כתר המלך חלק א קנה

וע"כ נ"ל לומר כן דהנה שם במס' יבמות (דף קיט ע"א) כתבו התוס' ד"ה אמאי וא"ת דתנן לעיל באורך פרקין ניתן לי בן כו' מת בעלי ואח"כ מת בני למה אינה נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן על רוב נשים שמתעברות ויולדות וי"ל דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים עכ"ל

והנה לפי מה שבארנו דאחר דמסיק רבא דסמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא אתיא אפילו כרבנן ולא אזלינן בזה בתר רובא דיולדות וא"כ ה"נ לא צריך שוב לומר הכא דניתן לי בן דיש שני עדים ששניהם מתו דבתר רובא לא אזלינן כיון דהחזקה הכא הוי ליבום כיון דהלכה בלא בנים ומיעוטא דמפילות שוב לא אזלינן בתר רובא דמתעברות ויולדות וכן מצאתי שכתב הבית שמואל (בסי' קנו ס"ק יז) עיי"ש, ועתה א"ל דהא דמסיק המשנה וחוששין לדבריה לא אתיא למידק לדבריה הוא דחוששין לדברי צרה א"ח אלא אתיא למידק דחוששין לדבריה לחוד אף בלא עדים משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ול"צ לעדים להעיד שמתו שניהם וא"ל דאביי דדייק מהמשנה וחוששין לדבריה דאתי למעט צרה משום דאביי ס"ל כמו שאמר הגמ' שם דמחוורתא כר"מ דחייש למיעוטא וא"כ צ"ל דמיירי כגון שיש שני עדים וא"כ דייקינן ממלות וחוששין לדבריה למעט צרה אבל אנן דס"ל כרבא דסמכינן מיעוטא לחזקה ול"צ לומר דמיירי שיש עדים דייקינן ממלת לדבריה דלדבריה לחוד חוששין וא"צ עדים. וזהו נמי דברי הירושלמי דאמר דאתיא כרע"ק וזהו דאומר וחוששין לדבריה אתי לומר דלא בעי עדים דאמרו דמתו שניהם דסמכינן מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא כרבא

ועתה ניחא דברי הראב"ד ז"ל דהוא ס"ל דהיכא דפליגי רע"ק ור"ט אז הלכה כרע"ק וכמו שפוסק רבינו לקמן פ"ד מהל' גזילה ואבידה ה' ט' וכמו שמבאר הש"ך בח"מ (סי' שמה) לדברי הראב"ד ז"ל וא"כ ס"ל להראב"ד ז"ל דרק אביי הוא דדייק מהמשנה דאתיא כר"ט ולא לדידן דהוא ס"ל דהמשנה דלא תנשא אתיא כר"מ דחייש למיעוטא אבל לדידן אתיא למעט עדים וכדברי הירושלמי שבארנו וא"כ א"ל דה"ל להראב"ד הגירסא אר"י א"ש הלכה כר"ט רק דשמואל גופיה להכי פוסק הכא כר"ט נגד רע"ק משום זה דמסיק אביי אף אנן נמי תנינא ויש הוכחה מן המשנה ולדידן הא ליתא זה ההוכחה ולא ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם ונשאר הלכה כרע"ק. וכן כתב התוי"ט נמי במשנה שם (דף קיח) דאינה נאמנת במגו דעדיין קיים דסמוך מיעוטא לחזקה כמבואר

והנה אכתי צ"ל הא דאיתא שם ברישא האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדה"י כו' מת בני ואח"כ בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת כו' אלמא דגם התם כתיב מלות וחוששין לדבריה והתם לא שייך למידק לדבריה חוששין ולא צריך לעדים דהתם לא שייך קושית התוס' דניזול בתר רוב וניבעי עדים וא"כ גם מזה נידוק לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה א"ח דליתא דיוקא אחריתא. והנה כבר עמדו ע"ז התוס' שם ד"ה א"א כו' הא דלא מקשי מרישא מהאשה שהלכה היא ובעלה ובנה כו' ותרוצם דחוק

וע"כ נ"ל ליישב כן דבאמת מרישא לא מצי למידק כלל דאתי לאשמועינן זה דהנה לקמן (דף קיט ע"ב) איתא אמר תנן ניתן לי בן במדה"י כו' מת בעלי ואח"כ בני כו' וליחוש דלמא אתו עדים ואמרו כדאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אר"פ בגרושה רחבדר"ה אמר באמרה אני והוא נחבאנו במערה ופירש רש"י ז"ל ואין איש עמנו הלכך ליכא למיחש דלמא אתו סהדי. והנה הגאון רע"ק איגר ז"ל מביא בגה"מ בשם הב"ש דמתניתא דמקודם שם דכ"ע חולצת אף לא בגרושה ואף אם לא נחבאה במערה דאף אם יבואו עדים שמת בעלה ואח"כ מת בנה מ"מ תהא פסולה לכהונה דהא שויא על נפשה חד"א ולא מצריך להיות דוקא בכה"ג דלא מצי לאתויי עדים כמו בסיפא אלא חוששין לדבריה וחולצת בכ"ג דדבריה המה עיקר אבל לא לאשמועינן ליה דלצרה א"ח ודייק להכי מסיפא כמבואר

והנה דברי התוס' שהבאתי דמוקי כגון שיש שני עדים ששניהם מתו קשה לי מזה דמוקי כגון שאמרה שאני והוא נחבאנו במערה ופירש"י ואין איש עמנו לבא ולהעיד והלכך ליכא למיחש דלמא אתו סהדי עכ"ל ונמצא דלא מצי לאוקמי לדידיה דיש עדים דא"כ ניחוש להכרזה ול"מ לתרץ כן וצ"ע

הלכה יח יצאת חמותה מעוברת ה"ז חוששת ולא תנשא לזר עד שתדע מה היה סוף עיבור חמותה שמא נולד לה יבם קודם מיתת הבעל עכ"ל. והנה ראיתי בס' קרבן נתנאל על הרא"ש שם במס' יבמות במשנה דאיתא שם בתחלה האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו לה מת בעלך ה"ז לא תנשא ולא תתייבם עד שנדע שמא מעוברת היא צרתה כו' וכתב הקרבן נתנאל מכאן קשה לי למ"ש הרוקח דאשת כהן מעוברת מותרת לכנוס באהל המת דס"ס היא שמא נקבה היא או שמא נפל הוא עכ"ל וא"כ תנשא מכח ס"ס וצ"ל דס"ל דבמקום דהוי בחזקת איסור באיסור דאורייתא לא מהני ס"ס כמ"ש הט"ז (סי' קי ס"ק טו) וז"ל העולה מזה להלכה דכל איסור ודאי ודומה לזה האשה שהיתה בחזקת א"א ונולדו אח"כ ספיקות הרבה במיתת הבעל כיון שאתה באת להוציאה מכלל א"א ע"כ וא"כ ה"נ החזקה מייתי לה ליבום לא מהני ס"ס ומזה סעד לדברי הט"ז עכ"ל הק"נ

והנה צריך לבאר דהנה אי קאי על הרישא קושיתו צריך אתה לומר דזהו מקשה דהוה ס"ס ספק דלמא לא נתעברה כלל ספק הפילה דספק ספיקא אחר ליתא דהא אפילו אי נקבה פוטר מן היבום וליכא ס"ס אחר רק כמו שבארנו ספק שמא לא נתעברה וע"ז משני שפיר דהוה נגד חזקה וליתא בזה ס"ס אך מזה יש בלא זה ליישב ואין ראיה לדעת הט"ז דהנה הנמוקי יוסף כתב הכא ר"פ האשה רבה וז"ל והקשה הרשב"א ז"ל מ"ט דמלתא דבסוגיין מיירי ממיעוטא דמפילות ולא ממיעוטא דאינן מתעברות ותירץ כו' אבל מיעוט שאין מתעברות אינו ממעט ומגרע כחו של רוב ממש מיעוטא כזה אינו חשוב להצטרף לגמרי והריטב"א ז"ל כתב דמיעוט שאין מתעברות גרוע הוא ובכלל מיעוטא דמפילות א"ל דלהוי תרווייהו מיעוטא שלם עכ"ל. אלמא דזה דאין מתעברות לפי שני התירוצים לא הוי מיעוט כלל ולא חשבינן אותו לספק להצטרף לס"ס ורק התם דעת הרוקח הוא ספק הפילה ספק נקבה אבל ספק שאין מתעברות לא הוי וספק הפילה ל"ח לחשוב לס"ס כמבואר ורק קושית הק"נ יוכל היות על הסיפא דאיתא שם ויצאה חמותה מלאה חוששת הא ע"ז יש שפיר להקשות דנתיר מכח ס"ס דהתם רק אם תלד זכר תאסר דתהא זקוקה ליבום אבל אי נקבה תלד או הפילה מותרת הכא נימא דשרי מכח הס"ס שכתב הרוקח ספק דלמא ילדה נקבה ספק הפילה. והנה הכא ליתא תירוץ הק"נ דהכא לא אתחזקה ליבום דהלא יצאה בלא בנים ורק התוס' והראשונים כתבו דלא אמרינן אוקי אחזקה דנהוי בחזקת היתר דאתרע חזקתה כיון שנתעברה אבל חזקה ליבום ליתא וליכא בזה תירוץ הק"נ. וע"כ צ"ל הכא כן דהנה הנמ"י כתב ואי קשיא לך סיפא כו' י"ל כיון דמלאה היא לית לה חזקת היתר לשוק כו' דלשמא תפיל לא חיישינן דכיון דיצאת מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה דה"ל כמתה ואסקינן בפ' כל הגט דלשמא מת לא חיישינן וכיון שנסתלק מיעוט מפילות וחזקה דשוק לא נשאר כאן אלא ספק דמחצה זכרים ומחצה נקבות כו' עכ"ל. וא"כ שפיר כתב לה הנוב"י ז"ל לחלק הכא עיי"ש (בסי' רז) בחלק יו"ד מה"ת עפ"י הגמ' דגיטין (דף כה) דאמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן וא"כ ה"נ ניחא דגבי אשה שיצאת מלאה דצריך למיחוש דלמא מת היינו דלמא הפילה כבר דההיתר להנשא אינו בא רק אחרי שהפילה ודמי לשמא מת אבל התם גבי אשת כהן דהחששא שמא תפיל דמיא לשמא ימות דחיישינן והוה ס"ס שפיר ספק שמא תפיל ושמא נקבה להכי שריא לכנוס באהל המת כמבואר: