כתר המלך חלק א קלה

דמשה גם בלולב פסול ואמר הירושלמי בפשיטות דלענין קדשים אמרינן יש דיחוי הכא ונפסל אף שבטלה אבל לענין לולב פשיט ליה הבעיא של רב דימי דיצא בדיעבד והכא בדיעבד מיירי אף דאומר דיבא וכמו באשרה לענין מערכה אף דיעבד פסול כמו שכתב הלח"מ הכא אף דכתב אינו מביאו ה"נ בלולב דכתיב מביא מיירי בדיעבד דיצא ואפשטא הירושלמי הבעיא כמו רבא דאם נטל יצא וא"ל דלהכי פוסק רבינו התם לקולא גבי לולב דאם נטל יצא כיון דגם הירושלמי פשיט לקולא וקיי"ל כל היכא דבגמ' דידן נשאר בבעיא ובירושלמי אפשיט כן פסקינן הפשיטות ולפ"ד הכ"מ והלח"מ בה' איסורי מזבח דכתבו דרבינו פוסק לחומרא הבעיא בע"ז ודאי תקשה דהא כיון דבירושלמי אפשיט לקולא ה"ל למפסק כן אלא ע"כ צ"ל כמו שבארנו דפוסק לקולא ועיין עוד לקמן בפ"א מה' בכורים מה שבארנו בזה ודוק

שם ארבעת המינים כו' ובשעת הדחק או בשה"ס לולב היבש כשר אבל לא שאר המינים כו'. והראב"ד כתב א"א א"כ שהרי אמרו יבש פסול וכ"מ שאמרו פסול אף דיעבד הוא ופסולא דאורייתא כו' אין חילוק בשעת הדחק כו' עכ"ל והרה"מ ז"ל הביא דעת הגאונים דכל הפסולין יוצאין בהם בשעת הדחק אף ביום הראשון וכן כתבו התוס' במס' סוכה (דף ל"א ע"א) ד"ה לא דאם לא מצא כשר יוצא באתרוג פסול והרא"ש שם האריך בזה

ונ"ל להביא ראיה לדעה זו דהנה כל הפסולין יוצאין בדיעבד או אין לנו אחר מהא דאיתא שם בגמ' (דף לא ע"ב) מ"ט לאו משום דבעי הדר לא כיון דאמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל זימנין דמחלפי ליה ואתי לאהפוכי ואתי לאפסולי ע"כ. והנה לפי מאי דקחשבה המשנה שם כן שיעור אתרוג קטן כאגוז כו' ובגדול כדי שיאחוז שנים בידו אחת משמע דשוה לנו פסול גדול כמו אם הוא קטן וכמו אם הוא קטן פסול אף דיעבד כן בגדול וא"כ אם אין לו אלא אתרוג זה הגדול פסול ליטול כמו אם אין לו אלא קטן

והנה לפי מאי שבארנו לעיל כמה פעמים דברי הש"א בהל' ק"ש לדחות דברי ר"י לענין ק"ש אחר חצות דל"א עשו סייג לבלי לקרות עוד דלא מצינו סייג רק היכא דחיישינן שמא יבא לידי א"ח מזה כגון שיחלל שבת אבל הכא אין סברא לגזור ולבטל מצות ק"ש ודאי מפני הסייג החשש הספק פ"א והא ה"נ כן הוא דפסלינן אתרוג גדול ומבטלי מצות אתרוג אי אין לו אלא גדול משום החשש שמא יהפך ויפסול ויקח בפסול אינו נוטל כלל עתה ומה מרויח בזה הסייג דאינו נוטל אתרוג שמא יקח אתרוג דפסול אלא ודאי הוא כדעת הפוסקים דאם אין לו אתרוג אחר כשר אזי יוכל ליקח כל אף הפסולין ג"כ וא"כ לא קשה כלל דממנ"פ אם אין לו אלא אתרוג זה הגדול אזי בודאי יקח אותו דהא בקטן נמי אם אין לו אחר אזי כשר ליקח ורק מיירי ע"כ שיש לו אתרוג אחר וא"כ שפיר אמרינן שזה לא יקח מטעם דלמא יפסול ואתי ליקח בפסול ולכן אי אית ליה אחר לא יקח הגדול ודוק

