כתר המלך חלק א קנו

והנה הנוב"י במה"ת ח' יו"ד (סי' רז) שם ביאר עוד דאפילו אם יצאתה טרם הגיע ימי מלואה ללדת אי אפשר להתירה לשוק אפילו קודם ששלמו דכיון דאחר שתכלה ימי העיבור אזלא החששא דשמא תפיל ונשאר החששא רק שמא כבר הפילה וזה ל"ח כמו לשמא מת ואיך אפשר להתירה לשוק שהרי תחזור לאיסורא עיין מה שמבאר בזה ודוק

פרק ד הלכה ד ומאחר שתהיה רגילה לקרות אע"פ שלא קראה בנשימה אחת א"מ ע"ז אבל אם אינה יכולה מרגילין אותה עד שתדע עכ"ל. והרה"מ כתב דדעת רבינו הוא כדעת הרי"ף ז"ל דמסיק שם מודה רבא בלא אבה כו' כדר"ע כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שא"ר לבילה בילה מעכבת וכתב הרשב"א לפ"ד אפילו בלא חפצתי צריך שידע לקרות לא חפצתי בב"א כו' והרא"ש ז"ל חולק על הרי"ף ז"ל בזה וס"ל דלא שייך הא דר"ז אלא מפרש כפירוש רש"י דמודה רבא בלא אבה משום דהוה באמצע הפרשה עיי"ש. ונ"ל להביא ראיה לדעת הרי"ף ורבינו ז"ל דשייך הכא הא דר"ז משום דבירושלמי שם (פ' מ"ח ה' ו') אמר רשב"י הראוי לקריאה אין קריאה מעכבת ושא"ר קריאה מעכבת אר"מ אע"ג דרשב"י אמר שאין קריאה מעכבת מודה שאם בא לאומרן על הסדר ובלחוד דל"ת מאן יבמה להקים לא אבה יבמי לא חפצתי כו' אלא מאן כו' ל"ח לקחתה ומפרש הפ"מ ובלבד שלא תאמר מאן יבמי כלומר שלא תפסוק בין לא לאבה ובין לא לחפצתי אלא הכל בלא הפסק כו'. והנה לפ"ז צריך להבין המשך דברי זה הירושלמי דאמר אמר ר"מ אע"ג דאמר רשב"י אין קריאה מעכבת ובלבד שלא תאמר בהפסק מה שייכות הוא אי הוא מעכב הקריאה אם לא מעכבה הא גם א"ל מעכבה מ"מ הא צריך לומר דתהא הבנה לדבריו ומאי בלחוד דקאמר מאי בלבד דקאמר הכא אלא ע"כ הוא כדברי הרי"ף ז"ל דשייך הכא הא דר"' ואמר כיון דאף בקריאה לא מעכבה מ"מ בעינן שיהא ראוי לקריאה וה"נ בעינן שיהא ראוי לומר בב"א ובלחוד הוא פירוש בלבד שיהא יכול לומר בב"א ואם לא יכול לומר אזי מעכבה כדר"ז כמבואר ודברי הק"ע שם בירושלמי תמוה דהרכיב גירסת הרי"ף ז"ל ופירוש רש"י ז"ל בגמ' דידן עיי"ש

הלכה ה והחליצה ביום כו' בפני ג' שיודעין להקרות כו' עכ"ל. כן בה' ט"ו כתב או שחלצה בפני ג' ע"ה שאינן יודעין לקרות חליצתה כשרה עכ"ל. והנה הב"י באה"ע (סי' קסט) כתב ויש לתמוה ע"ז דכיון דאינם יודעים לקרות א"כ לא קראו כלל היבם והיבמה והאיך תהיה כשרה החליצה ואפשר דהכא במ"ע כשהיבם והיבמה יודעים לקרות בעצמם מבלי שיקרא להם אחר א"נ אפילו לא קראו כלל החליצה כשרה בדיעבד כל שאינם חרשים או אלמים כמו שמבואר. והנה א"נ כתירוץ הראשון של הב"י דמיירי דהיבם והיבמה יכולין לקרות בעצמם מבלי שיקרא להם אחר צריך לבאר דברי הירושלמי בפ' מ"ח ה"א אית תנא תני והן שיהיו הדיינים יודעים לקרות אית תנא תני אפילו אין הדיינים יודעים לקרות מ"ד והן שיהא הדיינים יודעים לקרות עד שלא סמכוהו והוא ט"ס וכן צ"ל מ"ד אפילו אין הדיינים יודעים לקרות עד שלא סמכוהו למקרא ומ"ד והן שיודעים לקרות משסמכוהו למקרא וענתה ואמרה אין עניה אלא מפי אחר אר"י ובלבד מפי הדיין ולא עבדין כן עכ"ל ומפרשים מפרשי הירושלמי כן עד שלא סמכוהו הוא שהיה היבם קורא בעצמו ומשסמכוהו למקרא היינו שמצאו קרא וענתה ואמרה שצריכה ענייה מפי אחר וכן איתא נמי בירושלמי דבכורים פ"ב כן תני אין ענייה אלא מפי אחר ולא עוד אלא שסמכו למקרא וענית ואמרת כו' ע"כ נמצא דלפ"ד הירושלמי זה הוא מסכים בודאי דאף משסמכוהו מ"מ די שיהיה מקרא לו אחר ואף לא הדיין דזהו דמסיק ולא כן עבדין אבל בודאי זה בעי שיהיה אחר מקרא אותם ולפ"ד הב"י בשני התירוצים ודאי כשר אף אי לא קרא לו אחר וקוראים בעצמם ולפי תירוץ השני כשר אף שאינו יכול לקרות כלל וא"כ תקשה מדברי הירושלמי להב"י. וצ"ל דהב"י מפרש לה דברי הירושלמי כן דזה דמסיק ולא עבדין כן הוא שאינו מעכב קריאת אחר כלל ולא די שלא בעי שיקרא הדיין דוקא אלא אפילו קראו בעצמם שלא עפ"י אחר נמי כשר והוא כמו שם במס' בכורים דאמרה המשנה מתחלה כל מי שיודע לקרות היה קורא וכל מי שאינו יודע מקרין אותו נמנע מלהביא התקינו שיהיה מקרין הכל וגם שם אומר הירושלמי תני אין ענייה אלא מפי אחר ולא עוד אלא שסמכוהו למקרא וענית ואמרת וצריך התם לבאר דרק לסמך מצאו מקרא זה דאחר קורא להם אבל ודאי לא לחיוב דהא תחלה היה כל אחד קורא ואח"כ תקנו כדי שלא לבייש וא"כ ה"נ רק סמכוהו למקרא דאחר קורא וזהו דמסיק ולא עבדין כן היינו דאינו מעכב כלל כדברי הב"י. אך מה שכתב הב"י בתירוץ השני דאף דאינם יכולים לקרות כלל כשרה בדיעבד כל שאינם חרשין ואלמין לפ"ד הרי"ף ז"ל שבארנו ולפ"ד רבינו בה' ד' דס"ל דכל שאינו יכול לומר בפ"ע לא אבה יבמי ולא חפצתי לקחתה מעכבת מטעם דר"ז כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת מכש"כ הכא אם אינם יכולים לקרות כלל ודאי הוא מעכבא אף אם אינם חרשים ואלמים ודלא כדברי הב"י וצ"ע

