כתר המלך חלק א קטו

קושית המהרש"א במס' פסחים (דף לה ע"א) גבי הא דאמר ר"ל עיסה הנילושה ביין שמן ודבש כו' דמקשה מהמחהו וגמעו והקשה ע"ז י"ל ממשנה דהכא דקתני אבל לא בטבל ולא במעשר כו' והא הכא דאין יוצא י"ח מצה וחייבין על חימוצו כרת וי"ל דלר"ש קושטא הוא דאין חייבין ע"ח כרת דא"א תע"א עכ"ל

והנה תירוצו ליתא לפי מה שנבאר לקמן בהל"ז דאף לדידן דלא קיי"ל כר"ש בזה דאין אחע"א מ"מ במצה של איסור אינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה ע"ש וא"כ שוב תקשה דמצינו איסור חמץ בדברים שא"י ידי מצה אמנם זה יש לתרץ כן כמו שמחלק הלח"מ הכא בין דברים שאינם באים לידי חימוץ בשום אופן בעולם לדבר שהוא מצד עצמותו בא לידי חימוץ ורק המים שאינם נילושים במים גרמו להם שאינו מחמיץ לא אמרינן כמו שמבאר הלח"מ וא"כ הכא ודאי יש לחלק בין זה שאומר ר"ל מצה שהיא נילושה במי פירות שמצד עצמותו של מצה אינו בא לידי חימוץ למצה של טבל וכדומה דרק אריא הוא דרביע עליה האיסור של טבל וי"ת מצה שפיר יוצא ודומה הוא למאי דאמרינן במסכת עירובין (דף עח) עשאו לישיבה סולם מהו כו' א"ד אפילו לרבנן חזיא הוא ואריא הוא דרביע עליה כו' עד אר"א אר"י כל שאיסור שבת גרם לו אסור וכל שאיסור ד"א גרם לו מותר ואם כן ה"נ אמרינן כן דדבר שמצד העצם א"י י"ח מצה א"ח כרת אבל טבל דמצה העצם הוא יוצא י"ח מצה ורק האיסור הוא דרביע עליה שפיר יש לומר דחייב על חימוצו כרת ורק מקשה מהמחהו וגמעו שמצד עצמותו א"י י"ח מצה על חמץ חייב אלא ודאי ליתא זה לומר כל שי"ח מצה כו'. והנה עפ"ד רבינו אלו דבשאר משקין אף דאינו מחמץ מ"מ יוצא י"ח מצה בארתי דברי המכילתא פ' בא דאיתא שם ושמרתם את המצות שמרם שלא תבוא לידי חימוץ מכאן אמרו תפח תלטוש בצונן כו' ר' יאשיה אומר אל תקרא ושמרתם את המצות אלא המצות כדרך שאין מחמיצין המצות כך אין מחמיצין את המצות אלא אם בא מצוה לידך עשה מיד ואל תחמיצנה עכ"ל ונ"ל לבאר הפלוגתא בזה בין ת"ק ור"י כן דהנה תחלה אומר שם בהדיא שלא כדברי רבינו אלא אמר שם מנין שלא ילוש המצות ביין ושמן ושאר כל המשקין ת"ל לחם עוני יצאה זו שהיא מצה עשירה אלמא דס"ל דאף בשאר כל המשקין נמי מקרי מצה עשירה ואינו יוצא י"ח מצה מ"מ רבינו אינו פוסק כהמכילתא אחרי שבגמ' דידן אומר רק יין ושמן ודבש כדברי הרה"מ ז"ל והנה לפ"ד המכילתא דכל משקין מיקרי מצה עשירה א"כ מחויב כל אחד לאפות מצה על מים דוקא דבלא מים אינו יוצא י"ח מצה וזה אם לא נשמור למהר לאפות ורק נשהה אותה בודאי תחמיץ ולהכי אמרה תורה ושמרתם את המצות דמחוייב כ"א לשמור העיסה שלא תפח ולא תתמיץ ואם לא ישמור אזי תחמיץ מאליה וזהו דברי המכילתא ושמרתם שמרהו שלא תבוא לידי פסול מכאן אמרו תפח תלטוש בצונן דהשמירה הוא כל מי שאופה מצות וצריך הוא ללוש במים לבד שתחמיץ ודאי והוא השמירה שילטוש בצונן בכל פעם עד שיאפה וע"ז בא ר' יאשיה לחלוק דהוא ס"ל נמי כדברי רבינו דאינו מקרי מצה עשירה רק יין ושמן ודבש אבל שאר המשקין אף שאינו מחמיץ מ"מ יוצאין י"ח מצה אם לש בהן וא"כ יוכל כ"א לאפות מצה בלא מים עם שאר משקין אשר לא תחמיץ ויוצא י"ח מצה וע"ז אינו צריך שימור ולא שייך בזה תפח דאף אם תפחה לא הוי חמץ ולא במצות מצה חיוב שימור יותר מעל שאר כל המצות דרק אם יקרה שיערב מים בהמי פירות דהוי מי פירות עם מים אז תחמיץ או אם לא יהיה לו מי פירות ורק עפ"י מקרה הוא דמחויב לשמור ולא על כל אחד החיוב ע"ז דהא אם נאפה במי פירות מאליה לא תחמיץ ולהכי אמר ר' יאשיה אל תקרי המצת אלא המצות כדרך שאין מחמיצין את המצה היינו אם תקרה לפניך מצה באופן שצריך שימור אזי מחויב אתה לשמור והה"ד בכל המצות אם תבוא לידך אל תחמיצנה אלא תעשה מהרה ושוה לדידיה מצה לכל המצות דרק עפ"י מקרה אם תבוא לידך שמירה שלא החמיץ מחויב אתה לשמור הה"ד בכל המצות ולא כת"ק דכל החיוב על מצה הוא תמיד וקאי ושמרתם רק על מצה כמבואר

