כתר המלך חלק א קסא

וכן לכהונה ולתרומה כה"כ דנאסרה ליבם דרק משתיה ממעטינן אף דהוא לה כבעל לש"ד והוי כמו ארוסה שזינתה דנמי אינה שותה ומ"מ ודאי נאסרת ע"י קו"ס לארוס ולבועל ולתרומה וכהונה דלא גרעה בזה מנשואה וה"נ כן שומרת יבם אם בא עליה בבית אחיו תחלה והנה כמו דעת התוס' כן הוא דעת רש"י ז"ל דלא נאסרה משום הקינוי לבד השומרת יבם דהא רש"י ז"ל כתב במשנה שם ר"פ ארוסה ולא נוטלת כתובתה שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעוט ואפי' ל"ל דר"ה ושומרת יבם מותרת ליבמה נהי דמותרת מ"מ מיהו לא בעי למינסב אשה זונה והיא הפסידה כתובתה עכ"ל וצריך לבאר דמה דאומר תחלה דמקינוי ואיסור לא אימעוט קאי על ארוסה דהיא אסורה ודאי אם זינתה ועל שומרת יבם כתב אי ל"ל דרהמ"נ וא"כ אם זינתה מותרת ורק משום דלא בעי למינסב אשה זונה אבל היא מותרת ליה אם רוצה לישא אותה וכמו שיטת התוס' דרק אם בא בבית אחיו נאסרה. ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא בגמ' (דף כה ע"א) ת"ש ארוסה וש"י לא שותות ולא נוטלות כתובה מישחא כו' הא קנוי מקנא לה לאו להפסידה כתובתה אמר אביי לא לאוסרה עליו ר"פ אמר להשקותה כשהיא נשואה כדתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין להשקותה כשהיא נשואה וצריך להבין מ"ט לא רוצה ר"פ לומר תירוץ אביי לאוסרה עליו והוא אוקימתא טובה יותר דנאסרה תיכף ממה דמוקי ר"פ לאוסרה לימים הבאים אך יבואר כן. הנה המשנה אמרה סתמא ארוסה ושומרת יבם לא שותות ודייק דקינוי מקני ומשמע דהקינוי הוא בכ"ג אף אם לא בא עליה בבית אחיו וא"כ אם לא באה לא נאסרה עליו כיון דאם זינתה לא נאסרה וע"כ משני אביי לאוסרה עליו והיינו על ארוסה שהיא ודאי נאסרה כשזינתה נאסרה ג"כ ע"י קינוי וסתירה ור"פ בא לומר דהתינח ארוסה אבל שומרת יבם הא לא נאסרה דמיירי בסתמא דל"ב בב"א ואומר להשקותה כשהיא נשואה וזהו בתרווייהו בין בארוסה ובין בש"י ואף דהברייתא שמביא לא כתב רק גבי ארוסה מ"מ זהו בתרווייהו גם בשומרת יבם וכן איתא לקמן (דף כו ע"א) בברייתא אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו. ומשכנסה נסתרה או שותה כו' וגם הכא פירש רש"י ואם תסתר לאחר נשואין שותה ע"י קינוי של אירוסין וזהו ג"כ בש"י ואתי למימר דלזהו הקינוי שלו אבל השומרת יבם לא נאסרה עליו כמבואר. מ"מ נ"ל לומר דרבינו נקיט סתמא דמקנא לשומרת יבם משמע בכל גוונא אף דלא בא עליה בבית אחיו ונהי דזה דממעט רבינו מקרא דתחת אישה דאינה שותת מיירי ע"כ דבא עליה בבית אחיו דאל"כ בלא קרא זה אינה שותת דלא קדמה שכיבת הבעל כו' מ"מ האי קרא דואמרת דבא לרבות דמקנא לה הוא בכ"ג אף אם לא בא בב"א עליה והטעם הוא כמו שכתב המשל"מ לעיל בפ"א מהל' סוטה (הל' ג') דרבינו מפרש בזה דממעט קטן הוא על פחות מבן תשע שנים ממעטינן מקינוי ואף דאינה נאסרת על ידו אף דאם זינתה מ"מ בעי למעט כמו זה דממעטינן אם בא דרך אברים משום דהוא איכא קפידא דבעל ולהכי בעינן בזה קרא למעט וא"כ א"ל דה"נ גבי שומרת יבם אף דלא נאסרה או זינתה מ"מ אם קינא לה ונסתרה אח"כ נאסרה משום קפידא דידיה וא"כ צריך ליישב הא דאמר הגמ' שם (דף יח ע"ב) אלא א"א לא אסירא היכי מתנה בהדה והתנן זה הכלל כל שאלו לא נאסרה עליו לא היה מתנה ה"מ רע"ק היא דאמר א"ק תופסין בחיי"ל אבל אי לאו אליבא דרע"ק משמע דלא היה מתנה היכא דאינה נאסרת זה ניחא שפיר דהתם קאי על ידי גלגול שמגלגל עליה מה שהיתה מקודם וא"כ כיון דלא היתה שם קינוי ולא היתה קפידא דבעל ולא נאסרת עליו למה מתנה עליה אבל היכא דאיכא קינוי וקפידא דבעל הוי קינוי שפיר לאסור עליה אף אי לא קדמה שכיבתו בבית אחיו דהקרא בא לרבות הכא לקינוי משום קפידא והתם גבי קטן ודרך אברים ממעטינן אפכא כמבואר

