כתם פז על ספר הזהר צז

וייצר יי' אלהים את האדם הכא אשתכלל כלא בימינא ובשמאלא וכו' אמר כי בכתוב הזה שקדם לכתוב של ויבן יי' אלהים את הצלע שם נרמז ביצירתי של אדם כי היה כלול מזכר ונקבה בימין ושמאל כי הימין יורה על הזכר והשמאל על הנקבה ונרמז זה בשני הי"ודין שתי יצירות יצר טוב ויצר רע זה מיוחס לימין וזה מיוחס לשמאל. ינתן טעם למה הוצרך לברוא אותו ביצר טוב וביצר רע ואמר ואמאי אלא יצר הטוב ליה לגרמיה כלומר שיתנהג בו האדם בכל ומדותיו כי הלב הוא המנהיג את האדם י"צהר לאתער' לגבי נוקבא ואם לא ברא בו הי"צהר לא היה ומתעורר בשום פנים אל הנקב' ולא יהיה פרה ורבה ולא תוהו בראה לשבת יצרה והכוונ' בזה כי לא נברא יצר הרע רק לצרך גדול בעולם ולישובו לא אל ההטיה אליו ואל תאוותיו הגשמיו' כי ההטיה אליו יחייב המות וזה נודע לרואי השמש כי המעט ממנו ישוב העולם והרב ממנו מחריבו וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מהחלק השלישי מן הרעות המגיעות אל בני האדם לאחד מהסבות השלשה אם מצד טבע ההויה וההפסד מאשר הוא בעל חומר מהשנויים המתחדשים בו לסבת שנוי יארעו ביסודות שהורבב מהם ולדעת בעלי האמת יהיה זה אחרי שחטא ונטה אל התאוה כי מקודם שחטא היה באיפשרו' שיהיה תמיד בהשואת ההמזגה וחי לעולם כמו שכתבנו למעלה ואם מצד הרעות המגיעות לבני אדם מקצתם אל קצתם בהתגבר קצתם על קצתם כי אלה הרעות יותר נמצאות מרעות המין הראשון כי הם סבת חרבן ואבדן בני אדם והמדינות כאשר יבאר היא ע"ה ואם מצד מה שיחטא האדם מצד פעולותיו בעצמו ומשחית נפשו בתאוותיו ותשוקותיו אל המותרו' כאשר ביאר בארוכה וע"ד אולת אדם תסלף דרכו אשר יתבאר מזה צורך היצר הרע בעולם אל ישובו והרע המגיע מהנטיה אליו בזולת הצורך והוא אמרו יצר הרע לאתערא לגבי נוקבא לקיום הישוב כי בזולת זה לא יהיה האדם פרה ורבה. וביאר מאי זה מקום נשתלשל הכח ההוא ואמר ומסטר שמאלא אתער תדיר ואין הכוונה כי מצד שמאל הספירות הקדושות הוא בא כי אין שם רק קדושה וטהרה אבל הכחות השמאליות החיצוניות יונקות משם בסוד ויאהב יצחק את עשו ומאלה החיצוניות נפוצו התאוות והדבר הנקרא יצר הרע כי למעלה ח"ו אין יצר הרע בסוד וסור מרע בינה והוא אמרו רזא דמלה מכאן אוליפנא דצפון אתער לגבי נוקבא ואתקשר בהדה אמר כי מצד הנגלה אנו יודעי' הנסתר שהרי למעלה הגבו"רה היא המיוחס' אל הצפו"ן היא המתעורר' ראשונה להשפיע מהא"ש אל העטרת אשר על כן נקראת אש"ה כלומר אש ה'. וכן ובדוגמא הזאת למטה כי זה לעומת זה עשה האלהים ואם אינו ממינו והוא אמרו ות"ח יצר טוב ויצר רע כלומר למטה בגין דאתיהיבת נוקבא ביניהו ואתקשרת בהדיהו ולא מתקשרא עד דיצר הרע אתער לגבה ומתקשרן דא בדא כלומר היצר הרע והאשה כיון דמתקשרן דא בדא כדין אתער יצר טוב דאיהו חדוה להשקיט המיית האש במימיו בסוד אשר בגדיך חמים בהשקיט ארץ מדרום כמו שקדם וכדין אתיהיבת ביניהו לאתזנא ולעשות פרי ודברים אלה נדברים ברשום וברמוז וע"ד וייצר יי' אלהים פי' כי נכתבו שני יודין לרמוז לשתי יצירות ושם מלא יי' אלהים לרמוז על הדין ועל הרחמים כי מהם נאצלו הימין והשמאל אשר הם סבת היצר הרע ויצר הטוב והוא יי' אלהים לגבי יצר הטוב ויצר הרע וכן אמרו בפרשת תזריע וייצר יי' אלהים בתרין י"ודין בתרין יצרין חד לקבל מיא וחד לקבל אשא.

