כתר המלך חלק א קלט

תענית במשנה שם (דף כו) דבטל התמיד דגזרה המלכות גזרה שלא יקריב עוד. וקשה לי דהא במס' ערכין (דף יא ודף יב) מבואר שם כל הסוגיא דבטל התמיד הוא משום דלא היה להם כבשים שבאה העיר במצור דאמר שם כו' אילימא דעולת חובה בי"ז תמוז בטל כו' בן בקר אתרמי להו ומשמע משם וכן מפרש רש"י ז"ל שם דמשום דלא היו להם כבשים נתבטל התמיד והה"ד לעולת חובה ולעולת נדבה אתרמי להם בן בקר והרע"ב באמת מפרש שם במשנה כדברי הגמ' דערכין דלא היו להם כבשים ודברי רש"י ז"ל הכא צ"ע

הלכה ז ט"ב כו' ואוכל בשר מליח שיש לו ג' ימים או יותר כו' עכ"ל. וכתב הלחם משנה קשה דבגמ' לא אמרו אלא כשלמים דהיינו ב' ימים ולילה אחד כו' עכ"ל. ונ"ל ליישב כן דהנה חזינן סוף הל' ממרים כתב רבינו גבי בן סו"מ אכל בשר מליח ביום השלישי למליחתו וכאן כתב שיש לו ג' ימים ושמה כתב כמו שהביא הלח"מ מגמ' ורק כאן שינה. ועיין שו"ת חתם סופר חאו"ח (סי' קנה) מה שמבאר בזה. ובעיקר דבריו נבאר לקמן בהל' ממרים עיי"ש. אך הכא לענין ט"ב נ"ל ליישב פשוט כן דהנה השני ימים ולילה אחד הנוהג באכילת קדשים הוא לא תליא בזמן מעל"ע ושוה לנו אם שחט השלמים בבקר או לעת ערב מ"מ אינו נאכל הוא השלמים רק עוד לילה אחד ויום ותליא הדבר בהחלפת העונות מיום ללילה וא"כ כיון דסעודה המפסקת אוכלין ביום לעת ערב וא"כ אי שחט מיום הקודם אף בבקר מ"מ עוד נאכל גבי שלמים דהא הוי תוך ב' ימים ולילה אחד וא"כ הוי הכא כמו דין בשר לאיסור ורק אי שחט בשני אלה הימים מקודם כגון ביום ו' אב אז ביום ח' נגמר יום השלישי שלו ואם שחט ז' אב ביום ח' הוא עוד תוך שני ימים וא"כ ביום ח' לעת סעודה המפסקת נגמר יום השלישי כבר ואם שחט בלילה השייך לאח"ז לא נדע אם פג כבר טעמו דזה לא נוכל למילף מקדשים דאינו נשחט בלילה וא"כ לא משכחת לה באופן אחר אבל התם גבי בן סו"מ יוכל היות דאכל תיכף בלילה של יום השני ולהכי אמר שפיר ביום השלישי למליחתו תומ"י מהתחלת יום השלישי אבל הכא דמיירי דאכל ביום לעת ערב וביום לא משכחת אלא בגמר יום השלישי ודוק

הלכה יב משחרב בהמ"ק כו' והלוקח חצר מסויידת ה"ז בחזקתה ואין מחייבין אותו לקלוף הכתלים עכ"ל. וכתב הכ"מ ודע דבההיא דהלוקח חצר מסויידת מסיים בברייתא נפלה אינו חוזר ובונה אותה ולא חשש רבינו לכתבה משום דמלתא דפשיטא היא עכ"ל

והנה הט"ז באו"ח (סי' תקס) הקשה ע"ז וז"ל ותמהני מאד ע"ז וכי עדיף הרמב"ם מתנא דברייתא שהוצרך לכתבה א"כ אמאי לא פשיט הוא ותו דבגמ' פריך למ"ד לענין היזק דאם נפלה חוזר ובונה והוצרך לתרץ איסורא שאני וא"כ ה"ל להרמב"ם ז"ל להורות חילוק זה והטור כתב ולא נקיט כלל הך דלוקח חצר מסויידת ה"ז בחזקתה כו' כיון דאפשר דמיירי שנבנית קודם חורבן בהמ"ק וזהו חזקתה שנבנית בהיתר וזהו מלתא דלא שכיחא ואין דרך הטור לכתוב משא"כ הרמב"ם ז"ל שכותב אפילו מלתא דלא שייך האידנא עכ"ל, והנה דברי הט"ז מה שמתרץ דברי הטור דחו האחרונים דהא משכחת לה אי קנה בית מסויידת מעכו"ם דהוי בהיתר דאין צריך לקלוף עיי"ש

אך דברי רבינו ז"ל נ"ל ליישב כן עפ"י דברי הכ"מ דלא הוצרך לכתוב זאת, דהנה התוס' כתבו שם בב"ב (דף ס) נפלה א"ח ובונה והשתא סד"א דבית שבנה בזמן הבהמ"ק ונפלה חו"ב וכשלקח חצר המסויידת ה"ז בחזקתה דכ"ז שהיא קיימת י"ל שבהיתר עשה בזהמ"ק אבל כשנפלה תלינן שבאיסור נעשית לאחר החורבן ומש"ה פריך אר"ה אמאי חו"ב אותה כיון דנפלה א"ל למתלי שבאיסור הוציא ומשני איסורא שאני דאפילו ודאי נקנית בהיתר כי נפלה אסור לבנותה ולסייד עכ"ל

