כתר המלך חלק א קכו

וזהו שאמר הירושלמי עד כדון כר"ע דס"ל מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין וידעינן בין ביובל ובין בר"ה מג"ש אלא כר' ישמעאל דס"ל למדין ומשיבין מנ"ל דהוא של ג' דהא לא נוכל למילף רק בג"ש הג"ש אינו מופנה רק מצד אחד וע"ז יש פרכא כמו שכתב הטורי אבן באבני שוהם במס' ר"ה (דף ל"ד) שם דר"ה מיובל לא מצי למילף דאיכא למיפרך מה ליובל שכן תקעו בשופר נפטרין עבדים לבתיהם ושדות כו' כמו דפריך הגמ' במס' שבת (דף קלא ע"ב) ומשני תני ר' ישמעאל יתקעו שנית ודרשינן בגמ' זה ב"א כל מקום שנאמר כו' ע"ש ומה שהקשה הט"א על רש"י ותוס' שם דכתבו דילפינן מהקישא ובאמת ילפינן מג"ש הכא ניחא נמי לפ"ד הבעה"מ כיון דרק על ג' תרועות לא נוכל למילף מהקישא וצריך ג"ש אבל לש"ד ודאי נוכל למילף מהיקשא דעדיף וא"כ התם לענין דדחה שבת שפיר ילפינן מהיקשא כדברי רש"י ז"ל שם ואולי זהו דברי הרז"ה בהמאור הכא שכתב והר"ר שלמה ז"ל פירש כן והנה רש"י ז"ל במס' ר"ה הכא פירש איפכא אלא כוונתו על דברי רש"י במס' שבת דפירש כן דכל הלימוד נוכל למילף מהיקשא כמבואר והנה הפני יהושע שם בר"ה הקשה מנ"ל דבעי באמת שלש שהן תשע וכן מסיק שם ודלמא אתי נמי ההיקש לזה ומסיק ואפשר כו' ע"ש וכל דבריו אלו המה כדברי בעה"מ ז"ל כמבואר שם ודוק

הלכה ו שמע תשע תקיעות מתשעה ב"א כאחד לא יצא אפי' ידי אחת עכ"ל וכתב הלח"מ נראה כו' כתב הר"ן ז"ל דליתא לה"ט דהכא מש"ה לא יצא לפי שצריך לשמוע על סדר תקיעות תרת"ק הא לא"ה לא יצא דאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אבל מ"מ קשה לי אם דעת רבינו כן למה לא יצא אף ידי אחת כיון דתרי קלי משתמעי יצא ידי תקיעה אחת לבד ולזה היה נראה לתת ט"א לד"ר משום דבאמת דמסקינן בגמרא גבי חצוצרות ושופר דמשתמעי בתרי גברי היינו מפני שהן שתי קולות משונים מחצוצרות ושופר אבל הכא שהכל הוא קול שופר לא משתמעי אע"פ שזה תרועה וזה תקיעה ומש"ה אפי' ידי אחת לא יצא כו' ע"כ. וקשה טובא ע"ד דא"כ היאך מסיק הגמרא אלא לא דמי אלא לסיפא ובהלל ומגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין יצא משום דחביב כו' והא התם הוי רק קול אחד הלל ומגילה ואעפ"כ כיון דחביב משתמעי מתרי גברי ולא בעי שני קולות משונים כמו שכתב הלח"מ. אך נ"ל ליישב קושיתו כן כיון דקיי"ל דתקיעות דר"ה מעכבין זא"ז ועיקר החיוב שיהיה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אבל אי שמע בבת אחת מתשעה ב"א כא' א"כ לא הוי הפשוטה לפניה דשמע הכל בב"א וזהו דמעכב לא יצא כלל אפילו ידי אחת א"ל שמע אח"כ כסדר וא"כ אפילו שמע אח"כ תרועה כיון דהתקיעה היה שלא כדין מעורב עם התרועה דשמע שניהם כאחד לא יצא כלל והוה כמו שכתבו התוס' והרא"ש שם (דף לג) דבעי פשוטה אחר קש"ק וקודם קר"ק דכיון דעשו לשם פשוטה שאחר התרועה לא רצו שתעלה לשם פשוטה שלפניה ה"נ כן וכן משמע נמי בחידושי הרשב"א כן ע"ש ודוק

הלכה ואפילו אמר ובתורתך כתוב לאמר ואחר פסוק אחד של תורה והפסיק שוב אצ"ל עכ"ל. וכתב הלח"מ אבל ק"ל דבסוף ה' תפלה כתב רבינו ואם לא הזכיר כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ ע"כ וא"כ הוא תימה גדולה על הרה"מ שכתב שהוא מפרש פירוש ר"ח כפ"ז ואולי נאמר דמסברא ידע ליה רבינו הא דמוספין כיון דלא הוזכרו פסוקים אלו בגמרא וצ"ע. ונ"ל פשוט דהנה בירושלמי ספ"ד דברכות איתא ר"י מהו לחדש ב"ד א"ל אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו יצא וס"ל לרבינו דתרווייהו הוא אמת גבי פסוקי ר"ה ידעינן מזה דאר"ח א"ר כיון שאמר וזהו דקרבן מוסף ידעינן מזה דברכות ירושלמי ותרווייהו חדא הוא כמו שאומר גבי מוסף ונעשה לפניך הוא כמו שאומר בפסוקי ר"ה ובתורתך כתוב לאמר ודוק

הלכה ט ופקדונות אינן כזכרונות עכ"ל. וכתב הכ"מ בשם הרי"ף משום דאף דקיי"ל דר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי מ"מ נהגו עלמא כר' יוסי ע"כ. ונ"ל לומר דר' יוסי ור' יהודה אזלי לשיטתייהו דהנה לעיל (דף י"ז) אמרינן ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים כו' אר"ח מ"ט דר' יוסי והא כו' ודלמא עיוני בעלמא אלא מהכא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו כו'. והנה הראשונים כתבו דמזה דאמרה תורה לומר בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות ידעינן שהוא יום הדין דזכרונות הוא להראות דמעלה את זכרוננו לטובה מילתא דבעי יום הדין שע"כ נקרא זכרון תרועה בר"ה שהוא יום שזכרון כל ב"ע לפניו וע"ש בת"א נמצא דשפיר ר' יוסי דס"ל דאדם נידון בכל יום מקרא דלעשות משפט עבדו כו' שוב נשאר הקרא דותפקדנו לבקרים לא על עיוני בעלמא אלא על דין גמור והמהרש"א כתב דלהכי מביא ר' יוסי מקרא של ותפקדנו לבקרים להראות שהדין הוא בבקר ולכן ס"ל לר' יוסי דזכרונות ופקדונות שוין דתרווייהו גם פקדונות הוא להזכיר ביום הדין כמו שמביא מקרא דותפקדנו אבל ר' יהודה דס"ל דאדם נידון בר"ה וגז"ד ביוה"כ וס"ל דותפקדנו הוא עיוני בעלמא ולהכי אמר דאינן כזכרונות וכיון דאנן פסקינן כן כסתם משנה כר' יהודה דהדין בר"ה כו' להכי גם הכא פסקינן כר' יהודה בפקדונות ודוק

ועוד הביא הב"י ע"ז דפסקינן כר' יהודה דקרא דתרועה אינו אומר עם השופרות ומתרץ משום דאיכא קראי טובא ודוחק הוא. ונ"ל לומר כן דהנה מתרועה לא ידעינן דהוא בשופר רק מג"ש דוהעברת שופר תרועה והנה תרועה לבד יוכל היות בין בקרן ובין בשופר ואף בקרן של פרה דהקול היוצא ממנו מקרי תרועה להכי תקנו חכמים לומר קראי דכתיב בהו שופר להראות דכיון דניתן ג"ש לנו ללמד דצריך התרועה להיות משופר ולהכי אין תוקעין רק בשופר ובזה יעלה זכרוננו לטובה אבל לא אם יעשו בקרן התרועה לא אבל ר' יוסי דס"ל דכל השופרות כשרין (לעיל דף כז) ואף אותן שקראו קרן ורק משום דנקראו פ"א שופר ג"כ יוצא בזה ולהכי לא קפדינן להכי לומר דוקא פסוקי שופרות דגם תרועה הוא כשופרות דגם לענין התקיעות אין מקפידין במה שנקרא פעם קרן אבל אנן דס"ל דלענין התקיעות קפדינן רק במה שנקרא שופר לבד כן גם הפסוקים לא אמרינן רק שופרות ולא תרועה ודוק

הרז"ה ז"ל כתב בס' המאור סי' ר"ה דאף בשחרית וכל התפלות אומר פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות ותשע ברכות רק במוסף תוקעין וכל הפוסקים חלקו עליו ולכאורה נראה דגם דעת רש"י ז"ל הוא כן דבמס' ע"א (דף ד ע"ב) כתב מוספי כל השנה הוא שבת אבל מוסף ר"ה מתוך שהוא מלכיות זו"ש מפקד דינא טפי והקשה המהרש"א בח"א א"כ למאי אמר אפילו דצפרא נמי הא בשחרית ליתא זה. וא"כ י"ל דגם רש"י ז"ל ס"ל כמו דעת הרז"ה ז"ל וא"כ אף בשחרית אומר הפסוקים מלכיות זו"ש ומפקד דינא ורק כיון דכ"ע מצלי כו' כמבואר: הלכות סוכה

פרק ה הלכה ב וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו עכ"ל

והנה הטור והש"ע באו"ח (סי' תרלג סעיף ט) פסקו דאם הוצין ועלין יורדין לתוך עשרה דהוי דירה סרוחה אז אפילו בדיעבד פסול ומלשון רבינו דאומר וצריך להזהר שלא יהיו יורדין משמע דרק לכתחלה אבל בדיעבד לא פסיל, וזהו כמו שהביא דעת הי"א בריטב"א ז"ל בחידושיו דזה שאמר אין אדם דר בדירה סרוחה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד לא פסול

והנה נ"ל עפ"ז ליישב קושית הפני יהושע במס' סוכה (דף ה) שהקשה ל"ל להגמ' למילף מקרא או מהלכתא דבעי שיהיה גובה עשרה טפחים ת"ל מסברא דה"ל דירה סרוחה. ולפ"ז ניחא דאי מסברא כמו אי עלין והוצין יורדין לתוך עשרה אינו נפסל בדיעבד אבל אם הכתלים פחותין מעשרה פסול אף