ועוד נ"ל לבאר דברי המכילתא ע"פ מה שכתב הר"ן ז"ל במשנה דפסחים (דף קטו) על הקרא דאמר ויאפו את הבצק עגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים משמע זה דרק משום שגרשו אפו מצה אבל בלא זה אפו חמץ והא הא צריכין לאכול מצות מטעם דהוי חג המצות אז והיו מחויבין לאכול מצה ומתרץ דכיון דריה"ג אמר דפסח מצרים אין חמוצו נוהג אלא יום אחד וא"כ דלא נאסרו אז במלאכה ובבל יראה וא"כ יכלו לאפות חמץ ליום המחרת ורק מטעם כי גרשו לא אפו רק מצות ולא חמץ והצל"ח ז"ל מקשה ע"ז לר' יהודה דאמרינן סמוכין לא דריש וא"כ לדידיה ישאר קושית הר"ן דהא לא ס"ל הא דריה"ג וכתב דלהכי אומר שם בגמ' לא דריש היינו לא דלא ס"ל הא דריה"ג אלא לא ידע מסמוכין ורק מדרשא אחרינא. אמנם הא רש"י ז"ל לא ס"ל כו דכתב שם הילכך דריה"ג לא ס"ל וא"כ תקשה לר' יהודה קושית הר"ן. ונ"ל ליישב כן דהנה הרמב"ן ז"ל כתב בחומש עה"פ ויאפו את הבצק כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ופירש כן ויאפו את הבצק ע"י כי לא חמץ היינו הא שאסור להם לאכול חמץ כי גורשו ממצרים משום הכי אפו בדרך וצידה לא עשו להם וא"כ זהו שמסיק כי גרשו ממצרים אינו נתינת טעם על אכילת מצה ולא חמץ וכן גם נפרש לה לר' יהודה כפירוש הרמב"ן ז"ל ולא קשה קושית הר"ן