את האדם הא אוקימנא פי' כי מלת א"ת יורה על הנקבה ומלת אדם יורה על הזכר.

אבל דכר ונוקבא כחדא ולא מתפרשן למהוי אנפין באנפין וכו' אמר כי אמנם לפי כוונתנו עתה בכתוב יורה כי היו שניהם דו פרצופין דבוקים זה בזה ועדיין לא נפרדו הנקבה מהזכר לשיהיו פנים אל פנים וזהו וייצר יי' אלהים את האדם שניהם יחד אמנם כשזכר אח"כ ואמר עפר מן האדמה הוא רומז לאומרו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת כי אז נתקנו פנים אל פנים וקנה הא' שם מחבירו כאשר יבאר בעו"פר ועפ"ר והוא אמרו מה כתיב עפר מן האדמה השתא קיימא לאתקנא ת"ח כד אתתא אתחברת בבעלה כלומר כששבו פנים אל פנים אתקריא' ע"ש כעלה כמא דאקרי אי"ש אש"ה צדי"ק צד"ק איהו עופר ואיהי עפ"ר איהו צבי והיא צביה וכו' כי מקודם לזה היו שניהם נבלעים זה בזה בשם אדם ולא היו שמותיהם נבדלים ואגב ארחיה יביא סוד אחר והוא כי העטרת מקודם שקמו עובדי השמש והירח היתה נקראת אשרה ביען כל האושר והשפע העליון היה נשפע בה בסוד באשרי כי אשרוני בנות על ידי אש"ר אשר שמנה לחמו ואחר שרבו העובדים לשמש ולירח העבירה התורה השם הזה ממנה כדי שלא יבואו לטעות בשם אשרה ויעבדו לבעל ולאש"רה אשר קראו לשמש בעל ולירח אשרה והוא אמרו כתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך והקשה ואמר וכי לעילא מניה או באתר אחרא מאן שרייה שנראה שמלת אצל הוא האסור אבל ברחוק ממנה מותר אלא הא אוקימנא אשר דא בעלה דאתתא והיא אתקריאת ע"ש בעלה אשרה כמ"ש בשאר התארים איש אשה צדיק צדק וכו' וע"ד כתיב לבעל ולאשרה כי כשקמו עדת העובדים לשמש ולירח וקראו לירח אשר"ה אל זה היתה כוונתם בג"כ כתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח לקבל ההוא אתר דההוא מזבח כלומר כי פי' אצל אין משמעו אצל המזבח בקרוב אבל משמעותו לעומת כלומר שלא תטע אשרה לעבדה לעומת ולנגד המזבח העליון ואפילו בכל מקום דהא מזבח יי' איהו קיימא ע"ד. פי' כי המזבח הנז' היא העומדת על קבלת השפע ולא זולתה ואם נטעת לך אשרה אחרת כב יכול נחלש הכח ההוא ממנה בסוד צור ילדך תשי וע"ד לקבליה לא תטע לך אשרה אחרת להביא האשה הזרה לעומתה ושפחה כי תירש גבירתה.

ת"ח בכל אתר וכו' יבאר הענין בפרט.

ואשרה אתקרי ע"ש בעלה אש"ר כשאר התוארים הנז'.

אי הכי אמאי אתעבר שמא דא כלומר ואם אנו חוששים לקריאת השמות נחוש ג"כ לשאר העבודות שקראום בשם אלהי"ם ויעבירו שם אלהים מן התורה ביען הוא שם משותף בשם אלהים אחרים והוא אמרו אמאי אתעבר שמא דא כלומר ולא זולתו מן השמות המשותפים והשיב ואמר אלא אשרה ע"ש דכתיב באשרי כי אשרוני בנות וכו' התבונן במתק דבריהם ע"ה אמר כי בזאת המדה האחרונה שנקראת אשרה ע"ש שהיא מאושרת מן הבנות העליונות בה נפל הטעות יותר מכל השמות המשותפים וזה לפי שלא אשרוה שאר עמין ליחד אותה עם המשפיע בה אבל הקימו אחרת במקומה והיא השפחה הזרה נמצא א"כ כי לדעתם אינה מאושרת ז"את כי אם האשה הזרה. אמנם כשם אלהים או שאר השמות לא שללום מהיותם נעבדים כי בכל מקום מוקטר מוגש לשמי בם כי שתפו עמו אחרים אמנם במדה הזאת הסירוה מגבירה והקימו אחרת תחתיה.

