כתר המלך חלק א קז

ולא על מלקות וא"כ ניחא קושית השעה"מ דרבינו יפרש כן דלמידין תרווייהו מחד משמעות הן איסור הנאה והן חצי שיעור דקאי על המאכל וא"כ שפיר ידע חזקיה תרווייהו מלא יאכל הן הנאה והן מצי שיעור לאיסור אבל לא למלקות כמבואר. ולא תקשה ע"ז א"כ דידעינן איסור הנאה מלא יאכל דקאי על המאכל א"כ האיך אמר שם בגמ' (דף כ"ג) והרי שרצים דכתיב לא יאכל כו' ש"ה דכתיב לכם ולחזקיה כו' א"ל חזקיה טעמא דידי נמי מהכא אלמא דחזקיה ידע לא כמו שבארנו דממשמעות לא יאכל קאי על המאכל ורק מיתורא דלכם אשר נאמר גבי שרצים יש לומר כן דבאמת מיתורא זה של לא יאכל נוכל לידע תרי גווני או דנימא דקאי על המאכל וממילא אסור בהנאה וכן גם לבהמת הפקר וחצי שיעור או דנוכל לומר דאתי לומר כמו שאומר בירושלמי בפ"ג דערלה ר' יאשיה אומר דקרא זה לא יאכל דגבי שרצים הוא על המאכל כאוכל ומפרשינן דלהכי אומר הקרא לא יאכל דלא יאכל על ידך בין לך ובין לאחרים ולהכי שונה בלשון ללמד דאסור אף לאחרי' ולא לומר דקאי על המאכל אבל מדחזינן גבי שרצי' דכתיב בהו לא יאכל ובעינן שמה הקרא דלכם להתיר בהנאה אבל בלא קרא דלכם הוה אסרינן בהנאה ומפרשינן ליה דקאי על המאכל דלא יהא בזה היתר אכילה ורק יהיה מן הנקברין כשאר א"ה ובזה יבוער מן העולם וא"כ גבי חמץ נמי אתי על המאכל גופא דיהא אסור בהנאה ולאסור נמי ח"ש ולעשות מאכל כאוכל נוכל לידע מק"ו דשרצי' כמו שאומר המ"ד בירושלמי וא"כ ניחא קושית השעה"מ הראשונה שהקשה על דברי הירושלמי דיליף ר"י על ממץ על מאכל כאוכל נימא דקאי על ח"ש ולפ"ז ניחא כיון דהוא יליף הלא יאכל לא דקאי על המאכל לאסור בהנאה אלא על מאכל כאוכל ה"ה דח"ש נמי לא ידעינן דתליא בזה אם אמרינן דקאי על המאכל ללמד על איסור הנאה והוא אומר דקאי על זה דמאכל כאוכל ומה דלא יליף מקו"ח משרצים בודאי יש לו פירכא ע"ז כמבואר

ונ"ל לומר עפ"ד זה של המל"מ ליישב קושית הצל"ח ז"ל שהקשה אמאי לא אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח ושור הנסקל שאסור בהנאה וההוא מרבנן לקמן (דף כג ע"ב) אומר ומאי ניהו חמץ בפסח ושור הנסקל וחזקיה לא אמר ש"ה. ולפ"ז ניחא שפיר דעל שור הנסקל לא צריך קרא לרבות על חצי שיעור דאסור דהא לא ה"ל שעת הכושר והוה כמו חלב דאסור ח"ש לכ"ע ואתי ודאי הקרא דלא יאכל על איסור הנאה אבל בחמץ בפסח לא נדע א"נ דאתי לרבות ח"ש כדברי רבינו ולא נדע איסור הנאה אמר חזקיה דלא יאכל משמעות היתר אכילה לא יהא ביה ותרווייהו ידעינן מזה בין על איסור הנאה ובין על חצי שיעור וגם על חמץ בפסח אסור בהנאה מקרא זה כמו שור הנסקל כמבואר