והנה לפ"ז נראה דרק ליבם נאסרה אבל לא למי שקינא אותה מאתו ולא לכהונה ולא לתרומה דהא הטעם דאסרה התורה לבועל ולתרומה אחרי קינוי וסתירה אי לא שתתה משום דאיכא רגלים לדבר דודאי זינתה אבל היכא דאפילו אי ודאי זינתה נמי מותרת ורק ליבם נאסרה משום קפידא דקינוי וא"כ להני לא נאסרה ודאי וא"כ צריך לומר דזה דכייל רבינו כל הנשים בהי"ב מפ' זה דאסורין לבועל מי שנתיחדה עמו וכן מה שכתב לקמן בפי"ח מהל' א"ב הל' י"ב דכל איש שקינא לה בעלה כו' בין שהיתה מן הנשים שאינן ראוין לשתות ה"ז אסורה לכהונה כי אין שומרת יבם בכלל ואף דאסורה ליבמה מ"מ להני מותרת כמבואר. והנה הטור והש"ע באה"ע (סי' קעח) כתב המקנא לאשתו כו' ובסימן ב' מסיק בין אם היא ארוסה או נשואה או זקוקה ליבום ובסימן קנט פסקו דשומרת יבם שזינתה אינה נאסרת על יבמה ותקשה מ"ט נאסרה הכא ליבם כיון דלא ביארו דמיירי שבא עליה בבית אחיו אלא ע"כ צריך לומר גם לדעת הטור והשו"ע נמי כמו לדעת רבינו דמטעם קפידא דבעל נאסרה ע"י קינוי וא"כ היא מותרת לבועל שקינא מאתו ואף אם זינתה אסורה משום קנסא דרבנן כמבואר שם בהגה"ה (סי' ג') והכא א"ל דאף מדרבנן שרי כיון דהוא מכחיש ואומר שלא בעל אותה ורק ליבם שקינא נאסרה לה כמבואר. וכן כתב להדיא בס' המאירי ר"פ ארוסה דאף דשומרת יבם שזינתה מותרת מ"מ היכא שקינא לה ונסתרה אסורה שהיא גרמה עצמה לאסור אחרי שהיבם קינא לה ע"ש

ועפ"ז יש לישב הקושיא שהקשה בס' שער אפרים בק"א שם על הרמ"א שכתב באה"ע (סי' כ) דאשה שא"ח מיתה אינה נאסרת על בעלה ולהכי כתב הטור אימתי חייבין מיתה והקשה דהא משמש באבר מת א"ח מיתה ומ"מ פוסק באה"ע (בסי' קעח) דע"י שחוף מקנין ואשה נאסרת ע"י ונשאר בתימא ע"ש. ולפ"ז ניחא דבארנו דגם הטור והש"ע ס"ל כדעת רבינו דקינוי הואיל ואיכא קפידא דבעל נאסרת לבד היכא דממעט הקרא בהדיא וא"כ הכא בשחוף נמי קינא ע"י נאסרת אף דפטור אם זינתה כן כמו שבארנו. ועיין ב"ש (בסי' כ ס"ק ה) שכתב דלאו בכל הדינים הוא זה מטעם קושיא זו של השער אפרים ולפ"ד ניחא פשוט. ועפ"ז לישב קושית התוס' במס' סוטה (דף כט ע"א) ד"ה שכן שכתבו תימא אמאי ל"א כיון דטמא הכתוב מספק מה"ת דמותרת בתרומה ולכהונה וי"ל דא"ל קראי א"ל דל"א טומאה אלא לענין בעלה דאיכא ספק חייבי מיתת ב"ד ע"י אבל לענין תרומה וכהונה ה"א אוקי איתתא אחזקה עכ"ל ותירוצם דחוק דאיך יתרץ אליבא דרבא דאמר ביבמות (דף קיט ע"א) דאמר מכדי הא דאורייתא כו' מה לי איסור כרת מ"ל איסור לאו ופירש רש"י כיון דמשום ספק אסרינן אין לחלק בזה וא"נ ה"נ אין לחלק בזה ולפ"ד שבארנו ניחא דהא חזינן גבי שומרת יבם אף דלא נאסרה ע"י או זינתה מ"מ ע"י קינוי נאסרה משום קפידא וכן בשחוף כה"ג נאסרה משום קינוי וא"כ א"ל גם הכא דרק לענין בעל אסרה תורה מטעם גזה"כ מטעם קינוי אבל לתרומה ולכהונה לא נאסרה כמו בהני דשומרת יבם דלא נאסרה רק על היבם ולהכי איצטריך קרא להני דגם המה נאסרו לה דהוה כמו נטמאה ודאי כמבואר ודוק

פרק ב הלכה ח כל מי שבא ב"א כו'. ובמשל"מ הכא באה"ד כתב ויש להסתפק אי עביד תשובה אי מהני ליה שיהיו המים בודקין אותה. והנה במלחמה לריה"ג דס"ל דחוזר היכא שמתירא מעבירות שבידו היינו דוקא היכא שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה קיי"ל דאינו חוזר כדאיתא במס' סוטה (דף מג) ומ"מ אין ללמוד משם לד"ז דשאה"כ כו' אפשר אפילו שב אין המים בודקין דגזה"כ הוא כו'. ויש להכריח זה מסוגיא דיבמות (דף נו) דא"א דמהני תשובה מה הקשה אלא דקני מי בדקי מיא והא אין האיש מנוקה מעון כו' אימא דעשה תשובה אח"ז. וראיתי לבעל קרבן חגיגה שנסתפק בזה ולפי הנראה מדבריו דעתו נוטה קצת שמועיל התשובה לזה ודבריו לא שרירין ולא קיימין עכ"ל

ולענ"ד נ"ל ליישב דברי הקרבן חגיגה מסוגיא זו דיבמות.