כתר המלך חלק א טו

ס"ג ע"ב דר"ש דס"ל במס' מכות דף י"ג ע"א דכל שהו למלקות ס"ל דהה"ד דאסור שלא כד"ה דלא גרע מכל שהו וא"כ קשה מאי מקשה הגמרא כאן על איסי ב"י ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כד"ה דילמא ס"ל איב"י כר"ש דכל שהו למכות וא"כ לא מצי למיפרך מה לבשר בחלב שאינו אסור אלא כדרך הנאתן דהא ס"ל דכל איסורים אסור שלא כד"ה ומתרץ לה השעה"מ בדוחק

ונ"ל לישב כן דהנה איב"י דלמד דינו של בב"ח אמר מה לערלה שכן לא היתה לו שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת כה"כ יוכיח והקשה המהרש"ל שם בפסחים דנימא תיכף כה"כ יוכיח דה"ל שעת הכושר ול"ל כלל לומר חמץ יוכיח ותירץ המהרש"א ז"ל עפ"י סוגיא דחולין דף קט"ו ובדברי התוס' שם ד"ה חדא דהיכא דילפינן חדא מתרתי אפילו אי לא הדר דינא פרכינן פרכא כל דהו רק היכא דהדר דינא בעי היכא דילפינן מחדא וא"כ א"ל מה להנך שכן גדולי קרקע ולהכי הביא חמץ בפסח כי היכא דלהוי חדא מילתא ולא פרכינן פרכא כ"ד רק היכא דהדר דינא ע"ש

אך קשה לי דהנה התוס' כתבו שם וא"ת וא"כ מיד כשאומר חמץ בפסח יוכיח ה"ל לומר שכן גדולי קרקע ושוב לא נוכל לומר כה"כ יוכיח וי"ל דמתחילה היה ס"ל חמב"פ עם כה"כ יוכיח דה"ל תלתא ועי"ל דהמ"ל תקרובת עכו"ם יוכיח וכ"ת מה לתקרובת עכו"ם שכן מטמא הא דמטמא אינו אלא מדרבנן עכ"ל

וא"כ תקשה כשאומר איסי ב"י מה לערלה שכן לא היה לו שעת הכושר נימא תקרובת עכו"ם יוכיח וכ"ת מה לתקרובת עכו"ם שכן מטמא הא דמטמא אינו אלא מדרבנן וה"ל שעת הכושר ואסור בהנאה ואינו גדולי קרקע ול"ל להביא כל הנך ומצאתי במהרש"א במס' חולין שם שהקשה כן ומתרץ בדוחק וע"כ נ"ל לישב כן דאיכא למיפרך מה שמצינו חומרא בתקרובת עכו"ם שכן אסורין בכל שהן כמו שכתב רבינו לקמן בפ"ז מה' עכו"ם ה' ט"ו בשר או פירות כו' ת"ע והאוכל ממנו כל שהו לוקה וכן כתב בה' מ"א דהאוכל כ"ש מתקרובת עכו"ם לוקה ולהכי לא אמר תקרובת עכו"ם יוכיח וא"כ ע"כ מוכח מזה דאיסי ב"י לא ס"ל כר"ש דכל שהו למכות דא"כ בכל איסורין אסור בכ"ש למלקות ומה חומר בתקרובת עכו"ם יותר משאר איסורים וא"כ יוכל לומר ת"ע יוכיח אע"כ לא ס"ל איסי ב"י כר"ש בזה ושפיר מקשה הגמרא

