כתר המלך חלק א קכד

מה"ת תחומין ומפקח את הגל וא"כ הוה זו אף זו הני דמסיק שם אח"כ לא עולין באילן כו' וסובר רבינו דהמשנה קתני שנים הראשונים שהן מה"ת ודאי תני להו תחלה ואח"כ תני הני דהוה רק איסור דרבנן וניחא לפ"ז דהתנא שני בלישניה ותחלה קתני אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל ואח"כ אמר לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין ע"פ המים ועמד ע"ז הס' יום תרועה על שינוי הלשון במשנה ולפ"ד רבינו רצה לחלק התנא בזה בין שנים הראשונים דהוה מה"ת ובין הני דמסיק להו דהוה מדרבנן בהני לא עולין באילן ולא שטין ולא רוכבין ע"ג בהמה הוה מדרבנן ואף א"נ דשביתת בהמתו נמי נוהג ביו"ט מ"מ א"ל דהוה שבות נמי כגון בבהמה שאינה שלו ואינה שכורה לו או דנימא דחי נושא את עצמו כמו שבארו הפוסקים ולהכי קתני ליה בין השבותים אף דא"ל דיש פעם דהוא מה"ת אי הוה בהמה שלו א"נ דשביתת בהמה נוהג ביו"ט מ"מ יש פעם דהוא רק שבות כמו שבארנו. ועתה ניחא דברי רבינו שפיר דהתחיל אין מחללין אפילו דבר שהוא משום שבות ונקיט ליה הני שהוא משום שבות לא עולין באילן ולא שט ע"פ המים אבל הני דהוי מה"ת כגון תחומין די"ב מיל הוה מה"ת אף אלפים אמה הוא חמיר להיות נכלל במלאכה של מה"ת די"ב מיל וכן מפקח הגל הוה מה"ת וכן רוכבין ע"ג בהמה יש שהוא מה"ת כגון בהמה שלו ומצוה משום שביתת בהמתו או היכא שהוא מחמר ולהכי נקיט הני תרי דבהו ליכא בשום אופן איסור דאורייתא עליה באילן ושט ע"פ המים ואח"כ אומר ואצ"ל ואין חותכין ואין עושין בו מלאכה דנכלל כל הני דיש פעם דאיכא בהו איסור תורה חוץ לתחום י"ב מיל ומפקח הגל במרא וחצינא ורוכבין ע"ג בהמה היכא דאיכא שביתת בהמתו אשר בזה אצ"ל דאסור מכש"כ מהני דרק שבות אית בהו כמבואר

והנה רבינו מסיק מפני שיו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ונ"ל לבאר הכא מה שהקשה התיו"ט במשנה דאמר דינים אלו בר"ה ולא נקיט להו במס' סוכה גבי לולב שהוא תחלה במשניות

ונ"ל לומר כן דהנה הר"ן ז"ל כתב דהכא לרוחא דמלתא נקט עשה ול"ת דלא צריך לזה דלא הוי בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה והטורי אבן הביא בשם ש"ל שכתב בשם ר"ת דשופר הוה עשה דרבים הלכך לא בעי בעידנא הכא והנה עשה דרבים מקרי שופר משום דיחיד מוציא רבים ידי חובתן וכן כתב שם המג"א (בסי' תמו) זה שכתב הש"ל דהוה עשה דרבים ולא בעי בעידנא וכתב דרק שופר מקרי עשה דרבים משום דאחד מוציא רבים י"ח אבל לא גבי חמץ וה"נ גבי לולב לא הוי עשה דרבים וא"כ להכי אומר הכא גבי שופר רבותא דלא דחי אף דלא בעינן בעידנא דה"ל עשה דרבים מ"מ אין מחללין מטעם דיו"ט עשה ול"ת הוא אבל לולב בלא זה לא דחי דלא הוה בעידנא כמבואר

והנה ראיתי להט"ז ז"ל שכתב באו"ח (סי' תרנה ס"ק ב) על דברי המרדכי שהתיר לומר לעכו"ם להביא אתרוג ביו"ט משום דתחומין דרבנן אמנם ק"ל ע"ז מהא דמביא הסמ"ג בלאוין נ"ז שגילוח מצורע אין עושין ע"י עכו"ם אע"ג דליכא אלא איסורא דרבנן דיש לחלק ע"כ. ונ"ל לחלק בדרך זה דיפה כתב מצות לולב שהיא עשה דרבים ואפילו אחר יום ראשון שהוא מדרבנן יש לדחות אמירה לעכו"ם שהוא מדרבנן מפני לולב שהוא מצוה של רבים עכ"ל

והנה משמע דס"ל דאף מצות לולב הוי עשה דרבים אך לפ"ד המג"א רק שופר דמוציא הרבים מקרי עשה דרבים אבל לולב דדמי לחמץ דלא מקרי עשה דרבים דכ"א נוטל לעצמו וא"נ משום דהעשה הוא בכל ישראל מקרי עשה דרבים כמו שהביא ממס' מו"ק (דף יד) דעשה דרגל מקרי עשה דרבים לגבי אבילות דהוא עשה דיחיד לא דמי להתם דהתם העשה דשמחה ביו"ט הוא עשה דרבים לכל ישראל והאבילות אינו רק ליחיד אתי ודחי ליה אבל הכא כמו שהעשה הוא של רבים שכ"א נוטל לולב ביו"ט כן הל"ת והאיסור ביו"ט שמוזהרין הוא נמי לרבים ושוה העשה להאיסור וא"כ ואי לא דחה ורק גבי שופר משום דמוציא רבים י"ח כמבואר

