כתר המלך חלק א קכח

דשנים הוה אגודה היינו אם פירש בהדיא שאגדן לא למנין רק להשאר כן כמו בראשי חריות אזי אי רק עץ אחד אינו אגודה אבל שנים הוה אגודה ואין מסככין ומתורץ דברי רבינו הכל וכן הרי"ף ז"ל הביא שם האי אפקותא דדיקלא כו' ואע"ג דהדר אגד ליה אגד דחד לאו שמיה אגד משמע דרק בחד אבל שנים שמיה אגד כמו שאמרנו אם אגדן להתקיים די ואח"כ מביא הגמ' איסורייתא דסוריא מסככין בהם ואע"ג דאגדן למנינא לאשמועינן אם המה קטנות וגלי בהדיא למנין מסככין בהו כמו שמפרש רבינו ז"ל ואת הירושלמי לא הביא כיון דבגמ' לא מפליג בזה או ס"ל להרי"ף ז"ל דגמ' דידן חולק ע"ז וס"ל דאם אגדן למנינא אף אם המה חבילות גדולות מסככין בהם וס"ל דאיסורייתא דסוריא נמי גדולות המה ולא כמו שסובר רבינו ואעפ"כ אומר הגמ' דכיון דאגדן למנינא מסככין בהו הה"ד נמי אם יש בהו כ"ה קנים נמי ופליג על הירושלמי דס"ל בכ"ה קנים אין מסככין בהם לעולם אבל אי לא אגדן למנינא אזי אף בשנים שמיה אגד ולפי הגמ' הוא החילוק רק אם הקשר הוא להתקיים או למנין אבל לענין סכום הקנים אין חילוק ובשנים די לאסור כדברי הגמ' כמבואר

והנה הב"י כתב (בסי' תרכט) דאף בדיעבד נמי פסולה אם סיכך בחבילה ול"ד כו' ואף בדיעבד נמי פסלי עכ"ל. והד"מ כתב וז"ל ומשמע דאף בחבילה שאסורה מדרבנן אינם אסור אלא לכתחלה כו' אבל ב"י כתב דאסור אף בדיעבד ול"נ כן מדברי הטור ומ"ש לקמן דאם סיכך בחבילה והתירה כשירה היינו דאף לכתחלה מותר כו' עד יצא בדיעבד עכ"ל

ולענ"ד דברי הב"י נכונים דהא כן מבואר שם בתוס' (דף יב ע"ב) וז"ל אין מסככין בהן מתחלה כו' לא גרסינן לכתחלה דאף בדיעבד לא מהני מדרבנן מדקאמר הא מדאורייתא שפיר דמי משמע אבל מדרבנן לא ע"כ אלמא דמביא ראיה ע"ז מהגמ' דאפילו בדיעבד נמי פסולה וכן כתב הר"ן שם ואע"ג דקתני במתניתין אין מסככין בהם דמשמע לכתחלה אה"נ דאפילו בדיעבד פסולה והכי מוכח בגמ' אלא דתנן האי לישנא לאשמועינן במסכך לכתחלה לשם סוכה מיירי ואפ"ה אסור משום גזרה עכ"ל

ומה שכתב הר"ן דמוכח מגמ' הוא מה שאומר שם הא מדאורייתא ש"ד משמע מדרבנן אסור אף בדיעבד כמו שמביא התוס' ראיה ולא כדברי הד"מ דכתב רק לכתחלה דא"כ ה"ל אין מסככין לכתחלה הא בדיעבד ש"ד ומדברי הטור נמי אין ראיה מפורשת דמה דאומר וחבילה נמי אסרו לסכך בהו כוונתו הוא דזה רק רבנן אסרי ולא מה"ת אבל זה אסור נמי בדיעבד כמבואר

אמנם יש ליישב קצת דברי הד"מ עפ"י מאי דמבואר בירושלמי הל' ט' ר"א בשם ר"י מפני שהיא נראית כאוצר אר"ח תעשה ולא מן העשוי מה נפ"מ וי"ב ע"ד דר"ח פסולה ע"ד דר"י כשרה ופירש הק"ע פירוש שיש סוכה בגדיש ולישב בה פסולה אף בדיעבד דמדאורייתא פסולה ולר"י כשירה כיון דאינה פסולה אלא מדרבנן בעלמא כו' אלמא דס"ל להירושלמי דאי אמרינן רק משום גזירת אוצר אז בדיעבד כשירה וא"כ הכא גבי חבילה דהוה משום גזירה שרי בדיעבד ודאי וכפשטות הירושלמי נקטינן כיון דבגמ' אינו מבואר רק מה שמדייקי התוס' והר"ן ועיין פני משה שם ונראה מ"מ דהד"מ דלא הביא בש"ע בהגה"ה (בסי' תרכט) דרק לכתחלה אסור דמודה לדינא להב"י דאף בדיעבד נמי כמבואר ודוק

הלכה ט סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשירה אע"פ שלא נעשית לשם מצוה כו'. והנה קשה לי דבגמ' דסוכה (דף ח ע"ב) איתא א"ר לוי משום ר' מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה כו'. והנה רבינו לעיל בפ"ו מהל' מזוזה הביא זה הדין לענין מזוזה לחלק בין חיצונה לפנימית והכא לענין סוכה לא הביא כלל זה והרי"ף והרא"ש והטור והש"ע (בסימן תרלו) הביאו ורבינו השמיט ולא ראיתי מי שעמד ע"ז

