כתר המלך חלק א קלד

כריב"א א"ש כו' וכתב הלח"מ הכ"מ הבין כו' וכן מה שהקשה דאיך אפשר שרבינו גורס משום מצוה הבאה בעבירה דהא רבינו לא פסק כן אלא דיוצא בגזול ביו"ט שני מיושב במה שכתבתי דדאפילו דיוצא בגזול ביו"ט ב' לאו משום דלית ליה מהב"ע קאמר הכי עכ"ל. ולא הבנתי האיך מיושב בדבריו דהא ודאי זה מודה דביו"ט שני לית ליה לרבינו מצוה הבאה בעבירה או משום שכתב הלח"מ לעיל דלא דמי לקרבן או משום דבארנו דהוא רק מדרבנן וא"כ כיון דרבינו פוסק לקמן בפ"ו ה"ח דפסול אשירה הוי ביו"ט שני נמי ומשמע כמו ביו"ט ראשון א"כ לא מצי למימר דפסול אשירה הוא משום מצוה הבאה בעבירה דא"כ אף ביו"ט שני לא תפסל כמו גזל ושפיר דחה את דברי הרה"מ הכ"מ הכא

והנה מסיק הכ"מ אבל כך נ"ל דדעת רבינו דלולב של אשרה אם קודם ביטול לא יצא דמכתת שיעורא כדאיתא ס"פ כיסוי הדם ולאחר ביטול לכתחלה לא יטול ואם נטל בדיעבד כשרים כו' ודין האשירה כל שמתחלה נטעהו להיות נעבד אפילו אם ביטלו לא יצא והיינו דאמרינן בע"ז (דף מז) בעי ר"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה באילן שנטעו מתחלה לכך לא תיבעי דאפילו להדיוט נמי אסור כ"ת לך נטעו ולבסוף עבדו דשרי להדיוט פשיטא דאפילו נתבטלה מאוסה למצוה ופוסל בדיעבד וכיון דחזינן באילן שנטעהו מתחלה כו' לכך קאמר לא תיבעי לך לומר דפשוט הוא ולא חזינן מאן דפליג עליה כותיה נקטינן עכ"ל. משמע מדברי הכ"מ דזה דאמר שם כי אתא ר"ד אמר באשרה שבטלה קמיבעי ליה יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי ונשאר בתיקו משמע דמבעי נמי רק באשרה שנטעו ולבסוף עבדו אבל אם נטעו מתחלה משמע דליכא מאן דפליג ע"ז דאפילו ביטלה אסור בדיעבד דאל"כ האיך קאמר דלא מצינו מאן דפליג הא ר"ד פליג ודאי דמסיק בתיקו זה

ונ"ל לומר עפ"ז דבר נכון בדברי רש"י ז"ל שם בע"ז דקאמר על דברי ר"ד אשרה שנאסרה אף להדיוט וביטלה כדאמרינן במתניתין נוטל מה שהחליף וקמבעיא ליה אם ראוי שוב למצוה א"ל כו'. ויש לדקדק על דברי רש"י אלו דלקמן במשנה (דף מח) איתא שלש אשירות הן אילן שנטעו מתחלה לשם ע"א גדעו ופסלו והחליף נוטל מה שהחליף כו' ול"ל לרש"י ז"ל לומר מבבא השניה דאומר נוטל מה שהחליף דלמא מיירי באשרה שנטעו מתחלה לכך לשם ע"א דהוא הבבא הראשונה שם במשנה (דף מח) אלא זהו שאמרנו דלפ"ד הרה"מ והכ"מ ז"ל תרווייהו כתבו דהיכא שנטעו מתחלה אשרה זו לא קמבעיא כלל דבה לא מהני ביטול ופסול לכ"ע ורק מפרש ליה רש"י ז"ל על היכא דגדעו ופסלו דנוטל מה שהחליף ובזה קמיבעיא ליה אם יש דיחוי כמבואר. וס"ל לרש"י ז"ל דלא כהתוס' במס' סוכה (דף לב) שם ד"ה באשרה שמוקי לה הבעיא דרשב"ל באשרה שנטעו מתחלה לכך ורש"י ז"ל משמע דלא מפרש כן

והנה הא דלא הביא רבינו הכא דין הבעיא של רב דימי אליבא דרשב"ל אשרה שבטלה אי יש דיחוי אצל מצות והיינו באשירה שלא נטעו מתחלה ואעפ"כ קמיבעיא ליה. ובספר עין משפט שם ציין על דברי רבינו הכא על מה שכתב אע"פ שביטלה האשירה מלעבדה. אמנם לפי מה שכתבו הרה"מ והכ"מ לא מצי לידע מהתם דהתם מיירי באילן שנטעו מתחלה לכך והבעיא הוא אף היכא שלא נטעו מתחלה לכך וזהו דלא הביא רבינו הכא דינו

והנה לכאורה יש לומר כן דהנה התוס' במס' ע"ז שם ובמס' סוכה (דף לב) כתבו וז"ל אמאי לא פשיט התם מהכא דקאמר גבי ענביו דאם מיעטן ביו"ט כשר וחלקו בין התם להכא דהכא בידו למעט אבל התם אין בידו לבטל דאין ישראל מבטל עכו"ם של עכו"ם והר"ן ז"ל שם בע"ז כתב דבאמת נפשוט הבעיא מסוגיא דהכא דאם מיעטן כשר דאין דיחוי. ונ"ל להביא ראיה לדברי הר"ן דאי כדברי התוס' דמחלקינן דהכא לא הוי בידו תקשה אכתי לדברי אביי דאמר לעיל (דף מב) דדוקא כשפחסה אינו מבטל לה ישראל אבל אם שברה לר"ל לא גרע מעכו"ם שנשתברה מאליה וא"כ הכא הא קאי הבעיא אליבא דר"ל וא"כ לאביי אליבא דרשב"ל מאי קמבעיא ליה דהא גם הכא הוא בידו לשברה דאז מיבטל בטל ומשמע דר"ר קמבעיא לרשב"ל אליבא דכ"ע וא"כ להכי לא הביא רבינו זה משום דנפשוט הבעיא כדברי הר"ן ז"ל אך זה ליתא דהא הר"ן גופיה מסיק דכ"ז הוא רק אם עבדו מעיו"ט דהוי דיחוי מעיקרא אבל אם עברו ביו"ט דהוי נראה ונדחה לא יצא וה"ל אכתי להביא לענין אם עבדו ביו"ט דה"ל נראה ונדחה וכמו שמבאר הר"ן שם באריכות

