כתר המלך חלק א קנא

בשמע קל קולמוסא סגי דהיינו באדם שיכול לראות מסתפי סופר מניה כו' ועוד דכי אמרינן דסגי בהכי ה"מ בכתיבה אבל בחתימה דהוי משום קיום לא כו' עכ"ל וא"כ א"ל דבזה הר"ן ז"ל ס"ל כן דסומא בפני נכתב יכול לומר דשמע קל קולמוסא ורק בפני נחתם לא יכול לומר דע"ז לא סגי ליה זה וא"כ מתניתין דאמרה ולא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם משמע דתרווייהו אינו יכול לומר וא"כ לא מצי לאוקמי בסומא ואף דלקמן אינו מתרץ הר"ן ז"ל רק תירוץ הראשון דלמא שאני סומא דהסופר לא מסתפי מניה מ"מ א"ל דאינו חולק על הריטב"א בזה ורק חד תירוץ נקיט כיון דלדינא אין נפ"מ בזה דלדידן דקיי"ל כרבא ורבה נמי ס"ל כרבא דצריך לקיים החתימה כמבואר ודוק

פרק ח הלכה ו א"ל כו' או לענין ירושה שאם מתה יירשנה בכל אחד מאלו ה"ז ספק מגורשת עכ"ל. ונ"ל לומר אע"פ שכתב רבינו לעיל בפ"ג מה' אישות דירושת הבעל הוא מד"ס ושם בגמ' קאמר חוץ מירושתך מהו א"ד לשארו וירש אמ"ר מכאן שהבעל יורש את אשתו וכיון דאיהו ירית לה אשתו היא משמע דהוא משום דילפינן מקרא זה וכיון דרבינו פוסק דירושת הבעל לאו דאורייתא משמע לכאורה דליתא הבעיא כלל. אמנם בכ"ז ניחא דפוסק דהוא ספק מגורשת דאף א"נ דירושת הבעל מדרבנן מ"מ הא זה סמכינן על הקרא לשארו וירש אותה וא"כ כיון דהוא משייר בגט זה ורוצה לירשה ס"ל דאכתי נקראת אצלו שארו ונהי דלא הוה מה"ת מ"מ בלשונו לא מפקיע מלשון שארו וירש ושייר בלשונו והוה ספק מגורשת ודבר זה הוא מכש"כ ממה שכתב השער המלך לקמן בה' א"ב בפ' ט"ו דלשיטת הסוברים דאיסור עבד לב"ח הוא רק מדרבנן מ"מ אי אמר חוץ לעבד לא הוי שיור כמו דקחשיב הכא במשנה כיון דאסור מדרבנן לא הוי שיור דהוי דבר הכורת בינו לבינה מכח איסור חז"ל וא"כ כש"כ הכא כיון דהוא משייר לה מה שסמכו רבנן על קרא דוירש לא הוי דבר הכורת ושפיר פוסק ספק מגורשת ודוק

פרק ט הלכה כא בעל שאמר כו' ועייין משנה למלך מה שמקשה בסוגיא דיבמות (דף קיח ע"ב) במשנה שם דהאשה שהלכה ובתוס' שם דלמה לא הקשו על הרש"א והניח בקושיא והנה זה הקשה המהרש"א נמי בתוס' שם ומיישב הקושיא עיי"ש והמשל"מ לא הביאו וצ"ע

פרק יב הלכה יא שליח כו' אמר הבעל לפקדון נתתיו לו והשליח אומר לגירושין נתנו לי השליח נאמן כו' וכתב הרה"מ פ' התקבל (דף סד) פלוגתא דרב הונא ורב חסדא דר"ה אמר בעל נאמן ור"ח אמר שליש נאמן ופוסק רבינו כר"ח וכן פוסק בהלכות עכ"ל. והנה הרי"ף ז"ל כתב שם בסוגיא ופסקו רברבתא הלכתא כרב הונא ואנן לא ס"ל הכי אלא הלכתא כרב חסדא דסוגיין כותיה כדמברר לקמן כו'. והנה שם לקמן הביא הרי"ף ראיתו מזה דאמר לקמן שם בסוף הסוגיא בעל אמר לגירושין כו' אמר ר' יוחנן הוי דבר שבערוה כו' ומקשי שם ונהימנא לשליש מי קא נפקא גיטא מתותי ידיה דלהימנא מהא שמעינן דהלכתא כרב חסדא והיינו דאמרינן דסוגיא כותיה עכ"ל. והנה הראיה שמביא הרי"ף ז"ל מבואר הוא מסוף הסוגיין שם דמקשי סתמא דגמ' על ר' יוחנן ונהימנא לשליש משמע דהסוגיא ס"ל כרב חסדא. ועפ"ז תמוה לי דברי הקרבן נתנאל על הרא"ש ז"ל שם ס"ק ו' שכתב וז"ל שם מדפריך סתמא דגמ' לקמן ונהימנא לשליש מהא דפריך על מימרא דרבי יוחנן ליכא ראיה דהא הבעל בפנינו ואומר גרשתיה ובכה"ג ודאי מודה ר"ה אלא שמסייע ליה מהא דפריך אמתניתין ולהימניה לשליש ואף שאומר דמתניתין איירי כשאין הבעל בפנינו ומכחיש ס"ל להרי"ף בכה"ג נמי לרב הונא לא חיישינן שמא יבא הבעל ויכחיש עכ"ל

