כתר המלך חלק א קל

זה דהנה לקמן בה' לולב פ"ז ה' י"ט כתב רבינו כל שחייב בשופר ובסוכה חייב בנטילת לולב וכל הפטור משופר וסוכה פטור מלולב והנה הכא בה' סוכה אינו סומך רבינו לכתוב כל החייב בשופר חייב בסוכה וכל הפטור משופר פטור מסוכה ולא נצרך לפרט כל דבר אלא פרט הכא גבי סוכה כל הפטורים ואינו סומך לומר כל הפטורים משופר פטורים מסוכה כו' דהאי כללא ליתא דהא חרש המדבר ואינו שומע דחייב בסוכה ומשופר פטור אף דחייב בכל המצות כמבואר במס' חגיגה (דף ב ע"ב) מ"מ מתקיעת שופר פטור לפי שאינו שומע דבשמיעה תליא מלתא ולהכי שפיר אמר התנה אלה הפטורים מסוכה מפורש ואח"כ אמר כל הפטורים מסוכה ושופר פטור בלולב דשוים המה לפטור אבל מי שפטור משופר שומע וא"מ מ"מ חייב בסוכה. והנה לענין חצי עבד וחב"ח בארנו לעיל בה' ציצית. והנה גבי קטן מה שכתב בדברי רבינו כבן שש וכתב הגר"א ז"ל בסי' תר"מ דכן צריך להיות ולא כמו שכתב הרה"מ והכ"מ כבן חמש ובן שש דהוא ט"ס. ומה שעמדו הכ"מ והלח"מ על מה שלא חילק רבינו בין אם איתא במחא אי לא איתא במחא כבר מבאר הב"י באו"ח סי' ת"ד דרבינו ס"ל כר"א דלא מחלקינן בזה וכמו שבארנו לעיל בה' עירובין. ומה שכתב רבינו כד' לחנכו במצות וכן מסיק ליה הטור הוא לומר כי החיוב הוא לא על הקטן רק על אביו לחנכו ולחד מ"ד אף על הב"ד אבל בלא אב ובלא ב"ד יכולים לו להניח לאכול חוץ לסוכה וכמו שכתב המג"א בסי' תרט"ז ס"ק ב' שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה וכן כתב בסי' תר"מ סק"ג וט"ס יש שם בדברי המג"א כמו שכתבו האחרונים שם ולהכי אומר כדי לחנכו דהחיוב הוא רק על מי שמוטל לחנכו והנה הט"ז בסי' תר"מ ס"ק ב' האריך לבאר ע"ז שכתב הטור לחנכו בדבר חדש ול"צ לזה דא"ל דכוונת הטור ורבינו הכא הוא לאשמועינן דרק חיוב חינוך הוא כמבואר ודוק

הלכה ג האבל חייב בסוכה כו' וכתב המ"מ מימרא דראב"ז אמר רב במס' סוכה (דף כה) דאבל חייב בסוכה ופריך הגמ' פשיטא סד"א הואיל ואמר מצטער פטור מה"ס כו'. והנה בס' שער אפרים סי' ל"ד הקשה דמה"ד ראוי להיות אבל פטור מה"ס מהא דאמרינן במס' ערכין (דף ג ע"ב) הכל חייבין בסוכה כו' כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב בסוכות תשבו כעין תדורו מ"ד כו' אף סוכה איש ואשתו והני כהנים דבני עבודה נינהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דבשעת עבודה מיפטרי שלא בשעת עבודה מחייבי כו' וא"כ קשה דאבל ודאי פטור מסוכה כיון דקיי"ל דאסור בתה"מ ולא הוי כע"ת וא"כ פטור מסוכה ברגל. ונ"ל לענ"ד לישב מה שהקשה כן דהנה לדעת רבינו ודאי ניחא דהא רבינו פוסק לקמן בפ"ו מה' אבל דדברים שבצנעה אינו נוהג ברגל היכא שקובר את מתו ברגל ורק בשבת דקיי"ל דעולה למנין אבילות נוהג דברים שבצנעה אבל רגל כיון דאינו עולה מותר אפילו דברים שבצנעה ניחא פשוט דע"כ מיירי דקבר מתו ברגל דאי קודם הרגל הא קיי"ל דמבטל גזירת שבעה ואי מת ברגל נמי מותר בתה"מ והא דקרי ליה אבל אף דאין אבילות נוהג אף דברים שבצנעה מ"מ קרי ליה אבל שהוא מצטער על מתו קרי ליה אבל אף דדין אבילות אינו נוהג עד לאחר הרגל אלא אפילו לדעת התוס' והרא"ש במס' כתובות דס"ל דברים שבצנעה נוהג הוא משום דלא הוי בפרהסיא אבל א"נ דמטעם זה יפטר מן הסוכה א"כ מקרי פרהסיא ודמי להא דמובא ביו"ד סי' ת' ס"א בשם התוס' דמי שרגיל לקרות לתורה בכל שבת אזי קורין לו בשבת של אבילות דהוי פרהסיא אם יתבטל וה"נ אם פטרינן ליה מטעם זה ממצות סוכה מקרי פרהסיא וא"כ ודאי נוהג בזה כשאר אבילות של פרהסיא ושרי לכ"ע כמבואר ודוק

הלכה ה וכל שבעת הימים כו' שנאמר בסוכות תשבו כו'. וכתב הלחם משנה וק"ק מדברי רבינו דהא לעיל בסמוך פוסק כרבא דאמר פרצה קוראה לגנב ולא כמ"ד תשבו כעין תדורו דהא לדידיה על כריא דפרי פטור כו' ואין פוסק כאן כמ"ד תשבו כעין תדורו וי"ל דאפילו רבא דפליג על אביי לא ס"ל דלא נאמר תשבו כעין תדורו אלא לומר שאם היה לו כלים נאים מעלים לסוכה כו'. והנה ל"צ לדברי הלח"מ לזה שהמה דברי התוס' שם בסוכה בשני מקומות חדא (דף כו) שם ד"ה פרצה לאו דרבא לית ליה הדרשא דתשבו כעין תדורו דברייתא הוא לקמן (דף כח) וכן שם (דף כח ע"ב) כתבו ד"ה תשבו דרבא נמי דמפרש ט"א גבי שומר את הגינה לא פליג אהאי ברייתא אלמא דהתוס' ס"ל דרבא לא פליג ע"ז הדרשא והר"ן כתב (בדף כ"ו] שם דרבא ס"ל דליכא למפטרא משום טעמא דכעין תדורו הוא כעין שכל השנה דר הוא באותן הבתים שבגנות ובאותן כלים אלמא דהמה ז"ל מישבים הדרשא לכ"ע אף לרבא דלא פליג ע"ז אלמא שכן מבארים המה כמו הלח"מ ודוק

והנה הר"ר מנוח ז"ל כתב הכא תשבו כעין תדורו וכה"כ דבשאר השנה יכול לאכול באיזה בית שירצה ואם אכל היום בבית אחד יוכל לצאת ממנו ולאכול למחר בבית אחר ה"נ בסוכה כו' וע"ז לא הזכיר הרב ז"ל דיוצאין מסוכה לסוכה דמסתיים במה שכתב כאן עכ"ל. ולא צריך לזה דהא כתב רבינו לקמן בהל' ט"ו דשרי לעשות סוכה בחוה"מ והוא כחכמים דפליגי על ר"א שם דבעי סוכה לכל החג ורק דרשי עשה סוכה בחג וא"כ ודאי יוצאין גם מסוכה לסוכה דחד טעמא לתרווייהו כמו שכתב רש"י ז"ל (דף כז ע"ב) ול"צ לדברי הר"מ הכא ודוק: הלכות לולב

פרק ז הלכה ו מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת וכשהוא נוטלם לצאת בהן מברך תחלה על נטילת לולב הואיל וכולן סמוכין לו ואח"כ נוטל האגודה הזאת בימינו ואתרוג בשמאלו ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והוא שיהא ארבעתן מצויין אצלו כו'

והנה הלח"מ כתב ע"ז וקשה דהל"ל שמינו גבוה מכולן כמ"ש ואולי יש לפרש דהיינו סמוכין לו כלומר שהוא מעולה מכולן כו' ולי המגיה סמוכין ר"ל נשענין עליו שכחו חזק לסובלן באגודה כו' מפני גובהו ותוקפו עכ"ל. והר"ח כתב אמר המפרש ויש שתמהו על הרב האיך הניח טעם דגמ' שמפרש הואיל ובמינו גבוה מכולן וכתב ט"א שאינו בגמ' וי"ל דפירש הואיל ובמינו גבוה מכולן כלומר מאחר שהוא גבוה מכל שאר המינין הרי הן כטפלה לו והוא עיקר וכל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה ע"כ והנה זהו דוחק לפרש פשט כזה

וע"כ נ"ל ליישב דברי רבינו כן. דהנה המרדכי כתב בפ' לולב הגזול וגם מסקינן דלולב בימין ואתרוג בשמאל מ"ט הני תלתא מצות והאי חדא מצוה ומתוך כך מברכין אלולב ולא אאתרוג כו' משמע דהמרדכי מפרש טעם אחר דמש"ה מברכין משום דהני תלת מצות והאי חדא וי"ל דגם רבינו ס"ל כן דכיון דהלולב הוא ביחד שלש מצות מברך עליו ולא על האתרוג ורק הגמ' אמר מ"ט מברכין עליו הוא כמו שכתב רבינו הכא ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא אלמא דיש פעם שיצא אם נוטל כ"א לבדו לא בעת שנאגדו ומ"מ הברכה לא נשתנה וגם כן מברך על נטילת לולב להכי אומר דיש טעם אחר ע"ז והוא שבמינו גבוה מכולן אבל רבינו דהתחיל מצוה כו' לאגוד כו' ולעשות שלשתן אגודה אחת ואז נוטלם לצאת בהן בזה האופן בודאי די טעם זה שהוא שלש מצות ולהכי אומר שהן סמוכין לו פירוש שקשרן השלשה ביחד וסמוכין המה ביחד עם הלולב אבל טעם הגמ' ג"כ ס"ל לרבינו היכא שנטלם לבדו כמבואר ודוק

והנה בס' כפות תמרים (בדף לד ע"ב) הקשה על רבינו מ"ט לא הביא זה המאמר דהותר אגדו ביו"ט דפסקינן דלדידן דס"ל דעניבה לאו קשירה דענבינן ליה וכמו שפוסק הטור והש"ע (סי' תרכא) עיי"ש. ונ"ל ליישב כן דהנה רש"י ז"ל כתב שם ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים דקשר של קיימא מאבות