ולא עוד אלא דכתיב כל מכבדיה הזילוה כי הם היו יודעים כי המדה הזאת מיוחדת לכנסת ישראל ובנפול עמה ביד צר אמרו כי תשש כחה כאחד השרים של מעלה ובעבור זה העבירו זה השם ממנה ובגין דלא יתתקפון אינון דעבדי שאר עמין לומר כי אשרותיהם הם המאושרות ולא יי' פעל כל זאת לעב"דה ולשמ"רה קרינן לה מזבח דאיהו מאדמה דכתיב מזבח אדמה נגזר משם ארם בגין כך עפר מן האדמה כמ"ש עו"פר ועפ"ר ויפח באפיו נשמת חיים מלה אתכליל' אמר כן לפי שבפ' נשא בסוד האידרא ביאר הכתוב הזה בדרך כולל ואמר ויפח באפיו נשמת חיים נשמתא דכל חיי דלעילא ותתא תליין מההוא נשמתא ומתקיימן בה ויהי האדם לנפש חיה לעיילא בתיקונין בגוונא דא ולאשלפא לההוא נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין בגין דיהוי ההוא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשט' בכלא ולמהוי הוא בלחודוי ומאי דפסיק האי מעלמא כמאן דפסיק נשמתא דא ומחזי דאית נשמת' אחרא בר מהאי ובגין כך ישתצי הוא ודכרניה לדרי דרין כי הכוונה לכלול זעיר אנפין באריך אנפין כאשר יתבאר שם ב"ה. אמנם כנדון שלנו ויפח באפיו בההוא עפ"ר כלומר בעטרת ששבה אפין באפין עם זעיר אנפין ואריך אנפין נפח בה נשמת כל חי בסוד כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי כדמיון הנקבה המתעברת מן הזכר וזה הפי' ידבר בפרט ואותו שבפ' נשוא ידבר בכלל ולכן אמר מלה אתכלילת והבן.

ויהי האדם לנפש חיה השתא אתתקן וקיימא אד"ם לאתתקנא ולמיזן לנפש חי"ה פי' ששבו פנים אל פנים אזי נקרא אד"ם ונזכר בו לשון הויה להיות מתוקן ומזומן לתקן ולהשפיע אל העטרת הנקראת נפש חיה והכוונה בזה כי לא יקרא הנדיב נדיב עד שיזדמן לו העני שיקבל נדבתו כי אז תצא נדיבותו לפועל ובכן יקרא נדיב והוא סוד ויהי האדם לנפש חיה כלומר נקרא ונתקן בשם אדם בעבור נפש חיה.

ויבן יי' אלהים אוף הכי נמי יחזור לענינו הראשון דהא אב"א ואמ"א אתקינו לה עד לא אתת לבעלה להכין אותה ולסעדה כדי שתהיה עזר לבעלה כי בה תושלם המחשבה לצאת לידי מעשה אשריה' ואשרי דבריהם שדמו צורה ליוצרה ואם אין זה ממון זה הנה המשכיל יפשיט הדברים מחומריותם וילבש אותם מחלצות ההשכלה.

את הצלע כד"א שחורה אני ונאוה אספקלריא דלא נהרא. צריך אתה לדעת מ"ש בפ"ד דבתרא המוכר את הבית לא מכר את היציע ואמרו בגמרא תני רב יוסף שלשה שמות יש לו יציע צלע התא ופי' היציע התחתונה אלו לשכות שהיו בנויות חוץ לכותל ב"ה הנה א"כ למדנו כי הצלע נקרא יציע והנה היציע איננו כ"כ באורה כמו העליה ועל סוד זה נקראת העטר' צלע בסוד ולצלע המשכן שכן אמרו ויבן יי' אלהים את הצלע כד"א ולצלע המשכן הוא שאמר בכאן ויבן יי' אלהים את הצלע כד"א שחורה אני ונאוה אספקלריא דלא נהרא כי על כן נתיחס היופי אל הלבנה שנאמר יפה כלבנה לפי שאורה אינו כ"כ עצום שתכהה את העינים כבהירות השמש והוא סוד אמרה כנס"ת י"שראל שחורה אני ונאוה כי היופי בא לה מצד השחרות כשמכה בו ניצוץ השמש שאם לא היה בה שחרות יעבור ויתפלש האור מעבר אל עבר ולא יתראה אור השמש ולא יורגש כלל כדמיון מראת הזכוכית כי יש מהם מראות מטולאות מבחוץ בעופרת והם מקבלות הצורה ויש מהם בלא טלאי ומתפלשת ועוברת הצורה משם הנה כי סבת היופי הוא השחרות.

אבל אבא ואמא אתקנו לה לאתפייסא בעלה בהדה קשטוה בכ"ד קישוטין וכן אנחנו מקשטים אותה בסוד היחוד בכ"ד אותיות של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא סוד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך כ"ד בשחרית כ"ד בערבית.

ויביאה אל האדם מכאן אוליפנא דבעאן אבא ואמא דכלה למיעלה ברשותיה וכן מנהגנו היום הישר להביאה אל בית החתן ושם מברכין ז' ברכות לא כמנהג המגורשי' שהם מברכים ז' ברכות בבית אביה וסמך לזה את בתי נתתי לאיש הזה.

מכאן ואילך בעלה ייתי לגבה הרמז כי צריך התעוררות בקשת הכל"ה תחילה ואח"כ ישפיע החת"ן.

דהא ביתא דילה הוא אעפ"י שהבית היתה של החתן הנה בבואה אל ביתו קנתה ביתה והבית על שמה נקראת והוא צריך לקחת רשות ממנה ולפייסה לבא אליה בסוד ויפגע במקום מלשון אל תפגעי בי בגין דיהי רעותא דילהון כחדא בדלא אניסו והנך רואה כי כך יראה לעין ענין השמש עם הלבנה מעת המולד כאלו הוא מפייס אותה מעט מעט בכל יום אחר יום עד שימלאנה אורה ומזה הדמיון תדין למעלה בשמש והירח העליונים וכל הדברים האלה נדברים מצדנו להישירנו אל התכונות הנאותות לדבקה בו יתברך וללכת בדרכיו שכן גזר שיהיו התחתונים מבקשים לעליונים ושיהיו העליונים נדרשים לבקשת התחתונים כי בזה האופן יהיו מפייסים אלה לאלה ומקבלין דין מן דין. וילן שם כי בא השמש לאחזאה דאסור ליה לבר נש וכו' הביא הכתוב הזה של ויפגע במקום לראיה והשלים לפרשו והסוד כי לא יבא השמש אל גבול המער"ב עד הלילה. ויקח מאבני המקום הכא אוליפנא דאלויהון למלכא ערסי דדהבא וכו' ישבוק דיליה ויבית במה דהיאתתקן וכן נראה בדמיון כי בבוא השמש למערב יסתרו ניצוצי אורו ויתגלו ניצוצי אור הלבנה שהם תיקוניה ומזה הדמיון תדין כל אלה הדמויים. ת"ח מה כתיב ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי הא בסימו דמלין וכו' יאמר כי פי' ויאמר האדם אין הרצון שידבר אל לבו אמנם דברים אלה הוא אומר לנקבתו כדי לפייסה לבא אליה שהוא אומר לה את עצם מעצמי ובשר מבשרי ואיככה אוכל למאוס ולעזוב אותך אחרי שהאור המתנוצץ בך עצם מעצמי כי כל מין ידבק בדומהו וזהו לאחזאה דאינון חד ולא אית פירודא בינייהו בכלא כי כמוהו כמוה ומטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי. השתא שרי לשבחא לה באמרו לז"את יקרא אש"ה וכבר ידעת סוד ז"את יסוד אש"ה דא הוא דלא אשתכח כוותה דא היא יקרא דביתא כי כח והדר השמ"ש העליון נראה מתוכה יותר מכל כוכבי מעלה ואם הם גדולים ממנה הנה היא הנראית לעין רואי והוא סוד רבות בנות עשו חיל הם הבנות המאשרות אותה וא"ת עלית על כלנה וכבר ידעת סוד מלת וא"ת תדבר אלינו. על כן יעזוב איש כלא לאמשכא לה ברחימו אמר שגם אלה הדברים הם ג"כ דברי החתן שמדבר הכתוב בעדה. כיון דאתער לגבה כל מלין אלין שפייסה ופתה אותה בדברים הללו מה כתיב והנחש היה ערום הא אתער יצר הרע לאחדא בה והסוד כי לפתח חט"את רובץ. ולאתערא לגבה מלין אחרנין ענינים אחרים וגעגועים שהיצר הרע מתענג בהם ומי יוכל לפרש הדמויים האלה למעלה כי אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש ומלין לצד עילאה למלל כמו שיאמר בהדיא דא מלה לאחזאה עובדא לבני נשא כגוונא דלעילא. לבתר מה כתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וכו' קבילת ליה ברעות' כלל אחד אומר לך ממנו תקח להשכיל הדמויים הללו ודוגמתם למעלה והוא זה שאלמלא תשוקת הנח"ש הנושך ברחמה של אילה לא תלד והוא עצמו סבת תשוקתה לבעלה והוא סוד ותקח מפריו ותתן גם לאישה עמה וזהו דהא כדין היא אתערת לגביה בתיאובת' לאתערא ליה רעותא ורחימי כי אזי תעורר המשפיע בה למלאת שאלתה מצד הנחש הנושך והמבקש למלא נפשו כי ירעב והבן זה. דא מלה לאחזאה עובדא לבני נשא כגוונא דלעילא כי ילמדו להיות זיווגם כזיווג עליון כמו שנתבאר והנה בראות רבי אלעזר כי קשה הענין הזה לדמותו למעלה בעולם האצילו' שאין שם לא שטן ולא יצר הרע אמר אי הכי במאי נוקים ליה ליצר הרע לעילא דאחיד בה בנוקב' כי אלה הדברים נופלים היטב בענין האדם הבשרי המתפתה מהיצר הרע אמנם למעלה באיזה אופן יובן הדבר הזה בדרך דמיון והשיבו אביו ואמר לו הא אתערנא יצר טוב ויצר הרע יצר טוב מימינא ויצר רע משמאלא ושמאלא אחיר בנוקבא לאתקשרא בה בגופא וכו' אמר כי כבר התעוררו בענין הזה והעלו כי אחר שנתיחס היצר הטוב אל הימין והיצר הרע אל השמאל לא ימלט מהיות בעולם האצילות ימין ושמאל בדרך השאלה כשם שהושאלו הימין והשמאל ב' היצרים וא"כ איפא בהיות שהשמאל הוא האוחז ראשונה בעטרת בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקנו מאלין אתפרשן לעילא ותתא למטה בקביעות ולמעלה בדרך השאלה. עד הכא מכאן ולהלאה כו' הרבה טרחתי בכל הספרים הישנים למצוא פשר הדברים האלה ולא מצאתי מנוח לדעתי מפני שנפל הטעות כל הספרים בנוסח המלות האלה כאשר תראה שנפל הטעות בכל ההעתקו' במלות הזרות כי יש ספרים שהעתיקו מכאן ולהלאה מלין בזוטרא דזיפתא לזעירין דטינקין ויש ספרים שהעתיקו דתינקין בתי"ו גם שנויים אחרים רבים מצאנו באלה המלות ושאלתי את פי מלמד"י ויענני ואמר לי כי הגירסא האמיתית היא מכאן ולהלאה מלין בזוטא דזיפתא לזעירין דינקין לפרשא מלא ופשר הדברים זוטא הוא קערורית הדבר ותחתיתו ועכרירותו כמ"ש ז"ל במגלת קהלת ונרוץ הגלגל אל הדור זו בבל שהוא זוטו של עולם וכן זוטו שלם הוא תחתיתו שלם וזיפתא הוא מלשון זפת וכבר נודע כי שרף הזפת הוא הפחות והסרוח שבכל שרפי האילנות והשחור והנמאס בריחו עד כי כל המזייף שום דבר והוציאו מטהרתו נקרא מזייף ע"ש הזפת והכוונה בזה כי עד הכא הגיעו הדברים ממעשה בראשית וצריך לדבר בהם בדרך סוד בעולם האצילות ומכאן והלאה ידבר בעולם התחתון עולם הטבע המורגש שהוא כדמיון השמרים והפסולת והעכרירית לגבי גבוה ונמסר הרשות והדבור בו אפילו לתינוקות היונקים שדי אמותם בדרך משל לדבר כי הדברים מכאן והלאה מבוארים בעצמם ואין סכנה בהם: