כתר המלך חלק א קמג

ול"ב מחלק בנטיעה של שמחה שרי בכל המקומות ושארי מלאכות אסור בכ"ד. והנה במס' ביצה (דף יב ע"א) גבי פלוגתא של תבלין ומלח איכא תרי א"ב וכתבו שם התוס' והרא"ש דאף דבשל סופרים אזלינן להקל מ"מ הכא כיון דאיכא קולא וחומרא לכל אחד מהני עבדינן לחומרא וא"כ לכאורה אף הכא נמי נימא כן אך יש לומר דזהו רק היכא דאיכא נפ"מ בין תרי מ"ד ולכל אחד יש קולא וחומרא פסקינן שפיר כתרווייהו לחומרא אבל היכא דאיכא תרי לישני קולא וחומרא בזה א"ל דס"ל כמו שכתבו התוס' במס' ע"ז (דף ז ע"א) בשם הריב"א דא"ד הוה טפל ללשון ראשון וא"כ היכא דאיכא תרי לישני ובתרווייהו קולא וחומרא הכא עבדינן כדברי הריב"א דלשון ראשון עיקר להכי פוסק הטור כל"ק לחלק רק בין מקום שנהגו והיכא שלא נהגו שרי כל המלאכות. ועוד יש לומר דלהכי פוסק כל"ק משום דבירושלמי דמגילה (פ"א ה"א) איתא תני שמואל מפני מה מקדימין כדי שיספיקו הדא אמר שמותר בעשיית מלאכה כו' מן הדא לית ש"מ הרי חוה"מ כו' והם מספקין כו' לית לך אלא כהדא דרבי דרבי הוה מפרסם עצמו ונטע נטיעה בפורים כו' ומשמע מזה דרבי פרסם דמקומו הוא ממקומות שנהגו לעשות דא"א דלא נטע רק נטיעה של שמחה לא ידעינן על שאר מלאכות דשרי והוה מחלקינן כמו שמחלק שם הירושלמי תחלה כחוה"מ דשרי באיזה מלאכות וה"נ שרי זה של שמחה דלא נאסר מעולם אלא ס"ל ע"כ כל"ק דרבי נטע לפרסם דמקומו הוא מן המקומות שלא נהגו לאיסור ולהכי פוסק הטור כל"ק דהירושלמי מסייע ליה כמבואר. ודברי רבינו דלא הביא כלל לחלק בין מקום שנהגו ללא נהגו נ"ל כן דהנה חזינן לרבינו לעיל בפ"א הי"א כתב עיר שהיא ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יב"נ או אח"כ הוקפה קורין בשני הימים י"ד וט"ו ולא הזכיר רבינו דבר זה דאיתא בגמ' דחזקיה קרי בטבריא בשני הימים מפני שהוא ספק אם הוא חשוב כחומה משום דהוא מיגני או כיון דהוא מיגלי וה"ל לרבינו לכתוב זה כטבריה וכן עיר כמותה שמוקף מצד אחד ים קורא שני הימים כמותה וע"כ צ"ל לדעת רבינו דס"ל כמו שאמר שם בלשון ראשון לחזקיה מספקא ליה לרבי פשיטא ליה וא"כ ס"ל לרבי דדבר זה אינו ספק אלא ודאי קורא בט"ו והטעם לזה דפוסק כהאי לישנא א"ל משום דאיתא בירושלמי (פ"א ה"א) שם חזקיה קרי ליה בי"ד ובט"ו חשש להדא דתני רשב"י ואיש כי ימכור בית מושב ע"ח פרט לטבריה שהים חומה לה ופירש הק"ע שם תמוה שכתב וסובר חזקיה דהה"ד במגילה בעינן שיהא מכל צד חומה א"ד כרבנן ס"ל ואפילו לענין בתי ע"ח דינו כע"ח ולא ידעתי האיך מצא הק"ע זה דרבנן פליגי על רשב"י בזה לענין בתי ערי חומה הלא במס' ערכין נאמרה ברייתא זו בלי חילוק ורק פשוט א"ל כן דחשש לרשב"י דנהי דלענין בתי ע"ח טבריה לא הוי כחומה מ"מ הכא מספקא ליה משום דהכא הוה מיגני וה"א דסגי הכא גם בחומה כזה וכמו שאומר בגמ' דזהו הספק לחזקיה כמבואר ועוד מסיק הירושלמי ר' יוחנן קרי ליה בכנישתא בכופרא ואמר הדא עיקר טבריה ול"ח להדא דרשב"י קל דהקילו בקריאתה דחזינן כל שהוא לפנים מה"ח ה"ז כבתי ע"ח כו' ותני כן הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כי"ב עכ"ל ומפרש לה הק"ע דר"י לא חש להא דרשב"י דאף דלענין בתי ע"ח לא חשיב ע"ח מ"מ לענין מגילה כיון דמיגני הוה חומה כמו דחזינן התם מה שהוא מחוץ נידון כבתי החצרים והכא מה שסמוך לו ונראה עמו נידון ככרך עכ"ל ופוסק רבינו להכי כהאי לישנא דלרבי פשיטא ליה משום דר' יוחנן בירושלמי ס"ל כן וס"ל כסברת הירושלמי דכיון דחזינן דכרך וכל הסמוך לו הוא ככרך אף דלענין בתי ע"ח א"כ ה"נ לזה הוי כמוקף שהים מקיפה וחזקיה אף דבזה מודה בכרך וכל הסמוך לו דהיא ברייתא מפורשת וילפינן ליה בגמ' מקרא דמדינה ומדינה עיר ועיר מ"מ זה אינו מדמה ליה היכא שהים מקיף לא נחשב כלל לחומה. וניחא דברי רבינו דלא הזכיר הא דעיר כטבריה שהם מקיפה כמו דלא הזכיר הכא לענין מגילה אם ישב ולבסוף הוקף אינו נידון ככרך והוא כמו שבארנו לעיל דס"ל דלענין מגילה לא נאמר זה וה"נ ס"ל דלענין מגילה מקרי שפיר מוקף היכא דהים מקיפה כמו אם ישב ולבסוף הוקף דמקרי מוקפת חומה מימות יב"נ וקורין בט"ו כמבואר וא"כ ניחא שפיר כיון דס"ל כלשון זה דלרבי פשיטא ליה וא"כ א"ל דבאמת לא מחלקינן כלל בין אתרא דנהיג ללא נהיג והמנהג שוה בכל המקומות ורק רבי היה בן ט"ו ועשה בשל י"ד זה דשל זה בזה שרי אבל של יומו שעשה מלאכה אינו רואה סימן ברכה בכל המקומות דלא חלקו בזה כמבואר

והנה המג"א כתב (בסי' תרצו ס"ק ב') דאומר שם א"ר סימן ברכה וכתב ועיין ברמב"ם דמשמע דאפילו במקום שנהגו לעשות כו' וכ"א ברא"ם בסמ"ג שהביא בשם רבינו הוא כפי מה שבארנו דרבינו אינו מחלק כלל ורק ס"ל דאף דמותר בכ"מ ורק א"ר סימן ברכה ורבי שנטע הוא משום דבן ט"ו היה ונטע בי"ד דזה שרי לגמרי ורואה אף סימן ברכה ג"כ. והנה הפרי חדש כתב להקשות על המחבר שכתב אפילו במקום שנהגו לא נהגו אלא במקום שקורין בלבד אבל לאסור של זה בזה אינו מנהג וכתב די"ל מתוך הסוגיא מדלא משני ואב"א לעולם נהיג ורבי בר ארביסר הוי וכי נטע בט"ו אלמא דהיכא דנהוג בשני הימים הוה מנהג ע"כ ובאמת לא קשה דהכא בתירוץ זה לא רצה הגמ' לומר דרבי חולק על חזקיה דקרי בטבריא בתרווייהו בי"ד ובט"ו וא"כ הוה המנהג לאסור בשניהם אבל לפי תירוץ הראשון דרבי פשוט ליה וא"כ י"ל דנטע בי"ד אף דהיה המנהג לאסור כמבואר ודוק

פרק ה הלכה טו וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר כו' וכל המרבה לשלוח לרעים ה"ז משובח כו' עכ"ל. וכמו"ח הגאון ז"ל הביא מקור לזה דכל המרבה ה"ז משובח מהא דאיתא בגמ' דמגילה (דף ז' ע"ב) הדר שלח ליה איהו ביד אביי מלא טסקא דזנגבילא כו' והנה כיון דמחויב לשלוח שתי מנות של בשר או של ב' מיני אוכלין ואיך יצא מרי במשלוח מנות בזה דלא הוה רק תבלין לבשם את האוכלין וצריך לומר דמרי כבר קיים מצות משלוח מנות תחלה במיני אוכלין ואח"כ להרבות ריעות בזה שלח הני דברים דסגי בזה ולהכי שפיר מסיק אביי כי נפיק כו' כי אתי לבי מרי קריבי לי שיתין מיצעי ואכלה מניה פלגא ולמאי אתי לאשמועינן אלא אתי לומר דל"נ דמרי שלח הני דברים לרבה שלא היה לו מיני מאכל לשלוח ולהכי אמר דבעת שבא מצא שיתין מיצעי של מיני מאכל ורק באשר כבר יצא י"ח משלוח מנות ורק למען להרבות דה"ז משובח בזה די בהני דברים המשמחים אף דלא הוי מיני מאכל ודוק

הלכה יח כל ספרי הנביאים וכל הכתובין עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממג"א והרי הוא קיים כחמשת ס"ת וכהלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלין לעולם כו' עכ"ל. ועיין השגות הראב"ד ז"ל והנה דברי רבינו המה בירושלמי פ"ק דמגילה וז"ל ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ס"ת אין עתידין ליבטל מ"ט קול גדול ולא יסף רשב"ל אמר אף מגילת אסתר והלכות אין עתידין לבטל נאמר כאן הלכות הליכות עולם לו עכ"ל

והנה מדברי רבינו משמע דר' יוחנן ורשב"ל לא פליגי אהדדי דרשב"ל בא להוסיף מה שלא ביאר ר' יוחנן דאי פליגי ר"י ורשב"ל בזה הא קיי"ל ר"י ור"ל קיי"ל כר"י בכ"ד ורבינו פוסק כרשב"ל דמגלת אסתר והלכות בע"פ לא נתבטלו אלא ל"פ ומר אמר חדא ומר אמר חדא. ועפ"ד זה הירושלמי נ"ל לישב הגמ' במס' ברכות (דף ה' ע"א) אשר הבאתי לעיל בהקדמת רבינו דאמר שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם ואמר תורה זו תורה והמצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זו גמרא והקשה הפ"י למה הקדים משנה לנו"כ ונו"כ לגמרא ולפ"ז ניחא דהנה רשב"ל הוא נמי הא ס"ל כדברי ר' יוחנן דנו"כ יתבטלו לעתיד ומשנה אין עתידין ליבטל ולהכי הקדים משנה שהיא נצחיית לנו"כ דאין דבר נצחי שיתבטל לעת"ל. והנה היפ"מ שם על הירושלמי מפרש דזה