כתר המלך חלק א קמ

והנה לפ"ד הלח"מ הראיה שהביא הט"א לאו ראיה היא דלא קאמר בזה הכלל רק דבר המפורש במשנה. אמנם יש לדחות דברי הלח"מ בתירוץ זה דהא איתא לקמן (דף יט ע"א) במשנה בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו כו' ואמר רבא בגמ' ל"ש אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהן ופירש"י אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אם קודם ע"ה יצא מן העיר הוא דקתני שא"צ לקרות עמהן כו' אבל אין עתיד לצאת משם בלילה כו' וקורא עמהן בין בלילי י"ד כו' אלמא דאיתא במשנה הדין דצריך לקרות גם בלילה בזה דקאמר דא"צ לקרות עמהן והיינו בלילה וזהו דוחק לומר דכיון דלא הוי מפורש במשנה להכי לא קחשיב דרק רבא מוקי כן. בכ"ז נ"ל דדעת רבינו ודאי לא ס"ל כדברי הט"א דהא כתב רבינו בלילה קודם קריאתה מברך ג' ברכות כו' וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו והתוס' והרא"ש כתבו דביום חוזר ומברך זמן משום דעיקר קריאה הוא ביום והרא"ש הביא ראיה לזה הוא מדקאמר במשנה דלקמן כל היום כשר לקריאת המגילה ובלילה לא קתני אלמא דעיקר הקריאה הוא ביום ולהכי צריך לומר זמן ביום וא"כ מדברי רבינו משמע דהזמן של לילה פוטר את של יום דתרווייהו שוין מדברי קבלה דאל"כ היאך פוטר הזמן של דרבנן האי דשל ד"ק

אך נ"ל ליישב קושית הט"א והלח"מ דל"א תירץ הלח"מ וא"ל דלהכי לא קאמר דאתי בזה הכלל דכשר כל הלילה קריאת המגלה דהנה המג"א כתב (בסי' תרפז) דעת הגמ"מ דיצא בדיעבד בקריאת המגילה של לילה אף לאחר עה"ש קודם הנץ החמה וכן כתב הט"ז (בסי' תרפח) בשעת הדחק קורא מגילה של לילה אחר עה"ש קודם הנץ עיי"ש בס"ק י' ולפ"ז ניחא דהנה הט"א גופיה כתב שם דלהכי לא קאמר שם לאתויי ק"ש דהוא כשר כל הלילה משום דהוא כשר בדיעבד אף אחר עמוד השחר קודם הנץ משום דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא וא"כ ניחא נמי דלא קאמר לענין קריאת מגילה של לילה דנמי כשר אחר עה"ש קודם הנץ כדברי הגמ"מ והוי כמו ק"ש כמבואר

והנה בירושלמי דמגילה (פ' ב' הל' ד') איתא אר"ח רגיל צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום כו' ופירש הק"ע מי שהוא רגיל בקי בקריאה צריך לקרותה בלילה אבל מי שאינו בקי אינו צריך דעיקר הקריאה ביום כו' ומזה משמע ראיה לדעת הט"א והנוב"י דלילה אינו עיקר קריאה ורק חכמים תקנו למי שבקי לקרות בלילה אבל למי שאינו רגיל א"ח דעיקר קריאה ביום אמנם הפ"מ גריס שם ריב"ל וט"ס הוא רגיל שאיתא שם ואין ראיה מזה ודוק הלכה י בן עיר שהלך לכרך כו' אם היה דעתו לחזור למקומו כו' קורא כמקומו כו'. וכתב הרה"מ שם דברי הגמ' אמר רבא ל"ש אלא שעתיד לחזור כו' דכתיב היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב הפרזים ל"ל למכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז כו'. והקשה הטורי אבן הכא מגמ' דב"ב (דף ח ע"א) דאמרינן גבי עיר הנדחת החמרת והעוברת ממקום למקום אם נשתהו שם שלשים יום נדונין עמה משום דכתיב יושבי העיר ואמרינן דלמקרי יושבי העיר לא הוי עד שלשים יום וא"כ ה"נ דלמקרי יושבי ערי הפרזות לא להוי עד שלשים יום והניח בצ"ע

ונ"ל ליישב כן דבירושלמי איתא בפ"ב ה"ג אר"מ בעתיד לחזור למקומו אר"פ ע"כ היהודים הפרזים פרוז היה באותה שעה עכ"ל. ונ"ל דהפשט הוא כן דלא יליף מקרא דהיושבים בערי הפרזות דפרוז ב"י איקרי פרוז רק הקשה כן דל"ל למכתב תרי קראי היהודים הפרזים והיושבים בערי הפרזות דכמו דהקושיא היה דלכתוב היהודים הפרזים ולא היושבים ה"נ איכא למפרך איפכא דה"ל לכתוב היושבים בערי הפרזות ולא היהודים הפרזים ואומר כן מכדי כתיב היהודים כו' וסגי בזה ול"ל לאסוקי היושבים בערי הפרזות אלא דאתי לאשמועינן דמיירי בתרי גווני היהודים הפרזים היינו אף פרוז ב"י והיושבים בערי הפרזות היינו התושבים שמה שלשים יום דמקרי תושבים כמו בעיר הנדחת ואומר הירושלמי דהיושבים בערי הפרזות הוא מיותר אתי לגלות דזהו שאמר היהודים הפרזים היינו אפילו לא התושבים שמה ל' יום רק פרוז בן יומו מ"פ ואי הוי כתיב היהודים לחוד לא הוי ידעינן דמיירי בב"י ואי הוה כתיב היושבים לחוד ודאי ה"א דבן ל' יום דוקא ועתה מתרווייהו ידעינן וזהו שאומר הירושלמי היהודים הפרזים פרוז היה באותה שעה דילפינן מהיהודים אשר פרוז ב"י הכא מקרי פרוז כמבואר ועיין שו"ת ח"ס (סי' קצד) מה שמבאר בזה לחלק בין יושבי העיר ובין יושבי בעיר עיי"ש ודוק

