כתר המלך חלק א קנב

על דברי ר"פ דהוא ודאי ס"ל דגם בקטטה עד אחד לא מהימן אף א"א מת וקברתיו וא"ח אפילו היכא דאמר לדידה או לא אמר כלל דלא מהימן ופוסק רבינו כותיה

ועוד נ"ל להביא קצת ראיה לזה דהכא ל"מ עד אחד אפילו א"א מת וקברתיו דחיישינן שמא שכרתו דהנה בכל דוכתא אשר הגמ' מיבעיא ליה בעיות דשוין להדדי ומביא פשיטות לחדא ודחי ליה מ"מ גם בהבעיא השניה דדמי להראשונה מביא הפשיטות מזה הברייתות ודחי ליה כמו תחלה והא הכא גבי בעיא בעד אחד במלחמה מביא הגמ' לפשוט מהא דספינה שטבעה כו' והשיא את אשתו עפ"י נשים משום דזה דמיא למלחמה ואמרה בדדמי ודחינן דלמא חזינהו לאלתר כו' אבל לקמן גבי הבעיא דעד אחד בקטטה אינו מביא לפשוט מזה הברייתא ש"מ דהתם לא הוי הטעם כלל משום דאמרה בדדמי אלא משום דחיישינן שהיא שכרתו דמשקרי וא"כ היכא דאיכא קטטה לא דמי כלל להא דספינה דהתם הוא משום דאמרה בדדמי ולהכי אינו מביא הגמ' לפשוט: והנה רבינו וכן הפוסקים סתמו וכתבו דלא משכחת לה קטטה רק בגוונא דאמרה גרשתני בפני פו"פ ובאו אותן העדים והכחישוהו דלא משכחת רק בכה"ג דאל"כ היא נאמנת לומר לבעלה גרשתני כדמבואר בגמ' שם (דף קטז) שמביא הרה"מ הכא ונ"ל דמצינו עוד גוונא דמשכחת לה אף בלא זה שיבואו העדים ויאמרו להד"ם כגון אי אמרה לבעלה גרשתני תן לי כתובתי דאז אינה נאמנת עוד כמו שכתבו התוס' שם ד"ה ולהימני בסה"ד וי"ל דכשתובעת כתובה אינה נאמנת כו' וכן הוא מבואר להדיא בירושלמי דיבמות (פ' טו ה"א) קדשתני אלא שלא נתת כתובה ה"ז קטטה ויתבאר דברי הירושלמי נמי כן דכיון שתובעת כתובה אינה נאמנת דאם לא בקשה כתובה אז ה"ז נאמנת ולהכי מסיים אלא שלא נתת לי כתובה ודברי הק"ע שם תמוה וז"ל קדשתני וגרשתני שתני כו' בגמ' מוקי לה באומרת גרשתני בפני פו"פ ואמרו להד"ם סתמא דש"ס ירושלמי משמע דלית ליה הא דר"ה מיהו י"ל דאית ליה ואיירי בשהודית אח"כ כו' ובאמת לא צריך לכל זה כמו שבארנו דהא הירושלמי מסיק אלא שלא נתת לי כתובה וא"כ תובעת כתובתה ואינה נאמנת כמבואר

ועפ"ז ישבתי קושית המהרש"א במס' מכות (דף ג ע"א) שהקשו שם בתוס' ד"ה מעידין על מה שהקשו התוס' אע"ג דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ה"מ היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים לא והקשה המהרש"א שם א"כ אמאי משלמין הא טבא ליה עבדי דא"ל סהדותא דהני הרי היא נאמנת והשתא שהעידו והוזמו גם היא אינה נאמנת כו' ולפ"ז ניחא דכיון שהיא תובעת כתובה הא אינה נאמנת וא"כ אי אמרת דטבא ליה עבדי משום דאינו משלם הכתובה ע"כ מיירי כשהיא תובעת הכתובה ואמרינן דלא יצטרך לשלם וא"כ אינה נאמנת בל"ז ולא עבדי ליה טבא ודוק

הלכה ח כבר אמרנו כו' אבל אם שמע מפי שוטה או מקטן אינו מעיד ואין סומכין על דבריהם שם בהל' ט' שמע מפי התינוקות שאומרין עכשיו באנו מהספד פלוני כו' עפה"ד האלה וכיוצא בהן ומשיאין את אשתו עכ"ל. והנה הטור חולק על רבינו וכתב אפילו שמעו מפי התינוקות שאמרו מת פב"פ בין כוונו לשם עדות ובין כוונו שלא לשם עדות משיאין את אשתו כו' וכתבו המפרשים שם דהטור ס"ל דהקטן דמי לאשה ואם מעיד נאמן כמו אשה כו' והנה הב"י כתב דלישנא דמתניתין הכי דייק כדברי רבינו דגבי נשים נקיט אומרת מת פלוני וגבי תינוקות נקיט הרי אנו הולכים לספוד כו' ואם איתא לערבינהו וליתנינהו אפילו שמע מפי הנשים או מפי התינוקות מת פלוני דיו והוכיח מזה ע"כ כדעת רבינו ז"ל דנשים נאמנות אי אמרו להעיד כשמת פלוני אבל קטן אינו נאמן רק כשהלך לספוד כמבואר שם עכ"ל ולענ"ד לא הבנתי ראייתו דהלא שם במשנה איתא כן אפילו שמע מן הנשים אומרת מת איש פלוני כו' ר' יהודה אומר אפילו שמע מפי התינוקות אומרין הרי אנו הולכים לספוד כו' בין שהיה מתכוין ובין שאינו מתכוין כו' נמצא דתרי תנאי אמרי לה להדא מילתא ות"ק אומר היכא שהאשה מעידה שמת פלוני ה"ז נאמנת והה"ד קטן נמי נאמן לת"ק דשוה לנו אשה לקטן וקטן לאשה ומה דלא נקיט קטן דלא מיירי ביה כמו דלא חשיב שאר פסולי עדות דכשרים לעדות אשה ור' יהודה בא לומר דין אחר עוד דהיכא דהתינוקות אומרין באנו מהספד פלוני וע"ז נאמן ומוקי ליה הגמ' כגון דאמרי כך וכך רבנן הוו כו' וי"ל דר' יהודה ס"ל דקטן נאמן היכא שמעיד ורק בא לומר עוד דין דהיכא דהתינוקות אומרין מעשה זה לא חיישינן שמא כונתו על קמצו וכיוצא בו ורק משיאין עפ"י כמו אם העיד שמת כמבואר. והנה הט"ז (בסי' יז ס"ק ט) כתב לבאר דקטן שהוא בר דעת שהגיע לעונת הפעוטות אז סמכינן עליו ובזה מיירי הטור ורבינו מיירי בקטן שאינו בר דעת כלל ומש"ה לא סמכינן עליה דדמי לשוטה ע"ש

