כתר המלך חלק א קכה

אי נדחית תרווייהו הל"ת והעשה אזי הוא היתר ולא מקרי אינו עושה מעשה עמך אבל א"נ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נהי דרק העשה אינה נדחית והל"ת נדחית מ"מ הי' אומר לו לעבור על עשה היכא דאינו שרי לעבור אף דליכא מלקות מ"מ מקרי בזה רשע וא"כ אינו מצווה לשמוע לו ובלא קרא דשבתותי ה"א דלא דחה דהא אינו מחויב לשמוע לו כיון דמצוהו לעבור זה שאינה נדחית דהוא רשע ואינו מצווה לכבדו וא"כ אי עבר על העשה והל"ת איכא מלקות נמי דהא אינו יכול לעבור אף על הל"ת ג"כ ול"צ קרא לזה דיש מלקות נמי בלא קרא של את שבתותי תשמרו כמבואר

הלכה ה נסדק לארכו פסול כו'. וקשה לי מ"ט לא הביא רבינו הא דאיתא שם במשנה (דף כז) שופר שנסדק ודבקו פסול ואשמעינן בזה רבותא דאף אם דבקו מ"מ פסול ורבינו נקיט רק נסדק לארכו פסול ולא הזכיר אי דבקו אח"כ. והנה מצאתי בב"י בסי' תקפ"ו שכתב רבינו לא הזכיר דבקו ולא כתב טעם לזה מ"ט לא הזכיר. ונ"ל ליישב פשוט דהנה רש"י ז"ל כתב ודבקו בדבק והקשה הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל ת"ל דה"ל שלא במינו ומ"א נסדק אפילו ניקב פסול ופירש הרמב"ן דע"י אור דבקו ודחה הרא"ש זה דע"י אור א"א שלא ידבק יחד אלא מפרש בדבק וקושית הרמב"ן מיושב הוא. וקרבן נתנאל כתב שם בהרא"ש דלפי מה דכתב הרא"ש ז"ל דאין פסול בניקב וסתמו אלא א"כ דלאחר סתימה מעכב התקיעה לק"מ דלהכי קתני נסדק אפילו אין מעכב התקיעה מ"מ כיון שדבקו שלא במינו פסול ע"ש. וא"כ ניחא דברי רבינו שפיר דהמשנה אמרה נסדק ודבקו לאשמועינן דאפילו אי לא מעכב התקיעה מ"מ כיון שדבקו שלא במינו פסול ומה דמסיק המשנה ניקב וסתמו אם מעכב התקיעה פסול וא"ל כשר מיירי בסתמו במינו דתליא אם מעכב התקיעה א"ל וא"כ רבינו דנקיט שלא במינו פסול אם ניקב וסתמו כמו שמבאר הרה"מ ז"ל דרבינו בעי ג' דברים שיהא במינו ונשתייר בידו ושאינו מעכב וא"כ לא צריך לאשמועינן נסדק או דבקו דידעינן מניקב וסתמו דכתב דשלא במינו פסול כדברי הרמב"ן ז"ל והמשנה דלא קתני רק אם מעכב את התקיעה ומיירי במינו גבי ניקב להכי קתני גבי נסדק או דבקו כמבואר ודוק

פרק ב הלכה ח ולא אנשי ירושלים בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים עכ"ל. והנה בירושלמי דר"ה פ"ד איתא ר' יונה בעי היתה יכולה לבוא ע"י עירובין היאך כו' ופירש הק"ע אם יכולה לבוא ע"י עירוב אם נחשב כמו תוך התחום ותוקעין בשבת או לא ונשאר בבעיא. והנה רבינו לא הביא דין זה הבעיא אף דה"ל למפשט לקולא דה"ל ספק דרבנן וכמו דפוסק רבינו גבי ננערו לעמוד כמו שכתב הרה"מ ז"ל הכא אבל אכתי ה"ל להביא דין הירושלמי ונ"ל לומר כן דניחא דעת רבינו שהשמיט דהנה הירושלמי אזיל לטעמיה דהוא ס"ל דהא דתוקעין בירושלים אף בשבת ובמדינה לאו הוא ד"ת כמו שמסיק הכא וירושלים ד"ת וכן אומר הירושלמי לעיל והקרבתם במקום שהקרבנות קריבין והיה הדין כן דבירושלים שרי לתקוע מה"ת אף בשבת ובמדינה אסור מה"ת ועיר הסמוכה לירושלים תוך התחום הוא ודאי ג"כ ג כן דנחשב כירושלים דשרי לתקוע ושפיר בעי אם יכולה לבוא ע"י עירוב דהירושלמי ג"כ לטעמיה אזיל דס"ל תחומין דאורייתא אף ביו"ט כמו שבארנו לעיל וא"כ לר"ע דתחומין אלפים אמה מה"ת מ"מ תקנו חכמים דאם הניח עירוב אזי נחשב מקום דירתו שמה אשר יהיה מותר לילך עוד אלפים אמה קמבעי ליה דנהי דשרי לבוא ע"י עירוב זה לירושלים ע"י תקנת חכמים מ"מ הוא בעיא אם נחשב כירושלים גופא אחרי התקנה אשר הם יכולים לתקוע א"נ דנהי דשרי לבוא ע"י עירוב מ"מ לא נחשב כמו עיר גופיה ע"י התקנה וכ"ז הוא רק א"נ דהוא מה"ת אבל לדידן דכל עיקר זה דתוקעין בירושלים ואין תוקעין בגבולין הוא רק מדרבנן וא"כ הם אמרו דבירושלים שרי ואמרו ג"כ דמקום שיכול לבוא נמי נחשב כירושלים וא"כ הוא הדין אם יכולין לבוא ע"י תקנתם ע"י עירוב נמי נחשב כמו ירושלים דהא תקנתם כן היה דכל עיר שיכולה לבוא נחשב כירושלים והה"ד ודאי ע"י עירוב וא"כ לדידן ליתא הבעיא כלל ושפיר השמיט רבינו