והנה ראיתי לדברי הר"ר מנוח שתמוהים מאד וז"ל וכ"ת אמאי אינו לוקה בחצי שיעור כיון דיליף מלא יאכל תריץ דלא אשכחן אכילה לעולם בפחות מכזית ואכילה כזו אינה אכילה כו' וכ"ת והרי שור הנסקל דגמרינן איסור הנאה מלא יאכל ולוקה על הנאה אם נהנה ממנו ש"ה דכתיב ובעל השור נקי כדאמרינן כמו שאדם אומר כו' ואין לו הנאה של כלום ובע"א ויין נסך כתיב לא ידבק בידך מאומה ומש"ה אפילו נהנה כגון שעושה רטיה מחלב שור הנסקל או מלוגמא מיין נסך או שאכל מהם כל שהו לוקה והה"ד נמי בב"ח וכה"כ בכל הני לא נאמר אכילתן בלשון אכילה אבל בהנהו דילפינן איסור הנאה מלא יאכל אינו לוקה בכל שהו וצ"ע כי רבינו משה חולק בזה בכה"כ ובב"ח כמו שנמצא בפ"ט מה' מ"א עכ"ל

והנה מה שכתב תחלה דגבי שור הנסקל דילפינן איסור הנאה מלא יאכל ולוקה אם נהנה ממנו לא ידעתי היאך מצא זה דלקי על הנאת שור הנסקל ובדברי רבינו ז"ל בכל דוכתי משמע אפכא לקמן בפי"ט מה' סנהדרין דקחשיב מנין הלאוין אומר האוכל מבשר בהמה שנגמר דינו ולא אמר הנהנה וכן שם בפ"ד מה' מאכלות אסורות ה' כ"ב וז"ל נאמר בשור הנסקל ולא יאכל את בשרו והיאך היה כו' ואם קדם ושחטו שחיטה כשרה ה"ז אסור בהנאה ואם אכל מבשרו כזית לוקה אלמא דרק על אכילה ולא על הנאה ומסיק שם וכן כשיסקל לא ימכר ולא יתננו לכלבים ולא לעכו"ם לכך נאמר לא יאכל כו' אלמא דרק על איסור הנאה נאמר ולא על מלקות וכן מבאר המל"מ לעיל בפ"ה מה' יסוה"ת דלא לקי על הנאת שור הנסקל וכן מה שמסיק הר"ר מנוח ז"ל דעושה רטיה מחלב שור הנסקל או מיין נסך או שאכל מהם כ"ש לוקה הוא ז"ל עירב שור הנסקל בהדי הנך והא גבי שור הנסקל אמרינן בהדיא במס' פסחים (דף כד ע"ב) דאם הניח חלב ש"ה ע"ג מכתו פטור וכן מה שכתב נמי דלוקה בכל שהו גבי שור הנסקל נמי ליתא דהא רבינו כתב כאן בהדיא דהאוכל כזית לוקה ולא ס"ל דכוונת הר"מ ז"ל הוא אי ילפינן מקרא דבעל השור נקי אזי אסור בכ"ש ושלא כד"ה משום דדרשינן אין לו הנאה של כלום דא"כ מאי מקשה הגמ' שם בב"ק (דף מא ע"ב) והשתא דנפ"ל איסור הנאה מלא יאכל ובעל השור נקי ל"ל ומשני להנאת עורו כו' ודלמא לא אתי בעל השור נקי להנאת עורו אלא לאסור בכ"ש ושלא כד"ה וא"ר דעורו ממילא ש"מ כיון דדרשינן אין לו הנאה של כלום גם עורו נדע מזה אכתי תקשה ל"ל להגמ' למימר על עורו נימא על כ"ש ושלא כד"ה אלא ודאי גם אי ילפינן מבעל השור נקי נמי אינו אסור רק בכזית וכד"ה וכן מה שמסיק הר"מ ז"ל והה"ד ב"ח וכה"כ דבכל הני לא לאיסור אכילתן בלשון אכילה אבל בהני דילפי איסור הנאה מלא יאכל אינו לוקה בכ"ש משמע דס"ל דגם בב"ח וכה"כ לוקה בכל שהו וגם זה ליתא דנהי דלקי בהו אף שלא כד"ה מ"מ ודאי כזית בעי בתרווייהו הן בב"ח והן בכה"כ כמבואר בדברי רבינו בפ"ט מה' מ"א ה"א לענין בב"ח ובפ"י ה"ו לענין כה"כ ואפשר שזהו שמסיק שר' משה ז"ל חולק בזה וצ"ע

והנה האור חדש הקשה לפי מה שכתב המל"מ הכא בשם הרלנ"ח דלהכי בעי קרא על חמב"פ לאסור ח"ש ולא ילפינן מחלב משום דה"ל שעת הכושר אם כן תקשה מנ"ל לאסור ח"ש בבב"ח הא גם בב"ח ה"ל שעת הכושר ולא מצי למילף מחלב דאין לו שה"כ. ונ"ל ליישב כן דהנה אי ילפינן הנאה מלא יאכל מ"מ גם לפני זמנו ולאחר זמנו לר"י אסור בהנאה אף דלא כתיב בזה לא יאכל וצריך לומר כמו שכתבו התוס' לקמן (דף כח ע"ב) ד"ה וחד וא"ת לחזקיה מנ"ל לאסור הנאה על לפני זמנו דליכא אלא חד לא יאכל וההוא מסברא מוקמינן ליה תוך זמנו ואור"י כיון דחד מהני קראי משמע איסור הנאה לא נחלק ביניהם ע"כ ואם כן ה"נ לפי מה שבארנו דידעינן מחד משמעות הנאה וח"ש וא"כ כיון דחד מהני קראי אתיא להנאה וח"ש הה"ד דלא נחלק ביניהם ואפילו לפני זמנו דאינו עובר עליו אלא בלאו וגם ליתא אז בל יראה עד הלילה אסור ח"ש והה"ד לבב"ח ולא מצי לדחות דנהי דבל יראה ליתא עד הלילה מ"מ עשה דתשביתו איכא וכמו שמבאר הש"א בסי' ע"ט וסי' פ"א וא"כ מצי לדחות מה לחמץ לפ"ז דאיכא עשה דתשביתו לא קשה דנוכל למילף מחלב וחמץ לפ"ז במה הצד דאי פרכת מה לחלב שכן כרת א"ל חמץ יוכיח דלפ"ז דליתא כרת ואי תאמר לחמץ שכן איתא עשה דהשבתה חלב יוכיח ומתרווייהו ילפינן שפיר על בב"ח שהיה לו שעת הכושר כמו חמץ ואסור שש כמבואר

והנה הגאון בעל נוב"י במה"ת ח' או"ח סי' נ"ג מתרץ דברי רבינו דהא דמצריך קרא בחמץ לאסור ח"ש היינו באופן שאינו יכול להצטרף כגון שאכל ביום ז' של פסח סמוך לערב דבזה לא נוכל למילף מחלב דחזי לאצטרופי. והנה עפ"ז נ"ל דיש ליישב קושית הצל"ח ז"ל שבארנו לעיל דאמאי לא קאמר חמב"פ ושור הנסקל ועפ"ז ניחא דבשור הנסקל ליתא רבותא דאסור בהנאה מלא יאכל דעל ח"ש לא בעינן למילף מלא יאכל דהא חזי לאצטרופי בכל פעם כמו חלב ורק על חמץ מביא לרבותא דאע"ג דבעי הקרא נמי על ח"ש ביום ז' ש"פ מ"מ גם איסור הנאה נדע מזה כמבואר. ועפ"ד הנוב"י אלו יש לבאר דברי התוספתא במס' ביצה פ"ד דאיתא שם כן והאורג חוט אחד כו' והכותב אות אחד בין כו' בשבת חייב חטאת ביו"ט לוקה ד"ר אליעזר וחכ"א אחד זה וא"ז אינו אלא משום שבות. והנה דברי ר"א דמחייב על חוט אחד ועל אות אחת א"ל דאזיל לטעמיה דס"ל דהאורג חוט אחד סמוך לאריג או אות אחת סמוך לכתב דמחייב