הלכה ב ושל מ"ש בירושלים ושל תרומה טהורה לא יטול כו' שמא יכשירו לטומאה ואם נטל כשר כו'. והרה"מ כתב דפוסק כמ"ד מפני שמכשירה ולא כמ"ד מפני שמפסידה ולא ביאר הטעם הרה"מ ז"ל. והנה הנוב"י במה"ת ח' או"ח (סי' קלא) הקשה דמשמע דרבינו כתב הטעם מפני שמכשירה לחומרא על היכא שקרא לה שם חוץ מקליפתה החיצונה דלמ"ד מפני שמפסידה שרי והא אכתי גם בטעם מפני שמפסידה איתא חומרא על היכא שכבר הוכשר דלמ"ד מפני שמכשירה שרי ולמ"ד מפני שמפסידה אסור כמו שכתבו התוס' שם ומתרץ לה זה הנוב"י כן דרבינו מפרש שמא יכשירו לטומאה וכוונתו שאפילו אם אינו מכשירו עתה אפ"ה אסרו חכמים שמא יארע פ"א שיכשירו וא"כ ס"ל דלא כהתוס' אלא אף אם הוכשר כבר מ"מ לא יטול לכתחלה והוכיח רבינו זה מן הסוגיא שם דבכה"ג לא יטול דאי נתיר אותו שהוכשר יבא ליטול אף אי לא הוכשר עיי"ש. והנה עפ"ז נ"ל ליישב מה שהקשה הכא במס' סוכה בס' כפות תמרים על רבינו לקמן בפי"א מהל' פרה אדומה שכתב בה"ו אזוב של תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר ולא ביאר שום טעם מ"ט לא יזה דהוא נמי כמו בלולב או מפני שמכשירה או מפסידה ובלולב ביאר הטעם מפני שמכשירה והוא נפ"מ טובא לענין אם הוכשר כבר כדברי התוס' וה"ל לבאר הטעם והניח בצ"ע. ולפ"ד הנוב"י ניחא שפיר דגבי אזוב הא אין נפ"מ דאף אם מוכשר לא יזה דלא כדברי התוס' ורק גבי אתרוג נקיט לה רבינו הטעם מפני שמכשירה דאיכא נפ"מ לענין אם קרא לה שם חוץ מקליפתה החיצונה דא"נ מפני שמפסידה שרי ולהכי קאמר מפני שמכשירה דהוא לחומרא בכה"ג אף אם קרא שם חוץ מקליפתה מ"מ לא יטול וכ"ז גבי אתרוג אבל הכא גבי אזוב דליכא נפ"מ בזה דאף למ"ד שמפסידה הוא בכל גוונא דליתא בזה קליפה חיצונה ולגמרי מפסידה וכיון דס"ל דאף אם הוכשר כבר נמי לא יזה א"כ ליכא שום נפ"מ בהטעמים דבכ"ג אסור להכי לא ביאר בזה רק גבי אתרוג דאיכא בטעם הנפ"מ לאם קרא לה שם חוץ מקליפתה נמי אסור להכי ביאר שפיר התם הטעם כמבואר ודוק

הלכה ה הדס שנקטם ראשו כשר כו' או שחורות פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט עבר ולקטן או שלקטן אחד אחד לאכילה כשר עכ"ל. וכתב הכ"מ בגמ' (דף לג) כו' אבל אי אשחור ביו"ט דנראה ונדחה הוא לא תפשוט אם חוזר ונראה. ויש לתמוה על רבינו שלא חילק בכך ואפשר שטעמו משום דאע"ג דנראה ונדחה הוא כל שבידו לתקן לאו דיחוי הוא כו' ומאחר דאי אשכח הושענא אחריתא רשאי ביו"ט ללקטן לאכילה חשיב בידו לתקן עכ"ל

והנה הט"ז באו"ח (סי' תרמו) הקשה בס"ק ה' שם ע"ד הכ"מ וז"ל ול"נ דביו"ט א"א לתקן כדי שיהיה כשר דהא דמשני הגמ' כגון שלקטן לאכילה היינו כגון שאין כוונתו אלא בשביל לאכילה משא"כ כאן שא"א שיוכל לתקן נמצא שממעט בשביל התיקון וזהו אסור ועוד דה"ל לאוקמי ולהזכיר דאית ליה הושענא אחריתא עכ"ל

והנה דברי הכ"מ הוא לכאורה דברי התוס' שם במס' סוכה (דף לג ע"א) דכתבו דהיכא דבידו ללקט לא הוי דיחוי וכן מבארים שם התוס' דהכא הוי בידו לתקן. אמנם התוס' בזבחים (דף לד ע"ב) כתבו אפכא שם דאמר רב אשי כל שבידו לתקן לא הוי דיחוי וענביו מרובין מעליו במס' סוכה אין זה בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט והוא להיפוך ממה שכתבו במס' סוכה דבארנו

וע"כ נ"ל לתרץ דברי התוס' שם שלא יהא סתירה מזה ע"ז כן. דהנה אם יש ליה הושענא אחריתא אמרינן דלא הוי איסור כלל ואי לית ליה הושענא אחריתא דאית ביה איסור כתבו התוס' במס' יומא (דף לד) דהוא איסור שבות מדרבנן והמרדכי רפ"ג דסוכה כתב בשם הריב"א ז"ל דה"ל איסור דאורייתא מ"מ אכתי תקשה אי לית ליה הושענא אחריתא נימא דאתי עשה ודחי ל"ת דיו"ט

והנה לעיל בפ"ב מהל' שופר בארנו דיש שני טעמים ע"ז דאמרינן דשופר של ר"ה אין מחללין עליו יו"ט לא בדבר שהוא משום ל"ת ולא בדבר שהוא משום שבות חדא מה שאומר הגמ' יו"ט עשה ול"ת הוא ולא דחי עשה ל"ת ועשה ועוד שכתבו הראשונים שם דלא הוי בעידנא ורק משום דהוי עשה דרבים להכי א"ל דדחי אף אי לא הוי בעידנא ובעי להכי הטעם דעשה ולא תעשה

והנה הטורי אבן כתב שם דלמ"ד דיו"ט הוא ל"ת גרידא כמו שכתבו התוס' במס' ביצה (דף ח ע"ב) דרבא ס"ל דהוי ל"ת גרידא וכן כתבו התוס' במס' שבת (דף כד ע"ב) ובתוס' ישנים שם דתנא דב"ח ס"ל דה"ל רק ל"ת גרידא ומפרש דלהכי לא דחי השופר יו"ט משום דלא ה"ל בעידנא וס"ל דאף עשה דרבים נמי לא דחי היכא דלא הוי בעידנא עיי"ש בט"א. והנה לעיל בארנו דלולב לא מקרי עשה דרבים ובודאי בעי