כתם פז על ספר הזהר צו

נר של שבת לנשי עמא קדישא אתיהיבת לפי שנמשך הענין בדיבור מציאות השדים ממלת לעשות ובא לדבר בענין פריסת סוכת שלום כנפים על בניה ישראל והדלקת הנ"ר רמז אליה אמר כי מצות הדלקת הנר ביחוד היא מצות נשים כי כבר נתנו טעם חברייא לפי שהיא כבתה נרו של עולם לכן נתיחד הדלקת הנר אליה לתקן את אשר עותה.

אבל רזא דמלה האי סוכת שלום מטרוניתא דעלמא איהי היא העטרת שרו של עולם ונשמתין דההוא בוצינא עילאה בה שריין הבי"נה גם היא נקרא' נר עליון כי העטרת נקרא' נר העולם התחתון וע"ד מטרוניתא בעיא לאדלקא כדי להוציא לפועל מה שבנר העליון שהוא בכח דהא בדוכתהא אתאחדת ועברת עובדא כי לא יצאו הנשמות שבאות מהנר העליון לידי מעשה עד בואם אל אר"ץ נושבת ושם עבדת עובדא.

ואתתא בעיא בחדוה ורעותא דלבא האשה למטה כמו כן צריכה שתזדהר בהדלקת נר שבת דהא יקרא עילאה איהו לה וזכו רב הוא לגרמה למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באוריתא כי בשכר זו תזכה להדליק נרות בישראל מורים הוראות ויהיבת לון אורכא דחיין לבניה.

ת"ח ליליא ויומא ז"כור ושמו"ר כחדא. יחזור לענין ראשון דויכל אלהים ביום השביעי שעם הכלה נשתכלל העולם וכמ"ש רז"ל משל למלך שעשה לו חופה סיידה וכיירה ויירה מה היתה החופה חסרה כלה שתכנס לחופה כך מה היה העולם חסר שב"ת הנה נתבאר כי ז"כור ושמו"ר מדת יום ומדת לילה שניהם כאחד טובים כי לא נשתכלל העולם זה בלא זה והבן.

זכאין אינון ישראל חולקיה דקב"ה עדביה ואחסנתיה למטה בעולם השפל כי הם באו מסוד אד"ם העליון בסוד הצל"ם והדמו"ת עליהו כתיב אשרי העם שככה לו פי' אשרי העם הנבחר מכל העמים ששם י"הוה שהוא הצל"ם והדמו"ת לו ובו נרשם יותר מכל אומה ולשון וכן עולה בכ"ה שם י"הוה במילוי אלפין והוא סוד ישראל אשר בך אתפאר כי שמו מתפאר בהם בישראל וזהו אשרי העם שככה לו שפירושו אשרי העם שם ששם י"הוה נתיחד לו בסוד כי חלק י"הוה עמו חלק יי' ממש יותר מכל אומה ולשון:

ויבן יי' אלהים את הצלע א"ר שמעון כתיב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה האי קרא גוונין סגיאין אית ביה כמה מיני דרשות דרז"ל בו אבל כפי הנדון מהו אלהים הבין דרכה.

כד"א ויבן יי' אלהים את הצלע הנה מדת המלכות נקראת צלע כי היא צלע מצלעותיו של אדם העליון בסוד ולצלע המשכן י"מה ואמר כי מדת הבינה הננקדת בניקוד אלהים כידוע לבעלי האמת הבין דרכה ר"ל בנתה ביתה של תורה שבע"פ המיוחסת לדרך הרחב הנודע להולכים בה כי על גלויה נתיחס הדרך אליה והנתיב לחכמת אלהים הבלתי נודע. ואמר כי אלהים בנה דרכה ר"ל דרך הה"א האחרונה והוא שהוא הכת"ר הנעלם הנקרא הוא להעלמתו ידע את מקומה מקום הה"א שהיא התפארת הנקראת תור"ה שבכ"תב ולכן יחס לאלהים הבנין והדעת אל הכת"ר הבא אל התפארת כי יש דעת עליון והוא הכתר ויש דעת תחתון והוא התפארת בסוד ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות וכו' דעת ותבונה בחד אזלי אמר זה לפי שכבר ביאר למעלה כי מקומו היא הבינה כמ"ש ברוך כבוד יי' ממקומו כבוד יי' דא שכינתא תתאה ממקומו דא שכינתא עילאה על כן אמר דעת ותבונה כחדא אזלי לבנות לה בית יי' אלהים שם מלא לאתקנא לה שתהיה ממוזגת בדין ורחמים.

וע"ד אתקריאת חכמה ואתקריא' בינה כי הכל נכלל בה. וחזר לבאר למה נקראת העטרת בשם צלע ואמר דא אספקלריא דלא נהרא כד"א ובצלעי שמחו ונאספו שכן דרשוהו על ב"ת שבע שהיתה צלע"ו של דו"ד כמ"ש הוא כי אני לצלע נכון כי ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית ועל שאכלה פגה היה כואב שנאמר ומכאובי נגדי תמיד.