ונ"ל לומר דדעת הט"ז נכונה ומוכרח לומר לדעת רבינו כן דבהשגיע לכלל דעת מהימן לומר מת פלוני דהנה לקמן בפ"ד מהל' יבום וחליצה הל' ל"א כתב ואפילו אשה עבד או קטן שהוא מכיר ונבון נאמנין לומר פלוני זה אחי פלוני זה הוא והנה שם בגמ' (דף לט ע"ב) ביבמות אמר והלכתא גמ' היא ואפילו קרוב אפילו אשה וקטן לא הזכיר כלל בכל הסוגיא שם ומ"מ מדמי רבינו קטן שהוא נבון לאשה שהוא נאמן דהטעם הוא משום גילוי מילתא והנה הכא לקמן בה' כ"ט כתב רבינו דלהכי בהתרת אשה סגי בפסולי עדות באשה ועבד כו' משום דעבידא לגלויי וכמו שמאריך שם וא"כ הטעם שוה לשניהם ומ"ט התם נאמן קטן והכא אינו נאמן אלא ודאי דהתם אומר קטן נבון והיינו שהוא בר דעת ושפיר קטן כזה נאמן אפילו הכא ורק רבינו כתב בד"א ששמע מפי בר דעת כו' אבל אם שמע מפי שוטה או קטן היינו שאינו בר דעת כמו שוטה ובכ"ז מסיק שם אם שמע מפי התינוקות שהיו באין מהספד ומסיחים לפ"ת בזה נאמנין במעשה כזה אפילו אינן בני דעת כמבואר ודוק

הלכה יח ראהו צלוב כו' והנה באהע"ז (סי' יז) מביאים הח"מ והב"ש דעת הב"ח דכתב דרק היכא שצלוב בידיו אין מעידין אבל אם בצוארו מיד הוא נחנק ומעידין עליו והביאו הט"ז והב"ש ראיה דלא כהב"ח מהא דאיתא בירושלמי סוף מסכת יבמות ראהו צלוב שמא מטרוניתא עברה עליו ופדאוהו וכו' אלמא דאפילו בצוארו אין מעידין מהאי טעמא דמטרוניתא עיין שם ונ"ל דמזה אין ראיה לדחות דברי הב"ח דהנה בירושלמי איתא שם נפל לתוך כבשן האש שמא נס נעשה לו כחנמו"ע לתוך גוב האריות שמא נעשה לו נס כדניאל כו' אלמא דס"ל להירושלמי דאפילו במקום שמדרך הטבע מת מ"מ אמרינן שמא נעשה לו נס אבל לפי מה שכתבו הח"מ והב"ש לעיל (בסי' כט ס"ק נו וס"ק צא) דגמ' דידן חולק ע"ז ולהכי לדידן אם נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו ולתוך גוב האריות הוא מטעם שמא לא היו רעבים וכן כתבו התוס' ב"ב (קכא ע"ב) ד"ה אין דלדידן אין מזכירין מעשה נסים וא"כ ה"נ נימא כן דמי שתולים לו בצוארו מדרך הטבע הוא ימות מיד ורק הירושלמי לשיטתו דס"ל דחוששין למעשה נס וא"כ ה"נ נימא כן דנעשה לו נס ומטרוניתא פדאהו או רפאתהו כמו התם בכבשן האש וגוב האריות דניצל ע"פ נס אבל לפי גמ' דידן דלא אמרינן לחוש למעשה נסים ה"נ אם נתלה בצוארו דרק עפ"י נס יוכל להנצל מעידין

אמנם לפי מה שכתב לעיל הח"מ (בס"ק נו) את דברי הב"ח גופיה שכתב דגמ' דידן מיירי שנפל במקום עמוק דוקא דאף ליעשות נס הוא דבר רחוק וגמ' דידן נמי חושש לשמא נעשה לו נס ליתא חילוק זה ורק לדידן א"נ בזה דלא כהב"ח ניחא דין החילוק של בצוארו לבידו כמבואר ודוק

הלכה כא מצאהו הרוג כו' ואפילו שומא אין מעידין עליו שמא אחר הוא עכ"ל. והנה הטור כתב (בסי' כז) וז"ל שומא לאו סימן מובהק דעשוי להשתנות לאחר