כתר המלך חלק א קלג

חבירו שנאמר חג הסוכות תעשה לך משלך וחכ"א אע"פ שאין אדם יוצא י"ח בלולבו ש"ח אבל יוצא י"ח בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח כו'. והנה ע"ז דקדקתי ל"ל לר"א להקדים זה הכשם שאין אדם יי"ח בלולבו ש"ח כך אינו יוצא בסוכתו הלא אין זה מהקישא ועוד שמסיק ולקחתם פרי עץ הדר הלא די שיאמר ולקחתם לכם משלכם

ונ"ל לומר כן דהנה התוס' במס' סוכה (דף ט) הקשה ל"ל קרא דלך גבי סוכה למעט גזולה ת"ל דהו"ל מצוה הבאה בעבירה ותירץ הרמב"ן בס' המלחמות דמצוה הבאה בעבירה לא מצינו רק גבי קרבן שמביא רשב"י מקראי דקרבן דוהבאתם גזול ואני ה' שונא גזל בעולה שהוא בא לרצות ולכפר וכן גבי לולב שבא לרצות על המים אבל לא גבי סוכה ודחה הרשב"א זה מדברי הירושלמי במס' שבת פי"ג דאר"י מצה גזולה אסור לברך עליה אר"ה על שם ובוצע ברך כו' ר' יונה אומר אין עבירה מצוה ר' יוסי אומר אין מצוה עבירה א"ר אילא אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצות וא"ל אינן מצות ע"כ אלמא דגם גבי מצה דלא בא לרצות דאמרינן מצוה הב"ע לאסור וכן מביא לה דברי הירושלמי הר"ן במס' פסחים פ' כ"ש (דף לה). והנה הקרבן עדה מפרש שם דברי הירושלמי כן דר' יונה ור' יוסי מחולקים דר' יונה אמר אין עבירה מצוה ס"ל דאין זה מצוה משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ור' יוסי אמר אין מצוה עבירה פליג על הא דר' יונה וס"ל דאפילו מצוה הבאה בעבירה יוצאין בה דמצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל

והנה בזה שכתב הק"ע דמצות לאו ליהנות ניתנו תמוה הוא דזהו רק במצוה שאינה נהנה בה כגון הטובל בימות הגשמים וכן המזה בימות הגשמים דלא נהנה גופו רק קיום המצוה אמרינן שפיר מצות לאו ליהנות ניתנו אבל היכא דנהנה גופו כמו הכא דאוכל מצה גזולה בזה ודאי ל"א מצות לאו ליהנות ניתנו וגם במתעסק חייב בה שאמרינן ה"מ בחלבים ועריות שכן נהנה ומכש"כ הכא שנהנה גופו בעת המצוה ל"א מצות לאו לה"נ. אבל זה שפיר א"ל כדברי הק"ע דר' יונה ור' יוסי מחולקים אם הוה מצוה הבאה בעבירה בכל המצות ור' יונה אומר דאין עבירה מצוה משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ור' יוסי פליג עליה וס"ל דאמרינן אין מצוה עבירה דאף שהוא עבירה מ"מ המצוה דחי ליה ושפיר נפיק בזה וס"ל לר' יוסי דרק בדבר שבא לרצות כמו קרבן דילפינן מוהבאתם גזול והפסח דזה ודאי יש לחוש למצוה הב"ע דע"ז לא יחלוק וכן ס"ל גבי לולב נמי כיון דבא לרצות שייך ביה מצוה הבאה בעבירה אבל לא במצה ושאר מצות וא"כ א"ל דגם רשב"י ס"ל כן דיליף מקרא על קרבן וה"ה לולב דבא לרצות אבל לא גבי מצה כמו דס"ל לר"י בירושלמי ורק מצה של טבל ממעט ליה מהקישא דא"ח על חמץ כמבואר

ובזה יבואר הגמ' כן א"ר אליעזר כשם שאין אדם יי"ח בלולב של חבירו דהא הקרא דכתיב גבי לולב לכם ודאי אתי למעט שאול דלמעט גזול לא איצטריך דה"ל מצוה הב"ע כמו שכתבו התוס' בסוכה (דף ל) ובזה כ"ע מודים דבא לרצות ובארנו עוד דר' אליעזר אזיל לטעמיה דהנה במס' תענית (דף ב) איתא ר"א לא למדה אלא מלולב ומסיק בברייתא ר"א אומר הואיל וארבעה מינין אלו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם שד' מינים אלו אי אפשר בלא מים כך א"א לעולם מים. והמהרש"א הביא עוד דברי הירושלמי שאומר עוד ע"י שארבעה מינין אלו גדילין על המים לפיכך באין פרקליטין על המים וזהו שאומר ולקחתם לכם פרי עץ הדר ולקמן (דף לה) מפרש אחד הדר שדר על כל מים וא"כ בא לרצות על מים לר' אליעזר ודאי וא"כ הקרא דלכם אתי למעט שאול דוקא כך בסוכה דכתיב לך לא בא למעט רק סוכה שאולה ולא גזולה דגזולה נדע שפסול מטעם מצוה הב"ע דפוסל בכל המצות נמי וחכ"א דא"כ אלא שאולה כשרה מקרא דכל האזרח וקרא דלך למעט גזולה ואי תקשה הא ה"ל מצוה הבאה בעבירה יש הרבה תירוצים ע"ז. והנה בספר חמדת שלמה מתרץ לה כן וזה לשונו דצריך קרא למעט ספק גוזל דמשום מצוה הבאה בעבירה ליתא כגון גבי ברי ושמא דקיי"ל המוציא מחבירו עליו הראיה וכתב האו"ת דכך היה הלכה ודאי גזל אסור וספק גזל מותר וא"כ משום מצוה הב"ע ליתא ומקרא דלך דבעי שיהיה ודאי שלך איכא למעט שפיר וכתב עוד החמדת שלמה דזהו רק לשיטת הפוסקים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא וא"כ אי ממעטינן מקראי דלכם ולך שפיר ממעטינן ספק דרק ודאי שלך מותר ולא ספק אבל לשיטת רבינו דרק מדרבנן לחומרא ליתא תירוץ זה דהא אף אי ממעטינן מקראי דלכם ולך לא ממעטינן ספק ואם כי יש לדון בזה עפ"י מאי שמחלקים האחרונים לדעת רבינו בין ספק ל"ת לספק עשה את זה נבאר במ"א אך עפ"ד החמדת שלמה אלו נ"ל לבאר הגמרא בקדושין (דף עג) דריש ר' זירא במחוזא גר מותר בממזרת ורגמוהו כל העם באתרוגייהו ועמדו המפרשים מה שייך הכא לומר באתרוגייהו הא במס' יומא (דף כד) יליף מזה דאמר גבי מנסך כו' שרגמוהו באתרוגייהו דאין ניסוך המים אלא בתמיד של שחר אבל הכא אין שום שייכות