אמנם כ"ז תקשה רק לאביי לשיטתו דאמר במס' חולין דף קכ"ט ע"א דתקרובת עכו"ם אינו מטמא אלא מדרבנן דאמר שם הרי אמרו תקרובת עכו"ם של אוכלין מטמאין טומאתן לאו דאורייתא דאי ס"ד דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה ודחי הגמרא דילמא כששימש מעשה עץ שימש ומדברי התוס' במס' חולין י"ג ע"ב משמע דאביי דאמר דתקרובת עכו"ם אינו מטמא אלא מדרבנן אפילו לריב"ב קאי דכתבו שם דהדיחו מעשה עץ שימש הוא לריב"ב דלמד מן ההיקש ע"ז למת דמטמא אף באוהל במס' חולין דף י"ג ובמס' ע"ז דף כ"ט מ"מ אביי דמכריח דא"כ מצינו תקרובת עכו"ם מטמא טומאה חמורה אף אוכלין והדיחוי של מעשה עץ לא ס"ל ע"כ ס"ל דהוי מדרבנן לכ"ע וא"כ נוכל שפיר לומר ת"ע יוכיח ולא מצי למדחי מה לת"ע שכן מטמא דהא טומאתן לא הוה אלא מדרבנן וצריך לומר שכן אסורין בכל שהו ולא מצי ס"ל כר"ש כמבואר אבל לרבא א"ל דס"ל כדתית הגמרא מעשה עץ שימש וס"ל דלריב"ב מטמא באוהל וכן לדידן במגע מטמא ת"ע מה"ת וכן משמע שם במס' חולין דף י"ג ע"ב דרבא גופיה אמר שם הרי קתני זו ת"ע וריב"ב הוא משמע דס"ל דריב"ב אית ליה דמה"ת מטמא דא"א דס"ל דרק מדרבנן מטמא א"כ א"ל דגם רבנן סברי כן וכותייהו אתיא ועיין תוס' שם ד"ה ת"ע וא"כ לא קשה כלל אליבא דרבא נימא ת"ע יוכיח דא"ל דגם איסי ב"י ס"ל דמטמא מדאורייתא כמו ריב"ב וא"כ מצי לדחויי מה לת"ע שכן מטמא ולא צ"ל דאסור בכל שהוא וא"כ א"ל שפיר דאיסי ב"י ס"ל כר"ש דכל שהו למכות וא"כ אסורין אף שלא כד"ה ולא קשה קושית הגמרא דליפרך מה לכלאי הכרם כו' ואפילו לשיטת התוס' במס' פסחים דף כ"ו ע"א ד"ה שאני ודף כ"ת ע"א ד"ה דתקרובת עכו"ם אסור אף שלא כד"ה וא"כ נוכל לדחות אי יאמר ת"ע יוכיח מה לת"ע שכן אסורין שלא כד"ה לשיטת רבא דהוא ס"ל דבב"ח דילפינן בג"ש מנבילה אינו אסור אלא כד"ה מ"מ זה שפיר יהיה מוכרח דלא ס"ל כר"ש דכל שהו למכות דלדידיה לאו דיחוי הוא דהא כל האיסורים אסור שלא כד"ה וע"כ צ"ל כמו שבארנו הדיחוי דמטמא מה"ת וס"ל כר"ש ולא קשה מה לכלאי הכרם כמבואר

ועוד נ"ל לישב קושית המהרש"א ז"ל דרק לאביי לשיטתו מקשה הגמרא שפיר מאיסי ב"י אבל לרבא לשיטתו לא קשה דהנה התוס' כתבו הכא במס' פסחים וא"ת והוא גופיה ניליף במ"מ מכלאי הכרם שלוקין עליהן אף שלא כד"ה וי"ל דא"ל חמץ בפסח יוכיח ושור הנסקל יוכיח שנעבדה בו עבירה ואין אסור אלא כד"ה עכ"ל