אשר לקח מן האד"ם דהא מתו"רה שבכ"תב נפקת מבואר הוא.

לאשה לאתקשרא בשלהובא דסטר שמאלא בי השמאל אוחז בה בראשונה דהא אוריתא מסטרא דגבורה אתיהיבת תורה שבע"פ להיות תשוקתה ושלהבת י"ה קשור א"ש של ה"א אל תורה שבכתב.

בגין דלא בעיא לאשתכחא בלחודהא כי אם בחבור תורה שבכתב שישפיע בה ביחוד וכמ"ש רשב"י ע"ה בפ' הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך שאמרה כנס"ת ישראל אעפ"י שהביאני המלך העליון חדריו אינני חפצה אלא בך.

כיון דאתחברת בהדיה הוא יזון לה ויתן לה מה דתצטריך כי כך גזרה חכמתו יתברך שתהיה תיקונה ואורה של לבנה מאת השמש ושלא ישתמשו שני מלכים בכתר אחד היינו דכתיב ואת הארץ והא אוקימנא כבר קדם בתחלת הספר את השמים ואת הארץ וא"ת תיקונא דדכר ונוקבא וא"ת רזא ויי' וכלא חד ומבואר הוא כי האל"ף סוד עולם הזכר והתי"ו סוד עולם הנקבה והו"ו הוא יסוד. ויי' הוא ובית דינו. מכאן אוליפנא מאן דאנסיב ברתיה עד לא תיעול לבעלה אביה ואמה מתקנין לה ויהבין לה מה דתנטריך וכו' כל מנהגם של ישראל תורה ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אביה ואמה כיון דאתחברת בבעלה הוא יזון לה והוא יתן לה מה דבעי' ואזון ואפרנס יתיכי ואעול לותיבי כארח כל ארעא.

ת"ח בקדמית' כתיב ויבן יי' אלהים את הצלע אבא ואמא אתקנו לה וקשיטו לה בכ"ד קישוטין כמנין ויבאה חסר כתיב וי"באה ולבתר ויביאה אל האדם. ואעלה ליה בחמש קלין קול ששון וכו' קול מצהלות חתנים ממשתה לא גרסינן אלא קול אומרים הודו את יי' צבאות ופסוק הוא אז"ל כל הנהנה מסעודת חתן וכלה ואינו משמחם עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את יי' צבאות ואם משמחם מה שכרו זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות הרי שנים וקול שופר חזק מאד הרי שלשה וכתיב ויהי קול השופר הולך וכו' הרי ארבעה והאלהים יעננו כקול הרי חמשה הנה כי כן דמו החתו"ן התחתון אל תורה שבכתב עם תורה שבע"פ שהוא החתון העליון סוד החת"ן והכ"לה.

ד"א אלהים הבין דרכה ברתא בבי אמה היא מסתכלת בכל יומא מה דבעיא ברתה לפי הפי' הראשון פירש הבין מלשון בנין מענין ויבן יי' אלהים את הצלע ולפי' הזה מלשון התבוננות והסתכלות כיון דאתחברת בבעלה הוא יהיב לה כל מה דבעיא ויתקן עובדהא הוסיף תיקון מעשיה לרמוז כי לא תעשה המדה הזאת שום מעשה מעצמה בזולת הסכמת החת"ן וכן הדין כי מעשה ידיה לבעלה. והאי קרא ברזין עילאין אתקשר ואמר זה לפי שהכתוב הזה מתפרש באריך אנפין כמו שיבא באידרא דרשב"י אמר שם אלהים הבין דרכה דא עדן דלתתא דידע זעיר אנפין והוא ידע את מקומה דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימא דכלא ושם יתבאר בע"ה. ד"א על חכמתא עילאה אתמר דהא נקודה קדמאה לית מאן דידע בה כלל היא חכ"מת אלהים ויהיה שיעור הכתוב אלהים הבין דרכה מדת הבי"נה הבין דרכה של חכמה כי כל עלול ישכיל את עלתו. והוא ידע את מקומה הוא דא טמירא דכל טמירין סתימא דכל סתימין הוא יתברך עלת כל העלות ידע את מקומה שנאצלה משם ואין זולתו שידע ויגיע לדעת את מקורה בסוד החכמה מאי"ן תמצא כי מלת אין מורה על העדר ההשגה ואמר כי הוא יתב' אפילו בשם אינו נישג ולא נרשם בשום אות בעולם כי הרושם הוא השם יורה על השגת הדבר ההוא הנרשם והנקרא בשם ההוא ועלת כל העלות יתב' שמו והדרו אפילו בשם אינו נישג ולא נרשם בשום אות רק בשם הו"א כי זאת המלה תורה על העדר השם לרוב העלמתו יתברך והוא אמרו דאקרי הוא ולא ידיע בשמא כתיב: