כתר המלך חלק א קיב

חיים הכא ס"ק ז' וא"כ לרש"י ז"ל לא חשיב איסורו פחות מכזית מה"ת ולהכי אינו חוצץ אבל רבינו א"ל דס"ל כמו שכתבו האחרונים אליביה דאף בפחות מכזית עוברין על בל יראה מה"ת ורבינו לטעמיה אזיל דס"ל דהבדיקה הוא שלא יבא לאכלו דכתב הכא בפ"ג הל' ה' מי ששכח ולא בדק כו' בודק אחר הרגל והוא ע"כ כשיטת התוס' דהטעם הוא שלא יבא לאכלו דלשיטת רש"י ז"ל לאחר הפסח לא בעי בדיקה כמו שכתבו התוס' שם (דף י) ד"ה ואם ועיי"ש במהרש"א ורבינו דכתב לאחר המועד ודאי כהתוס' ס"ל וא"כ הכא דמיירי שנמאס ואינו ראוי לאכילה ולהכי א"צ לבער אבל ביטול מיהו בעי אף פחות מכזית ולהכי אינו מחלק והנה המהרש"א הקשה שם במס' פסחים (דף מו) על רש"י ז"ל מ"ט לא חילק בפסח גופיה בין כזית לפחות מכזית ובין עשוי לחזק ללא עשוי ומ"ט חילק רק בין פסח לשאר ימות השנה ולפ"ד רבינו ניחא דליתא חילוק רק בין פסח לשאר ימות השנה אבל בפסח גופיה א"ח בשיעור ודוק

פרק ג הלכה ג ארבעה עשר שחל להיות בשבת כו' ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת והשאר מבערו מלפני השבת כו' עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל הרב לא כתב כן אלא בתרומה הוא שמבער ומשייר אבל בחולין אינו מבער כלום אלא בזמנו כר"א איש ברתותא וכר"א בר"צ דתרווייהו ס"ל כהדדי כו' עכ"ל

והנה הראב"ד ז"ל ס"ל כהרי"ף ז"ל לפסוק דהא דאמר מבערין הוא מלפני השבת קאי רק על תרומה אבל חולין בזמנן כר"א בר"צ שם במשנה ורבינו ס"ל דהכל מלפני השבת כר"א איש ברתותא דקאי על הכל גם על חולין ועיין שם בר"ן ובהרהמ"מ ובהב"ח (סי' תמג)

והנה בירושלמי לקמן פ"ג ה"ו אמר ר"א בשם ר' יוחנן אתיא דראבר"צ כר"ג כמה דר"ג אמר מה שני בין תרומה לחולין כן ר"א בר"צ אומר מה שני בין חולין לתרומה כמה דתימר הלכה כר"ג ודכוותיה הלכה כר"א בר"צ עכ"ל. והקשה הק"ע א"כ קשה על הרי"ף ז"ל כיון דהירושלמי ס"ל דר"א בר"צ ס"ל כר"ג וא"כ כיון דהגמ' פוסק לעיל (דף יג) דלית הלכתא כר"ג וא"כ לית הלכתא נמי כר"א בר"צ והניח בצ"ע

ונ"ל ליישב כן דהירושלמי אזיל לטעמיה ושפיר אמר דשמעתתא דר"א בר"צ אתיא כר"ג אבל לפי סוגית גמ' דידן אין ענין זה לזה. דהנה לפי הסברא הוה ממש איפכא דברי ר"ג מדברי ר"א דהוא מוסיף על תרומה על זמן הביעור עוד שעה וראבר"צ מקדים תרומה מע"ש אך צ"ל דהירושלמי ס"ל לעיל בפ"א הל' ה' תרומה דוקא מפני קדושתה או מפני שאין אוכלין מצויין מה נפ"מ חלות תודה אין תימר שאין אוכליה מצויין אלו אוכלין מצויין אין תימר מפני קדושתה אלו יש להם קדושה ר"נ אמר כשירות נטלו שוהין להן שעה אחת לאכילתן ותולין כו' א"ל מימר משום שאין אוכליה מצויין לא מפני קדושתה אוף הכא מפני קדושתה עכ"ל. נמצא דהירושלמי מספקא ליה הטעם שמחלק ר"ג תרומה מחולין א"נ מפני שאין אוכלין מצויין ולא יכלו לאכול בד' שעות וצריך להוסיף עוד שעה לאכילתה או מפני קדושתה וחסינן על אבוד תרומה לתלות מקודם ולכן אוכלין עוד שעה ופשיט ליה מפני קדושתה מחלות תודה

ועתה נבאר כן א"נ הטעם מפני שאין א"מ והוסיפו השעה וא"כ ה"ל להיות איפכא גבי תרומה דאין אוכלין מצויין לה וצריך לאכול עוד בשבת כמו בחולין אבל א"נ הטעם מפני קדושה וחסינן על אבודה א"כ אי יבערו בשבת אזי יאבדו אותה כי בשבת אסור לאכול רק עד ד' שעות ואם מבערין בע"ש אזי יאכלו אותה כל שישיג אוכלין ולהכי אמרינן תרומה מע"ש אבל מפני שאין א"מ ולא משום קדושה שיש בה ועל אבודה ל"ח צריך להיות איפכא כמו שבארנו וא"כ הירושלמי אזיל לטעמיה דמסיק הטעם מפני קדושתה ולכן אתיא דראבר"צ כר"ג. אבל הגמ' דידן ע"כ לא ס"ל דהא מקשי שם (דף יג ע"א) ולימא מר דר"ג ומשני ר"ג לאו מכריע הוא ואב"א ס"ל כהאי תנא דתניא ר"א א"ב אומר כו' וכתבו התוס' דבזה סמך לתרץ נמי דלא תקשה דלימא כר"ג דסתם משנה אתיא כותיה

והנה הצל"ח ז"ל הקשה אכתי בזה דאמר שם גבי רב מ"ל לנכרים כר"י ואף א"נ דלנכרים מנ"ל דכר"י דלמא כר"ג גבי תרומה ומנ"ל דרבי ס"ל כר"י ומתרץ כן דדברי ר"ג ודברי ר"א בר"צ המה תרתי דסתרי דר"ג מוסיף בזמן ור"א בר"צ מפחית כו' וא"כ לפי שיטת הרי"ף ז"ל כמו שמבאר הרמב"ן והר"ן ז"ל דר"א א"ב ס"ל דרק תרומה מבערין מלפני השבת ולכן חולין כו'. ומעתה אם נימא לקבעו הלכה לאכול כבר זכינו שהלכה כר"י וא"נ שקבעו לבער מ"מ כבר זכינו לדחות דברי ר"ג מהלכה שהרי דברי ר"א א"ב גבי ביעור עם ר"ג גבי תרומה הוי תרתי דסתרי וא"כ רבי שהורה צא ומוכרה היינו כר"י ולא כר"ג עכ"ל. נמצא דמוכרחין אנו לומר לד"ד גמ' דידן דראבר"צ עם ר"ג לא נשוה כלל וע"כ צ"ל דהוה סתרין כדמוכיח הצל"ח מדאמר הגמ' דרבי כר"י ס"ל וע"כ צ"ל לגמ' דידן הטעם מפני שאין אוכלין מצויין ולהכי צריך להוסיף עוד בשיעור אכילתה ואי תקשה א"כ איך אמר ר"נ כשירות הא הלחמי תודה דכיון דהטעם הוא מפני שאין אוכלין מצויין וא"כ גבי לחמי תודה ליתא זה ומ"ט משהין עוד זמן זה כמו שכתבו התוס' בשם הירושלמי הטעם ע"ז אך יש לומר דס"ל דאותן חלות תודה לא היו החלות דנאכלין לכל אדם רק מאותן ד' חלות דנאכלין רק לכהנים ודמי לתרומה והטעם הוא מפני שאוכלין מצויין ולהם אין א"מ ועיין בצל"ח והירושלמי מוקי לה בכל החלות דנאכלין לכל אדם וגמ' דידן מוקי לה בהני ד' חלות ואין א"מ ולא דמי להא דר"ג וכותיה דגמ' דידן פסקינן

ועוד נ"ל דיש לומר איפכא בקיצור כן דאי אמרינן הטעם מפני שאין אוכלין מצויין נוכל שפיר לומר דראבר"צ ס"ל כר"ג דגם הכא הוא הטעם דמבערין לפני השבת כמו שכתב רש"י והר"ן מפני שאינו מצוי לתרומה אוכלין ולמחר תלך לאיבוד וכמו ר"ג דס"ל הטעם דנותן לה שעת יותר ול"ח שמא יטעו בין ה' לז' כמו דחיישינן גבי חולין אבל א"נ משום קדושה אזי אינו יכול לבער אותם קודם זמנו כמו התם דמוסיפין שעה אחת משום קדושתה ולא דמי להתם והוי תרתי דסתרי אהדדי וא"כ א"ל דהירושלמי דתליא זה בזה הכא הוא ס"ל מפני שאין אוכלין מצויין לה והתם גבי ר"נ בלחמי תודה יפרש נמי כמו שבארנו דמיירי בד' חלות של כהנים אבל הירושלמי לעיל דמסיק משום קדושתן וכן ס"ל להגמ' דידן נמי כן וכן פירש רש"י ז"ל באמת במשנה ותרומה כל חמש דאסור להפסיד קדשים בידים כ"ז שיכול לאכלן וא"כ לא תליא זב"ז ואדרבא סתרי אהדדי וכותיה דראבר"צ פסקינן כמבואר

ונ"ל לבאר עפ"ז הא דאיתא בירושלמי בפ"א הל' ה' ר"י כו' הלכה כר"ג שהוא אומר מין שניהם ופירש דהוא מכריע ובגמ' דידן אמרינן ר"ג לאו מכריע הוא ופירש רש"י משום דר"מ ור"י לא הזכירו כלל חילוק בתרומה וחולין דר"י ס"ל דגם תרומה כן כל ד' ואמאי אומר הירושלמי דהוה מכריע אך לפי מה דאמר ר' יהודה שתי חלות פסולות ולמאי קאמר דוקא פסולות והטעם לפי שכשרות לא משהינן להו שישרפו אך א"נ דחלות תודה דמי לתרומה וא"כ יכול לאכלן בסוף ה' וא"כ ר"י דאמר פסולות היו לא ס"ל כר"ג גבי תרומה וא"כ אומר בפירוש ר"י דתרומה הוא נמי רק כל ד' וא"כ ה"ל ר"ג מכריע שפיר דהא ר"י אומר בפירוש בתרומה לחלוק ע"ז והגמ' דידן אינו מדמי ח"ת לתרומה ולא ה"ל מכריע כמבואר. ועיין עוד בשה"ג על הרי"ף ז"ל

והנה הק"ע מקשה על הרי"ף ז"ל דא"נ דמפרש לה כפירוש הר"ן דקאי על תרומה הלא אין דרכו של הרי"ף להביא דין תרומה שאינו נוהג בזה"ז. והנה כבר הקשה זה הב"י באו"ח (סי' תמד) והפ"י מיישב לה דנפ"מ בזה"ז לענין חלה דקיי"ל דנותנה לכהן קטן כמו שכתב הרי"ף ז"ל הכא או גדול שטבל