ונ"ל כן דבמס' חולין דף ק"ח ע"א אמרינן אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאס"ד ל"ד מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש הוא אפילו ליכא טעם נמי א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה ע"כ ופירש רש"י ז"ל לעיל במס' חולין דף צ"ח ע"ב דרבא ס"ל דטעם כעיקר בשאר איסורין הוה רק איסור דרבנן ורק בבשר בחלב הוה מה"ת לכ"ע אף לרבא וכן ס"ל לרבינו לקמן בפט"ו מה' מ"א דטעם כעיקר בשאר איסורין הוא רק איסור דרבנן ורק בבשר בחלב הוה מה"ת לכ"ע וא"כ אכתי מצינן למילף במ"מ על בב"ת מכה"כ שילקה אף שלא כד"ה ואי תימא חמץ בפסח ושור הנסקל יוכיח א"ל מה להני שכן הטעם בהם אינו אסור רק מדרבנן להכי שלא כד"ה שרי תאמר בב"ח דטעמו אסור מה"ת וילפינן נמי מכה"כ דשלא כד"ה שפיר אסור וא"כ לרבא לשיטתו דטכ"ע בשאר איסורין הוה רק מדרבנן לא קשה קושית הגמרא מה לכלאי הכרם שכן אסור שלא כד"ה דא"ל הוא גופיה ניליף והדיחוי מתמב"פ וש"ה ליתא דטכ"ע אינו אסור בהו ורק לאביי דס"ל דטעם כעיקר הוא בכל איסורין מה"ת שפיר פריך מה לכה"כ דאיכא למימר חמץ בפסח ושור הנסקל יוכיח ולא מצי למילף הוא גופיה כמבואר ואפילו לפי מאי שכתבו התוס' שם במס' חולין דף ק"ח ד"ה מבב"ת דאביי חזר ביה לבסוף ויליף נמי ממשרת או מגע"מ א"ל דמדבר זה דטעם כעיקר הוה מה"ת בשאר איסורין לא הדר ביה ורק הלימוד הוא מזה דמשרת וגע"מ וס"ל דלא הוי שני כתובים וחד אתי להיתר מצטרף לאיסור ואידך חידוש הוא כמו שכתב שם רש"י ז"ל דף צ"ח ושפיר מקשה אביי לשיטתו אבל לרבא לא קשה זה. וכ"ז הוא רק לפי שיטת רש"י ז"ל ורבינו דרק בב"ח אסור מה"ת לכ"ע ובשאר איסורין אינו אסור אלא מדרבנן אבל לפי שיטת התוס' שם דף צ"ח דכ"ע ס"ל דטכ"ע אף בשאר איסורים הוה מה"ת ורק רבא דרך דיחוי מדחה זה דרך בישול אסרה תורה וא"כ ליתא תירוץ זה. וע"כ נ"ל לתרץ כן דהנה בפסחים לקמן דף ל"ב אמרינן א"ל לא אמרו פרוטה אלא לענין מעילה בלבד ופירש רש"י ז"ל דנהנה מן הקדש גבוה דהתם לא כתיב ביה אכילה אלמא דהקדש דלא כתיב ביה אכילה ועיקר הלימוד דבאזהרה הוא ילפינן חטא חטא מתרומה להכי אינו חייב בכזית אלא בפרוטה ואע"ג דבשאר איסורים דלא כתיב ביה אכילה כמו כה"כ ובב"ח ומ"מ אינו לוקה אלא בכזית וכמו שכתב רבינו לקמן בה' מ"ע פ"י ה"ז דגם בכה"כ בעי כזית לחיוב מלקות וכן בב"ת מ"מ התם ניחא דקיי"ל כל שיעורי אכילה בכזית מהלמ"מ כדאיתא במס' יומא דף פ' ובמס' סוכה דף ו' סמכינן ליה אקרא דכל שעורים כזיתים ושוה לנו דבר שכתב ביה אכילה מפורש או לא כתב ביה מלת אכילה מ"מ איסור אכילה לענין מלקות בכזית ורק גבי תרומה פליג אבא שאול במס' פסחים דף ל"ב שם וס"ל דחייב בפרוטה משום דכתיב ונתן ונתנה בפרוטה ומשום דכתיב והנתן בתר ישלם כמו שכתבו התוס' שם ד"ה ונתן וא"כ גבי הקדש דכתיב בויקרא פ"ה נפש כו' תמעול כו' מן ההקדש