בהשמטות מה שבארנו בזה הלכה ה ואח"כ מביא מגילה של עור טהור כמו ס"ת כו' והנה בירושלמי פ"ב דסוטה הל' ד' כתב שם הק"ע בש"ק אין כותבין על עור בהמה טמאה ולא ידעתי