כתר המלך חלק א קב

דהנה התוס' הקשו שם תימה דלמא דאי לא ציית דינא נחתינן לנכסיה מיהו פריך שפיר עכ"ל

ונ"ל לבאר כונת התוס' במה שכתבו מיהו פריך שפיר דהנה צריך להבין דהא נשאר פשיטותא זה דלא לעיוני בדינא דהא מסיק לה גבי דיני נפשות לגמור הדין וא"כ נוכל לדחות דמיירי למיחת לנכסיה אך את זה יש ליישב דכיון דקיי"ל במסכת שבועות (דף מו) החילוק בין דאורייתא לדרבנן דגזל דאורייתא וכן המחויב שבועה דאורייתא נחתינן לנכסיה והמחויב מדרבנן לא נחתינן לנכסיה ורק משמתינן ליה ושבקינן ליה עיי"ש וא"כ הכא דקאמר סתם בברייתא דנין דיני ממונות ומשמע דאף היכא דהחיוב הוא רק מדרבנן נמי והתם משמתינן ליה ולא נחתינן לנכסיה ולהכי דחי דלמא מעיינין בדינא וזהו שאומר התוס' מיהו פריך שפיר משום דאיירי בכל דינים אף שחיובן דרבנן דלא נחתינן לנכסיה ואף שר' יוסי פליג ע"ז שם במס' שבועות וס"ל דאף בדרבנן נחתינן לנכסיה מ"מ רוצה לאוקמי הברייתא ככ"ע אף לרבנן ואליבא דדינא דבדרבנן לא נחתינן לנכסיה אבל באמת מברייתא זו אין ראיה דא"ל דאתיא כר' יוסי דס"ל דאף בדרבנן נמי נחתינן לנכסיה ושפיר אומר דנין ד"מ אף בדרבנן ולא משמתינן ליה אי לא ציית ורק נחתינן לנכסיה ולהכי הביאו ראיות אחרות דמן הברייתא יוכל לדחות כמבואר

אך זה קשה לי שמה בתוס' ד"ה והא כ"ג כו' כתבו וקשה דהא כ"ג דן ודנין אותו ואי לא ציית דינא משמתינן ליה ולמאי דפרישית לעיל די"ל לענין למיחת לנכסיה ניחא ע"כ ותקשה דהא משמע דאף דינא דרבנן נמי דנין ובדינא דרבנן א"ל ציית לנכסיה לא נחתינן והמשנה ודאי אתיא לכ"ע אף לרבנן. וקצת י"ל עפ"י מאי שהביא הש"ך בח"מ (סי' פז ס"ק כה) בשם הר"מ ריקאנטי דאי תפיס התובע לא מפקינן מיניה אף בדינא דרבנן היכא שמחויב דרבנן וא"כ שפיר ניחא דדנין אף דינא דרבנן והוא אי יתחייב והתובע יתפוס לא מפקינן מניה כמבואר

והנה התוס' כתבו שמה ד"ה מהו שינהוג נידויו ברגל והקשה הרב הא ליכא אלא עשה ואין עשה דוחה עשה כו' ושמא מסוטה ילפינן ועוד כיון שעבר ע"ד הדיינים הרי יש כאן עשה דרבים עכ"ל. וכתב המהרש"א דמ"מ קושיתו דמעיקרא לא מתרצים דשמחת הרגל נמי עשה הוא ואין עשה דוחה עשה ע"כ. והנה דברי התוס' ניחא דכיון דנידוי הוה עשה דרבים דעבר על דברי הדיינים ניחא דנוהג נידויו ברגל אי משמתינן ליה קודם הרגל ואז הוה העשה דרבים קודם ולא חל עשה דרבים דרגל עלויה והוה כמו באבילות דמעיקרא והגמ' מקשה שמה השתא משומת ואתי מעיקרא אתי רגל ודחי ליה אף דאיכא גביה עשה דרבים משמתינן ליה השתא ומדחינן בידים העשה זו דרגל. אך לפ"ז לא ניחא דלפי האמת מ"ט משמתינן ליה ברגל דהא ליתא בזה תירוץ התוס' משום עשה דרבים ומ"ע פסקו הפוסקים דמשמתינן ליה במועד גופיה האיך דחי כקושית התוס' וצריך לומר דסמכינן על תירוץ ראשון של התוס' דמסוטה ילפינן וא"כ שפיר דחי בכ"ג כמבואר ודוק

הלכה טז אין נושאין נשים במועד כו' אבל מחזיר את גרושתו כו' שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג עכ"ל. והנה התוס' שם במס' מע"ק (דף יח ע"ב) הביאו דברי הירושלמי דאמר התם הדא דתימא מן הנשואין פירוש גירשה אחר הנשואין והחזירה אבל לא מן האירוסין ע"כ. ורבינו השמיט דברי הירושלמי זה שמחלק בין אירוסין לנשואין והקשה ע"ז הב"י באו"ח (סימן תקמו) על רבינו והרי"ף ז"ל שהשמיטו דברי הירושלמי זה שמחלק בין אירוסין לנשואין. והנה הנמ"י כתב לקמן (דף יח ע"ב על המשנה דאלו כותבין וז"ל שם ובמשנה איתא אבל מחזיר גרושתו ואמרינן בירושלמי דוקא גרושתו מן הנשואין אבל מן האירוסין אסור כו' והרי"ף ז"ל לא הביאו ואפשר דמשתמע מלשון מארסין אבל לא כונסין עכ"ל. וגם דבריו צריך הבנה מהו דאמר דמשתמע מלשון מארסין ואין כונסין ליישב דברי הרי"ף ז"ל שהשמיט דברי הירושלמי