הלכה יא עיר שהיא ספק קורין בב' הימים ומברכין על קריאתה בי"ד בלבד הואיל והיא זמן קריאתה לרוב העולם עכ"ל. והנה הט"ז (סי' תרפח) הקשה ע"ז מ"ט לא מברכין בב' הימים כמו בשאר ספיקא דיומא ומתרץ דשאה"כ הואיל ומצינו זמנים הרבה ואם חל בשבת בני ט"ו מקדימין בי"ד, ובירושלמי אמר כל החדש כשר לקריאת המגלה כו' מועיל כו' לרוב העולם כו' עכ"ל

ונ"ל ליישב פשוט עפ"י הירושלמי שם פ"ב בן כרך מה שמוציא בן עיר כו' כההיא דאר"ח הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה ומפרש הק"ע דאפילו בן כרך יוצא בדיעבד בקריאת י"ד ולהכי אף בן עיר יוכל להוציא ע"כ. אלמא דחזינן דגם בן כרך אם קראה בי"ד כבן עיר יוצא בדיעבד וא"כ ניחא נמי דאינו מברך רק בי"ד דכבר יצא י"ח בי"ד בדיעבד וגם כונת רבינו הוא כן ורוב קריאתה לרוב העולם בי"ד ומשה"כ יצא בדיעבד ומה שהשמיטו הפוסקים הא דהירושלמי דבן כרך אינו מוציא בן עיר וב"ע בן כרך עיי"ש בפ"מ מה שמישב זה ודוק

הי"ג אין קורין את המגילה בשבת גזירה שמא יטול אותה בידו וילך אצל בקי לקרותה ויעביר ד"א ברה"ר שהכל חייבין בקריאתה ואין הכל בקיאין לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקורין אותה קודם השבת ושו"ד בהלכות פורים באותו שבת להזכיר שהוא פורים עכ"ל. והנה רבינו כתב הטעם דאינו דוחה שבת הוא משום גזירה דרבה שמא יעבירנה

והנה לפי מה שכתבו התוס' שם ד"ה ר"י דרב יוסף דאמר שם הטעם מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ס"ל נמי הא דרבה אלא צריך הטעם שלו על מקדש דאין שבות במקדש וא"כ מטעם דרבה קורין שמה בשבת ומטעמא דר"י א"ק וא"כ קשה על רבינו דה"ל להזכיר גם טעמו של רב יוסף דעיניהם של עניים כו' לענין לאסור בבהמ"ק כיון דת"כ דר"י אלמא איתא לטעמיה ונפ"מ לענין מקדש

אמנם הט"א הקשה ע"ד התוס' אלו דכתבו דצריך הטעם לענין זה דאין שבות במקדש ממס' סוכה (דף מב) דאמרינן שם דאין נטילת לולב דוחה שבת אף במקדש אלא בראשון בלבד וכן ערבה רק בז' ומבאר הט"א דלא כדברי התוס' דאין שבות במקדש ל"א רק מה שהוא צורך עבודה או לצורך המקדש וקדשיו אבל לא במצוה כמגלה ולולב ומה שאמר רב יוסף ע"ז טעם אחר הוא משום דס"ל דטעמו של רבה ליתא רק גבי מצוה של תורה או של רשות לגמרי אבל במצוה דרבנן דלא בהיל ומצוה איתא ס"ל לר"י דלא גזרו בזה וכן ס"ל לרבינו דלא כהתוס' ופוסק כרבה דאף במצוה דרבנן גזרו דהלכה כרבה לגבי ר"י. ומה שמייתי הגמ' ת"כ דרב יוסף הוא רק ראיה דאמרינן עיניהם של עניים נשואות למ"מ אבל זה דאין קורין בשבת הוא טעמו של רבה דזה לא נזכר שם בברייתא ואף בבהמ"ק דיו טעמא דרבה כמבואר

ונ"ל לומר עוד טעם על רב יוסף דלא סגי ליה הכא בטעמו של רבה דהנה לקמן דף יד) וכן במס' ערכין (דף. ע"ב) מקשה א"ה נימא הלל בפורים ומשני רב נחמן קריאתה זו הלילא ורבא אמר משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן וכתבו האחרונים בשם המאירי דנ"מ בין הטעמים דלפי הטעם של קריאתה זו הלילא אז אם אין מגלה בעיר קורין ההלל ולמ"ד אכתי עבדי אחשורוש אנן לא קרינן אף למי שא"ל מגלה ועתה