ובעיקר דברי הט"ז יש לתמוה מה שהקשה מדברי הסמ"ג דהסמ"ג הביא ראיה דמסייע אסור מה"ת מדלא מקיף מצורע ע"י עכו"ם ש"מ דהוא אסור מה"ת ורק אין בו מלקות וכמו שהביא התוס' במס' שבועות (דף ג ע"א) דמבאר שם דהוי מה"ת דאי הוה רק מדרבנן אכתי לא דחה הדאורייתא ואין לו שום שייכות להכי וגם דברי הסמ"ג בזה תמוה דהא גלוח מצורע צריך להיות דוקא ע"י כהן ולקמן בה' ט"צ נבאר בס"ד

והנה המל"מ הביא להסתפק הכא בהא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אי עבר ודחה הל"ת אם לוקה או לא והביא התוס' דחולין בשם הריב"א דאינו לוקה משום דהלאו כמאן דליתא דמי דעשה דחי ליה. והנה נ"ל לומר דגם רש"י ז"ל ס"ל כן דהנה במס' סנהדרין (דף כו ע"ב) כתב רש"י ז"ל גבי הני קבוראי דקברי ביו"ט של עצרת ופסלינהו לעדות וכתב רש"י ז"ל דמשום שכר ממון עוברים על דת והוי להו כרשע דחמס ולכאורה תקשה ל"ל לרש"י ז"ל להביא הטעם דפסלינהו משום שכר ממון וה"ל רשע דחמס הל"ל דעברו על עבירה וחיללו י"ט דהא ר"פ ס"ל דרשעים נינהו ולא דקעבדי מצוה ס"ל אך לפ"ז ניחא דהנה בקבורת מת הלא יש מ"ע של קבור תקברנו ומ"מ לא דחה יו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת וא"כ כיון דס"ל כשיטת הריב"א דעל הל"ת לא לקי לא נשאר רק איסור עשה והוה איסור עבירה דלית ביה מלקות וקי"ל בח"מ (סי' ל"ד) דעל עבירה שאין בה מלקות לא פסול רק מדרבנן וא"כ בעי הכרזה וכמו שמבאר שם גם הפ"ת בס"ק ו' דבעינן הכרזה בזה להכי כתב רש"י ז"ל דה"ל רשע דחמס כמבואר דזה פסול לכ"ע אף בלא הכרזה כמבואר. אמנם יש לדחות עפ"י מה שכתב האו"ת הכא בסי' ל"ד בח"מ סק"ב בשם הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל דכל צרכי מת הוה מלאכה שאצ"ל חייב אבל לר"ש לא בעי לימוד דכל האיסור הוא לא מה"ת ע"ש וא"כ א"ל דגם רש"י ז"ל ס"ל כן וא"כ לא עברו רק על דרבנן ובעי הכרזה להכי כתב דהוי רשע דחמס ולא בעי הכרזה כמבואר. והרשב"א ז"ל מבאר שם דזהו שיטת רש"י ז"ל דמקברי המת לר"ש הוי מלאכה שא"צ לגופה ופטור וא"כ ניחא שפיר דברי רש"י ז"ל אף א"נ דלא ס"ל כשיטת הריב"א כמבואר. והנה השעה"מ בפ"ג מה' נדרים הקשה לשיטת הריב"א ז"ל מסוגיא דב"מ חדא התם (דף ל) דאמר גבי קרא דוהתעלמת טעמא דכתב רחמנא הא לא"ה ה"א אתי עשה ודחי ל"ת הא הו"ל עשה ול"ת ומשני כי איצטריך קרא לזקן ואינו לפי כבודו כו' הא שפיר איצטריך קרא לכהן והוא בבה"ק ואי מטעם דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה הא מטעם זה לא לקי דהא הל"ת שפיר נדחה ואתי הקרא דוהתעלמת דלא דחה וממילא איכא מלקות נמי וכן הקשה מהסוגיא (דף לב) דאמר טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לא"ה ה"א דחי והא הו"ל עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומשני ה"מ שאני כיבוד אב דהוקש כבודו לכבוד המקום וגם התם הא מבעי על מלקות דאי מזה לא לקי דהל"ת נדחית והניח בצ"ע. והנה הקושיא הראשונה מוהתעלמת שם (דף ל) זה ניחא פשוט דהנה הריטב"א ז"ל בחידושיו וכן הנמוקי יוסף הכא מקשים והא הכא בלא זה לא דחי דהא לא הוי בעידנא דמטמא הוא בבה"ק תיכף עובר בל"ת והעשה אינו מקיים עד שישיב האבדה לבעלים וכתב הריטב"א ז"ל דלפ"ז ניחא הגירסא דגריס הכא רק מי דחי איסורא מפני ממונא ותו לא והנמ"י כתב דלרוחא דמלתא נקיט זה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש וא"כ ניחא נמי לפי שיטת הריב"א ז"ל או דא"ל דגריס נמי כמו דגריס הכא הריטב"א ז"ל מי דחי איסורא מק"מ או כמו שכתב הנמ"י דלרוחא דמלתא נקיט דיוכל לדחות בלא זה דלא הוי בעידנא אך קושייתו השניה תקשה שפיר מזה דמקשי מכבוד אב. ונ"ל ליישב זה כן דהנה ידוע קושית המפרשים דא"נ דהיכא דאביו אינו עושה מעשה עמך אינם מצווין לכבדו א"כ תקשה ל"ל קרא דאת שבתותי תשמרו דאם א"ל אביו לעבור על ד"ת דאינו שומע לו ת"ל דאינו עושה מעשה עמך כיון דאומר לו לעבור על ד"ת ותרצו דה"א אפכא דעשה דוחה ל"ת וא"כ ה"ל היתר לגבי דשרי לעבור והנה כ"ז