וע"כ נ"ל ליישב כן דהנה לכאורה קשה טובא על דברי הירושלמי זה דבמה מיירי דאמר אם החזירה מן האירוסין אסור או מיירי לישא אותה בנשואין זה הא אסור אפילו לא גירשה ורק אם היא עוד ארוסה שלו אסור לישא אותה במועד ואי אומר דלארס אסור הא קיי"ל דמארסין נשים במועד לקמן (דף נח) וא"כ על מה קאי הדין דמן האירוסין אסור ומצאתי שכבר עמד ע"ז הפמ"ג באו"ח (סי' תקמו) עיי"ש. ונ"ל לומר כן דהנה איתא בתוספתא פ"א דמוע"ק אין מקדשין נשים במועד ר' יהודה מתיר שמא יקדמנה אחר נמצא דהת"ק חולק על דברי שמואל דאמר שם בגמ' דמארסין במועד וצריך לומר הטעם לדברי הת"ק דלא שרי לקדש במועד כן דהא ביו"ט אמרינן במס' ביצה דאסור לקדש גזרה שמא יכתוב ופירש"י ז"ל שטר אירוסין לקדושין אבל בחוה"מ לא שייך זה דאי שרינן לקדש שרי נמי לכתוב כמו דשרי לכתוב שטרי פסיקתא דאמר שם בגמ' כמה אתה נותן לבתך כו' וצ"ל דהאיסור הוא בחוה"מ כמו שכתבו התוס' שם במס' ביצה (דף לו ע"ב) דהטעם דאין מקדשין דהוא כקונה קנין וכן מצאתי בס' חסדי דוד מפרש התוספתא דג"כ אומר דהוא אסור משום קנין וכן ס"ל להירושלמי בהדיא בפ"א דמס' יומא ה"א דמקדש הוי כקונה קנין כמו שהביאו התוס' (דף יג ע"ב) דאמר והוה כקונה קנין ומשני אין שבות במקדש אלמא דס"ל דהוה אסור משום קנין ועיי"ש במפרשי הירושלמי אך זה צריך לומר דהא דאמרה המשנה אין נושאין נשים במועד הא לקדש שרי דלא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לקדש דלאו מצוה קעביד אלא אף לישא דמצוה קעביד נמי אסור כמו דדחה הגמ' שם (דף יח) הראיה לשמואל וצריך זה לבאר אף דבמס' ביצה קאמר שם והא מצוה קעביד ומשני לא צריכא דאית ליה אשה ובנים משמע דהיכא דלית ליה אשה ובנים הוי קדושין נמי מצוה וכן ס"ל לר"ת התם דהיכא דלית ליה אשה ובנים שרי לקדש והכא משמע דמן אירוסין ליתא מצוה כלל אף אי לית ליה אשה ובנים וצריך לומר כן דמן האירוסין בלבד אינו עושה מצוה כלל ורק דעל ידי האירוסין יבא לידי נשואין לאשה זו וכ"ז לדידן דחיישינן שמא יקדמנה אחר ולהכי אף האירוסין מצוה אבל הגמ' דדחה דברי תנא דב"ש דל"ח שמא יקדמנו אחר כן הת"ק בתוספתא דס"ל נמי דאין מקדשין במועד ול"ח שמא יקדמנו לא הוה אירוסין מצוה ושפיר אמרינן דהמשנה לא מיבעיא קאמרה דאירוסין לית ביה מצוה אך זה תקשה א"נ דהוא משום קנין לפי מה שכתבו התוס' במס' ביצה שם דמהאי טעמא דאין מקדשין לפי שנראה כקונה קנין הה"ד דאין מגרשין וא"כ תקשה דהא לגרש שרי במועד כמו דאמר שם במשנה אלו כותבין גיטי נשים כו' בשלמא על שטרי קדושין נפרש שטרא פסיקתא אבל גיטין אמר שם דשרי וכן התוספתא גופיה מסיק ליה ממאנין ומגרשין במועד ומשמע דהוא לכ"ע אף לת"ק ומ"ש מקדושין דאסור לדברי הת"ק שם בתוספתא משום קנין וצ"ע. וזה מ"מ א"ל דהירושלמי דס"ל במסכת יומא דהוי כקונה קנין ס"ל הכא נמי כהתוספתא דאסור לקדש בחוה"מ והמשנה דאמרה אין נושאין לא מיבעיא קאמר ולהכי אומר הירושלמי כן אבל מחזיר גרושתו זהו האיסור של נשואין אי גירשה מן הנשואין ורוצה להחזירה בנשואין וכבר קידשה מאתמול זה שרי דלא הוה מערב שמחה בשמחה אבל אם גירשה מן האירוסין ורוצה בחוה"מ לחזור ולקדשה זה אסור דהוה כמו שמארס אשה חדשה וקונה קנין ביו"ט כקנין מחדש וזהו רק אם כהתוספתא ס"ל דאסור לקדש אבל אנן הא ס"ל כתנא דב"ש דשרי לקדש במועד וא"כ רבינו והרי"ף לא צריכים להביא כלל וא"ל דזה דברי הנמ"י דמשתמע מלשון מארסין ואין כונסין היינו כיון דהרי"ף הביא דין זה דמארסין וא"כ לא צריך להביא כלל דברי הירושלמי לענין מחזיר גרושתו מן האירוסין דלדידן ליתא כל זה הדין דלארס בלא זה שרי ולישא אף אי לא גירשה אחר אירוסין אסור אלא כמבואר ודוק

הלכה כ מותר כו' וטופלת עצמה בסיד וכיוצא בו והוא שתוכל לקפלו במועד עכ"ל. וכתב הרה"מ