ונ"ל לישב כן דהנה בירושלמי דסוכה פ"א הל' ב' איתא סוכת הרועים סוכת היוצרים כשירה סוכת הכותים עשויה כהלכתה כשירה שלא כהלכתה פסולה עכ"ל הירושלמי. נמצא דס"ל להירושלמי דסוכת היוצרים כשירה ולא חילק בין פנימית לחיצונה כמו דמחלק בסוכת כותים ונ"ל לומר כן דהנה רש"י ז"ל פירש הטעם דהפנימית אינה סוכה משום דלא הוי הכירא דכל ימות השנה דייר בה לא מינכרא מילתא דלשם סוכה הוי. והנה לפי הברייתא דלקמן דמכשרה סוכת רקב"ש וגנב"ך אף דגם המה לא מינכרא מילתא דלשם סוכה ומ"מ כשירה ואי משום דהני לא קביעי הא גם סוכת היוצרים לא קביעי דאמרינן מש"ה לא הוי כבית שער ולא מצי לחלק דהני סוכות הוי רק לימות החמה וסוכת היוצרים הוי גם לימות הגשמים כמו שכתב רש"י ז"ל דכל ימות השנה דייר בה זה אינו דגם בסוכת היוצרים אינו דר בה רק בימות החמה והראיה לזה מהא דאיתא במשנה דמעשרות (פ"ג מ"ז) סוכת היוצרים הפנימית חייבת והחיצונה פטורה ר' יוסי אומר כל שאינה דירת ימות החמה וימות הגשמים פטורה ופירש הרע"ב וסוכת היוצרים הפנימית היוצר אין דר בה בימות הגשמים אלמא דמשמע ע"כ הא דכתב רש"י ז"ל דדר ביה כל ימות השנה הוא ל"ד דלא קאי רק על ימות החמה כמו שאומר במשנה דאינו דר ביה בימות הגשמים וא"כ ה"ל כמו סוכת רקב"ש וגנב"ך. ולכן א"ל דהירושלמי ס"ל דהברייתא דמכשרה בהני מכשרה נמי בסוכת היוצרים בין הפנימית ובין החיצונה ולהכי קחשיב ליה הירושלמי בהדי הנך דכשירות ור"מ ע"כ פליג על הברייתא ולית הלכתא כותיה וא"ל דרבינו סומך על הירושלמי דס"ל דהברייתא מכשרה בתרווייהו ולהכי השמיט זה כמבואר

והטור והש"ע א"ל דס"ל כפירוש הר"ן ז"ל שם בגמ' דלהכי הפנימית אינה סוכה משום דעבידא כמו דירה וה"ל כבית ואיכא משום תעשה ולא מן העשוי כלומר לא דבר העשוי לאוצר ולדירה אלא לצל כדאמרינן לקמן והוא שעשויה לצל כו'. וא"כ ניחא שפיר דל"ד כלל להנך סוכות דהכא הפסול משום דעשויה לדירה וה"ל תעשה ולא מן העשוי והנך כולהו כשרים דעשויים לצל ולהכי כשרים אבל הני פסולים לכ"ע משום דירה וצריך לדחוק ולומר דהירושלמי דאומר סוכת היוצרים כשרה כונתו נמי על החיצונה דוקא ושפיר פסקו כר' מאיר כמבואר

ועי"ל כן לפי מה שכתב רבינו לעיל בפ"ו מהל' מזוזה הל' ט' דרק החיצונה אינה קבוע והפנימית קבוע והראב"ד ז"ל השיג עליו דגם הפנימית אינה קבוע והכ"מ מתרץ דברי רבינו דרק על החיצונה קאי שאינה קבוע ויש לומר דרבינו הוכיח מזה דמעשרות כיון דקיי"ל הפנימית קבוע למעשר ש"מ דהוא קבוע דא"ל דהוי קבוע הוי כמו שאיירי הני הדברים דקחשיב שם במשנה בית הכרמים וכדומה שאינם קובעים וא"כ א"ל כן דרבינו לעיל בהל' מזוזה לא כתב רק דהחיצונה פטורה לפי שאינה קבוע אבל דהפנימית חייבת לא מזכיר בפירוש משום דס"ל דכל עיקר הרבותא דאמר ר' מאיר דהפנימית חייבת במזוזה הוא רק לאפוקי מדר' יוסי דאמר במשנה שם דכל דירה שאינה לימות החמה וימות הגשמים אינה קביעות וכתב שם התוי"ט במשנה משום דס"ל כמו שרוצה רבה לומר דלא מקרי רק בית קיץ ובית חורף אבל לא בית סתמא במס' יומא (דף י ע"א) וא"כ לר' יוסי ודאי אף ממזוזה פטורה מסברא זו או א"ל דמ"מ במזוזה מודה ר' יוסי ולא דמי לקביעת מעשר וזה בא ר' מאיר לאשמועינן דלענין מזוזה חייבת או משום דהוא חולק על ר' יוסי או דס"ל דר' יוסי מודה לענין מזוזה אבל לדידן גם לענין מעשר לא ס"ל כר' יוסי לא איצטריך כלל לאשמועינן דין הפנימית לא לענין מזוזה ולא לענין סוכה דכל דין בית יש לה ורק ר' מאיר שאומר דין מזוזה וסוכה דחיצונה ודין מזוזה לענין פנימית לאפוקי מדר' יוסי להכי אמר נמי דין סוכה אבל רבינו לא הוצרך להביא כלל דפנימית לא לענין מזוזה ולא לענין סוכה ודי במה שאמר דין תקרה שאין