כתר המלך חלק א קכז

בדיעבד ולפ"ד הפוסקים דאף בדיעבד פסול בדירה סרוחה נ"ל ליישב קושית הפ"י כן. דהנה שם בגמ' אמרינן היתה פחותה מעשרה טפחים ועשה בה חקק אם מן שפת החקק יש ג"ט פסולה פחות מכאן כשרה מ"ש התם דאמרת פחות מד"א כשרה אמרת התם דאיכא דופן בפחות מד"א סגי הכא לשווי דופן פחות מג"ט אין אי לא לא וזהו התם גבי אם גבוה יותר מעשרים אמה וא"כ א"נ דלהכי פסול פחות מעשרה טפחים לא מטעם גזה"כ אלא מטעם דה"ל דירה סרוחה. והנה אם חקק בזה כתב הטור (בסי' תרלג) דאם הוא פחות מעשרה אינו כשר רק במקום החקק אף אם ביניהם ג"ט וכמו שהביא המג"א בס"ק ח' וא"כ אי פסלינן מטעם דירה סרוחה כיון דמכשירין תוך החקק ובזה יכול לדור ואז היו מכשירין אף אם רחוק מהכותל ג"ט כמו התם למעלה מעשרים אמה אבל כיון דהוא גזה"כ בדפנות סוכה צריכין להיות י"ט ואם הוא פחות מעשרה טפחים לא מקרי כותל ולא הוי דופן וצריך להיות רחוק פחות מג"ט ואז כשר תוך החקק אבל א"ל פסול

ונ"ל להביא ראיה לדעת הפוסקים דאף בדיעבד הוא פסול מהא דאיתא בירושלמי דסוכה (פ"א ה"א) היתה למטה מי' ותלה בהן עיטורין שהן ראויין לסכך בהן ממעטין לפסול עכ"ל הירושלמי. והנה הק"ע מפרש לה דקאי על נויי סוכה אם ראויין לסיכוך ממעטין לפסול בפחות מי"ט ומשמע מזה דהירושלמי פליג על גמ' דידן דאמרינן (דף י ע"ב) אתמר נויי סוכה אין מממעטין בסוכה ופירשו רש"י ותוס' ז"ל דאפילו אם נעשה בפחות מי' דהנוי יורדין למטה מי"ט דלנוי עשוי. והנה הרשב"א ז"ל כתב בתשובה (סי' נו) לבאר עוד וז"ל כל שהוא לנוי כו' ואם בעל הסוכה קץ בהן מי הזקיקו לעטרה בכך ול"ד להוצין היורדין ממילא למטה מי' דאנן סהדי דנפשו קצה בהם עכ"ל. ויבואר דברי הירושלמי כן תלה בהן עיטורין אם המה ראויין לסיכוך ופי' דלא תלה אותם כי אם לנוי ורק תלה אותם לסכך בהם היטב הסוכה וא"כ דומין להוצין ולכן פוסלין דה"ל דירה סרוחה דא"ל דנפשו קצה בהן דלא תלה אותם כא' למען יהיה הסכך מרובה ולא לנוי וזהו שאמר שראויין לסיכוך וכן היה כונתו לסכך אבל אם אינן ראויין לסכך בהן וכונתו היתה רק לעטר הסוכה בנוי סוכה דהסכך עשוי כהלכתא ורק עשה לנוי כשר דאינו ממעט נויי סוכה. אך זה חזינן דהירושלמי סובר דהיכא דההוצין יורדין למטה מעשרה הוה פסול בדיעבד דאמר ממעטין לפסול משמע דפסול הוא וכמו שאומר לקמן היתה למעלה מכ' אמה כו' וא"ל ממעטינן לפסול אלמא דפסול בדיעבד כשיטת הפוסקים. ולדעת רבינו י"ל דברי הירושלמי כן דמיירי שהיתה בזה הנוי צלתה מרובה מחמתה וראויין לסיכוך הוא דכונתו היה נמי כדי לסכך וא"כ כיון דהוה צלתה מרובה מחמתה בזה אף אביי מודה דפסול רק היכא שהיתה חמתה מרובה מצלתה סבר לומר דכשר וא"כ כיון דצלתה מרובה וראויין לסיכוך כמו שבארנו ולהכי אומר הירושלמי דפסול בדיעבד

והנה ראיתי להר"ר מנוח ז"ל שכתב נמי כן וז"ל אמר המפרש דעת הרב שאם הוצין יורדין לתוך עשרה ר"ל למטה מעשרה לא מיפסלי בהכי בדיעבד דטעמא הוא שלא תצר לו בישיבתו ולכתחלה הוא דלא הא בדיעבד ש"ד כו' מיהו כדברי הרב מסתברא דודאי רבא לא רצה לומר שתהיה פסולה בדיעבד דא"כ ה"ל לומר הכא א"ל רבא האי דירה סרוחה ופסולה אלא ודאי איהו לא פליג עליה דאביי אלא משום טעמא דאין אדם דר בד"ס אבל אי מצי דייר בהכי לא מיפסלי ולכתחלה בעי להזהר בהכי דלמא שביק ליה ונפיק הא דיעבד יצא עכ"ל

והנה לקמן בהל' י"ח שכתב רבינו נויי סוכה אין ממעטין בגובהן וכתב הר"ר מנוח ז"ל כן וא"כ אין ממעטין לפוסלה אי הוי פחותה מעשרה מיהו אינה כשרה לכתחלה דלמא שביק להו ונפיק כדכתיבנא בר"פ גבי הוצין יורדין למטה מעשרה עכ"ל. וא"כ קשה לכאורה דכיון דגבי הוצין דלא הוי לנוי נמי בדיעבד לא מפסל רק לכתחלה ובנוי נמי כתב לכתחלה לא וא"כ אמאי אמר נוי סוכה אין ממעטין והרבותא הוא בתרווייהו בין למעלה מעשרים ובין בפחות מעשרה ובפחות מעשרה לא שני נוי מש"ד דגם הוצין אינן פוסלין בדיעבד וצריך לומר ג"כ דנפ"מ לענין אי צלתה מרובה מחמתה דזה בנוי נמי כשר אבל בהוצין משמע דאף אביי דל"ס טעמא דדירה סרוחה נמי פסיל ליה. אמנם הפוסקים לא הביאו זה דלכתחלה דמיא נוי להוצין שלא ישב בה לכתחלה היכא דממעטה מעשרה טפחים וצ"ע

הלכה י חבילי קש וחבילי עצים כו' אין מסככין בהן גזירה שמא יעשה כו' ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה קנים. וכתב הראב"ד בירושלמי מצא ולא ידעתי למה לא כתב שאפילו אגד ג' שמיה אגד עכ"ל. ושם בהי"א חבילות קטנות שאגדו אותן למנין מסככין בהן כו' ואפילו קשר ראשי החריות כולן כו' שהאוגד עץ אחד אינו חבילה וזה כעץ אחד הוא כו' עכ"ל. וכתב הרה"מ לתרץ קושית הראב"ד ז"ל וז"ל ורבינו מפרש מ"ש בגמ' דאגד שלשה שמיה אגד לענין הזאה דכתיב אגודת אזוב כו' אבל חבילה אינה קרויה פחותה מכ"ה כדי להשוות הירושלמי עם הגמ' דידן ויש תימה מן ההלכות שלא כתב לא הירושלמי ולא הגמ' דאגד ג' שמיה אגד עכ"ל. והכ"מ כתב בהל' י"א ק"ל למה כתב קטנות דאם פחות מכ"ה אפילו לא הוי אגודים למנין אלא לשם אגד מסככין בהן עכ"ל. וכן הקשה הלח"מ בה"י וז"ל וא"ת לפ"ד רבינו שסובר דאגד ג' שמיה אגד לא נאמר לענין סוכה א"כ האיך אמר בגמ' גבי אפקותא דדיקלא אגד דחד לא שמיה אגד דמשמע אם היו שנים היה שמיה אגד כו'

ונ"ל לענ"ד ליישב דברי רבינו והרי"ף ז"ל כן. דהנה לפ"ד הרה"מ שכתב דרבינו ס"ל דזה דאמר הגמ' שם אר"ח אגד בחד ל"ש אגד שלשה שמיה אגד שנים מחלוקת ר' יוסי ורבנן דתנן מצות אזוב כו' ומבאר לה הרה"מ דס"ל דזה לא מיירי כלל לענין סוכה ורק גבי אזוב תמיה לי חדא מה חידש בזה ר"ח אי מיירי לענין אזוב יותר ממה שכתב שם במשנה מצות אזוב שלשה קלחים כו' בשלמא א"נ דמיירי לענין סוכה שפיר אשמועינן דילפינן בסוכה מאזוב כמו התם הוה הדין לחלק בין ג' ב' ואחד ה"נ כן בסוכה אבל אי מיירי באזוב פירש המשנה רק פלוגתא דר' יוסי ורבנן ומאי ביאר הכלל בזה דשלשה כו'. ועוד דבתחלה אמר רב חסדא שם הני דוקרי כו' אגד בידי שמים ל"ש אגד אגד בחד ל"ש אגד והתם ע"כ מיירי לענין סוכה דלענין אזוב הא קיי"ל דבידי שמים נמי שמיה אגד כמו שהביא הבעה"מ וכן הרשב"א והר"ן ז"ל לחלק בזה עיי"ש. וא"כ אח"כ שאומר ר"ח אגד בחד ל"ש אגד שלש כי שנים מחלוקת משמע דקאי על מלתא דלעיל לענין סוכה דמיירי עד הכא אבל אי קאי על אזוב ה"ל לבאר ולומר דבאזוב נמי הדין כן כו'. וע"כ נ"ל לומר דרבינו נמי ס"ל כשיטת רש"י ז"ל דקאי על סוכה וכן מפרש לה הרי"ף ז"ל וסומך רבינו ע"ז דכתב כאן שהאוגד עץ אחד אינו חבילה וס"ל לרבינו דהלכה באזוב כרבנן דשנים נמי מקרי אגד כמו שפוסק לקמן בפי"א מהל' פרה אדומה הל' ב' וא"כ גבי סוכה נמי הדין כן ורק אחד ל"ש אגד אבל שנים שמיה אגד ולכן אמר אגד בחד שהאוגד עץ אחד אינו אגד וממילא נשמע דבשנים שמיה אגד והדבר הוא כן דבחבילה שיש בה כ"ה קנים אז אפילו אי קושר אותם למנינא אסור לכסות כיון דהוא חבילה גדולה עומדת בכל פעם להשאר כן ולא מהני מה שקושר הוא בפעם הזאת למנין דאית ביה גזירה שמא יניחנו כן אבל חידש דאסורייתא דסוריא דדריש מרימר דמסככין בהן ס"ל לרבינו דהטעם דהמה קטנות פחות מכ"ה קנים ובהו מהני זה דאגדן רק למנין ולהכי ביאר רבינו חבילי קש ואם המה חמשה ועשרים קנים אז לא מהני אף אם לא אגדן רק למנין ואח"כ אומר בה' י"א חבילות קטנות והיינו אסורייתא דסוריא שהמה קטנות אם הוא למנינא מסככין בהן כיון דהם קטנים ובכל פעם הוא למנינא ואם פירש בהדיא סגי אבל אח"כ ביאר וכן החותך כו' ואפילו קשר ראשי החריות כולן מצד אחד שנמצאו בחבילה אחת אחד משני ראשים בידי שמים כו' שהאוגד עץ אחד אינו חבילה ומשמע