אך באמת פשוט י"ל דס"ל לרבינו כמו שכתבו התוס' במס' יבמות (דף קד ע"א) וז"ל וא"כ כיון דבבטלה מיירי רבא מאי קמבעיא ליה לר"ל בע"ז (דף מז) דקל של ע"ז שביטלה לולבו מהו למצוה תפשוט מדרבא דסוכה דלכתחלה לא יטול ואם נטל יצא וי"ל לרבא פשיטא ליה ולר"ל קמבעיא ליה אע"ג דפשיט התם מר' יוחנן רבו מ"מ מדברי רבא לא בעי למפשט עכ"ל. אלמא דס"ל דדברי רבא דאמר לא יטול ואם נטל יצא מיירי על זה הבעיא אשרה שביטלה ומיירי באופן שנטעו ואח"כ עבדו וכן מפרש לה הכ"מ הכא דדברי רבא דאמר של עכו"ם לא יטול ואם נטל מיירי לאחר ביטול וזהו דברי רבינו דאמר של עכו"ם לא יטול לכתחלה ואם נטל יצא הוא מיירי באשרה זו בכהאי גוונא שלא נטעו מתחלה לכך וע"ז אי ביטל יצא דנפשוט הבעיא דר"ד ומה אע"פ שבטלה האשרה מלעבדה מיירי באשרה דמשה דכתותי מכתת שיעורא וכדברי התוס' ביבמות כמבואר

והנה לקמן בפ"ד מהל' איסורי מזבח הל' ז' כתב רבינו כן אשרה שבטלה אין מביאין ממנה גזרין למערכה ע"כ. וכתב הכ"מ ומה שכתב אשרה שבטלה כו' שם בעי ר"ל המשתחוה לדקל כו' כי אתא רב דימי אמר באשרה שבטלה קמבעיא ליה ולא אפשטא ועבדינן לחומרא וכיון דלענין לולב למצוה מספיקא פסלינן ליה מכש"כ דפסלינן ליה לגזרין למערכה עכ"ל. ומשמע מדברי הכ"מ דאשרה שביטלה שכתב הכא רבינו מיירי בהאי אשרה דקמבעיא ר"ד שם בע"ז והבעיא הוא אי יש דיחוי אצל מצות או א"ד ופוסק רבינו לחומרא והא זה ליתא לפי מה שמבאר הכ"מ גופיה הכא בהל' לולב דרק באשרה דמשה דהיינו אילן שנטעו מתחלה לכך דמתחלת ברייתו הוא מכתת שיעורא מאיסא למצוה וזהו דומיא דעיר הנדחת דביטול לא מהני ביה ובזה מיירי רבינו שם שאמר אע"פ שבטלה האשרה מלעבדה או שהיתה של עיר הנדחת אבל זה מסיק הכ"מ דאילן שלא נטעו מתחלה ע"ז ס"ל לרבינו דאם ביטל יצא כרבא וע"כ אפשיט הבעיא לקולא כמו שבארנו ואיך תליא ליה הכ"מ הכא אשרה רבינו ולא קאמר דומיא דעיר הנדחת הכא ומשמע דכל אשרה אף נטעו ולבסוף עבדו ולא באשרה דמשה לומר דמש"ה פסול הוא למערכה משום דהתם בע"ז ספיקא לחומרא והא התם פסקינן כמו רבא לקולא וכן מה שכתב הלח"מ מדכתב רבינו משמע דפסולים אפילו דיעבד כו'. והא דאמר רבא גבי לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא מחלק רבינו בין אשרה לעכו"ם דשאני אשרה שנטעה מתחלה לכך. וכן כתב הרה"מ דרבינו מחלק בכך כו'

והנה לפ"ד הרה"מ והכ"מ התם בהל' לולב סתם אשרה לא מיירי שנטעה מתחלה לכך אלא הוא אשרה דמשה וע"ז לא קמבעיא ליה והבעיא הוא אפכא באשרה סתם והיינו אפילו נטעו ואח"כ עבדו ומנ"ל לומר דסתם אשרה הוא שנטעו מתחלה לכך ואדרבא שם בסוגיא (דף מח) גבי שלש אשירות משמע דמקרי אשרה כל שעובדים אותה אף אם לא נטעה מתחלה לכך אמנם דברי רבינו הכא יתבאר עפ"ד הירושלמי בפ"א דבכורים שמביא המשל"מ שם בהל' איסורי מזבח וז"ל הירושלמי ה"מ באשרה שבטלה שאינו מביא ממנה גיזרין למערכה רשב"ל בעי מהו שיביא ממנה ללולב מצות כגבוה דמי או אינו כגבוה כו' פשיטא שהוא מביא ממנה לולב שאין מצות כגבוה ופירש הפ"מ דלענין מצות אמרינן אין דיחוי כו' ומכיון שבטלה חוזר ונראה עכ"ל. אלמא דמיירי הכא בכל אשרה דאלו באשרה