כתר המלך חלק א קיד

מדרבנן שמא יפקח הגל במועד ויעבור עליו ודעת הסמ"ק הוא שהוא מה"ת משום בל יטמין כמו שהובא באו"ח (סי' תלג ס"ח) ונפ"מ הוא אם שכח לבטל עד אחר הזמן אם הוא מה"ת צריך לפקח הגל ולבער ואם הוא מדרבנן אזי א"צ כמו שמבאר הט"ז והמג"א ס"ק ח' וס"ק י"ז

והנה החק יעקב מביא ראיה שהוא מה"ת מהא דאמר שם אר"ח וצריך שיבטל בלבו ומאי למימרא הלא כל אחד צריך שיבטל חמצו כמו שתקנו חז"ל לומר כ"א כל חמירא כו' אלא מ"ש דקאמר במפולת דצריך שיבטל אלא אתי למימר הכא דאם לא ביטל צריך לפנות דהוי מה"ת

ולענ"ד לאו ראיה היא כלל דהא לפי תיקון חז"ל היה הביטול בלילה בעת הבדיקה לחמץ שאינו ידוע ולמחר לחזור ולבטל שנית בעת שרפת החמץ לא היה המנהג מקודם כמבואר בפוסקים ואשמועינן דאם נפל מפולת על חמץ ידוע לו ואחרי הביטול והבדיקה וחמץ זה ששיירו לא ביטלו ששייר לאכלם למחר ולא רצה לבטל כמו שמביא המג"א (בסי' תלד ס"ק ב') בשם הר"ן ז"ל וה"א כיון דעל חמץ זה נפל מפולת דהוי כמבוער לא בעינן עוד ביטול וחידש לנו ר"ת דצריך לבטל משום חששא שפירש רש"י שמא יפקח הגל במועד וזהו שחידש דמי שביטל בלילה ולמחר נפל הגל על חמץ ששייר צריך לבטל פ"א מחדש שמא יפקח הגל ודוק

פרק א הלכה ה וכן כשמוללין הקדירות החדשות אין מבשלין בהן אלא מצה אפויה כו' עכ"ל. וכתב הלחם משנה הקדירות החדשות לא ידעתי מה טעם לחדשות דמן הגמ' משמע דהאי מלילא הוה לעבות המאכל עכ"ל. והנה הטור כתב באו"ח סי' תס"ג על בלילות מאכל ע"ש. אמנם דברי רבינו ז"ל נכונים כמו שכתב הר"ן ז"ל שם בגמ' על הא דקאמר אין מוללין את הקדירות בפסח דרך הוה בקדרה חדשה לבשל בה קמח ומים וחומץ והיינו מלילא כו' וכוונת הר"ן ז"ל הוא על הלשון מוללין את הקדרות ואינו אומר את התבשיל ש"מ דעיקר הדבר הוא לחזק קדרה חדשה כדברי רבינו זה ושפיר דברי רבינו כדברי הר"ן ז"ל ודוק

פרק ו ה"א מ"ע מה"ת כו' ומצותה כל הלילה כו' וכתב הרה"מ וכתב רבינו שמצותה כל הלילה וכן דעתו באכילת פסחים וכר"ע מחבירו ויש מי שפוסק כר"א ב"ע משום דסתם משנה בפ"ק דברכות כמותו ודברי רבינו עיקר כו' ולקמן נמי בפ"ח סק"י בהגהמ"מ הביא דעת של החולקים על רבינו וס"ל דעד חצות הוא זמן האכילה ע"ש. ונ"ל להביא ראיה לשיטת הסוברים דהלכה כראב"ע ומצה בזה"ז אסור לאחר חצות מהא דאיתא במס' ר"ה (דף כ ע"ב) א"מ צריך שיהיה לילה ויום מן החדש מנלן אמר ר' יוחנן אמר קרא מערב עד ערב ר"ל אמר עד יום האחד ועשרים לחודש בערב מ"ב אביי אמר משמעות דורשין א"ב רבא אמר חצות לילה א"ב ופירש רש"י מ"ד מיוה"כ הולך אחר תחלת הלילה דכתיב מערב עד ערב כו' ומ"ד ממצות אין היום הולך אחר תחלת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות. אלמא דס"ל להגמ' דמצה אינה נאכלת רק עד חצות והכא אקרא קאי וס"ל ע"כ דמה"ת אינה נאכל כ"א עד חצות והכי ס"ל לרבא ולסתמא דגמ' כן וא"כ גם בזה"ז גבי מצה הדין דנאכל רק עד חצות כראב"ע ולא כר"ע דס"ל דרק הפסח משום סייג נאכל עד חצות כמבואר ודוק

