כתר המלך חלק א קכג

ציצית כתיב ועשו להם משלהם הלהם אצל העשיה משא"כ הכא כתיב הלכם גבי יום תרועה ולא נזכר עשיית השופר כלל שהפירוש אז היה שהתרועה תהיה משלכם יהיה לכם מ"מ שיוכל להיות מאיזה צד שיהיה בלא עשיה כלל עכ"ל

והנה לבאר איך יליף הירושלמי מלכם ולא משל איסורי הנאה נבאר לקמן בהל' לולב אך זה נ"ל לבאר כיון דמקרא דלכם לא ממעטינן מידי למאי אתיא הקרא דלכם

ונ"ל לבאר עפ"י דרוש כן. דהנה בפ' אמור כתיב בחדש השביעי זכרון תרועה יהיה לכם והקרבתם עולה ובפרשת פינחס כתיב יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה. ונ"ל לבאר כן דהנה המרדכי הביא סוף מס' ר"ה דברי הגאונים דאסור בר"ה להתענות מד"ת מנין שנאמר מקרא קדש ודרשינן בספרא קדשהו במאכל ומשתה וכן פירש רש"י בפ' אמור ומקרא קדש גבי יוה"כ הוא בכסות נקיה וביו"ט במאכל ומשתה כו' יבואר הקראי כן ביוה"כ אומר מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם היינו שלא תאמר המקרא הכא כמו בשאר יו"ט וכמו בר"ה במאכל ומשתה אלא תענו את נפשותיכם ומקרא קדש הוא בכסות נקיה אבל בר"ה אומר יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש וכן בפ' פינחס אומר יום תרועה יהיה לכם מקרא קדש להראות דאף שהוא יום הדין מ"מ הוא לא כמו ביוה"כ אלא מקרא קדש כמו יו"ט והוא משום דיהיה לכם וכמו דאיתא במדרש ע"פ ולקחתם לכם להנאתכם ולטובתכם להוריד לכם מטר ה"נ הזכרון תרועה והיום תרועה הוא לכם עפ"י מה דאומר בפסיקתא ובמדרש פ' אמור בשעה שישראל תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומהפך הדין לרחמים וזהו לטובתכם הזכרון תרועה וכן היום תרועה לעורר רחמים עליכם שתהיו בטוחים ליום הדין שתהפך לרחמים ועבור הבטחה זו לכם הוא מקרא קדש כמו יו"ט שא"צ להתענות שבטוחים אנו שיוציא משפטנו לאורה בזכות התרועה

ומה שכתוב בפ' אמור והקרבתם ובפ' פינחס ועשיתם יבואר כן. דהנה בירושלמי סוף מס' ר"ה איתא כן בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם לומר לך כיון שנכנסתם לפני בדין ויצאתם בדימוס כאילו היום נולדו היום נעשו בריה חדשה וזהו כיון דאומר יום תרועה יהיה לכם אזי תוכל לומר ועשיתם דבזכות השופר תצאו בדימוס ותהיה כאלו היום נעשו בריה חדשה

והנה במס' ע"ז (דף ד) אמרינן לא ליצלי אינש צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד מ"ט זימנין דמפקד דינא והא אמרת שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שניות דן איפוך ואב"א לעולם לא תיפוך תורה כו' נמצא דבר"ה, ג"כ הקב"ה דן בשלש שעות ואז עיקר הגמר דין וכן כתב המג"א באו"ח (סי' תקפב ס"ק ח) עיי"ש ולהכי בפ' פינחס דמיירי בקרבנות מוספין ואח"כ מסיק מלבד עולת התמיד והמוספין מקריבין בג' שעות השניות אומר ועשיתם דאז תצאו בדימוס אבל בפ' אמור קאי על הקרבנות של כל היום אף על התמיד של שחר דהיה בתחלה קודם הדין אומר והקרבתם כמבואר כמו בשאר קרבנות דכתיב הקרבה כמבואר

ועוד נ"ל לפרש באופן אחר דהנה בפ' אמור כתיב והקרבתם וכתיב זכרון תרועה ובפ' פינחס כתיב יום תרועה ועשיתם ויבואר כן. דהנה בר"ה (דף כט) מקשינן מן הקראי דכתיב זכרון תרועה וכתיב יום תרועה ומשני ר' לוי ב"ת חד בחול וחד בשבת ומקשי אי מדאורייתא במקדש האיך היו תוקעין אבל בירושלמי נשאר הוא דקראי מיירי כאן בחול כאן בשבת וע"ז שמקשה א"ה אפילו במקדש משני תרשב"י והקרבתם במקום שהקרבנות קריבין ונשאר תירוץ ר"ל לחלק דזה מיירי בחול וזה בשבת

והנה בגמ' דברכות (דף כא ע"א) כתבו התוס' ד"ה ושל מוספין כל היום הקשה הר"ש דהא בפסחים אמרינן של מוספין בשש כו' וכ"ת ה"מ למצוה אבל בדיעבד כל יומא זמנה הרי בתמורה משמע דהמוספין היו נשחטין ונקטרין עם התמיד וי"ל התם בשבת כו'. והנה הגאון בס' ושב הכהן במס' זבחים (דף צא) מבאר דברי התוס' כן דבחול כמו ר"ח וחוה"מ היה הקרבן מוסף קודם דקרב עם התמיד של שחר דאח"כ היו מקריבין נדרים ונדבות עם תמיד של בין הערבים אבל בשבת דאין קריבין נדרים ונדבות היו מקריבין המוסף בששי לכתחלה והבזיכין בשבע ואח"כ תמיד של בה"ע וביו"ט אף דאין נדרים ונדבות קריבין מ"מ היו מקריבין עולת ראיה ושלמי חגיגה ולהכי קרב בבקר כדי להקריב אח"כ קרבנות אלו וביו"ט של ר"ה דאין נדרים ונדבות קריבין וגם קרבנות אלו ליתא אז אי חל בחול אף דאין נונ"ד קריבין מ"מ לא חלקו משאר יו"ט דמקריבין בבקר משום קרבנות חובה אף דבר"ה ליתא ואם חל בשבת אזי מקריבין בשש כמו בכל שבת עכ"ד

והנה יבואר עתה עפ"י לשנא קמא שם בע"ז דאמר בגמרא איפוך נמצא דהדין הוה בתלת שעי קמייתא אשר אין מתפללין ביחיד והנה הקרא דועשיתם דדריש הירושלמי היום נעשו בריה חדשה הוא בשעת הדין ונמצא דבפ' פינחס דאמר יום תרועה ומיירי בחול וקרב הקרבן מוסף בבקר בשעת הדין אמר ועשיתם והוא שתכינו את עצמכם להדין למען אשר תהיו כקטן שנולד כאלו היום נולדו היום נעשו בריה חדשה אבל בפ' אמור דכתיב זכרון תרועה ומיירי בשבת דאז היה קרבן מוסף דר"ה קרב בשש אחר הדין ולא בא להזהיר עוד אחר הדין אומר והקרבתם כמו בכל דוכתא בכל הקרבנות ודוק

הלכה ד שופר של ר"ה אין מחללין עליו את יו"ט ואפילו בדבר שהוא משום שבות כיצד היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו ואצ"ל שאין חותכין אותו או עושין בו מלאכה מפני שתקיעת שופר מ"ע ויו"ט עשה ול"ת הוא עכ"ל. והנה בס' יום תרועה הקשה על רבינו שהשמיט מה דאיתא שם במשנה דר"ה דקחשיב שם כן אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין ע"פ המים ואין חותכין כו' ורבינו לא הביא רק שני דברים דאין עולין באילן ולא עוברין את הנהר ותחומין ומפקח הגל ולא ירכוב ע"ג בהמה השמיט ורק כייל לבסוף דאומר אין עושין בו מלאכה וצריך טעם למה השמיט כל אלה דנשנית במשנה והטור הביא (בסי' תקפו) כל אלו

והנה גם הישועות יעקב הכא (בסי' תקפו) הקשה קושיא זו והנה תירוצו לענ"ד ליתא דכתב דהמשנה אתיא כרע"ק דס"ל תחומין דאורייתא ואינו דוחה משום דלא הוה בעידנא אבל רבינו דס"ל דתחומין אינו מה"ת שפיר שרי והא זה ליתא דהא רבינו ס"ל דתחומין י"ב מיל הוה מה"ת וא"נ דרע"ק ס"ל דאף ביו"ט הוה אלפים מה"ת הה"ד לדידן י"ב מיל וה"ל לרבינו להביא אכתי לענין י"ב מיל ועוד אכתי ה"ל להביא הא דאין מפקחין את הגל עליו ולא רוכבין ע"ג בהמה דגם זה השמיט והישועות יעקב אינו מתרץ רק מתחומין

וע"כ נ"ל לפרש כן. דהנה שם בגמ' איתא הגירסא השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא זו ואצ"ל זו קתני ומפרש רש"י ז"ל איסור תחומין ופיקוח הגל דליכא למגזר אטו דאורייתא כו' רוכבין דא"ל שמא יחתוך זמורה כו' ומסיק דל"ג לה והטורי אבן הקשה על גירסא זו דלמא ס"ל להאי תנא תחומין דאורייתא ומפקח הגל נמי במרא וחצינא דהוה איסור דאורייתא והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו מפרש בשם הרי"צ גיאות ז"ל דגריס זה השתא דאורייתא כו' ומפרש דקאי על מפקח את הגל דהוה דאורייתא ופריך השתא תחומין דהוה מדרבנן אמרת לא מפקח את הגל מבעיא ודחה ליה הרשב"א זה ולא גריס ליה ובאמת לפי מה דסובר רבינו דתחומין י"ב מיל הוא מה"ת ובארנו לעיל בהלכות עירובין דמשמע דדעת רבינו דאף ביו"ט הוה איסור תחומין מה"ת כמו בשבת וא"כ לא מצי לומר כפירוש הרי"ץ גאות ז"ל דהא גם תחומין הוא מה"ת כמו מפקח את הגל וצריך לומר דגם רבינו לא גריס לה כמו שכתב רש"י ז"ל דהא הוה תרווייהו