ועפ"ז נ"ל נמי ליישב קושית הר"ן ז"ל על פירוש השני שהובא ברי"ף שם על דברי ר' אלעזר דאומר אף בשבת ומפרש אפכא דבקטן שלא הגיע לחינוך שרי בשבת וכשהגיע לחינוך אסור והקשה הר"ן מהירושלמי דאמר מתניתא בגדול ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ופי' בגדול היינו קטן שהגיע לחינוך והק"ע מפרש שם בדוחק ונעלם מאתו דברי הר"ן ז"ל אלו ולפ"ד ניחא דהירושלמי לטעמיה אזיל דס"ל דזהו איסור מה"ת לתקוע בשבת ולהכי בקטן שלא הגיע לחינוך אסור בשבת דאיסור של תורה ס"ל דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו אבל הגיע לחינוך אפכא שרי דהוה מצוה וליתא בזה ב"ד מצווין להפרישו כמו שכתבו התוס' בפסחים (דף פח ע"א) ד"ה ש"מ אבל לדידן דכל האיסור תקיעות בשבת הוא רק מדרבנן ולהכי בלא הגיע לחינוך א"ל דכיון דהוא איסור דרבנן קיי"ל דאין ב"ד מצווין להפרישו כדאיתא במס' יבמות (דף קי"ד) אבל הגיע לחינוך א"ל אפכא דמחנכין אותו לבלי לתקוע בשבת דלא שרי רק בב"ד ודוק

פרק ג הלכה א כמה תקיעות וכו' ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חודש השביעי אחד הן בין בר"ה ובין ביוה"כ של יובל כו'. והנה הרה"מ הביא דברי הברייתא שם בר"ה (דף ל"ד) ומנין ליתן את האמור של זה בזה פירוש של יובל בר"ה ושל ר"ה ביובל ת"ל שביעי לג"ש עכ"ל. ונ"ל לבאר בהאי סוגיא דברי הירושלמי הכא פ"ד ה"ה שאין ת"ל בחודש השביעי אלא כל מה שאתה עושה בר"ה הוי עושה בעשירי לחודש השביעי מה התם מלכות זכרונות ושופרות אף כאן מלכות זכרונות ושופרות ומנין שהיא פשוטה לפניה ת"ל והעברת כו' עד כדון יובל ר"ה מניין ת"ל בחודש השביעי מה ת"ל כו' מנין שהם שלש של שלש ת"ל יום תרועה זכרון תרועה שופר תרועה עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל ותקעתם תרועה שנית כו' ופירש הק"ע עד כדון כר"ע דדריש לשונות כפולות ואייתר לן בחודש השביעי כיון דכתיב ביוה"כ אבל לר' ישמעאל דאית ליה דברה תורה כלב"א ואע"ג דכתיב כפול ליכא למילף עכ"ל. ודבריו ז"ל דחוקים מאד לומר ע"ז דברה תורה כלב"א דלא שייך זה רק בלשון כפול כמו איש איש אמר ואמר וכדומה אך על קרא יתירא לומר דברה תורה כלב"א ל"מ. וע"כ נ"ל לבאר כן דהנה הכא בגמ' (דף ל"ד) קאמר שאין ת"ל בחודש כו' מנין לשלש של שלש שלש ת"ל והעברת שופר תרועה יום תרועה כו' ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל שביעי שביעי לג"ש הא כיצד ג' שהן תשע האי תנא מעיקרא מייתי ליה מהקישא והשתא מייתי לה בג"ש ה"ק א"ל ג"ש הוה מייתינא לה בהקישא השתא דאתיא ג"ש הקישא לא צריך עכ"ל הגמ'. וכתב הבעל המאור ז"ל כאן ואע"פ שבכל מקום הקישא עדיף מג"ש שאין משיבין על ההיקש ומשיבין על הג"ש הכא לא סגי לן בלא ג"ש כו' דמן ההיקש לא היינו שומעין ליתן את האמור של זה בזה אלא שיהא זה כזה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ושתהא שתי תרועות ביוה"כ כשם שמצינו בר"ה עכשיו שלמדנו בג"ש ודאי אנו נותנים את של זה כזה ונמצא ג' תרועות ביוה"כ וג' תרועות בר"ה וכולן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה והיקשא לא צריך עכ"ל. וזהו דברי הירושלמי מנין שהן שלש של שלש ת"ל והעברת כו' יום תרועה עד כדון כר"ע דהנה לפ"ד הבעה"מ זה מהיקשא לא מצי למילף וצריך ללמוד מג"ש של שביעי שביעי של שלש שלש והנה הג"ש מופנה מצד אחד דהשביעי שכתב גבי יוה"כ הוא מיותר כמו שכתב רש"י ז"ל הכא בכל הסוגיא כיון דכתיב יום הכפורים לא בעי בחודש השביעי דידעינן דיוה"כ הוא בחודש השביעי אבל בחודש השביעי דכתיב בר"ה לאו מופנה הוא דצריך ליה לגופיה דיהיה בחודש השביעי. והנה במס' נזיר (דף מח) שם כתבו בתוס' ד"ה האי ובד"ה ולאחותו דר' ישמעאל ס"ל מופנה מצד אחד למידין ומשיבין ור"ע ס"ל למידין ואין משיבין והוא להיפך ממה דאיתא הגירסא שלנו במס' נדה (דף כ"ב) וצ"ל דלהתוס' היה גירסא אחרת בנדה שם