כתר המלך חלק א קלח

אפילו א"נ דהכא נמי אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה מ"מ זהו רק לענין עונש של העדות דאמרינן ביה כאשר זמם דוקא אבל לענין לבטל העדות ודאי באף כאשר עשה נתבטל העדות וכמו שכתב האו"ת (סי' לח) דא"נ דבעי כאשר זמם ולא כאשר עשה אף במלקות אז קאי הקרא של לו ולזרעו אם העידו שהוא ממזר וצריך לגרש את אשתו דכ"ז שלא גירש הוי כאשר זמם ולא כאשר עשה אך זה ודאי דאף אם גירש את אשתו דהוי כאשר עשה ונמצאו זוממים דמ"מ נתבטל העדות והוא חוזר להיות כשר ועוד כמה דברים שביאר שם וגם הכא ודאי נהי דלא ענשינן כיון דהוי כאשר עשה מ"מ העדות נתבטל והכא הא קיי"ל דאף העדות לא נתבטלה וכשר הקידוש אלא הטעם הוא כמו שכתב הלח"מ מטעם אתם ואפילו מוטעין

והנה כ"ז נ"ל דרק אם נמצאו זוממין אחר שכבר קדשו ב"ד את החודש אבל קודם שקדשו אם נמצאו זוממין ודאי אינו מקודש וניחא עפ"ז הא דקיי"ל נמי דאין עד נעשה דיין גם בעדות קידוש החודש וכתבו התוס' במס' כתובות (דף כא ע"ב) הטעם בשם י"א משום דבעי עדות שאתה יכול להזימה וא"כ הכא דאמרינן דאפילו נמצאו הם זוממין א"ח ומקודש החודש וא"כ לא שייך הכא שאתה יכול להזימם אלא משום הכי בעי דיכול להזימם דאי קודם שקדשו ובאו עדים והזימום נתבטלה העדות ודאי ולזה בעי שיהיה יכול להזימם ולהכי אין עד נעשה דיין ואם העדים לוקין אם זממו אותם נבאר לקמן בה' עדות בס"ד

הלכה ז כיצד מקבלין עדות החודש כל מי כו' בא לב"ד כו' ואח"כ שתתקיים העדות ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו כו'. והנה איתא במשנה דר"ה (דף לא ע"ב) ועוד זאת התקין ריב"ז שאפילו ראש ב"ד בכל מקום שלא יהיו העדים הולכין אלא למקום הועד ע"כ ופירש רש"י שאפילו רב"ד בכל מקום שנצרך לפרוש ממקום הועד למקום אחר שהרי עיקר החודש תלויה בו כדתנן בפ"ג ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן מקראי לא יהיו צריכין עדות החודש להלך אחריו אלא למקום הועד של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד עכ"ל. נמצא דחידש ריב"ז בתקנתו דאם אין הראש ב"ד אז במקום הועד אזי יקדשו בלא ראש ב"ד והעדים יבאו למקום הועד שיושבין הסנהדרין ומשמע דקודם תקנת ריב"ז היה זה לעיכוב שראש ב"ד הוא צריך לקדש וא"כ העדים מחויבין לילך למקומו ורבינו דלא ביאר כלל מזה קשה טובא דמשמע מדבריו דתלוי בראש ב"ד דאמר מקודש ומתקנת ריב"ז לא הזכיר כלל הכא ולא העירו נו"כ ע"ז

וע"כ נ"ל ליישב כן דהנה הירושלמי הכא על המשנה איתא כיני מתניתין למקום הועד של חודש ופירש הק"ע אבל לא למקום הועד של הישיבה ילכו וכתב בש"ק כיני מתניתין למקום הועד של החודש מכאן ק"ל על פירש"י ז"ל שפירש אלא למקום הועד של ישיבה וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד וצ"ע עכ"ל. נמצא דלפי פירוש הירושלמי כמו שמפרש הק"ע יהיה המשנה כן דאם הראש ב"ד אינו במקום הועד אין הולכים העדים אחריו למקומו שהוא ורק המה הולכים למקום שמתכנסים בכל פעם כמו שאומר לעיל (דף כג) במשנה חצר גדול היה בירושלים ושם כל העדים מתכנסים ואח"כ יבא הראש ב"ד למקום העדים ויקבלו העדות והוא יאמר מקודש והיה זה התקנה דלא נימא כיון דהעיקר תלוי בראש ב"ד א"כ ילכו העדים להרב"ד במקום שהוא אלא אינן משנין מקומן ובאין למקום הועד של חדש שבאין בכל פעם אשר הראש ב"ד שם ואחרי כן בא הראש ב"ד למקומן אבל אינן יכולין לקדש בלא רב"ד כיון דמקרא יליף לה שתלוי בו ודבר זה לא צריך רבינו לבאר כיון דכתב דבאו לב"ד וב"ד מכניסין למקום אחד הכל כמו שכתב במשנה הראשונה וזהו הועד של חודש ולא למקום של ראש ב"ד הולכים

