כתר המלך חלק א קמא

יבואר רב יוסף ס"ל כמ"ד דקריאתה זו הלילא וא"כ לבני העיר שאין להם מגילה קורין ההלל ולקרות הלל יוכלו אף אי חל בשבת דבזה ליתא טעם דאין הכל בקיאין וא"נ גזרה שמא יעבירנה מותר לקרות ההלל בשבת כמו דקורין בכל יו"ט שחל בשבת להכי אומר הטעם מפני שעיניהם של עניים נשואות למ"מ וזהו במקום שקורין המגלה אבל אם אין להם מגלה ויקראו הלל עיניהם נשואות לקריאת ההלל דהוא במקום מגלה וא"כ לפי ט"ז אם חל בשבת אומרין הלל בע"ש וגובין בו ביום ומחלקין בו ביום כמו במגלה ורבה א"ל דלא צריך ט"ז דס"ל הטעם דאכתי עבדי אחשורוש אנן ואין אומרין הלל כלל ורבינו אף דכתב לקמן בפ"ג ה"ו דא"ק הלל משום דקריאת המגלה הוא הלל מ"מ די לו בטעמו של רבה בלבד דא"ל דגם זה הטעם של אכתי עבדי אחשורוש נמי ס"ל ול"ק הלל בש"פ דהא טעם זה קאמר לה רבא שם דהוא בתרא ורק מזכיר טעם הראשון שדי לו בזה. ועי"ל דלהכי אמר רב יוסף עוד טעם בזה הוא כן דהנה שם (דף ע"א) אמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת שו"ד בענינו של יום מאי איריא פורים אפילו יו"ט נמי כו' פורים איצטריכא ליה סד"א לגזור משום דרבה קמ"ל נמצא דאם חל פורים בשבת ואין קורין את המגלה אז שו"ד בענינו ש"י. ונ"ל לומר דזהו רק לרבה דס"ל הטעם שמא יעבירנה וחידשו זה החכמים האחרונים בעת שגזרו על שופר ולולב בשבת גזרו נמי על מגלה אבל אנשי כה"ג בשעה שתיקנו קריאת המגלה תקנו לקרות אף בשבת ואח"כ עקרו חז"ל תקנה זו משבת מ"מ זה נשאר דשו"ד בענינו של יום כריב"ל אבל לרב יוסף א"ל כיון דהטעם הוא מפני שעיניהם של עניים נשואות דגם עיקר התקנה מימות אנשי כה"ג היה דאם חל בשבת אז קורין את המגלה בע"ש משום תקנת העניים דמחלקין מתנות יחד בעת קריאת המגלה וזה הטעם דאם חל בשבת קורין מע"ש נתקן מימות אכה"ג ולהכי אין קורין בענינא של יום נמי דבשבת מהתקנה הראשונה נדחה לע"ש וכן כתב הט"א דלרב יוסף כן היה עיקר התקנה מאנשי כה"ג עיי"ש

ונ"ל לומר עפ"ז הא דאיתא בש"ע (סי' תרפח ס"ו) דאם חל ט"ו להיות בשבת עושין הסעודה באחד בשבת והוא מן הירושלמי דמגלה (פ"א ה"ב) והמג"א כתב שרלב"ח חולק ע"ז וס"ל דהסעודה עושין בשבת והביא ראיה מהגמ' דלקמן (דף ל) דאמר עשייה וזכירה בהדדי קאתי עיי"ש

ונ"ל לומר דתליא בזה דלרבה דאמר הטעם שמא יעבירנה וחכמים עקרו משבת הקריאה אמרינן דלא עקרו רק קריאת המגלה אבל הסעודה נשאר בשבת ולהכי קאמר הגמ' עשייה וזכירה בהדדי קאתי אבל הירושלמי הכא ס"ל כמו רב יוסף דהטעם מפני שעיניהם של עניים נשואות ומימי אכה"ג נתקנה הקריאה של המגלה וכן החילוק לאביונים וכן הסעודה משבת נדחה לאחד בשבת וקריאת המגילה משום ולא יעבור נתקנה בע"ש וכן החילוק של אביונים דתלוי בזה אבל הסעודה דחינן לאחר השבת כמו כל דבר הנדחה דנדחית לאחריה ואמר רב יוסף להכי הטעם מפני שעיניהם ש"ע כו' ללמד דהסעודה דינה נמי להיות אחר השבת אבל רבה ס"ל דשו"ד וכן הסעודה עושין בשבת וכותיה פוסק רבינו

ועפ"ז ניחא לשון רבינו שכתב אין קורין המגלה בשבת גזירה שמא יעבירנה לפיכך אם חל בשבת מקדימין וקורין ושו"ד בהלכות פורים כדי להזכיר שהוא פורים ועמד הלח"מ על הלשון לפיכך שאין לו הבנה דאם לא היה נדחה מכש"כ דשו"ד עיי"ש. ולפ"ד ניחא דא"נ טעמו של רב יוסף דמימות אכה"ג נתקנה לקרות בע"ש אין שו"ד נמי ולהכי אומר דהטעם הוא משום דרבה שמא יעבירנה ולפיכך שו"ד להזכיר דלא נעקרה רק מתקנת חז"ל הקריאה ולא לגמרי כמבואר

