כתר המלך חלק א קי

לדבר א"נ דמצד הדין הוא האמירה א"כ אינו יכול לבטל ואף ע"י שלוחו אינו יכול לבטל דכל מילי דאיהו לא מצי עביד שליח ל"מ משוי והוה כמו בקריאת יבמה דאיתא במס' יבמות (דף ק"ה) דאלם ואלמית שחלצו חליצתן פסולה כיון דבעינן קריאה דוקא ודבר זה הא ודאי ליתא דל"מ ד"ז דאלם אינו יכול לבטל חמצו ויהא צריך לבער דוקא ומצינו במשנה (דף לא) חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער ואמר ר"ח וצריך שיבטל בלבו וכתבו הפוסקים בשם הסמ"ק דהכא הוא הביטול מה"ת כדי דלא יעבור על בל יטמין וא"כ אלם שאינו יכול לדבר א"י לבטל לא הוי לדידיה כמבוער ויצרך לבערו מן העולם והמשנה לא חלקה בזה דבאמת עיקר התקנה הוה הביטול בלב ורק למנהג אומר הירושלמי הנוסח לברר הדבר וא"כ שפיר אומר הגמ' בכ"ד דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי והוא לכ"ע משמע אף לאלם שא"י לדבר דדי בביטול בלב

והנה רש"י ז"ל כתב שם (בדף ו ע"ב) הבודק צריך שיבטל בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל עכ"ל. ועמד ע"ז הצל"ח ז"ל דרש"י התחיל בתחלה לבטל בלבו משמע דדי בלבו לבד ואח"כ מסיק ואומר כל חמירא משמע דבעי אמירה דוקא ומפרש לה הצל"ח ז"ל דדברי רש"י ז"ל קאי עפ"י מאי שכתב הר"ן ז"ל דלהכי סגי ליה בביטול בלב משום דחמץ אינו ברשותו ורק עשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו ולהכי סגי בגילוי דעתו שמוציא מרשותו וכ"ז הוא רק לדידן דס"ל דחמב"פ אסור בהנאה אבל לריה"ג דס"ל דמותר בהנאה לא מהני לדידיה ביטול בלב דמה"ד הוא ברשותו ובעי בפה דוקא ולהכי אומר רש"י תרווייהו לדידן סגי בביטול בלב ולריה"ג בעי לומר כל חמירא כו'

ולענ"ד נ"ל לומר כן דהא בלא"ה דברי רש"י ז"ל אינו מדויק דכתב ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין מהו הלשון בביתא הדין נימא בביתי או ברשותי אלא רש"י ז"ל מדקדק על לשון הגמ' דאמר הבודק צריך שיבטל משמע דתליא בבדיקה החיוב ביטול והא מצינו מי שהלך בתוך שלשים יום קדה"פ צריך לבדוק ולבטל בע"פ שלא בשעת הבדיקה אלא זה אתי הכא לאשמועינן דאף שלוחו כי היכי דיכול לבדוק ה"נ יכול לבטל כדעת בה"ע ולהכי אומר הבודק אף אם הוא שליח צריך שיבטל והנה אם שליח מבטל כתבו הפוסקים דצריך לומר בפה חמץ פלוני יהיה בטל ועיין בד"מ ובב"ח (סי' תלד) וזהו שכתב רש"י ז"ל מבטלו בלבו זה שבודק ומבטל את שלו ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין היינו שליח בבית של אחרים ולא אומר בביתי דבזה בעינן דוקא אמירה כמבואר

ועוד נ"ל ליישב קושית הב"י על הטור מן הירושלמי שבארנו ונבאר תחלה המשך דברי הירושלמי וז"ל בפ"ב הל' ב' אם היה שבת או יו"ט אמר רב כופה עליו כלי רב אמר צריך לומר כל חמץ שיש לי בביתי וא"י בו יבטל רב אמר צריך לומר אשר קבמ"ו על ביעור חמץ רב אמר הטח ביתו חמץ צריך לבער ע"כ. והנה לבד להבין המשך המאמרים עוד יש לדקדק הלא תחלה מברכין הברכה ואח"כ אמרינן כל חמירא והירושלמי אומר להיפוך תחלה אומר כל חמירא ואח"כ הברכה וע"כ נבאר כן ונקדים תחלה דברי הירושלמי בפ' תמיד נשחט הל' ד' דאיתא שם כן שחטו על שיאור מאחר דאמר ר"ה אמר רב מותר להאכילו לכלבו פטור או מאחר דאמר רב לוקין על אכילתו חייב ע"כ. נמצא דרב ס"ל דנוקשה מותר הוא לכתחלה בהנאה ומשמע אף מדרבנן מדאמר מותר משמע לכתחלה ועל אכילה ס"ל דלוקין וצריך לומר דרב ס"ל כחזקיה דיליף איסור אכילה מקרא דכל מחמצת לא תאכלו על חמץ נוקשה וא"כ איסור הנאה לחזקיה לא נוכל לידע דזהו רק היכא דכתיב לא יאכל והוא כמו שכתבו התוס' שם (דף כג ע"ב) תימה לרשב"א דנימא א"ב חמץ נוקשה, וחד"ג ע"י תערובות דיליף מכל מחמצת דלחזקיה אינו אסור בהנאה וצ"ל דרב סובר כן ולהכי מתיר בהנאה ואכילה אסור מדאוריי' ולוקה ע"ז. והנה לכאורה תקשה לפי מה שבארנו לעיל דברי הפ"י דמקשה דנילף על חמץ שאסור בהנאה מקו"ח מבב"ח ומה בב"ח דאינו עובר על ב"י וב"י אסור בהנאה חמץ לא כש"כ דאסור ורק הפ"י כתב דלר"ש דס"ל דלאחר זמנו מותר יש פרכא שכן יש היתר לאיסורו או לדעת התוס' צריך קרא על מלקות דאין מזהמה"ד. והנה רב ס"ל לקמן (דף ל) כר' יהודה דקדירות בפסח ישברו וא"כ נהי דמלקות לא מצינו למילף אבל איסור נוכל למילף מקו"ח ורב הא אמר דמותר לגמרי בהנאה והנה רב הא אמר נמי שם בירושלמי הטח ביתו חמץ צריך לבער והוא ע"כ משום דס"ל דחמץ נוקשה נמי עוברין על בל יראה ומפרש לה אלו עוברין בבל יראה וב"י לא עוברין מעל השלחן כפירוש התוס' וכן כתבו המפרשים שם בירושלמי וא"כ דס"ל דיש ב"י בנוקשה נילף מקו"ח לאסור בהנאה וצריך לדברי רב לתרץ הקושיא כמו שמתרצים האחרונים דהנה אמרינן לעיל שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו חמב"פ דעובר על ב"י אף דאסור בהנאה שאינו שלו והנה כ"ז הוא אי אסרינן מגזה"כ מלא יאכל אזי אסור בהנאה ואמרינן דגזה"כ הוא ברשותו אבל א"ל דילפינן קו"ח אזי נימא אפכא מדחזינן דעוברין על בל יראה ש"מ דשרי בהנאה והוי ברשותו ולהכי איתא בל יראה גביה ול"מ למילף חמ"נ מקו"ח ואם תקשה לך אכתי נילף קו"ח וא"נ מדעבר על ב"י ש"מ דשרי בהנאה הוא הא א"ל חמץ גמור יוכיח דאסור בהנאה ועוברין על בל יראה. אך יש לדחות מה לחמץ גמור שכן ענוש כרת להכי החמירה התורה לעבור על בל יראה אף שאינו ברשותו אבל חמץ נוקשה דהוא רק בלאו א"נ דאסור בהנאה תקשה האיך עוברין על ב"י ומדעוברין ש"מ דשרי בהנאה ולהכי סובר רב דשרי בהנאה

והנה לפ"ד הירושלמי צריך לבאר הא דאיתא לעיל (דף ע"א) ארחב"י אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדנייתא א"ח לקדושין ומפרש ר"ת דהוא חמץ נוקשה ואסור בהנאה וא"כ תקשה הא רב ס"ל דמותר בהנאה דמאכיל לכלבו ולא מצי למימר דחיטי קורדנייתא המה חמץ גמור ורק מייתי הגמ' ראיה משעות דרבנן כמו שמפרש לה הנוב"י מהד"ק (סי' כא) וכן מפרש לה הקרבן נתנאל ברא"ש פ' כ"ש ס"ק ז' דהוא חמץ גמור אך את זה דחה כמו"ח הגאון ז"ל את דבריהם מדברי הירושלמי גופיה פ"א דפסחים הל' ב' דאיתא שם אמר רב המקדש בחמץ משש שעות א"ח לקדושין אר"פ ויאות אילו חיטי קורדנייתא במדבר דלמא טבא אינן כלום ומפרשים דפשט הירושלמי דמביא ראיה מחמץ נוקשה דנמי אינו אסור אלא מדרבנן כמו שעות ומ"מ א"ח לקדושין אלמא דהוא חמץ נוקשה אך צריך לומר לדברי הירושלמי דהגירסא הוא כמו דאיתא לקמן (דף כא ע"ב) ארחב"י אמר ר' יוחנן המקדש כו' אפילו בחיטי קורדנייתא א"ח ורב לעצמו ס"ל דחמץ נוקשה שרי בהנאה אף מדרבנן ורק אומר שם בירושלמי על שעות דרבנן ומביא ר"ה ראיה מזה דקיי"ל דבחיטי קורדנייתא א"ח לדידן דאסרינן בהנאה מדרבנן והה"ד לשעות דרבנן מ"מ זה שפיר חזינן דרב ס"ל דחמץ נוקשה שרי בהנאה ועל בל יראה עוברין דאמר הטח כו' צריך לבער ועתה יתורץ שפיר דברי הטור כפי מה שבארנו עפ"מ שכתב הצל"ח בשם הר"ן דביטול בלב לא מהני רק לדידן דחמץ אסור בהנאה אבל למ"ד דחמץ שרי בהנאה צריך לומר בע"פ דוקא וא"כ שפיר לרב דס"ל דחמץ נוקשה עוברין על ב"י וא"כ בעת הביטול צריך לבטל גם את החמץ נוקשה וא"כ כיון דהוא מותר בהנאה להכי אומר רב לשיטתו דצריך לומר כל חמירא כדי שיתבטל גם חמץ נוקשה ולא יעבור על בל יראה אבל הטור אזיל לטעמיה דפוסק (בסי' תמב) דחמץ נוקשה אינו אסור באכילה ובהנאה רק מדרבנן ומותר להשהותן וליכא שום איסור ב"י וכן פוסק לקמן (בסי' תנט) דשיאור דהוא נסדק האוכלו פטור דס"ל דנוקשה אינו אסור אלא מדרבנן ועיין שם בב"י ובב"ח וא"כ בעת שמבטל א"צ לבטל לחמץ נוקשה דליתא גבי בל יראה ולהכי סגי בלב לבד ולא בעי למימר בפה כמבואר

ועתה יתבאר דברי הירושלמי כמין חומר המשך כל המאמרים כן אם היה שבת או יו"ט אמר רב כופה עליו כלי.