כתר המלך חלק א קנד

טפי עדיף וא"כ אם באשה הוא תקנתא דרבנן בודאי מדרבנן לא נתקן ביבמה וב"ש מודה דביבמה סגי בפרוטה לקדשה וחידש הרי"ף ז"ל דסברת ב"ש דבעי באשה דינר או ש"ד הוא כמ"ד דהוא מה"ת ולהכי אף ביבמה בעי דינר או ש"ד וזהו דאמרה הברייתא בכסף או בש"כ דאף לב"ש הוא דינר או ש"ד הכא כמו בכל אשה ונפ"מ לדינא הוא כן ואף לדידן אשמועינן הרי"ף ז"ל בזה דהנה ריש מס' קדושין כתבו התוס' להקשות אמאי קתני לה במס' עדיות לענין מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה פלוגתא זו אי בדינר או בפרוטה והא אי פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר הוי ב"ש לחומרא ותרצו דכי איתשל לענין קדושין הראשונים איתשל והקשו ע"ז המפרשים דהתינח לענין דינר או פרוטה אבל לענין ש"ד וש"פ ודאי איתשל לענין אי קיבלה קדושין מאחר דהא בזה היא מקודשת מספק כמו שאמר שמואל לקמן (דף יב) דקדשה בתמרה כו' חיישינן שמא ש"פ במדי וה"נ הוי ספק קדושין אף לב"ש אף בפחות מש"ד שמא שוה דינר במדי אלא ע"כ כי איתשל לענין אי קיבלה קדושין מאחר דפחות מש"ד אבל הוה ש"פ דלב"ה לא הוה קדושין כלל של השני ולב"ש הוה קדושין מספק וצריכה גט משניהם וא"כ הוי ב"ש לחומרא

אך יש לתרץ דהנה המפרשים כתבו דלהכי מקשי הגמ' לקמן (דף יב) על שמואל דאמר חיישינן שמא ש"פ במדי מדברי ב"ה דאמר בש"פ ולא מקשה מב"ש דאמר תחלה דינר וש"ד כן דב"ו דא"נ דב"ש הא דמצריך דינר או ש"ד הוא מה"ת מן הטעמים שבארנו והוה לב"ש ש"ד כמו לב"ה ש"פ בזה שפיר אמרינן דחיישינן שמא ש"ד במדי אבל א"נ בזה דבעי ב"ש דינר וש"ד הוא רק תקנתא דרבנן שלא יהיו ב"י כהפקר או מטעם דאשה מקפדת על עצמה וא"כ ודאי כהיכי דהפקיעו קדושי תורה מטעם תקנתם ה"נ אף קדושי ספק ליתא נמי משום חששא שמא שוה במדי דהא תקנו דאינה מתקדשת רק בדבר שתשוב בעינה דינר או ש"ד דוקא ובפחות מזה שאינו חשוב בעינה אינה מתקדשת ולהכי אינו מקשי על שמואל מדברי ב"ש דדלמא שמואל ס"ל כמ"ד דהוא רק מדרבנן הא דבעי ב"ש ש"ד וא"כ מודי לדידיה דליתא חששא זו ואינו אומר רק לב"ה וא"כ הא דעדיות ניחא נמי דתני ב"ש לקולא דב"ש לא ס"ל הא דשמואל. אבל כיון דהוכיח הרי"ף לומר דהדין הוא כמ"ד דלב"ש הוא דבעי דינר וש"ד הוא מה"ת כמו שבארנו א"כ תקשה שמה במס' עדיות מ"ט תני לקולא דברי ב"ש אף בש"ד וצריך לומר ע"כ בזה תירוץ של הפני יהושע הכא דיש מזה ראיה לדעת רבינו לעיל בפ"ה מהל' אשות דרק בדבר המתקיים עד מדי ויוכל להוליך שמה שוה במדי אבל בדבר שאינו מתקיים לא וא"כ גם בזה פליגי ב"ש וב"ה לענין דבר שאינו מתקיים והוה פחות מש"ד דלב"ש לא הוה קדושין כלל פחות מש"ד והוה ב"ש לקולא לענין קדושי הראשון וא"כ יש לנו להוכיח מן ברייתא זו שמביא הרי"ף ז"ל דמבואר דלב"ש הוה מה"ת הא דבעי ש"ד דבדבר שאינו מתקיים אף קדושי ספק ליתא כדברי רבינו וא"כ ניחא דרבינו הכא לענין דינא לדידן שינה מלשון הברייתא ואומר בפרוטה ובש"פ דכסף וש"כ אתיא לב"ש כמו שבארנו ודוק

הלכה ב והיבמה שזינתה והיא זקוקה לא נאסרה על יבמה רצה חולץ רצה מייבם עכ"ל. וכן הובא להלכה בטור וש"ע אה"ע (סי' קנט) וכתב שם הגר"א ז"ל בביאוריו דהוא דלא כהתוס' עיי"ש ס"ק ט"ז. ונ"ל לבאר זה דהנה התוס' במס' סוטה (דף יח ע"ב) כתבו בד"ה אמרי דהלכתא כרב המנונא דכיון דאין קדושין תופסין ביבמה הה"ד נמי אם זינתה נאסרת כמו דאמר הכא לרע"ק וא"כ א"נ כדברי התוס' גם לדידן דפוסק רבינו לעיל בפ"ד מהל' אשות הי"ד שביבמה לשוק מקודשת מספק וכן פסקינן בטור וש"ע (סי' מד) א"כ תהוי נמי אסורה ליבמה מספק דלמא אין תופסין הקדושין. אמנם צריך לומר לרבינו והפוסקים דלא ס"ל כדברי התוס' אלא כמו שמסיק הריטב"א ז"ל ביבמות (דף צב) דמסוגיא דהתם לא משמע כהתוס' אלא והנכון דהתם לאו משום דלא תפסי בה קדושין בלחוד משוי לה כערוה להאי תנא דרע"ק אלא משום דמשוי ליה להולד ממזר ממנה כדין א"א דסבר רע"ק בחייבי לאוין ולרב אין ממזר ביבמה אע"ג דלא תפסי בה קדושין כו' אלמא דהריטב"א מפרש לה דתליא רק אם נעשה הולד ממזר ממנה וכן כתב רש"י ז"ל שם במס' סוטה אלמא לרע"ק משוי חייבי לאוין חמורות לענין איסורייהו כחייבי כריתות שהולד ממזר ולגבי לאסור נמי כו' כה"כ דהבא על א"א כו' כן הבא על שומרת יבם אלמא דרש"י ז"ל מפרש ליה נמי דתליא בדרע"ק משום דס"ל דהולד ממזר ולא משום דלא תפסו הקדושין וכן מבואר בירושלמי שם בסוטה דאמר פתר לה כרע"ק דאמר הולד ממזר אלמא דתליא בזה דהולד ממזר וא"כ כיון דלרבינו ולהפוסקים לא הוי ממזר הולד מיבמה לשוק כמו שכתב הלח"מ בפ"ד מהל' אשות לעיל ה' י"ד ולהכי פוסקים דלא נאסרה אם זנתה דתליא רק אם הולד הוא ממזר דרע"ק כן ס"ל כמבואר ועיין לקמן בה' א"ב מה שנבאר ודוק

פרק ג הלכה טז האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו שנים ואמרו לה מת בעלך ה"ז לא תחלוץ ולא תתייבם לעולם עד שיודע אם ילדה צרתה או לא ילדה כו' עכ"ל. והנה כבר מבארים בזה המפרשים דאף דבתחלה שם ביבמות (דף קיט) אמרינן מחוורתא ר' מאיר היא דחייש למיעוטא ולהכי לא תנשא אבל לרבנן אמרינן דאזלינן בתר רובא ורוב נשים מתעברות ויולדות מ"מ לפי מאי דמסיק ליה רבא דה"ל חזקה ליבם ורובא לשוק ואייתי מיעוטא דמפילות וסמוך לחזקה וה"ל פלגא ופלגא לא תנשא ולא תחייבם ומודו אפילו רבנן בזה דה"ל פלגא ופלגא כיון דאיכא חזקה ומיעוטא ה"ל, פו"פ ולהכי לא תנשא ולא תתייבם ול"צ לומר עוד דאתיא מתניתין כר' מאיר וכן ביאר הריטב"א והנמ"י והמהרש"ל ביש"ש ועיין ב"ש באה"ע (סי' קנו)

ונ"ל בזה ליישב דעת הראב"ד ז"ל לקמן בפ' ט' מהל' תרומות ה"ד דכתב רבינו שם א"ל צרתה או אחת מהחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה הואיל ואינה נשאת על פיהן ה"ז אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים עד שיעיד לה מי שהוא נאמן להשיאה עפ"י עכ"ל. וכתב הראב"ד א"א הוא פוסק כר"ט ואנן קיי"ל כרע"ק שאסורה להנשא ואסורה לאכול בתרומה עכ"ל וכתב הכ"מ במס' יבמות (דף קיח ע"א) פלוגתא דר"ט ורע"ק ואפסק בגמ' הלכתא כר"ט דאמר הכי והראב"ד ז"ל לא היה כתב כן בנוסח שלו ולפיכך השיג על רבינו עכ"ל

והנה קשה לי לדברי הראב"ד ז"ל דנהי דנימא דלא היה בגירסתו אר"י אמר שמואל הלכה כר"ט מ"מ הא איתא שם אמר אביי אף אנן נמי תנינא ניתן לי בן במדה"י כו' מת בעלי ואח"כ בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה א"ח ש"מ ע"כ וא"כ נהי דמלתא דר"י א"ש דהלכה כר"ט לא היה גריס אכתי תקשה דמן המשנה השניה מוכח דס"ל כר"ט מדקתני וחוששין לדבריה וא"כ ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם דהוא כר"ט ואף א"נ דגם זה לא היה גורס הראב"ד ז"ל אף אנן נמי תנינא מ"מ הא הוכחה מבורר מהמשנה שפיר

וע"כ נ"ל ליישב כן דהנה בירושלמי שם במס' יבמות פ' ט"ו הל' א' איתא ר"ת בעיא קומי ר"א מאן תנא חוששין לדבריה חולצת ר"ט דלא כרע"ק א"ל ד"ה הכא אף רע"ק מודה בה ע"כ ופרשו מפרשי הירושלמי עפ"ד התוס' שכתבו תימא לר"י היכא מוכח ומייתי סייעתא לר"ט מהך דקתני לדבריה חוששין ולא לדברי צרה דלמא הכא רע"ק מודה כיון שאם לא ניחוש לדברי צרה ליכא עבירה כלל אבל בדרע"ק אלו לא ניחוש לדברי צרה ואוכלת בתרומה איכא עבירה בודאי ואור"י דלא דייק אלא מיתור לשון וחוששין לדבריה ע"כ ומפרשים כן דהירושלמי מתחלה אמר דאתיא כר"ט דוקא ומסיק אפ"ת כרע"ק והכא שאני דליכא עבירה אבל התם בתרומה איכא עבירה אבל זה אכתי לא מתיישב לדברי הירושלמי היתור של וחוששין לדבריה שכתבו התוס' דמזה דייק: