כתר המלך חלק א קמז

דמוקי לעיל דחסר לה דברים קטנים שלא הספיקה וזה ליכא גבי חנוני רק דברים גדולים לחם ויין וכדומה ולהכי מוקי בכל הזן אף לדברים קטנים אבל רבינו דלא מוקי לה בדברים קטנים כמו שמבאר הכ"מ בשם הר"ן ז"ל דכל מילי מיירי שחסר לה מעשה ידיה ורק ס"ל דקונמות מפקיע השיעבוד ולהכי מוקי לה נמי אחד מחביריו והוא האוקימתא דחנוני הרגיל אצלו כמבואר

והנה ראיתי בפ"ת יו"ד (סי' רלה ס"ק ב) שכתב ועיין בשו"ת ברית אברהם חיו"ד שכתב טעם למה השמיטו הפוסקים תירוץ הגמ' כשהדירה כשהיא ארוסה עיי"ש. והנה ס' ב"א אינו תח"י אמנם נ"ל ליישב פשוט השמטה זו דלפי מה שכתב הר"ן ז"ל שם טעם להשמטת הרי"ף ז"ל האוקימתא זו משום דס"ל דלפי המסקנא לא ס"ל האי סברא דעד שלשים עושה שליח שליחותו ולהכי מוקי כשנשאה ואוקימתא בתרייתא נמי נדחה והיינו דמסיק בגמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ותירוץ זה ליתא כלל עיי"ש. נמצא דזה לאשמועינן דהכא עד ל' יום יעמיד פרנס ליתא הכא. ועוד ס"ל כמו שמפרשים התוס' והר"ן בשם הר"י מיגש ז"ל דמיירי כשהדירה קודם שהגיע זמן דלא חייב לה מזונות וא"כ ודאי שפיר חייל הנדר ולא יפרש כפירוש רש"י ז"ל דמשום דאינו חייב רק מדרבנן להכי חייל וכמו שפירשו התוס' בתירוץ השני שם ד"ה שהגיע דזהו החידוש דאף דחייב מדרבנן מ"מ חייל אלא ס"ל דכיון דמזונות נשואה נמי מדרבנן הוא כמו דמבואר באה"ע (סי' סט) וע"ז אינו חל גם בארוסה אינו חל רק קודם זמן שהגיע וזה אינו צריך להביא כלל דלא הוה שום חידוש דקודם זמן חיובא יכול להדירה ולאסרה ולאשמועינן דיעמיד פרנס רק שלשים יום אינו כן כמו שבארנו דברי הר"ן הכא אלא נאסרה לו וזה לא צריך להביא ולהכי השמיטו ודוק

פרק יח הלכה טז תבעה יבמה לכנוס או לחלוץ ועמד בב"ד וברח או שחלה או שהיה היבם במדינת הים ה"ז ניזונית משל יבם בלא שבועה כלל עכ"ל. וכתב הכ"מ ויש לתמוה על רבינו שכתב או שהיה במדה"י ולא כתב או שהלך למדה"י וכלשון הירושלמי שהביא הרי"ף שם. ואפשר לומר דאתי לאשמועינן דהא דאינו חייב במזונותיה אחר העמדה אא"כ ברח או חלה היינו כשהיה דר עמה במדינה אבל אם היה דר במדינה אחרת והעמידוהו שם בדין הוא או שלוחה מיד הוא חייב במזונותיה כיון דאינו דר במדינה עמה דינה כברח או חלה עכ"ל. וכן ביאר הב"י (בסי' ק"ס) דברי רבינו כן אמנם בש"ע השמיט המחבר שם (בסי' ק"ס) וגם הרמ"א ז"ל את דעת רבינו זה דאף הלך למדה"י אף קודם שעמד בדין נמי נזונית משל יבם. וע"כ צ"ל דלענין דינא ס"ל כמו שמבאר הרשב"א בחידושיו וכן הנמ"י ז"ל דפשט הירושלמי הוא הלך למדה"י הוא נמי אחר שעמד בדין כמו ברח אמנם צריך לבאר דא"כ מה חידש הירושלמי בזה דהלך למדה"י כמו ברח ומהיכא תיתי נחלק בזה כיון דמיירי לאחר שעמד בדין

ונ"ל כן דהנה התוס' והרא"ש הכא ביבמות הוכיחו דברח הוא לא מחמת שמרד בה רק מחמת אונס ממון או ד"א דהא מקשה מזה במס' כתובות (דף קז) על שמואל דאמר אין פוסקין מזונות לא"א ומ"ט הכא ניזונית וא"א דמרד בה פשיטא דפוסקין דליכא למיחש לצררא אי תפסי וע"כ נ"ל לומר דהירושלמי יסבור כשמואל דאין פוסקין וא"כ ה"א דרק אם ברח מחמת מרדין שמרד בה להכי פוסקין ואומר משה"כ הירושלמי הה"ד חלה או שהלך למדה"י ברצון טוב לעסקיו ומ"מ הכא פוסקין דהכא ליכא למיחש לצררא כמו שאומר דלא מקרבא דעתיה לה או משום מעשה ידיה לא משתעבדי לה ועיקר החידוש אתי לאשמועינן דהלך למדה"י שלא מחמת מרידה דלא נטעה דברח הוא שמרד בה וגמ' דידן דפסקינן שם בכתובות דהלכה הוא כרב דס"ל דפוסקין מזונות לאשת איש וא"כ פשיטא הכא דאי הלך אף לא מחמת מרידה פוסקין אמר הגמ' סתם ברח נותנין לה מזונות וממילא ידעינן אף ברצון טוב שהלך בכ"ג דלא חיישינן לצררא בכ"ד ולא צריך הגמ' דידן לבאר בזה וא"כ הה"ד נמי חלה דלא בעי שימרוד בה רק כיון דשהה ולא יבם אותה אחר שעמד בדין נותנין לה מזונות כמו שכתבו התוס' והרא"ש שם וא"כ כיון דבש"ע הכא מבאר דברח מחמת ממון או ד"א ואף לא מרד בה נותנין לה מזונות הה"ד זה דהלך למדה"י של הירושלמי ולא צריך המחבר לבאר זה דזה נכלל בכלל הלך היינו שלא מרד בה וזה מבאר הש"ע והמה דברי הירושלמי כמבואר ודוק