והנה יש להביא ראיה לפירוש זה של רבינו מקושית הטורי אבן דהקשה הכא דמה קידוש דתליא רחמנא בראש ב"ד ואעפ"כ התקין ריב"ז דלא בעי דבר זה שיהיה הקידוש עם הראש ב"ד מכש"כ גבי עיבור דלא ניבעי ואעפ"כ אמרינן במס' סנהדרין דאין מעברין את השנה אלא על תנאי שירצה נשיא אם אינו שם וא"כ הכא דמשמע דאפילו תנאי לא בעי מ"ט בעינן הכא גבי עיבור תנאי דוקא אלא ודאי כמו שבארנו דהכא אף לאחר התקנה גבי קידוש החודש מ"מ זה לא נתמעט שאינו תלוי בראש ב"ד אלא רק ההילוך שאינן הולכים רק למקום הועד של חדש

והנה עפ"ד רבינו יתבאר היטב הסוגיא שם במס' ר"ה גבי ההיא איתתא כו' דמסיק הנ"מ לענין עדות החדש דא"כ נמצא מכשילן לעתיד לבא אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה אשר עמדו ע"ז היום תרועה והט"א דל"ל התרווייהו נפ"מ הכא דמכשילן לעתיד והתם דעבד לוה כו' ודי בחדא ולפ"ד רבינו הוא כן הכא בלא ראש ב"ד לא יוכל התקדש והתם יוכל לדון בב"ד שבעירו ולהכי שפיר חולק בתלתא גווני הכא דהוי הטעם שלא יכשילן לעתיד לבא אז אפילו דלא יכול לקדש בלא ראש ב"ד ומ"מ אין העדים הולכים למקומו אלא למקום הועד והראב"ד בא ע"כ שמה לקדש ובשאר דינים דלא הוי עבד לוה לאיש מלוה אז יוכל לדון בב"ד שבעירו ואינו מחויב לילך למקום ב"ד הגדול אבל במלוה ולוה דעבד לוה לאיש מלוה אז אפילו אם יהיה ב"ד בעירו מחויב לילך לב"ד הגדול למקום הועד וצריך לומר דבנהרדעא הוה נמי ב"ד ואעפ"כ משום עבד לוה צריכא לילך למחוזא אחרי אמימר וא"כ הרמ"א ז"ל שכתב בח"מ (סי' יא) בהגה"ה שם הלך הב"ד למקום אחר צריך לילך אחריהם ואם לא הלך היו מנדין אותו ולא חולק דזהו רק היכא דעבד לוה לאיש מלוה כמו שאמר הגמ' הכא מיירי דלא הוה ב"ד כלל בעירו ולהכי שפיר בכל הדינים צריך לילך אחריהם והכא מיירי שיש ב"ד בעירו ולהכי גבי קידוש החדש דתלוי בראש ב"ד צריך הטעם דנמצא מכשילן דאינן הולכים למקום ראש ב"ד ובלוה נמי משום עבד לוה הולך למקום הגדול אף שיש ב"ד בעירו כמבואר ודוק

הלכות תעניות

פרק א הלכה ה תעניות אלו שגוזרין על הציבור מפני הצרות כו' ואין גוזרין לכתחלה תענית אלא בשני בשבת ובחמישי של אחריו כו'. וכתב הרה"מ ז"ל משנה ס"פ סדר תעניות אין גוזרין על הציבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע שערים כו' ופירש שלא להפקיע שערים הטעם לפי שאפילו במקום שאין לחוש לו כגון שרובה עכו"ם בעיר הדין כן כו' וכתב הלחם משנה וגם מ"ש שרבינו לא הזכיר לפי שאפילו במקום שאין לחוש כו' יקשה וכי רבינו דרכו להזכיר בכל הדינים טעמן שהוקשה לו דאמאי לא הזכיר הטעם כאן כו'

ולענ"ד נ"ל לומר דטעמו של הרה"מ שהקשה על רבינו כאן שלא הקשה הטעם הוא משום דרבינו בפירוש המשנה כתב הטעם מה שאין גוזרין בחמשה בשבת הוא להפקיע שערים לייקר שערי המזונות מפני שאומרים דלת העם ולולא הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ע"כ וא"כ לכאורה מטעם זה אם מתענין על צרה אחרת בעת אשר לא נצרך למטר דהכל יודעים אשר לא עבור גשם הוא התענית הלא יכול להתענות בתחלה בחמישי אלא ע"כ צ"ל דרבינו ס"ל גם טעמו של רש"י ז"ל ורק משום דרוב התעניות היו מחמת גשמים ובזה קמיירי המשנה להכי אומר טעם זה וס"ל שפיר שני הטעמים וזהו כונת הרה"מ דה"ל לרבינו לבאר הטעם כמו שפירש רש"י ז"ל דלא נטעה דהטעם הוא רק מחמת שיהא ס"ל שהוא צורך גדול למטר וא"כ זהו רק אם גוזרין על הגשמים ולא על דברים אחרים וה"ל הכא לבאר טעם מפורש מ"מ משום דלא נטעה דבעיר שרובה עכו"ם ליתא להכי אמר סתם כדברי הרה"מ ז"ל ודוק

פרק ה הלכה ב וי"ז בתמוז ה' דברים כו' ובטל התמיד עכ"ל. והנה רש"י ז"ל פירש במסכת