והנה גם הכא כתיב בקרא ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את כו' וא"כ אי אמרינן דלהכי אפו מצות מטעם שגרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה א"כ שפיר אמר הקרא ושמרתם את המצות שלא תחמיץ כי בעצם היום הזה הוצאתי אתכם במהירות אשר לא יכלו להתמהמה ולא יוכל להתחמץ עיסתכם אבל א"נ דאפו את המצות מטעם ציווי של המקום ב"ה מחמת פסח וזהו שאמר כי גורשו ממצרים הוא רק נתינת טעם על שלא עשו צידה להם וא"כ לא שייך ע"ז לומר ושמרתם את המצות ואמרינן דס"ל לר' יאשיה נמי כר' יהודה ומפרש לה כדברי הרמב"ן ז"ל ולהכי בא ר' יאשיה לומר אל תקרי ושמרתם את המצות אלא המצות דהטעם של בעצם היום הזה אינו נופל רק על המצה אלא על כל המצות קאי שכשם שהקב"ה לא עיכב אותנו וגאלנו מהרה וכשהגיע הזמן לא החמיץ כן כל מצוה הבאה לידך גם כן אל תחמיצנה ועשה מהרה. והנה הב"י כתב בסי' תס"ב וז"ל וכתב הרה"מ ראיתי מי שכתב שאינו יוצא במצה הנילושה ביין ושמן ודבש בלבד אלא עם תערובות מים לפי שאין צריכין שימור מחמץ וכל שאינו מחמיץ אין יוצאין בו י"ח מצה כו'. וכתב ע"ז הד"מ בס"ק א' ונראה דר"ל דמטעם זה אינו יוצא אבל בלא"ה אינו יוצא דהא הוה מצה עשירה עכ"ל. ולענ"ד טעות הוא בדברי הב"י דהנה בהרה"מ כתב וראיתי מש"כ כי במצה הנילושה במי פירות בלבד כו' לפי שא"צ שימור כו' וכוונת הרה"מ הוא על שאר מי פירות לבד יין ושמן ודבש אשר לא נקרא מצה עשירה מ"מ אינו יוצא מטעם שא"צ שימור כדברי הירושלמי שבארנו דיליף מקרא של ושמרתם את המצות כו' אבל יין שמן ודבש בל"ז אינו יוצא מטעם דהוה מצה עשירה וע"ז לא מיירי הרה"מ וט"ס הוא בהעתקת הב"י ולא ק"מ דברי הד"מ דלא מיירי הרה"מ ביין ושמן ודבש דהוי מצה עשירה אלא בהני דלא הוה מצה עשירה ומ"מ א"י מטעם דשימור של הירושלמי ודוק

הלכה ו אחד מצה שנאפית בתנור או באילפס בין שהדביק הבצק באילפס ואח"כ הרתיח או הרתיח ואח"כ הדביק אפילו אפאה בקרקע ה"ז יוצא י"ח כו' עכ"ל. והנה הרה"מ והגמ"מ הביאו דברי הפוסקים החולקים ע"ז ופסקו כרשב"ל משום דסוגיא שם בגמ' אזלי כוותיה וכמו שמבארים שם התוס' והר"ן ז"ל דהגמ' אמר שם תחלה תנאי היא דר"י ואח"כ אמר הגמ' שם לא דכ"ע מעשה אילפס פטורין כר"ל ע"ש. ולענ"ד נ"ל לומר פשוט דניחא דברי רבינו הכא דפוסק כר' יוחנן דהנה התוס' כתבו שם ד"ה א"ל לא איצטריך לאשכוחי תנאי אלא ללישנא דאמרי לה זו"ז לפטור אבל ללישנא דאמרי לה זו"ז לחיוב איכא תנאי בהך ברייתא גופיה דע"כ הא דמחייבי היינו באילפס דאי בתנור אבל