פרק יט הלכה ג בד"א בשהניח יותר על כדי שתי כתובות דינר אחד או יותר עכ"ל. והנה רבינו לא ביאר בזה מה שכתב במשנה שם דדינר דוקא במוחזק ולא בראוי והטור והשו"ע באה"ע (סי' קסא) הביאו זאת. ונ"ל לישב פשוט דהנה כיון שכתב רבינו בפ"ה ואע"פ שנתרבו אחרי מיתת אביהן כו' אין שמין אותן אלא כשעת מיתת אביהן ועל נתרבו פירש הרה"מ ז"ל הכא דהיינו דיקלא ואלים ארעא ואסקה שירטון ואף ע"ז אמרינן דאין שמין הדינר וא"כ כש"כ בראוי שאין שמין אחרי דחזינן גבי בכור דאינו נוטל בראוי כבמוחזק ואעפ"כ בשבח כזה דדיקלא ואלים דממילא קאתי נוטל כדאיתא בב"ב (דף קסד) וא"כ הכא כיון שביאר דבשבח כזה אין שמין ל"צ ראוי לאשמועינן כלל דודאי נכלל בזה שנתרבה דלא שמעינן רק כשעת מיתת האב ולהכי לא הביא זה ומה שלא ביאר דהמותר יהיה דוקא מקרקע כדברי ר"ש שם עיין תוי"ט שם במשנה שכתב דרבינו ס"ל כת"ק דאף מטלטלי סגי ע"ש ודוק

פרק כא הלכה א אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד שהפשתן מזיק את הפה כו'. וכתב הכ"מ ויש לדקדק למה לא חילק רבינו בין כיתנא רומיתא לשאר כיתנא כדמפליג בגמ' ואפשר שטעמו משום דכיון דאין כיתנא רומיתא ידוע לנו כל כיתנא מספקינן ליה בכ"ר להקל על האשה ע"כ והוא דוחק וגם הרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו ונ"ל לישב דעת רבינו כן דהיה לו הגירסא כמו שכתב שם בתוס' רי"ד ז"ל אמר אביי בכתנא רומיתא ולא היה לו הגירסא כמו בגמרא דידן דסתמא דגמ' מסיק זה וא"כ להכי כתבו התוס' והש"מ שם דהגמ' דאמר בתחלה צמר אין פשתן לא היינו ע"כ פשתן רומיתא ודוחק הוא וע"כ ס"ל לרבינו דרק אביי דאמר זה חולק על הסתמא דגמ' דלעיל דאמר מני ר' יהודה היא ואביי גופיה ס"ל דר' יהודה אינו אומר רק בפשתן רומיתא ומתניתין דאמרה בצמר אין הוא ל"ד כו' אבל סתמא דגמ' דידן דאמרה צמר אין פשתן לא וכן הירושלמי הכא דאמר צמר אין פשתן לא כו' ולא מחלק בין כיתנא רומיתא ס"ל דכל פשתן מזיק ואינו כופה לעשות ופוסק רבינו כסתמא דגמ' והירושלמי ודוק

פרק כד הלכה יד העוברת וכו' צריכה התראה ועדים ואח"כ תפסיד כתובתה כו' וכתב הרה"מ במס' סוטה (דף כה) בעיא דאפשטא שצריכה היא התראה כו'. והנה שם בגמ' מביא הגמ' ראיה לזה דצריכה התראה והנה קשה לי מ"ט לא הביא שם הא דאיתא מפורש בתוספתא דכתובות פ"ז דאיתא שם כן היה יוצאה וראשה פרוע כו' תצא שלא בכתובה מפני שלא נהגה עמו כדת משה וישראל כל אלו נשים שעברו ע"ד צריכות התראה ויוצאות שלא בכתובה לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה כו' אלמא דאיתא מפורש בתוספתא דצריכה התראה להפסיד כתובתה ומ"ט דחק כל כך שם בסוגיא לבקש ראיות לזה ומצאתי בש"ס הנדפס מחדש בתוס' שאנץ על הגליון שעמד ע"ז ומתרץ דלא ידע הגמ' הכא התוספתא זה וזהו ודאי דוחק: ונ"ל לישב כן דהנה באה"ע (סי' קטו) כתב הב"ש בס"ק י"ז ומשמע מכל הפוסקים בעע"ד הן דת משה והן דת ישראל צריכה התראה אלא שרש"י בסוטה (דף כה) בבעיא זו אם צריכה התראה להפסיד כתובתה דמיירי בעוברת על דת ישראל משמע דס"ל דאם היא עוברת על דת משה אינה צריכה התראה כו' והגאון בעל הפלאה בהל' כתובות סי' י"א כתב וי"ל ועיין בב"ש שכת בדמשמע מרש"י דסוטה דאבעיא דעע"ד הוא בעוברת על ד"י