ונ"ל לבאר כן דהנה א"נ כדעת רבינו בס"ד מה"ת לקולא א"כ לפי מאי שמבאר החמד"ש אתיא ע"כ הקרא של לכם דכתיב גבי אתרוג למעט שאול דגזול פסול משום מהב"ע וספק לא יכולין למעט וכן גבי סוכה נמי לר"א אתיא הקרא דלך למעט שאולה וגזולה פסול מטעם מצוה הב"ע ורבנן ס"ל דשאולה כשר מכל האזרח כו'. והנה דעת רבינו דס"ל דספק דאורייתא מה"ת לקולא ילפינן מזה דכתיב לא יבא ממזר כו' ודרשינן מחד קרא דודאי ממזר לא יבא ספק ממזר יבא וה"ה בכל התורה. והרשב"א ז"ל דחה זה דלמ"ד קהל גרים לא אקרי קהל ואתי תרי קראי חד למשרי ממזר בשתוקית וחד למשרי שתוקי בישראל ה"ל שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין ולהכי בכל התורה אמרינן דס"ד לחומרא מה"ת דמזה לא למידין

והנה גבי לולב לכאורה תקשה נימא דאתי הקרא דלכם למעט גזול אבל שאול נימא דכשר מקו"ח מסוכה דנוהג בלילות כבימים כשר בשאול לולב שאינו נוהג בלילות כבימים א"ד ששאול כשר ואי תקשה הא מלכם לא מצינו למעט גזול דהא ה"ל מצוה הבאה בעבירה א"ל דבא למעט ספק גזל כדברי החד"ש. והנה ר"ז דריש במחוזא גר מותר בממזרת והוא משום דס"ל קהל גרים לא אקרי כו' וא"כ יש שני כתובים למעט ספק וא"כ ה"ל ש"כ וא"מ וספק דאורייתא לחומרא וא"כ א"ל דהקרא דלכם דכתיב גבי אתרוג אתי למעט גזול ושאול כשר מקו"ח מסוכה ואי תקשה הא ה"ל מצוה הב"ע א"ל דבתרווייהו בין בסוכה ובין בלולב אתי למעט ספק גזל כדברי החמדת שלמה וסוכה שאולה כשרה מקרא דכל האזרח ולולב כשר מקו"ח מסוכה דהקרא אתיא למעט ספיקות גזול דס"ד מה"ת לחומרא וא"כ כיון שיוצאין בשאול לא צריך לקנות אתרוג לכל אחד כי יוכלו למצא הרבה אתרוגים בזה שישאלו אחד מחבירו ולהכי רגמוהו באתרוגים להראות כי ריבוי האתרוגים למותר הוא דיוצאין בשאול ורמזו לו מזה פרכא על זה דדריש גר מותר בממזרת אבל באמת טעו המה דמקו"ח לא מצי למילף להכשיר הד' מינים שאול דא"ל מה ללולב שכן טעון ד' מינים כמו דפריך הגמ' במס' שבת (דף קלב) והתוס' כתבו שם שכן הד' מינים מעכבי עיי"ש וכן יש לדחות הקו"ח וכן בארתי הגמ' דקדושין באופנים אחרים ואכ"מ

והנה רבינו כתב הכא או שהיה מאשירה הנעבדת אע"פ שבטלו האשירה מלעבדה או שהיה של עיר הנדחת ה"ז פסולה כו'. וכתב הרה"מ ורבינו כתב בדין האשירה אפילו ביטלוהו כו' ונ"ל שהוא גורס כאן משום מצוה הבאה בעבירה בקצת נוסחאות והטעם האשירה הוא שעיקר נטיעתה להיות האילן נעבד כו' וכיון שנטיעת האילן מתחלה להיות נעבד בדין הוא שיפסל משא"כ עכו"ם עכ"ל. והכ"מ כתב ע"ז אין דברי הרה"מ נכונים דא"א לאותו גירסא לר' יוחנן דוקא אתמר דאית ליה נמי הכי גבי גזל אבל לרנב"י דבגזול לא חייש למצוה הבב"ע ה"ה באשירה לא חייש וכבר כתבתי בבבא הקודמת לזו דרבינו פוסק