ועתה יתבאר כן אם לקח בית בזה"ז מן העכו"ם ונפלה דאסור לבנותה זה מלתא דפשיטא ולא צריך לכתוב כדברי הכ"מ דמה מהני אי נפלה כיון שנבנית לאחר החורבן אף שעכו"ם בנה מ"מ עתה הישראל אינו רשאי ודאי לסיידה מחדש ורק הברייתא מיירי שם היכא שקנה בית שנבנית קודם החורבן כמו שפירשו התוס' דה"א כיון דלפי הס"ד דנבנית בהיתר וזהו ודאי לא צריך רבינו לכתוב כמו שבארנו הכא בכ"ד דאין דרכו של רבינו לכתוב רק דבר שנוהג עתה או שינהג כשיבנה הבהמ"ק לעתיד ודבר זה אי קנה בית שהיתה נבנית בזמן המקדש א"צ לכתוב דבר שאינו ולהכי לא כתב רבינו זה דהברייתא אשמועינן על היכא שנבנית בזמן המקדש ורק ע"ז אי לקח חצר מסויידת היינו דלקח מעכו"ם א"צ לקלוף אבל זה דנפלה א"צ לכתוב דפשיטא הוא ומסולק קושית הט"ז כמבואר ודוק: הלכות מגילה וחנוכה

פרק א הלכה ד איזהו זמן קריאתה כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ כו' אע"פ שאין לה עכשיו חומה קורין בט"ו עכ"ל. והנה הלח"מ כתב הכא בהל' ח' ובגמ' איכא מימרא דריב"ל כרך שישב ולבסוף הוקף וכו' ולא הזכיר זה רבינו משום דס"ל כפרש"י דלא נאמרה לענין מקרא מגילה אלא לענין בתי ערי חומה עכ"ל

והנה הטור והש"ע (סי' תרפח ס"א) הביאו זה וכתבו לענין מגילה והוא שהוקף ואח"כ ישב כו' משום דס"ל כשיטת התוס' דריב"ל קאי נמי לענין מקרא מגילה

אך זה קשה לי אמאי לא הביאו הטור והש"ע שם דשור איגר לא מקרי חומה דאמר שם (דף ה ע"ב) אשר לו חומה ולא שור איגר והיינו שגגותיה חומותיה וכן פוסק רבינו בפי"ב מהל' שמיטה ויובל הל' י"ג דלא מקרי בית ערי חומה שור איגר בשלמא על רבינו לא קשה דלא הביא זה הכא דהא הוא ס"ל דאם ישב ואח"כ הוקף נמי לענין מקרא מגילה הוא מקרי מוקף ורק לענין ים הוא ספק משום דמיגלי אבל ע"ז לא קפדינן אם ישב ואח"כ הוקף או הוקף ואח"כ ישב וה"נ שור איגר מקרי מוקף לענין מק"מ כיון דמיגני ומיכסי אבל הטור והש"ע דהם ס"ל דלענין מקרא מגילה נמי שוה לבתי ע"ח וריב"ל קאי ע"ז וא"כ אף שור איגר נמי לא מקרי מ"ח לענין מקרא מגילה וה"ל להביא זה. וקצת י"ל דמאי דאמרינן שם חומה ולא שור איגר הוא לא מיתורא דקרא קאמר ורק אומר כן דכיון דכתיב בקרא חומה ושור איגר לא הוי חומה והוי כאילו אינו מוקף כלל וא"כ כיון שכתבו המוקפין חומה מימות יב"נ לא צריכין להביא זה דשור איגר לא הוי חומה ומה שהקשו התוס' שם (דף ג ע"ב) דקאמר לו חומה פרט לשור איגר וא"ת ול"ל קרא ת"ל דה"ל ישב ולבסוף הוקף כו' וי"ל דאתי לאשמועינן דאפילו היכא דק"ל דלא דר אדם כו' א"ל דלא מקשים התוס' על הקרא דמיותר הוא דכפי דפרשנו לאו מיתורא דקרא הוא אלא הקשו על הברייתא ל"ל לומר עוד ולא שור איגר מחומה ת"ל דה"ל ישב ולבסוף הוקף ומתרצים דאיצטריך לאשמועינן היכא שלא דר בה עדיין ועיין ט"א ודוק

שם וכל הלילה כשר לקריאת הלילה כו'. והנה הלח"מ הקשה מ"ט לא קאמר הגמ' (דף כ) במגילה לענין זה הכלל דבר שכשר בלילה כשר כל הלילה כו' אתיא לרבות מקרא מגילה ותירץ וי"ל דהגמ' לא שני ליה משום דלא אשכחן במשנה דחייב אדם לקרות המגילה בלילה אלא ריב"ל קאמר לה וטפי ניחא לאתויי כללא מדבר המפורש במשנה מדבר שאינו מפורש במשנה עכ"ל. והנה לפ"ד הלח"מ נדחה מה שהוכיח הט"א שם דקריאת הלילה אינו אלא מדרבנן ול"ד לקריאת היום דהוי עיקר התקנה אבל בלילה לא הוי עיקר התקנה מדברי קבלה אלא אסמכתא בעלמא ורבנן תיקנוהו ואסמכוהו אקרא דאקרא יומם ולילה כו' ולהכי לא אמר לרבות בזה הכלל וכן כתב הנוב"י מה"ק ח' או"ח (סי' מא) כדברי הט"א דעיקר הקריאה מדברי קבלה הוא ביום ובלילה הוא רק מדרבנן עיי"ש: