כתר המלך חלק א קכט

לה מעזיבה דזה דמיא לבית ודין חיצונה לענין מזוזה הוא רבותא דלא דמי אף לבית שער שאינה קבוע אבל לענין סוכה ודאי דמי לסוכת גנב"ך ורקב"ש דקחשיב התם ורבינו אינו מביא רק סוכת עכו"ם וסוכת בהמה וסוכת גנב"ך ורקב"ש אינו מביא כלל דודאי כשר ה"נ אינו מביא דין חיצונה כמבואר ודוק

הלכה יז פירש עליה בגד מלמעלה או שפירש תחתיה מפני הנשר פסולה פירשו כדי לנאותה כשרה וכן אם סככה כהלכתה ועיטרה במיני פירות ובמיני מגדים כו' בין בכתליה בין בסכך כדי לנאותה כשרה עכ"ל. וכתב הרה"מ משנה כו' לימא מסייע ליה ודחי דלמא ברייתא מן הצד וקיי"ל כרב חסדא וברייתא כפשטה דבין כך וכך בין בסכוך ובין בכתלים עכ"ל

והנה צריך לומר דזה לא הוי רבותא על היכא שתלה בכתלים דכשר דמה"ת לפסול כיון שאין ממעט משיעור הכשר סוכה ורק אשמועינן על היכא שתלה בסכך אמנם קשה לי שם בסוגיא דדחה הגמ' על ר"ח דלמא מן הצד ופירש רש"י ז"ל דלדפנות קאמר זו דהנה בגמ' מביא הברייתא ואיתא כן סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין כו' אסור להסתפק כו' אבל בתוספתא דמס' סוכה פ"א איתא כן תלה בה אגוזים כו' כשרה לא יאכל מהן כו' וא"כ דמיירי דתלה מן הצד למאי אומר התוספתא דכשרה דמה"ת נימא דפסול וא"כ ע"כ צ"ל דמיירי דתלה בסכך אלמא דלנאותה כשרה כרב חסדא וא"כ מסייע ליה שפיר

ונ"ל ליישב כן דהנה הפני יהושע הקשה שם מאי ראיה מייתי הגמ' מזה הברייתא ואיך לא ידע המקשן דנוכל לומר מן הצד ונדחק בזה. ונ"ל לומר כן דהנה התוס' והרא"ש ז"ל מפרשים דלהכי מפני החמה והנשר פסולה מפני שנעשה מזה חמתה מעוטה מצלתה אבל בלא אלו היה חמתה מרובה מצלתה ולהכי פסולה אבל לנאותה דאינו תולה כדי לתקן הסוכה דלהוי צלתה מרובה כשרה ומפרש ההגהות אשר"י כן דכונת הגמ' כן הוא דאינו פורש לנשר דדואג שתהיה חמתה מרובה כגון שהסוכה עבה שאז אינו פורש אלא לנאותה כשרה ע"כ וסובר הס"ד דמייתי הראיה דע"כ מיירי בסכך דתקשה לשון דאמר סיככה כהלכתה תחלה למאי אומר סיככה כהלכתה נימא סתם תלה בה כמו בתוספתא דהתחיל תלה בה כו' אלא ע"כ בא לומר דלהכי תלה בה אינה נפסלת כיון דתחלה סיככה כהלכתה דהוי צלתה מרובה מחמתה וא"כ הוי התליה בה רק כדין לנאותה ולהכי כשר אבל אי לא הוי כהלכתא לא ש"מ דמיירי בסכך ודחי הגמ' דלמא מן הצד ואי תקשה למאי הלכתא קאמר סיככה כהלכתה דאתי לאשמועינן זה דהנה הט"ז כתב (בסי' תרלח) להקשות א"נ דעצי דפנות אינו נאסר מגמ' זו דדחה מן הצד אלמא דנויי סוכה שאצל הדפנות נאסר ומכש"כ הדפנות עצמן ותרצו האחרונים בזה לחלק בין היכא שהדפנות המה נבנו לכתחלה שלא לשם סוכה כגון סוכת רקב"ש וכדומה ולהכי אינן נאסרין הדפנות אבל הנוי שתלה בה בעת הסוכה כבר נגמרה והוי לשם סוכה ולהכי נאסרה וא"כ להכי מקדים לומר סיככה כהלכתה ותלה בה דדוקא אם סיכך מתחלה כדין ואח"כ תלה נאסר אבל אם תלה בעת עשיית הדופן הוה כמו הדופן שאינו נאסר וזהו אם נפרש כפירוש רש"י ז"ל מן הצד דדפנות אבל הפ"י וכן השעה"מ מפרשי לה דהא דקאמר מן הצד לאו בדפנות קאמר אלא מצדי הסכך סמוך לדפנות תוך ד' אמות דבכה"ג הסוכה כשרה משום דופן עקומה עיי"ש, וא"כ א"ל דלהכי לא רצה רש"י ז"ל לפרש כמו שפירשו הם דאם כן תקשה ליה המאמר מהברייתא דלמה אמר תחלה סיככה כהלכתה ומפרש לה על הדפנות ואתי לאשמועינן דנאסר הנוי ורק אי סיככה כהלכתה תחלה וכן כתב שם הפני יהושע אבל בתוספתא דלא אמר התם תחלה סיככה כהלכתה ורק מתחיל תלה בה אגוזים כשרה א"ל דתלה בצד סביב להסכך דכשרה משום דופן עקומה והוה הרבותא בזה דאמרינן דופן עקומה ואסור להסתפק כו'. ועוד נ"ל לומר דאף בגמ' דידן דאומר תחלה סיככה כהלכתה ותלה בהן בברייתא זאת מ"מ א"ל כפירוש הפ"י דקאי על צדי הסכך סמוך לדפנות. דהנה הר"ן ז"ל כתב שם (בדף יז ע"א) והאי דנקיט פלוגתא דאין לבוד באמצע גבי מיעוטי היינו לומר דלמ"ד אין לבוד באמצע כו' דוקא מיעטו מצד סכך אבל מיעטו מצד דופן לא דל"ת כיון דפחות מד"א סמוך לדופן אמרינן דופן עקומה אפילו אי מיעטו מן הדופן ה"ל לבוד מן הצד קמ"ל דלא משום דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כהדדי הלכך כי מיעטו מצד הדופן אותו מועט סכך מחשב ולא דופן וה"ל לבוד באמצע עכ"ל. נמצא דלפ"ז ניחא דאומר סיככה כהלכתה ותלה בה מן הצד אז כשר אבל אי הוי אויר ליה שמה ותלה בה מצד הדופן לא הוי מיעוטא להכשיר בנוי הפסולים דל"א בזה לבוד באמצע וכהאי מ"ד דס"ל כן דחה זה. ועפ"ז מיושב נמי קושית הקרבן נתנאל על הרא"ש ס"ק ס"ט וז"ל אבל קשה לי הא דקאמר מסייע ליה ה"ל לשנויי דהתם מיירי דהסוכה היתה צלתה מרובה כדקתני סיככה כהלכתה ובכה"ג אף מפני הנשר כשר וצ"ע. וניחא כן דאה"נ אף מפני הנשר כשר בכה"ג והברייתא דקאמר לנאותה הא אתי לאשמועינן דין דאסור להסתפק ולא מיירי מדין כשרות הסוכה ואה"נ דשוה בזה מפני הנשר אם הוא כמו האופן דנאותה כשרה ודחי דלמא מן הצד אבל על הסכך באיזה אופן שיהיה פסול כמבואר ודוק

הלכה כא היה הסיכוך מדובלל והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשר ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד ג' טפחים ואם היה ברוחב העולה טפח או יתר אע"פ שהוא גבוה יתר משלשה טפחים רואין אותו כו' עכ"ל. והנה הרי"ף ז"ל השמיט שם בגמ' הני שני מימרות של אביי דאמר ל"ש אלא שאין בין זה לזה אלא פחות מג"ט ודברי רבא שאמר דאם יש טפח בגגה אף אם יש ג"ט חביט רמי ועמד ע"ז הבעה"מ שם וכן הרא"ש ז"ל כתב דאין דברי הרי"ף נראה בזה ולענ"ד נ"ל ליישב דברי הרי"ף ז"ל כן. דהנה שם בסוגיא איתא יתיב רב כהנא וקאמר להאי שמעתא א"ל רב אשי לר"כ וכל כה"ג דלית ביה טפח ל"א חביט רמי והא תניא כו' ומתרץ תריץ ואימא הכי ומחסר ליה בברייתא וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו דאף דרבא מביא ראיה מהמשנה דתליא בזה אי יש טפח אז אמרינן חביט רמי מ"מ רב אשי דמקשה ס"ל דטומאה הלכתא ולא גמרינן מניה וע"כ הכא גבי קורה אמרינן בכ"ג חביט רמי ודחי ליה דחסרינן בברייתא. והנה לעיל (דף יז ע"א) פליגי ר"א ורבינא אי יש לבוד באמצע ומ"ד דיש לבוד באמצע ס"ל דילפינן מקורה כו' ומ"ד דלא אמרינן לבוד באמצע יליף לה מארובה שבבית וזה פותח טפח ומ"ד דיש לבוד באמצע דחי ליה שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו וא"כ א"ל דס"ל להרי"ף ז"ל דאביי ורבא ס"ל דילפינן מהלכות טומאה דל"א חביט רמי רק ביש טפח ואית להו נמי דאין לבוד באמצע ואף שיכול לדחות על רב אשי שם שמקשה מקורה שאני קורות דרבנן מ"מ מיחסר ליה דלהוי שוה בכולם הדין דחביט רמי אבל הרי"ף ז"ל שפוסק לעיל כמ"ד דיש לבוד באמצע משום הכלל דכל היכא דפליגי רב אתא ורבינא פסקינן כרבינא לקולא וא"כ לא ילפינן מטומאה ואמרינן חביט רמי שפיר בין בסוכה ובין בקורה אף שאין בה פותח טפח וא"כ אף אי יש יותר מג"ט נמי כשרה דאמרינן חביט רמי בסוכה דקנה עולה ויורד ולהכי השמיט דלדידן כשר בכ"ג דלא ילפינן מטומאה ושם במס' עירובין (דף ט) גבי קורה פסק ליה כרבנן דפליגי על ריבר"י ול"א כלל רואין וכמו שפרשו התוס' כאן

והנה רש"י ז"ל כתב לעיל (דף יז) הלכתא גמירי גבי טומאה שאין לבוד באמצע משמע דרק באמצע אין לבוד והתוס' כתבו במס' עירובין (דף י' ע"ב) ד"ה עור שאין לבוד כלל גבי טומאה ע"ש ודוק

פרק ו הלכה א נשים עבדים וקטנים פטורין מן הסוכה טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב קטן שא"צ לאמו שהוא כבן שש חייב בסוכה מד"ס כדי לחנכו במצות עכ"ל. ונ"ל לבאר