הלכה ה העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה י"ח עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל נ"ל והוא שיש בה דגן כזית בכדי אכילת פרס לאוכליו עכ"ל והרה"מ ז"ל הביא דאורז שהוא מדין גרירא הוא שהחוטין גוררין את האורז אז שרי אף דלא הוי כזית בכדי אכילת פרס ועיין בטור וש"ע סי' תנ"ד. ועפ"י דברי רבינו אלו נ"ל ליישב קושית הר"ן ז"ל במשנה דפסחים (דף ל"ט ע"א) דאמר גבי אלו ירקות שיוצאין ומצטרפין זע"ז והקשה הר"ן ז"ל מ"ט לעיל גבי דברים שי"ח מצה (בדף ל"ה) במשנה לא קתני ומצטרפין זע"ז וע"ש מה שתירץ. ועפ"ד רבינו ניחא דבאמת התם גבי מרור הני מינים המפורשים מצטרפין אבל שאר מינים בעינן שיאכל כזית בכדי אכילת פרס אבל בל"ז אינו מצטרף אבל גבי מצה כיון דאף באורז מצטרף ולא בעי שיאכל כזית בכדי אכילת פרס ולהכי לא קאמר דמצטרפין דהוה משמע דוקא הני מצטרפין אבל מיני אחרינא בעי כזית בכדי אכילת פרס והא אף באורז לא בעי אכילת פרס ומצטרף ולהכי לא קאמר הכא דמצטרף ועל הני דמצטרף ודאי ל"צ לאשמועינן דזה ידעינן ממרור ורק בזה גופיה לא מצי למימר כמבואר ודוק

שם מצה שנילושה במי פירות יוצא בה י"ח פסח אבל אין לשין אותה ביין ושמן או בדבש או חלב משום לחם עוני כמו שבארנו ואם לש ואכל לא יצא י"ח עכ"ל. וכתב הרה"מ ז"ל בפ' כ"ש שהלכה כר"ע וסובר רבינו שלא מיעטו אלא יין ושמן ודבש וחלב ג"כ שנזכר בסוגיא לפי שהפת הנילוש מהן אינו לחם עוני אבל שאר משקין ודאי יוצא בהן וזהו שלא אמרו פרט לעיסה שנילושה במשקין והירושלמי דפסחים שהזכרתי פ"ה שנזכר בו משקין סתם לפי שאין דרך לערב משקין אחרים אלא אלו ואמר משקין סתם ואמנם ראיתי מי שכתב שאינו יוצא י"ח במצה הנילושה במי פירות בלבד אלא עם תערובת מים לפי שאינן צריכין שמור מחמץ וכל שאינו מחמיץ אין יוצאין בו ידי מצה וכבר נתבאר שמי פירות לבד אין מחמיצין ודבר נכון הוא עכ"ל

והנה נ"ל ליישב תחלה הקושיא מהירושלמי שהביא הרה"מ הכא ולעיל בפ"ה ה"כ דתירוץ של הרה"מ הוא דוחק לומר דאין מערבין בו משקין אחרים כו' ונ"ל לומר כן. דהנה הירושלמי אומר שם כן ר"ס בשם ריב"ל אומר אותו כזית צריך שלא יהא בו משקין ר"י אמרה למצוה כו' ריב"פ אמר לעכב איתאמרת כו' והיידא אמרה כו' יכול יצא י"ח ברבוכה ת"ל ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור כו' הא אם היתה צריכה שימור יוצאין בה כו' ומפרש לה הפ"מ שם והיידא אמרה ומעתה מאיזה דבר שמעינן אם מותר לעשות מצה בפסח במשקין או לא דמחלות תודה איכא למדחי דמזו הברייתא ש"מ דאסור דתניא יכול יי"ח ברבוכה שעשויה משמן כו' מפני כו' אלא טעמא שא"צ שימור כלומר רבוכה שנעשית כולה או רובה בשמן הא אם היתה צריכה שימור כגון שאין בה אלא מעט ממשקין ורובה ממים יוצאין בה כו' ע"כ ופירוש הק"ע הוא דוחק והנה רבינו לא הביא גם זה דאין יוצאין ברבוכה וע"כ נ"ל כן דהירושלמי יליף מקרא של ושמרתם את המצות למעט הני שא"צ שימור וממעט מזה רבוכה וכן אם היה בו שאר משקין בלא מים אבל גמ' דידן לא ס"ל זה ע"כ דהנה לעיל (דף לה ע"א) ממעט אורז ודוחן מהיקשא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנה בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה יצאה אורז ודוחן כו' וא"נ דילפינן מקרא דושמרתם למעט מה שאינה צריכה שימור אם כן נמעט מזה גם אורז ודוחן ול"ל ללמוד מהיקשא אלא ודאי דמזה לא ממעטינן דברים שא"ב לידי חימוץ כמו מי פירות או רבוכה ורק ממעט מהיקשא אורז ודוחן דכל המין אינו בבל תאכל חמץ בשום פעם אבל א"נ דממעטינן מקרא דושמרתם ודאי נוכל לידע אורז ודוחן וכיון דהגמ' לא ס"ל למעט מקרא זה שפיר פוסק רבינו דבשאר משקין יוצא דלא מקרי מצה עשירה למעט מלחם עוני רק הני כמו יין שמן ודבש וחלב שקורא הגמ' זה מצה עשירה אבל לא שאר משקין וכן רבינו לא הביא בזה דרבוכה א"י דזה גם נמעט מקרא דושמרתם בירושלמי שם שם אשר גמ' דידן חולק ע"ז כמבואר

והנה למעט הני דאינו יוצא מטעם ההיקשא דלא תאכל עליו חמץ לשבעת ימים תאכל מצות שפיר כתב הלח"מ הכא כן דמן הקרא דלא תאכל עליו חמץ לא ממעטינן אלא דברים שאינם באים לידי חימוץ בשום צד ואופן בעולם אבל מצה שנילושה במי פירות הרי המצה בא לידי חימוץ אלא שהמים גרמו להם שלא תחמיץ ולא ממעטינן מהני קראי ע"כ. והנה נ"ל לישב כן את