והנה דבריו תמוהין דזה לא נמצא בכ"ד להביא ראיה מקושיא שמקשה הגמרא על האי מ"ד גופיה ומתרץ ליה אדרבא מצינו בפוסקים כיון דפרכינן ע"ז א"כ ליתא הלכתא הכי ואשנויי לא סמכינן אך נעלם מאתו דברי הרי"ף ז"ל המפורשין דהראיה הוא מזה דמקשה הגמ' לקמן על ר' יוחנן וליהמניה לשליש כמבואר, ומה שמקשה הקרבן נתנאל כבר מבארים הרמב"ן והרשב"א ז"ל. וכן קשה לי דברי הבית שמואל באה"ע (סי' קמא ס"ק יב) דמקשה שם וז"ל ומיהו קשה כו' ונראה דמוכח כן מדברי הרי"ף ז"ל שפוסק כר"ח נגד ר"ה והראיה שלו מדמקשי שם וליהמנא לשליש כו' וס"ל דאתיא כרב חסדא דהא לר"ה אין השליש נאמן וא"א דיש חילוק בין אם הבעל בפנינו ומכחיש לבין דאין הבעל בפנינו א"כ מנ"ל להביא ראיה מזה דאתיא כר"ח דהא אף לר"ה בכה"ג דאיירי מתניתין דאין הבעל כאן ומכחיש אותו א"כ אף לר"ה נמי השליש נאמן א"כ אתיא שפיר כר"ה או דאין חילוק עכ"ל. נמצא דגם הוא ז"ל מפרש דברי הרי"ף ז"ל כן דראיתו הוא מהקושיא מהמשנה וזה הא ודאי ליתא והראיה הוא מדמקשי לקמן ע"ד ר' יוחנן כמבואר. וכמו"ח הגאון ז"ל אמר דיש הוכחה לדברי רבינו דהלכה כר"ח מדברי התוס' שם ד"ה בעל שהקשו וא"ת והנהו דמצרכי מערסא לערסא כו' מה הועילו חכמים בתקנתן וי"ל דסברי כר"ח דאמר שליש נאמן אפילו בעיר אחת כו' נמצא דרב"א ור"ש ורבא התם דכל הני מצרכי לומר לעיל (דף ד) ס"ל כרב חסדא וה"ל רבים לגבי ר"ה ופוסק להכי כוותייהו ודוק

פרק יג הלכה א האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה כו' ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצית להשמט מתחת בעלה. בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו ואם נשאת לא תצא שהרי יש לה עד עכ"ל. והנה הוא כן דעת הרי"ף ז"ל דהיכא דהוי קטטא בינו לבינה אז לא מהימן אפילו אומר העד אחד מת וקברתיו. והנה הנמ"י הביא שם דעת הרשב"א והריטב"א ז"ל שחולקים על רבינו וס"ל דעד אחד במלחמה נאמן ה"ה ג"כ בקטטא אפילו עד אחד מהימן דמ"ש ועל מה שכתב רבינו שמא שכרתו תמהו אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו כו'

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו והרי"ף דבקטטא עד אחד לא מהימן מהא דאיתא במס' שבועות (דף לב ע"ב) אר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם ופירש"י ז"ל לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולומר מת בעלי ול"צ לשום עד דתנן האשה שאמרה מת בעלי כו' והיא עצמה נאמנת. וא"נ דעד אחד אף אם היה קטטא מהימן א"כ אכתי קשה האיך פוסק ר"פ לומר דה"מ בעד מיתה שהוא פטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי כו' ועד מיתה דחייב לא משכחת לה רק אי לא אמר לא לדידה ולא לב"ד הא משכחת שפיר אפילו אי אמר לדידה ולא לב"ד דחייב כגון דהוה קטטא ביניהם ואז אם היא תאמר לב"ד בשמה או אפילו בשם העד לא מהימנא וצריך העד בעצמו להעיד מת וקברתיו ואז מהימן אבל מה שהיא תאמר לב"ד לא מהימנא משום דמשקרית ורק העד בעצמו אם יעיד בב"ד יהא נאמן וא"כ מ"ט פטור יהא חייב העד בכה"ג דאיכא קטטא בשלמא במלחמה אף דאמרינן אם אמר עד מת וקברתיו שפיר נאמן והיא לא מהימנא מ"מ הכא פטור דהא האשה תוכל לומר לב"ד בשם העד מת וקברתיו ואז מהימנא ולא שאלינן את העד כמבואר באהע"ז (סי' יז ס"ח) בהגה"ה שם אבל הכא דהיא לא מהימנא משום דמשקרית ורק העד בעצמו אם יעיד בב"ד יהיה נאמן וא"כ מ"ט פטור אלא ודאי צ"ל דהיכא דהוי קטטא אפילו עד לא מהימן דחיישינן שמא שכרוהו וא"כ גם אם הוא יעיד בב"ד לא מהימן היכא דהוי קטטא ולהכי פטור שפיר כמבואר. ואף שרבינו ז"ל לא הביא הא דר"פ לקמן בפ"י מהל' שבועות וכמבואר שמה אבל מ"מ בזה לא מצינו שום חולק