כתר המלך חלק א קלב

לאחר יאוש פסול עכ"ל. והלח"מ כתב וז"ל קשה דלא אמרו כן בר"פ ל"ה אלא משום מצוה הב"ב ורבינו לא פסק כן אלא כמ"ד דביו"ט יוצא בגזול ולא חייש למצוה הבאה בעבירה כמ"ש לקמן בפ"ז כל הפסולין שאמרנו שהן פסולין כו' ונראה דרבינו מפרש דשמואל ודאי ס"ל מצוה הבאה בעבירה והיינו דוקא ביו"ט ראשון דהוי דומיא דקרבן דאמרו דלאחר יאוש דפסול משום מצוה הב"ע אבל ביו"ט שני אע"פ שבמקדש הוא דאורייתא מ"מ שני ליה מקרבן דהכא יוצא בשאול ובכמה פסולים משא"כ בקרבן מש"ה לא חיישינן למצוה הב"ע דהוי מלתא מקרבן ילפינן ליה ולזה כתב הרה"מ וזה מבואר בגמ' שאפילו אחר היאוש הגזול פסול אע"פ שזה אינו מבואר כ"כ עכ"ל

והנה הכ"מ והלח"מ שניהם לדבר אחד נתכוונו דרבינו אינו חייש למצוה הבאה בעבירה ורק ביוט"ר פוסל משום לכם אבל ביו"ט שני מכשיר דל"ח למצוה הב"ע כדברי ר' יצחק וקשה לי טובא על זה דנהי דלא מצי להקשות ממה שכתב רבינו לקמן בפ"ה מאיסורי המזבח הל' ט' דאין מביאין מנחות ונסכים מן הטבל ואצ"ל מן ערלה וכה"כ מפני שהוא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה אלמא דחייש בהדיא למצוה הב"ע זה יש לדחות דא"ח רק גבי קרבן דביה כתיב אני ה' שונא גזל בעולה שהוא בא לרצות כמו שכתבו התוס' והראשונים לחלק בזה אבל בשאר מצות א"ל דס"ל כר"י דל"ח למצוה הב"ע. אבל מזה קשה טובא לפי מאי דבארנו לעיל בפ"ו מהל' חו"מ ה"ז אשר דברי הלח"מ שם תמוהים דכתב דרבינו פוסק דא"י בדברים האסורים מטעם דס"ל א"א חל ע"א אלא הטעם הוא משום מהב"ע כמו שכתב רבינו בפירוש המשנה במס' נדרים וכן הכ"מ גופיה כתב לעיל בהל' שופר ה"ג שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל והביא הכ"מ בשם הר"ר מנוח ויש ט"ס בהכ"מ וז"ל כתב הר"מ שאין בקול דין גזל כלומר שקול אין ממש כו'. ובירושלמי פ' ל"ה איכא תרי טעמי ורבינו פוסק בהל' חו"מ דחיישינן למצוה הבאה בעבירה ולפיכך כתב שאין בקול דין גזל לא כתב משום יום תרועה יהיה לכם ע"כ ולפנינו כתוב בטעות ורבינו פוסק כר"י ממיץ וצ"ל בהל' חו"מ כמו שכתב בס' הר' מנוח ז"ל גופיה עיי"ש. וכן כתב הלח"מ שם דרבינו בא לומר דליכא הכא בשופר מצוה הב"ע מטעם קול עיי"ש וא"כ תרווייהו בין הכ"מ והלח"מ כתבו דרבינו ס"ל דחיישינן למצוה הבאה בעבירה ולפ"ד הכ"מ בה' חו"מ נמי פוסל משום מצוה הבאה בעבירה ואיך כתבו הכא דלא חייש כר' יצחק בר"א ועוד דהא רבינו כתב בהדיא הכא בפירוש המשנה בפ' לולב הגזול וז"ל מצוה הבאה בעבירה אינו מצוה ולפיכך לולב הגזול ושל אשירה ושל עיר הנדחת פסול ע"כ אלמא דס"ל דטעם גזל הוא משום מצוה הבאה בעבירה כר' יוחנן משום רשב"י. ובל"ז דברי הלח"מ הכא אין בו הבנה לענ"ד מה שכתב דרק ביו"ט ראשון דהוה דומיא דקרבן אבל ביו"ט שני במקדש אף דהוי מה"ת מ"מ שני ליה מקרבן דהכא יוצא בשאול ובשאר פסולים משא"כ בקרבן ע"כ ולא ידעתי לענ"ד מה שייטא דפסול שאול וכמה פסולים להא דקרבן הלא בקרבן לא מצינו פסול דלא שייך שאלה גבי קרבן דלא הדר בעיניה כמו גבי לולב ורק מקרבנו ממעטינן גזול וכן גנוב ושל אשירה מוקצה ונעבד ושאסור באכילה אשר פסול לקרבן הוא גם פסול אף ביו"ט שני כמו שכתב רבינו לקמן בהל' ט' ורק על גזול וגנוב על זה אנו דנין אם הוא דומה לקרבן לאסור משום מצוה הבאה בעבירה או לא וא"נ דגם הדר אינו פוסל ביו"ט שני כמו שמבאר שם הלח"מ בהל' ט' עיי"ש הא גם פסול זה אינו שייך לקרבן. וע"כ נ"ל דצ"ל כמו שמבארים האחרונים לדעת רבינו דהוא נמי ס"ל כדעת התוס' שם (בדף ל) ד"ה מתוך דרק במצוה דרבנן לא חייש למצוה הבא בעבירה אבל למצוה דאורייתא חייש שפיר ולהכי פוסל ביו"ט ראשון דהוא דאורייתא אבל ביו"ט שני דהוא דרבנן לא חייש

