כתר המלך חלק א קא

דר"ע סמיך דמקרא קדש משמע עשה כו' אלמא דמשמע ליה להט"א דא"נ דמלאכת חוה"מ הוא מה"ת אז לוקין עליו נמי לא מיבעיא למאן דיליף מתשמור אלא אפילו מ"ד דיליף מקו"ח מ"מ לוקין עליו מדקאמר א"צ ודאי הוא לא כהנמ"י דכתב דהוי לאו שבכללות לאו דתשמור ובאמת צריך להבין למה נקרא זה לאו שבכללות הא זה כולל ביחד כל שבעת ימי חג המצות ואמרינן שכולן לוקין בהן על עשיית מלאכה והא לאו שבכללות לכאורה לא הוי רק אי כולל איסורין הרבה בחד קרא אבל הכא דכולל כל ימי החג באיסור אחד מאי לאו שבכללות הוא ונ"ל לומר דלהכי קרי ליה לאו שבכללות עפ"י מה דאיתא במס' סנהדרין (דף סג ע"א) דעל המגפף והמנשק כו' אין לוקין משום דהוי לאו שבכללות דנכלל כולן בכלל דלא תעבדם וכתבו התוס' שם ד"ה על כו' והא דאמרינן בפ"ק דביצה דמבשל גה"נ ביו"ט לוקה חמש וחדא מנייהו המבשל ביו"ט לא חשבינן ליה לאו שבכללות דכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו כמו לא תעבדם דהכא דהתם מפרש טפי דכתיב עבודה דמשתמע כל מלאכה שהיא עבודה עכ"ל. נמצא דלהכי כתבו התוס' די"ט לא הוה לאו שבכללות משום דכתיב כל מלאכת עבודה וא"כ הכא דילפינן מאת חג המצות תשמור וכתב רש"י ז"ל שם בחגיגה דריש ביה את חג המצות שבעת ימים תשמור וכל תשמור אזהרת ל"ת הוא שומרהו מן המלאכה וא"כ נכלל בכלל דתשמור כל המלאכות והוה כמו התם לא תעבדם כל העבודות דהא גבי יו"ט אי לא פריש בהדיא מלאכת עבודה הוי נמי לאו שבכללות וא"כ הכא דתשמור דדרשינן שומרהו מכל המלאכות הוה לאו שבכללות כמבואר

אך יש לדחות זה דהא דדרשינן מתשמור לאסור מלאכה היינו דאמרינן ע"כ כן ע"ז דהא לא נזכר בקרא זה לאסור מלאכה ורק מסיק חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות וצריך לומר כמו שמבאר הט"א שם דמדהקדים ז' ימים לתאכל מצות ש"מ דהאי ז' ימים קאי ארישא ואסיפא ורישא דתשמור הוא מעשיית מלאכה וסיפא מאכילת מצה מש"ה כתיב קרא ז' ימים במצעי כו' וא"כ קאי קרא דתשמור על לעיל שנזכר בפ' בא כל מלאכת עבודה לא תעשו ואומר ע"ז דתשמור ז' ימים וא"כ קאי על קרא דלעיל דלא הוי לאו שבכללות דמפורש ביה כל מלאכת עבודה לא תעשו וה"נ לא הוי לאו שבכללות. וע"כ נ"ל לומר דלהכי קרי ליה לאו שבכללות כמו דמפרש ליה הטורי אבן דקאי הקרא על תרווייהו על רישא ועל סיפא על איסור מלאכה ועל אכילת מצה וקאי הז' ימים על תשמור דלפניו ועל אכילת מצה דלאחריו ועל שניהם קאי חד קרא דתשמור מש"ה קרי ליה לאו שבכללות שנכלל תרווייהו. ועוד א"ל דמש"ה דדרשינן במכילתא פ' משפטים את חג המצות תשמור למד שתעבר את השנים כדי שלא תהא חוגג אלא בחודש האביב ומפרש ליה המפרש דתשמור לשון המתנה שימתין עד שיהא האביב וא"כ אתי לזה הקרא ותרווייהו ידעינן מניה ולהכי קחשיב ליה לאו שבכללות דאתיא גם לדרשא אחרינא כמו שמצינו גם הלאו דלא תאכלו על הדם דאתיא לכמה דרשות כמבואר