שם ומצותה ב"ה כדי לפרסם הדבר ואותן הב' אפילו היו ע"ה עכ"ל. והנה הלח"מ הביא הכא בשם הנמ"י דמדקדק דפסולים וגרים לא מצי לאצטרופי ובשם הריטב"א כתב שאם הזמינו ג' לבד בפירוש וקראו האחרים למילי דעלמא אפילו גרים ואפילו פסולים ע"כ. ויש לדקדק דהא בגמ' אמר רב יהודה לרב שמואל תא סק לאצטרופי בי ה' א"ל תנינא בישראל בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים ואנא גר משמע דגר פסול לאצטרופי לחמשה וי"ל דלהכי כתב דאם הזמינו לג' בב"ד בפירוש כלומר שמה שאמרו בגמ' שהוא פסול והוא מפני שלא הזמינו השלשה לב"ד בפירוש אלא אמר שב כאן לאצטרופי לה' ולא יתברר מי המה הדיינים ומי הם הנוספים ולכן צריך שלא יהיה גר אבל כשנתברר לו עכ"ל

והנה בש"ע אה"ע (סי' קסט) הביא בהגה"ה ואלו השנים שמוסיפין לא יהיו קרובים ופסולים ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשר והביא הב"ש שם מהגמ' לדקדק מדרשב"י ע"ז כמו שכתב הנמ"י שבארנו

אמנם בהרא"ש ז"ל וכן בס' אור זרוע הגדול גריס הכא כן אמר ליה גר אנא כו' אמר ליה לפרסומי מלתא ומשמע מזה הגירסא שנשאר לרשב"י להצטרף לחמשה אף לכתחלה כיון דלא הוי רק לפרסומי מלתא דלפי הגירסא בגמ' משמע דכיון דאמר ליה אנא גר חזר ביה שלא להצטרף אותו ולהכי פסקו הפוסקים דפסול לכתחלה אף לחמשה אבל לפי גירסת הרא"ש והא"ז משמע דהוא דחה אותו וא"ל דכיון דהוא רק לפרסומי מלתא שרי אף בגר לכתחלה וצ"ע על הפוסקים שלא הביאו דעה זו להלכה לפ"ג הרא"ש והא"ז ודוק

שם במל"מ בהלכה א היבמה הולכת כו' אך יש להסתפק אם יש ב"ד מומחה קרוב לעיר היבם אם תלך היא לאותו מקום א"ד כיון דלא קרינן זקני עירו ילך למקום היבמה כו' עכ"ל. ונ"ל לומר דלהכי הירושלמי הכא בהל' ו' אמר ר"י בעי ביבמה מי מרדף אחרי מי התיב ר' והכתיב ועלתה יבמתו השערה כד שמעה ר"י אמר יפה למדנו ר"א עכ"ל. ומדקדקים הפ"מ והק"ע אמאי לא אומר הירושלמי למילף כמו גמ' דידן מקרא דדוקא עירו דמביא הגמ' בסנהדרין (דף לא) ולפ"ז ניחא דאי מהאי קרא אז לא ידעינן רק היכא שיש ב"ד בעירו אבל אם הוא הב"ד קרוב לעיר היבם לא ידעינן וכמו שמספק להמשל"מ אבל אי ילפינן מקרא של ועלתה יבמתו משמע דהיא עולה אחרי היבם בכ"מ אפילו אין ב" בעירו רק סמוך מ"מ עולה כמבואר ועיין קרבן נתנאל ס"ק מ"ז בפ' מ"ח מה שחידש בזה: