כתר המלך חלק א קכ

הסדר אבל הירושלמי ס"ל דהטעם דהפסח נאכל על השובע הוא כדי שלא ישבור עצמות אם יאכל כשהוא רעב כמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ק"ך) ד"ה מפטירין כו' ולא בעי הירושלמי שישאר טעמו בפיו וא"כ א"ל דהירושלמי ס"ל דיוכל לאכול אחר הפסח דרק אינו רשאי לאכול כשהוא רעב אין אוכלין שלא ישבור העצמות אבל אחר אכילת הפסח יכול לאכול ומה שאומר המשנה אין מפטירין אחר הפסח הא מפרש לה הירושלמי הכא שלא יעקרו מחבורה לחבורה וא"כ אי נפרש דשאלה הוא על הסדר אין זה תשובה מספקת דהא יוכל לאכול שאר דברים שיהיה שבע ולא יהיה אכילה גסה ואח"כ יאכל הפסח ואח"כ יאכל מצה שיעור כזית דזהו שהוא החיוב להקדים הוא רק בשני מצות מה שחשוב יותר מחבירו אבל להקדים דבר הרשות לדבר מצוה אין קפידא להקדים לדבר מצוה וקדושה ורק בשני מצות או בשני קדושות אז מחלקינן בין קדושה חמורה לקלה כמו שמבאר השאגת אריה בכ"ד ואם כן הכי נמי נוכל לאכול דבר הרשות תחלה כדי שיהיה הפסח על השובע ואחר כך יאכל הפסח שהוא קדושה ואח"כ המצה שהוא מצוה בלא קדושה וצ"ל דגזה"כ הוא כן דהא הלל מפרש לה על מצות ומרורים יאכלוהו כולם ביחד והיה כורך פסח מצה ומרור ביחד וחכמים מפרשי ליה דיאכלוהו כ"א בפ"ע דפסח אוכל על מצות ומרורים שאכל תחלה וטעמא דקרא לא דרשינן כלל ושאלת החכם מה העדות והחוקים והמשפטים ם קאי על כל התורה וא"כ שפיר משיב כמו שהשיבה התורה על השאלה של כי ישאלך בנך כו' מה העדות עבדים היינו כו' כן משיבים לו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ושפיר אומר אותנו כיון דקאי השאלה על כל התורה שלא להוציא את עצמו מן הכלל ועל שאלת התם מה זאת ואומר לו תשובה שלא יעקרו מחבורה לחבורה מפרשים שם מפרשי הירושלמי היפ"מ והפ"מ עיין בדבריהם

נמצא דלפי דברינו שבארנו המכילתא דגריס כל השאלות כמו בהגדה שלנו וא"כ שאלת החכם הוא על דין הסדר העדות והחוקים כו' על אכילת הפסח ומיירי בת"ח שיודעים דיני התורה ושואלין ומשיבין ואומר מזה דשואל מה העדות דמיירי בת"ח שיודעים נס יצי"מ ורק מאריכים בדינים ומספרים הנפלאות עד חצות וזהו שמסיק ת"ל מה העדות כו' כמבואר ודוק

הלכה יא מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר זה לפסח הוא ובכ"מ אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ עכ"ל. והנה בגמ' דפסחים (דף נג ע"א) אמרינן אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ ומקשי הגמ' מיתיבי א"ר יוסי תודוס איש רומי הנהיג כו' מקולס אין שאינו מקולס לא אמרי מקולס ל"ש אמר ל"ש לא אמר שאינו מקולס פירש אין לא פירש לא עכ"ל הגמ'. נמצא דתרי דיני אית ביה דמקולס אסור אפילו לא אמר בשר זה לפסח ושאינו מקולס אינו אסור רק אי אמר ואסור לאדם שיאמר בשר זה אפילו אינו מקולס. וא"כ קשה על רבינו אמאי לא הביא זה דאסור לאדם לומר בשר זה לפסח כדברי רב יהודה א"ר ורק הביא דמקולס אסור. והנה הטור והש"ע בסי' תס"ט הביאו דין זה דאסור לומר על בשר כדברי ר"י א"ר ורבינו השמיט ולא הביא רק זה דגדי מקולס ונ"ל לישב כן דהנה רש"י ז"ל כתב שם בשר זה ואפילו שחוטה כו' ומסיק דאמר למוכרן ולקנות בדמיהן פסח וכתבו התוס' ד"ה מפני בכ"ש פירש רש"י ז"ל שעכשיו קורא שם ופירש נמי שלא התנדב כדרך המתנדבים היינו דמחיים לא קרא שם פסח וא"כ כי קרא לו שם בשעת צליה הוא שלא כדרך המקדישין וקשה דקאמר נראה כמאכיל קדשים כו' ועוד דגדי מקולס לכ"ש נהי דליכא למיחש שמא הקדישו עכשיו שאין זה כדרך המתנדבים מ"מ ליתסר למעבד הכא כן שלא יאמרו מחיים אקדשיה דסופו מוכיח על תחלתו שעשאו מקולס וע"כ טעמיה משום הכי הוא דהא מוקמינן ל"ש אמר ול"ש לא אמר לכך נראה דע"י שיאמר עכשיו בשר זה לפסח סברי אינשי דמחיים אקדשיה ור"ש אפילו אקדשיה מחיים לשחוט בחוץ לא הוי הקדש משום שלא התנדב כדרך המתנדבים כדמוכח בתוספתא בפ"ב דמנחות דאמר ה"ז עולה ע"מ שאקריבנה בב"ח רש"א אין זה עולה וה"נ הוי כמקדיש בע"מ להקריב בחוץ דאינו קדוש והא דלא מייתי ליה הכא אלא מייתי ההיא דמנחות במנחה משום דמפורש הוא שלא התנדב כדרך המתנדבים עכ"ל. ועתה נבאר כן רבינו ס"ל כמו שפירש רש"י דהטעם דאסור לאדם לומר על בשר שחוטה ס"ל לר"י א"ר דמעכשיו הוא קורא לו שם ולא ס"ל כפירוש של דברי התוס' דסברי אינשי דמחיים אקדשיה אי אמר על בשר זה לפסח דל"ח לזה ומ"מ גבי גדי מקולס ס"ל לרבינו בזה כסברת התוס' דזה יאמרו אינשי דמחיים אקדשיה דסופו מוכיח על תחלתו דעשאו מקולס ומ"מ שם בגמ' מקשה שפיר אליבא דר"ש דהוא אמר דאפי' אי אמר מחיים לשחוט בחוץ לא הוי הקדש כמו שהביאו התוס' מן התוספתא דמנחות גבי הרי עלי עולה להקריב בבית חוניו ע"ש דר"ש אמר אין זה עולה והא דמייתי הכא ההוא דמנחה משום דמפרש בהדיא שלא התנדב כדרך כו' כמו שכתבו התוס' הכא. ועתה נבאר הנה רבינו ס"ל בפי"ז מה' מעה"ק ה"ט דהאומר הרי עלי מנחה מן השעורין כר"ש דפטור משום שלא התנדב כדרך המתנדבין וע"ש בכ"מ ומ"מ בזה פוסק בפי"ד מה' מעה"ק באומר הרי עלי עולה להקריב בבית חוניו דיצא ולא כר"ש דאמר אין זה עולה נמצא דניחא שפיר דאי אמר על בשר שחוטה זה לפסח ודאי אינו אסור דהא הוי שלא כדרך המתנדבין ואינו חל השם עליו דדמי לאומר הרי עלי מנחה מן השעורין ולא סברי אינשי דמחיים אקדשיה כמו שפירש רש"י ז"ל ולא נראה כאוכל קדשים בחוץ ור"י אמר רב ודאי לא ס"ל הא דר"ש וכיון דאנן פסקינן כר"ש גבי הרי עלי מנחה מן השעורין ליתא זה ולהכי לא הביא אבל גבי גדי מקולס דסברי אינשי דמחיים אקדשיה דסופו מוכיח ונהי דלר"ש גם בזה ל"ח דדמי להרי עלי עולה להקריב בב"ח ואפי' אי מחיים לא חל ההקדש והגמ' דמביא המשנה דמנחה הוא משום דמפורש אומר שלא התנדב כו' כמו שכתבו התוס' וכיון דבזה לא ס"ל הא דר"ש בגדי מקולס אסור דסברי אינשי דמחיים אקדשיה חל ההקדש דדמי להרי עלי עולה להקריב בבית חוניו ולהכי הביא זה רבינו אבל על בשר זה השמיט דזה שרי לדברי ר"ש כמבואר

והנה זה ברור דמקום שנהגו שלא לאכול צלי בליל פסח הוא ל"ד מבשר כבשים ועזים אלא מכל בשר כמבואר בירושלמי דפסחים פ"ד ה"ב דאפילו בשר עגל ובשר עוף ורק במקום שנהגו לאכול צלי אז אינו אסור רק גדי או שה מקולס כמו שכתב רבינו ועפ"ז כתב כמו"ח הגאון ז"ל ליישב מה שהניח בירושלמי פ' כ"צ ה"א הק"ע בקושיא וז"ל בש"ק שם ותימא דלעיל בפ' מקום שנהגו ה"ד גרסינן בעי ר"ד קומי ר"א אפילו בשר עגל א"ל אפי' בשר עוף וכן פסקו הפוסקים ואיך הניחו ברייתא מפורשת דאמר מכניסין עגל מקולס בלילי פסח עכ"ל ולא קשה דלעיל מיירי במקום שנהגו שלא לאכול צלי ואז אסור אפילו בשר עגל ואפילו בשר עוף והכא מיירי במקום שנהגו לאכול צלי ורק גדי מקולס אסור בכל מקום אמר דאם הוא עגל מקולס שרי דהתם אינו אסור רק דומיא דפסח דוקא וכמו שאמר הירושלמי דאפילו שלק מקצת או בישל מקצת א"ז מקולס ומכש"כ אם הוא עגל ודוק

והנה הכא בה' ח' דכתב רבינו דמטבל מצה בחרוסת וע"ז כתב הראב"ד דזהו הבל כמו שמבאר הרה"מ ז"ל וראיתי להמגדל עוז שכתב הכא דבר תמוה וז"ל ואני אומר דעתי מהבל מעט והא קמן סוף מכילתין פסקינן כרבא דאמר מצה בזה"ז דרבנן ובשמעתין דטבול אסיקנא דבעי תרי טיבולי כדי שישאלו ואי לא הא לא קיימא הא כו'. וכל דבריו לית ביה שום הבנה דהתם פסקינן אפכא כרבא דמצה בזה"ז דאורייתא וכ"ד אין שום המשך. והנה במשנה ובנוסח הגדה שכתב רבינו איתא כן כו' יגיענו כו' שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך כו' אבל איתא בירושלמי שם במשנה הגירסא שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ובחידוש בית מקדשך וצריך לבאר מה זה דהוסיף הירושלמי ועוד יש לדקדק דהלא זה היה לומר תחלה קודם ששים בעבודתך דהא לא יוכל להיות