כתר המלך חלק א קס

לבעל ולבועל אבל אי לא הוה כתיב רק חד קרא לא הוה מקשה דהוי מוקמינן ליה לבועל אף דהוא אומר דאין לו ספק וטהורה היא ולבעל לא הוה אסרינן רק מטעם ספק ולא ידעינן אם עשאה כודאי אבל כיון דאיכא תרי קראי ונטמאה והוא מיותר ע"כ אתי למימר דעשאה כודאי וניחא קושית התוס' מחזקת טהרה כמבואר

והנה התוס' מקשים עוד שם (דף ג ע"ב) ד"ה ת"ל תימא כיון דהוא קנא ונסתרה והשתא אתי עד אחד דטמאה מסתמא בעל שתיק ולא מכחיש לה א"כ למה צריך קרא דעד אחד נאמן אפילו טומאה בעלמא בלא קו"ס בכה"ג הוה מהימן כדאיתא בקידושין (דף סו) אשתו זינתה בעד אחד תינח לרבא דאמר התם הוי דבר שבערוה אלא לאביי דאמר מהימן מא"ל כו' וגם זה נ"ל לישב כן דאי אסרינן ליה מטעם דמהימן ליה והוה שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא א"כ רק לדידיה נאסר אבל אם מת הבעל ונפלה לפני אחיו ליבום אם הוא לא יאמין להעד דלכל הטעמים דאסרינן ליבם לא הוי אסרינן הכא אבל אם אסרינן מגזה"כ ע"י עד אחד ע"י קינוי וסתירה אז הוי כשני עדים ונאסרת ליבם כמבואר והה"ד צרבא א"ל דס"ל דהיכא דאומר דמהימן ליה כבי תרי נאסרת עליו מ"מ זה ס"ל לרבא דבלא קינוי וסתירה לא נאסרה ליבם והיכא דהיא מכחישתו שריא ליבם דרק עליו נאסרה מטעם חד"א ולא על היבם דהוא לא מהימן לה כמבואר ודוק

הלכה טו אף חמש נשים ששונאות זו את זו מעידות זו על זו לומר שנטמאת ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה ושלא להשקותה אבל לא להפסידה מכתובתה אלא נוטלת כתובתה ויוצאת עכ"ל. וכתב המגיה במשל"מ הכא וז"ל א"ה עיין בדברי הרה"מ לעיל בפי"ב מה' גירושין שכתב דלדעת הרמב"ם ז"ל הני נשייא למדו לשונם דבר שקר וחשבינן לה כא"א גמורה ומותרת לאכול בתרומה ולפ"ז צריך לדעת אמאי הכא נאמנת לאוסרה על בעלה ולדעת הראב"ד ז"ל שפסק כר"ט דאסורה לאכול בתרומה נראה דה"נ נאסרה על בעלה ולדעת הראב"ד ז"ל שפסק כר"ט דאסורה לאכול בתרומה נראה דה"נ נאסרה על בעלה מספק לא שתהיה עליו אסורה בודאי ונ"מ שאם בא עליה שאינו לוקה עכ"ל

ונ"ל לומר כן דודאי זה לא קשה אף אם חשבינן להני נשים דמשקרי מ"ט נאסרה על בעלה זהו ודאי לא קשה דנהי דהמה אינם נאמנים מ"מ דל עדותן מהכא מ"מ היא אסורה כ"ז שלא תשתה מי המרים ותבדקה ורק תקשה מ"ט אינה שותה כיון דהמה משקרים א"כ אין ממש בדבריהם גם זה ניחא דהא המה אומרים שדבריהם אמת שיודעים שנטמאה א"כ המה לא יניחו להכהן למחוק השם ונהי דאינן נאמנין מה שנוגע לה אבל המה יטענו כי אומרים אמת ומחמת שהמה נשים הלא התורה האמינה הכא כל פסולי עדות אחרי קינוי וסתירה וא"כ לדבריהם אסור למחוק השם וממילא לא ישתו אותן שמעידות עליהן וא"כ כיון דאינן שותות נשארו באיסורייהו ואסורות על בעליהן וזהו שאמרה המשנה לא שנאמנות לפוסלה מכתובתה אלא שלא תשתה היינו דכל עיקר זה שנאמנות הוא שלא תשתה דאינן מניחות למחוק השם וממילא קמו באיסורן כמבואר. ומה שמבאר דמ"מ אינו לוקה אם בא עליה בעלה אחרי כן הנה לפי מה שכתב רבינו לקמן בפ"א מה' איסורי ביאה (הל' כב) הלא בין כך וכך אינו לוקה אם בא עליה בעלה אח"כ כמו שמבאר הרה"מ שם ועיין לעיל בפי"א מה' גירושין הי"ד מה שמבאר בזה הלח"מ א"כ אין כאן מלקות לכ"ע אם בא עליה אחרי קינוי וסתירה ורק זה נוכל לומר דהיכא דהוא כהן דאז לוקה הכא אם מהחמש נשים מעידות שנטמאה אינו לוקה ויש לומר דהדין כן הוא באמת דאינו לוקה ועל פ"ז יתבאר שפיר דברי הירושלמי פ"ו הכא ה' ב' רב"ח בעי חמותה שאמרה אני ראיתיה שנטמאת ובא אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת מה בא להעיד אם להשקותה כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד אחד ר' אמי בעי שמע מן העוף הפורח אני ראיתיה כו' ובא עד אחד ואמר אני ראיתיה שנטמאה מה בא להעיד אם להשקותה כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד אחד ממה דר"י אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותן לא עפ"י עד אחד הוא כו' ממה דר"מ אמר פלונית כהנית וזינתה ובעלה כהן ובא עליה והתריתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים אמר אחד אני ראיתיה שנטמאה ובא בעלה כהן עליה התרו בו שנים לוקה עיקר עדותן לא בעד אחד הוא עכ"ל

ומה שפירשו הק"ע ופ"מ המפרשים בירושלמי שם הוא דוחק דבמה נפשוט הבעיא ולפ"ד ניחא כן דבאמת דהני נשים החמשה אם מעידות שנטמאה אינו לוקה אף כהן ורק אינה שותה ואומר הירושלמי תחלה א"נ דהעד אחד אינו בא אלא להפסידה כתובתה וא"כ אין מפסידין ממון עפ"י עד אחד ואומר דהעד הוא בא להלקות מלקות עפ"י עד אחד דבלא העד אינו לוקה והעד מביא לידי מלקות כמו שפושט מדברי ר"מ דעפ"י עד אחד לוקה וא"כ לא בא העד להפסיד כתובתה אלא להחזיקה בודאי טמאה שיהיה לוקה וממילא מפסידה כתובתה כמו שאומר תחלה כשם שעד אחד נאמן להיות טמאה כך נאמן להפסידה כתובתה וה"נ כיון דנאמן הוא למלקות עפ"י נאמן הוא להפסידה כתובתה דלא בא רק לזה לבד כמבואר

ומה שהקשה הגאון רע"ק איגר ז"ל בגליון המשנה מ"ט נוטלות הכא כתובה כיון דאינן שותות ולהוי כמו כל הנשים שאינן שותות ומ"מ אינן נוטלות כתובה וה"נ נהוי כן כו' כבר מיישב זה הנוב"י במה"ת (ח' חו"מ סי' ח) דכל פסולי עדות אף דמה"ת נאמנות שלא לשתות מ"מ כתובתה אינה מפסידה בזה רק מתקנת חכמים ובהני חמש נשים לא תקנו חכמים בזה שמפסידה כתובתה ומשמע מדבריו שם דאף דאינן שותות מה"ת מ"מ כיון דלפ"ד היא טהורה מה"ת נוטלת כתובתה ורק תק"ח הוא ובחמש נשים לא תקנו ע"ז להפסיד הכתובה עי"ש שביאר בארוכה

פרק ב הלכה ב ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות אע"פ שהן רוצות לשתות ובעליהן רוצים להשקותן אלא יוצאות בלא כתובה משיבואו עדי סתירה אחר עדי קינוי ויאסרו על בעליהן לעולם וחמש עשרה נשים הן ואלו הן ארוסה ושומרת יבם כו' ושם בהל' ג' ומניין שא"ר לשתות שנא' אשר כו' תחת אישה תחת פרט לארוסה ושומרת יבם שאינה תחת אישה כו'. והנה רבינו קחשיב שומרת יבם בהדי הנך משמע דס"ל לרבינו דגם שומרת יבם נאסרה ע"י קינוי וסתירה ורק ממעטינן לה שאינה שותת מקרא דתחת אישה כו' ולכאורה קשה לפי מה דבארנו לעיל בפ"ב מהל' יבום וחליצה הל' כ' דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם אלא ר"ח רצה מיבם וא"כ אמאי נאסרת ע"י קינוי וסתירה טפי מאלו זינתה ודאי דאם זינתה ודאי מותרת ליבם וע"י קו"ס נאסרה. והנה יש לומר לפ"ד רבינו כמו שכתבו התוס' ר"פ ארוסה וז"ל ומיהו אי לית לן דרב המנונא קרא מאי איצטריך למעוטי והא תנן בפ' היה מביא כל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה דמה קינוי שייך כו' אלא מדאיצטריך למעוטי ש"מ דמיתסרי מיהו ליכא למפשט מהכא משום דמוקי לה בגמ' כגון שבא עליה יבם בבית אחיו דקנאה לפוטרה בגט בלא חליצה אפילו אליבא דשמואל הלכך שייכא נמי אשתו ליאסר עליו בזנות כדברי הכל עכ"ל

וא"כ א"ל דגם רבינו דיליף מקרא למעט שומרת יבם שאינה שותית מיירי נמי ע"כ דבא עליה בבית אחיו דאל"כ לא בעי קרא דלא קדמה שכיבת בעל לבועל ולא שותית בלא קרא ורק מקרא דמבלעדי אישך כו' וא"כ כיון דמיירי בכה"ג דבא עליה בבית אחיו שפיר נאסרה עליו אף אם זינתה בלא זה לא נאסרה עליו מ"מ כיון דבא בב"א דקנאה לד"ה נאסרה שפיר ורק משתיה ממעטינן מגזה"כ דבעינן ביאה לשם אשות כמו שכתבו התוס' שם (דף כד ע"ב) ד"ה ושמואל ע"ש וא"כ כיון דנאסרה ליבם מטעם דלענין לאסור עליו הוי כבעל וא"כ אסורה נמי לבועל