ופשוט א"ל הלשון של לפיכך שכתב רבינו עפ"י מה דכתבו שם ד"ה פורים וז"ל דוקא פורים שחל בשבת שו"ד דאין קורין המגילה אבל אם חל בחול דקורין המגלה איכא פרסומי מלתא ואין שו"ד וזהו שאומר רבינו לפיכך דמשום שאין קורין להכי תיקנו שיהא שו"ד אבל לא בחול דקורין אין שו"ד והיפוך מדברי הלח"מ הוא כמבואר ודוק

פרק ב הלכה א קראה עומד או יושב יצא ואפילו בציבור אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחלה מפני כבוד הציבור עכ"ל. והקשה הט"א במס' מגלה (דף כא) שם וז"ל יקשה דאם איתא דבציבור אין קורין לכתחלה מיושב הא אמרינן בגמ' משא"כ בתורה ואקריאת התורה בציבור קאי דאין קורין יושב וכדפירש רש"י ומוכרח הוא כמ"ש בגמ' והשתא מה בין מגלה לתורה הא שניהם שוין דביחיד קורין יושב לכתחלה ובציבור לא ול"מ למימר דבציבור בתורה אפילו בדיעבד לא יצא דהא ודאי ליתא אלא אפילו בציבור ודאי קורין יושב לכתחלה. ועיין ט"ז (סי' תרצ) מה שכתב בזה

ונ"ל לומר כן דהנה באו"ח (סי' קמא) צריך לקרות מעומד ואפילו לסמוך עצמו לכותל אסור כו' והקשה המג"א דבח"מ (סי' יז ס"א) כתב הרב בשם הריב"ש דחשיב לסמיכה עמידה והכא כתבו התוס' והטור דלא קחשיב עמידה וצ"ע ואפשר דגבי עדות הקילו עכ"ל

ולענ"ד נ"ל לומר פשוט דבאמת קיי"ל בכל דוכתא דסמיכה הוא כעמידה ורק הכא כתבו התוס' במס' מגלה (דף לא ע"ב) ד"ה משה בסה"ד ילמדנו פ' יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה כו' ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד ע"כ. וכן איתא נמי ברא"ש ר"פ הקורא וכן ברי"ף שם וז"ל דקורא בתורה צריך להיות מעומד אמר ר"א אמר קרא ואתה פה עמוד עמדי ואפילו לסמוך אסור כדאיתא בירושלמי פ"א ה"א רשב"י על לבי כנישתא חזיא לחד ב"נ דתרגם וסמיך א"ל אסור כשם שנתינתה באימה כו' וכן הרי"ף ז"ל שם הביא זה וא"כ ניחא דהכא בקריאת התורה בציבור אסור אפילו סמיכה דצריך להיות דומיא דנתינת התורה דהוה מעומד בלא סמיכה כלל אבל בש"ד דבעי עמידה אף סמיכה הוא כעמידה וא"כ הכא שפיר כן דבקריאת התורה דילפינן מקרא מנתינת התורה מעמוד עמדי וא"כ אין לקרות לכתחלה אף בסמיכה וזהו שאמר משא"כ בתורה דאסור בציבור לקרות ע"י סמיכה אבל במגלה דמצרכינן בציבור מעומד הוא רק משום כבוד ציבור ושרי ע"י סמיכה דלא גרע מש"ד דבעי בעמידה וסגי ע"י סמיכה וזהו החילוק לתורה ממגלה לדעת רבינו ודוק

הלכה ח אין קורין בציבור במגלה הכתובה בין הכתובים ואם קרא לא יצא אבל היחיד קורא בה ויי"ח עכ"ל. והנה הט"א הרבה להקשות על טעמו של רש"י דהוי משום פרסומי ניסא וא"כ אמאי בציבור לא יצא והא בעשרה מפרסמי מלתא טפי מביחיד כמו גבי שלא בזמנו לעיל ומפ"ז מפרש פ"א דבציבור היינו שלא בזמנו בשעה שאין קורין אלא בציבור וביחיד היינו בזמנה בשעה שקורין ביחיד בזמנה עיי"ש. ולענ"ד נ"ל דניחא פשט בציבור פשוט כמו שמפרש רש"י ז"ל עפ"י מה דאיתא בירושלמי בפ"ב ה"ב אם היתה כתובה בחומשין אין קורין בה ברבים אר"ח מפני ההדיוטות ומפרש הק"ע דמיירי בכתובה בין חומשין ואין קורין ברבים מפני ההדיוטות שיסברו שאומרים הפטרה ולא יתפרסם הנס באותה קריאה אלמא דניחא דבציבור אין לקרות משום הדיוטות שיטעו בזה אבל ביחיד שרי לקרות ואין חוששין וזהו דברי רש"י ז"ל דמפרסם ניסא טפי דאי קוראה הכתובה בין הכתובים נראה כקורא במקרא והיינו בציבור דאיכא חשש הדיוטות ולא ביחיד ודוק

הלכה ט ואין העור שלה צריך לעבד לשמה עכ"ל. וכתב הרה"מ דזה פשוט דלא נזכר בגמ' בה עיבוד ואינה כס"ת אלא לדברים שהשוה לה עכ"ל. והנה הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל בפ"ב דמגלה חולק על רבינו והקשה על רבינו מהא דאיתא בירושלמי בפ"ב דמגלה מה בין ספרים למגלה שהספרים נכתבים בכל