והנה צריך לומר אף דכתב רבינו דביו"ט שני ובשאר הימים אינו פוסל גנוב וגזול ומשמע דאף בזמן המקדש דהוה במקדש מה"ת כל שבעה נמי אינו פוסל גזל אף דיש בה מצוה הבאה בעבירה ורק כיון דאינו כתיב ביה לכם אינו פוסל והלא רבינו ס"ל במצוה דאורייתא בכל המצות יש לחוש למיפסל במצוה הב"ע יש לומר כן דהנה השאגת אריה מביא (בסי' צט) ליישב הקושיא דל"ל הקרא דלך גבי סוכה גזולה וכן הקרא דלהם גבי ציצית ת"ל דה"ל מצוה הבאה בעבירה ומתרץ בשם הרמב"ן במלחמות דבעי הקראי על גזל מצרי דמשום מצוה הבאה בעבירה ליתא ורק משום לכם או להם מיפסל או כמו שנבאר לקמן תירוץ אחר ע"ז וא"כ גזל כזה כיון דאינו מיפסל רק מטעם דלא הוי לכם יוצא בו ביוט"ש אף דהוא מה"ת דהא לא כתיב לכם גם גבי מקדש דהוא מה"ת אבל היכא שהוא מיפסל מטעם מצוה הבאה בעבירה אז במקדש היה פסול ובזמן הזה שהוא דרבנן הוא כשר ורק כיון שדבר זה אינו נזכר בגמ' אין דרכו של רבינו לבאר כן בפרט אלא סתם דכשר ביו"ט שני גזל וקאי על זמן הזה כל הפסולין ועל זמן המקדש היכא דלא הוי מצוה הבאה בעבירה ורק מיפסלי מלכם כמבואר

אמנם נ"ל לבאר מה שהקשה הש"א (בסי' צו) לדעת התוס' במס' קדושין (דף לו) דעשה אינו דוחה ל"ת דלפני הדיבור א"כ ל"ל הקרא דמקשינן לא תאכל חמץ לשבעת ימים תאכל עליו מצות ללמד לר"ש דס"ל דאין איסור חל על איסור דא"י בטבל משום הקישא זה ת"ל דה"ל מצוה הבאה בעבירה בשלמא א"נ דעשה דוחה ל"ת א"כ א"ל דא"ל קרא הא' דבטבל של מעשר עני או של מעשר שני ליכא מצוה דעשה דוחה הל"ת אבל כיון דלא דחה דה"ל לפה"ד ל"ל הקרא ללמד דא"י

ונ"ל עוד לומר אף אם נימא דלא כדברי התוס' ואף לפני הדיבור נמי דחה מ"מ לר"ש שפיר תקשה דהא ר"ש ס"ל כל שהו למכות ובארנו לעיל בפ"ה מהל' יסוה"ת בשם הריטב"א שכתב בשם ר"מ ז"ל דלהכי מחייב בכל שהו לא משום דאכילה הוא בכל שהו אלא משום דאכלה במזיד אחשביה לחומר האיסור ולהכי הוא בכל שהו אבל בשוגג לענין קרבן דליכא חשיבות בעי כזית וא"כ הה"ד לענין אכילה של מ"ע אף לר"ש בעי כזית דמלת אכילה הוא בכזית והל"ת עובר על כל שהו וא"כ לא דחה דתיכף כשאכל כל שהו כבר עבר לל"ת והעשה אינו מקיים עד שיאכל הכזית ודומה הוא כמו שכתבו התוס' במס' ב"ב (דף יג) בשם הר"י ז"ל דלהכי אינו דוחה העשה של פו"ר הל"ת דלא יהיה קדש משום דהל"ת עובר בהעראה והעשה אינו מקיים עד גמר ביאה ומה שמקשה הטורי אבן מדברי הר"י גופיה ביבמות (דף צ) כבר מתרץ לה הנוב"י במה"ת ח' אה"ע (סי' קמו) שתלי זה בפלוגתא דאמוראי רבא ורב אשי עיי"ש וא"כ למ"ד דס"ל סברת הר"י ודאי לא דחי לר"ש וא"כ ל"ל לדידיה ההקישא וכן גם זה מוכרח לומר דס"ל לר"ש מצוה הבאה בעבירה הוא מה"ת דהא במס' סוכה (דף ל ע"א) אמרינן תחלה אר"י משום רשב"י משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח כו' מה פסח דלית ליה תקנתא אף גזול כו' אלא לאחר יאוש כו' אלא משום דה"ל מצוה הב"ע ואר"י משום רשב"י מ"ד אני ה' שונא גזל בעולה משל למלך שעבר כו' וכתבו המפרשים דלהכי אומר רשב"י תרי מימרות על מצוה הב"ע דאי מקרא ראשון של ד"ק ידעינן מדמי גזול לפסח ה"א דהוא רק אסמכתא ולא אסרינן מה"ת אלא לפני יאוש מקרא דקרבנו ולא הגזול להכי מביא עוד המשל למלך להראות דזהו מן הסברא נוכל לאסור אף לאחר יאוש וא"כ ממילא הוי דאורייתא דקרא דקרבנו דבא לומר ולא הגזול הוא אף לאחר יאוש כמו הקרא של דברי קבלה של ההיקש גזול לפסח והוא מטעם דהוי מצוה הבאה בעבירה ע"כ דהא לאחר יאוש הוא שלו וא"כ תקשה ל"ל ההקישא דמביא הברייתא גבי מצה אליבא דר"ש

ונ"ל ליישב כן ותחלה נבאר בזה הגמ' דאיתא במס' סוכה (דף כז ע"ב) תניא ר' אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא י"ח ביוט"ר של חג בלולבו של חבירו דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר משלכם כך אין אדם יוצא י"ח בסוכתו של