כתר המלך חלק א קד

ברזל כ"ע מודו דאסור דפס"ר הוא שתולש שערות. וא"כ ניחא דכיון דשרי במסרק של ברזל וזה ביו"ט אסור ובחוה"מ התיר והתוס' ז"ל שהקשו על רש"י גרסי רבא ואושטניר שפירש רש"י הוא של עץ ולא של ברזל ולהכי כתבו דהוא ענין אחר. ועתה נבאר רבינו מפרש לה לעיל בפ"ד מהל' יו"ט הל' ט"ז הא דקירוד וקרצוף לא במסרק רק להסיר הזבובים ומחלק בין גדולים לקטנים אבל לסרוק לא שרי רק בחוה"מ וכן הש"ע הביא (בסי' תקכג) דקירוד וקרצוף הוא להסיר הזבובים אבל לגרר אסור ולהכי הביאו זה גבי חוה"מ וניחא אי גרסינן רב או רבא דגבי יו"ט לא מצינו דין זה דלסרוק ולהכי התיר בחוה"מ אבל הטור הא מפרש (בסי' תקכג) דפירש קירוד וקרצוף הוא לגרור במגרר ושרי אף ביו"ט קירוד וקרצוף וא"ל דהוא גריס כגירסת הרא"ש ז"ל רב שריא ולרב לשיטתו ניחא דהוא ס"ל דלא כר"ש אבל לדידן דס"ל כר"ש בדשא"מ דאפילו ביו"ט שרי לא צריך להביא הא דחוה"מ מותר וזה לא מייתי דבמסרק של ברזל שרי נמי כיון דזה לא נדע מגמ' דידן דשרי אף דהוי פס"ר דא"ל דרב דהתיר לסרוק הוא בשל עץ ומשום דס"ל דבר שא"מ מותר בחוה"מ אף דביו"ט אסור דאושטניר דהביאו התוס' הוא של עץ וזה ל"צ לאשמועינן ושל ברזל דשרי אף דהוי פס"ר לא נאמר בגמ' לכן השמיטו ודוק

הלכה כא תרנגולת כו' מושיבין אחרת תחתיה כדי שלא יפסידו הביצים ובמועד אין מושיבין אבל אם ברחה מחזירה למקומה עכ"ל. וכתב הרה"מ אבל סיפא דקתני ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה בי"ד הוא ולא במועד כו' והטעם נ"ל לדעתו לפי שאין תרנגולת מתישבת על ביצים שהוחמו תחת תרנגולת אחרת ולא יועיל להשיב אחרת תחתיה לפיכך אין טורחין במועד אבל בי"ד טורחין עכ"ל

וק"ל ע"ז מהא דאיתא בירושלמי הכא בפ' מקום שנהגו ה"ח ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה והוא שישבה ג' ימים אר"מ מתניתא א"כ י"ג י"ד ט"ו ומקצת היום ככולו אר"א תפתר בשישבה מאליה ולית ש"מ כלום ופירש הק"ע מתניתא מוכח דמיירי שכבר ישבה עליהן ג"י שהרי בי"ד מושיבין ובחוה"מ ברחה כו' ואמר תפתר בשישבה מאליה פירש ולא מיירי שישבה ביו"ט אלא לפי פירוש א' ישבה ביו"ט ולפי פירוש הב' ישבה קודם י"ד וס"ל שלשה ימים מעל"ע ומ"מ חזינן דהירושלמי מפרש דהסוף משנה דמתה או ברחה קאי על חוה"מ דמחזירין אותה וקדייק אי ישבה בי"ד או ל"ד י"ד אבל ודאי ס"ל דגם אי מתה בחוה"מ מושיבין אחרת תחתיה דזה מיירי שאמר במשנה

ועוד ק"ל לפי מה שהוכיח הב"י (בסי' תקלו) דבי"ד אינו שרי רק אי ברחה או מתה אבל לישב לכתחלה אסור וכן פוסק בש"ע (בסי' תסח) כפי שיטת רבינו ועיי"ש בט"ז ומג"א וא"כ תקשה מדברי הירושלמי דהא כתב מתניתא אמרה כן וכפי גי' הק"ע דמפרש שישבה בי"ד וא"כ הוי ג' ימים מעל"ע כו' ומ"מ שפיר ס"ל דמושיבין בי"ד לכתחלה וגם ר"מ דאמר תפתר שישבה מאליה א"ח דמותר להושיב בי"ד ורק אומר דמהכא אין ראיה דמיירי שישבה ביו"ט כמבואר

ונ"ל ליישב עפ"י מה דאיתא בירושלמי פ"ב דמע"ק ה"ד אר"י אם כו' או שאין לו מה יאכל כו' אמר ליה ר"י אם את אומר כן נמצא מתיר את האומנות במועד אלא כו' ופירש הק"ע נמצא אתה מתיר כל המלאכות בחוה"מ היכא דאין לו מה יאכל כו' וזה אינו ניחא דלמא באמת שרי פועל שא"ל מה יאכל כדשרינן בגמ' דידן בלא קושיא. ונ"ל לפרש דפשט הירושלמי כמו שמקשה הגמ' (דף יג) שם וחכ"א שלש אומנות מותרים כו' וא"א כולהו לישתרי שהרי אין לו מה יאכל שרי בחוה"מ כו' וזהו קושית הירושלמי א"כ מתיר את האומנות כולם בחוה"מ היכא שא"ל מה יאכל וא"כ בע"כ לישתרי כולהו ואמאי אינו שרי מכל המלאכות רק השלשה כמו שמקשה הגמ' דידן ובגמ' מתרץ מועד אי"ד קרמית מועד משום טרחא כו' וע"כ משום צורך יו"ט ומידי דלצורך התירו כו' ולכן לא התירו רק הני ג' דברים דהוי צורך יו"ט והירושלמי דאינו מתרץ זה לא ס"ל סברא זו לחלק בין י"ד לחוה"מ אלא כיון דיש היתר בחוה"מ היכא שאין לו מה יאכל שרי בי"ד וא"כ ה"נ ס"ל כן דכיון דיש היתר כשברחה להחזיר בחוה"מ שרי בע"כ לישב לכתחלה כיון דמצינו היתר בחוה"מ אבל אנן הא ס"ל דדבר שאינו צורך יו"ט אסור ולא מהני מה שמצינו היתר בחול המועד ולהכי הכא המה מפרשים המשנה דאסור לישב בי"ד כמבואר ודוק: הלכות חמץ ומצה

פרק א הלכה ב החמץ בפסח אסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה עכ"ל. וכתבו הכ"מ והלח"מ בשם הר"ן ז"ל דאף דרבינו פוסק בה' מ"א כר' אבהו דיליף איסור הנאה מלא תאכלו נמי מ"מ לרווחא דמלתא נקיט הקרא דלא יאכל ע"כ. ולענ"ד נ"ל ליישב דעת רבינו כן דלקמן בה"ז כתב רבינו דחמץ בפסח אסור אפילו בכל שהו מקרא דלא יאכל ומבארים שם הכ"מ והמ"ל דהא חצי שיעור אסור בכל איסורין מה"ת ומתרצים לחלק בין חמץ בפסח לשאר איסורים ע"ש וא"כ ניחא דמביא מקרא דלא יאכל לאסור בהנאה אפילו על חצי שיעור דאי נפקא מלא תאכלו לא הוי ידעינן על ח"ש ומלא יאכל דכתיב ידעינן דח"ש נמי אסור בהנאה ועיין לקמן מה שנבאר עוד בזה

והנה תקשה לכאורה שם בסוגיא דקאמר אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל אמר ופליגא דר' אבהו דאמר ר"א כל מקום שנאמר לא יאכל כו' מנ"ל דפליגי דלמא לא פליגי וחזקיה נמי ס"ל בכל דוכתא כרבי אבהו ורק הכא מביא לאסור מקרא דלא יאכל לרבות נמי חצי שיעור כמו דכתב רבינו. ונ"ל ליישב כן ע"פ מה דכתב הנוב"י מהד"ת ח' או"ח סי' נ"ג וכן בצל"ח במס' פסחים מבאר דעת רבינו דבעי להכי גבי חמץ קרא יתירא על ח"ש על היכא דלא חזי לאצטרופי כגון אם אכל בשביעי של פסח סמוך לחשיכה דאין שעות להצטרף וזהו רק לדידן דפסקינן כר"ש דלאחר זמנו חמץ שרי מה"ת אבל לר' יהודה דס"ל דלאחר זמנו נמי איכא איסור לאו וא"כ נהי דלענין כרת לא חזי לאצטרופי אבל לענין לאו חזי להצטרף לאיסור לאו של החמץ לאחר הפסח ואם כן לר' יהודה לא שייך זה התירוץ וצריך לומר דרבינו משום דפוסק כר"ש בלאחר זמנו מש"ה יליף על חצי שיעור מלא יאכל על היכא דלא חזי לאצטרופי ואם כן ניחא דהתם קאמר תחלה ולא יסיק תנור כי לא נצרכא אלא לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כו' ואחר כך אומר על הסתם משנה זו אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה. והנה השאגת אריה כתב בסי' פ"ז דרבי יהודה דס"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה הוא משום דאזיל לטעמיה דס"ל דלאחר זמנו נמי אסור ושפיר יליף מק"ו מנותר דאין היתר לאיסורו כמו נותר אבל לר"ש לא מ"ל הקו"ח ולא המ"מ דאיכא למיפרך מה לנותר שכן אין היתר לאיסורו ואם כן כיון דסתם משנה זו אתיא כר' יהודה דא"ב חמץ אלא שריפה ואם כן ס"ל להאי משנה דלאחר זמנו נמי אסור כר"י וא"כ לא מצריך קרא יתירא דלא יאכל על ח"ש דשוה לשאר איסורין דלא שייך דל"ח לאצטרופי להכי קאמר ופליגא דר"א אבל לדידן שפיר מצרכינן לא יאכל על הנאה של ח"ש נמי ועיין לקמן בה"ז מה שנבאר בס"ד

והנה הפני יהושע הקשה שם בריש הסוגיא דחזקיה ור"א דל"ל למילף על איסור הנאה גבי חמץ מקראי ת"ל דנילף מקו"ח מערלה וכה"כ ובב"ת דאינן בכרת ואינן בב"י אסור בהנאה לא כ"ש חמץ דבכרת ובב"י דאסור בהנאה בשלמא לר"ש דס"ל דלאחר זמנו מותר א"ל דיש לדחות מה לחמץ שכן יש היתר לאיסורו תאמר בהנך דאין היתר אלא לר' יהודה תקשה וכתב הפ"י דלדעת התוס' ז"ל ניחא דהתוס' ס"ל דעל הנאה לקי א"כ שפיר ניחא דאי ילפינן מק"ו אזי אין מזהמה"ד ומקרא דלא יאכל לקי שפיר. ועפ"ז נ"ל לבאר דברי רש"י ז"ל במס' פסחים