והנה בספר ריב"ב הנדפס על גליון האלפס עתה ראיתי שכתב ע"ז דאמר פטור אבל אסור משום דה"ל עשה דחג המצות תשמור ע"כ ולא ידעתי איך נוכל לקרוא זה עשה והלא השמר הוא ל"ת ואולי ט"ס הוא וקאמר אליבא דר"ע דיליף מן מקרא קדש וא"כ לא הוי רק עשה אבל הטורי אבן מבאר דזהו ל"ת גמורה למלקות וכן ניחא יותר דזהו דלאו שבכללות הוא דוחק ועוד בלא זה לא תתיישב דברי הנמ"י דמפרש לה דלהכי קאמר פטור אבל אסור היינו דהוי לאו שבכללות ואין לוקין דע"ז לא שייך לומר לשון פטור אבל אסור ולומר כהלכות שבת דזהו רק היכא דאיתא איסור דרבנן כמו התם גבי שבת דכל איסורי שבת פטור אבל אסור אבל הכא ה"ל לומר דאין לוקין כמו בכ"ד על לאו שבכללות ועוד תקשה דלפ"ד הנמ"י הו"ל לאביי לומר דבריו דנקטינן הלכות מועד כהלכות שבת על המשנה הראשונה משקין בית השלחין כו' אבל אין משקין ממי הגשמים ומי הקולין נימא דהלכות מועד כהלכות שבת דמאי דאסור הוא פטור אבל אסור אבל אין לוקין ומאי דשרי לכתחלה שרי ומ"ט נטר אביי עד המימרא דזופתין חביתא ואין זופתין כוזתא הלא בכל המלאכות הוא כן וע"כ נ"ל לומר כן כמו שכתב הטורי אבן דא"נ דמלאכת חוה"מ הוא מה"ת לוקין עליו נמי דהשמר הוא ל"ת ואי יליף מקו"ת אזי הכא גם מזהמה"ד מן דברי רבינו דאיכא עשה גביה ורק הכא גבי אין זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא או אפכא לתרווייהו בין בחביתא ובין בכוזתא מה"ת שרי דהוי דבר האבד דאיכא פסידא בתרווייהו ודבר האבד שרי מה"ת כדברי הרמב"ן ז"ל ורק רבנן אסרו בחד מנייהו לחד מ"ד אסרו בחביתא דאיכא טרחא ובכוזתא ליכא טרחא ולמר אסרו בכוזתא דליכא פסידא כולי האי אבל בחביתא שרי דאיכא פסידא יתירא למר עדיף טרחא מועטת ולמר פסידא מרובה אשר זהו בכלל המלאכות שראו חכמים לאסרן כמו שכתב הרמב"ן ז"ל וזהו שאמר אביי שפיר נקטינן הלכות מועד כהלכות שבת דהני מלאכות קבועות שאין בו דבר האבד ואינו לצורך אוכל נפש אזי מה"ת אסור וחייב גם מלקות ע"ז ויש מלאכות אשר הוא פטור אבל אסור היינו כמו הכא דאין זופתין הוא לכל אחד רק איסור של דרבנן ולמ"ד דזופתין הוא שרי לכתחלה והוא כמו שבת וכמו שכתב רש"י ז"ל בהא דקתני אין זופתין הוא לכתחלה אסור אבל בדיעבד אינו חייב ואתי לאשמועינן בזה דאין זופתין ל"ד לשאר איסורי חוה"מ דחייב מלקות אלא הוא רק איסור דרבנן ולהכי לא אמר אביי זה על יו"ט דיו"ט ודאי דינו הוא כמו שבת דיש איסורים מה"ת דחייב מלקות ויש איסורים של דבריהם דלא חלקו בין שבת ליו"ט ורק גבי חוה"מ אשמועינן זה דמאי דאסור בכ"ד הכא בחוה"מ הוא אסור מה"ת ולוקין עליו ומה שאמרו אין זופתין הוא איסור מדרבנן פטור אבל אסור ומה שזופתין הוא לכתחלה וא"כ מוכרח הוא ע"כ מזה דאיסור מלאכת חוה"מ הוא איסור מה"ת וגם לוקין עליו ורק הכא הוא מדרבנן. ושפיר פסקו להכי הפוסקים כן רבינו וכן הש"ע בסי' תקל"ח דתרווייהו לקולא דאביי גופיה אתי הכא זה לאשמועינן דהכא הוי ספק דרבנן ואזלינן בתרווייהו לקולא כמבואר

ועוד נ"ל להביא ראיה דהוא מה"ת מן הסוגיא שם דאמר במס' חגיגה כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר שבעת ימים כו' הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום הוא אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת וכתב רש"י ז"ל דע וראה שלא מסרן אלא לחכמים לומר לך איזה יו"ט עפ"י קידוש הראיה ואסור בכל מלאכה ואיזהו חוה"מ ואינו אסור בכל המלאכה ועל חוה"מ יגידו לך איזו מלאכה אסורה דבר שאינו אבד ואיזו מותרת דבר האבד ע"כ. וצריך להבין ל"ל עתה להביא דבר זה דמסר לחכמים לקדש עפ"י ראיה ולומר לך איזה יום הוא יו"ט ואיזה יום הוא חוה"מ הלא זה נדע מכבר דנמסר לב"ד קביעות הימים טובים אלא אתי זה לאשמועינן הכא גבי דרשא דששת ימים ושבעת ימים דכי היכא דדבר זה דקביעת הימים הוא ודאי מה"ת מקרא דאשר תקראו אותם קרי ביה אתם כו' ה"נ מה שנמסר להם ענין המלאכות בחוה"מ הוא כמו קביעת המועדות והוא מה"ת ואסרו מלאכה הוא כמו קביעת היום שהוא מן התורה ודוק

הלכה יב ודנים דיני ממונות כו' ומי שלא קיבל עליו את הדין [היו] משמתין אותו במועד עכ"ל. וכתב המשל"מ בפ' א"מ (דף יד) מנודה מהו שינהוג נידויו ברגל אר"י ת"ש דנין כו' ודלמא לעיוני בדיניה כו' אמר אביי ת"ש כו' ושרו ליה. וראיתי להטי"ד (סי' שלד) שכתב כו' וכתב ע"ז מרן הב"י כן משמע ר"פ א"מ והב"ח כתב כו' ותמהני דל"ל להביא בדבר שהוא בעיא דש"ס ופשטוהו מברייתא גם על מרן ז"ל תלונתו שכתב כן משמע דאמאי לא הביא סוגיא זו דהביא הרי"ף ז"ל שם בהלכות וכתב מנודה נוהג נידויו ברגל ובהכי סלקא שמעתא וכ"כ הרא"ש ז"ל דהיינו מדרבנן דנין דיני ממונות במועד ואי לא ציית דינא משמתינן כו' ע"כ גם רבינו כו'. ונ"ל ליישב דברי הב"י והב"ח ז"ל כן דמן ברייתא זו אין ראיה דא"ל כן