כתם פז על ספר הזהר עב

רבי יהודה אמר בדין תלת עאלו בדינא ואתדנו הם אדם וחוה ונחש כמו שנז' בכתוב ויאמר אלהים אל הנחש כי עשית זאת וכו' אל האשה אמר וכו' לאדם אמר וכו' שנתקלל כל א' בעשרה קללות המנויים בפ' רבי אליעזר ובגללם נתקללה הארץ בט' קללות בסוד המלקות ארבעים חסר אחת וזהו ועלמא תתאה אתלטייא וכו' עד דקיימו ישראל בטוראו דסיני שאז פסקא זוהמתו של נחש.

לבתר אלביש לון קב"ה בלבושין דמשכא אתהני מניהו הה"ד כתנות עור וכמ"ש יונתן ב"ע ועבד יי' אלהים לאדם ולאנתתיה לבושין דיקר מן משך חויא דאשלח מניה על משך בשריהון לפי שאחד מקללותיו של נחש שיהיה מפשיט את עורו ובו נתכסה אדם וחוה והסוד ידוע כי נתאזר בכח הנחש כמו שנתבאר בקדמיתא הוו כתנות אור הוא הלבוש הזוהרי שהיה מתלבש בו קודם שחטא. ועתה נתלבשו בכתנות עורו של נחש. וכמ"ש ז"ל בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדיו של אדם הראשון שהיו דומין לפנס חלקים כצפורן ונאים כמרגליות וכו' והנה יראה כי לפי דעתו של ר"מ הכתוב מדבר קודם שיחטא ויהיה פי' הכתוב וכבר עשה יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות אור וסרו ממנו כי לא ירויח אחרי שחטא.

בגין דמלאכי עילאי הוו אתיין לאתהנאה מההוא נהורא. הוא משז"ל א"ר אושעיה בשעה שברא הב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הב"ה הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם הה"ד חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו והיה זה למה שראו בו מהשלימות העליון לפי שנברא בצלם אלהים עד שחשבו שהוא הוא הבורא וכמו שהביאו משל למלך ואפרכוס שהיו בקרונין והיו בני המדינה מבקשים לומר הימנון פי' שירה ולא היו יודעין איזה הוא מה עשה המלך נטלו ודחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא אפרכוס ופי' בקרונין בשער ישיחו בי יושבי שער תרגומו יתבי קרנתא ועל כן היו באים ליהנות מאותו האור והצלם העליון שהיה מתלבש בו קודם שחטא הה"ד ותחסרהו מעט מאלהי"ם מאלהים ממש שהוא דמו"ת אד"ם שנבראו בו והשתא דחבו כתנות אור דעור אתהני מניהו ולא נפשא כי גמל לנפשו רעה בנטותו אחר המפורסמות.

לבתר אולידו ברא קדמאה דברא דזוהמא הוה שהטיל נחש בחוה.

תרין אתו עלה דחוה ואתעברת מניהו דע שהיה מן הנמנע שתתעבר חוה מזוהמתו של נחש בזולת שיזדווג לה אדם ובאמצעות זרעו של אדם יתלבש כחו וזוהמתו של נחש בזרע ההוא וכמ"ש במדרש רות משרש נחש יצא צפע דא נחש הקדמוני יצא צפע דא קין ופריו שרף מעופף דאתעביד שרף הורג כשרף דא ואמרו שם ואיתימא מההוא זוהמא נפק ואת אמרת והאדם ידע את חוה אשתו אלא ודאי מאדם הוה וההוא נחש אטיל בה זוהמא ומההוא זוהמא דאשתאר בה מכשכשא במעהא ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה ולאפקא ההוא רוחא לעלמא כיון דבא אדם עלה אתער ההוא זוהמא דהוה מכשכשא במעהא ואתכלל ביה ונפק לעלמא בדמיונא סומקא סגי ועוד דההוא דאטיל אדם למעבד גופא מההוא סטרא בישא הוה ואתקף ההוא רוחא בישא ואגלים ביה בעלמא הנה ביארו כי היה מן הנמנע להתלבש הרוח ההוא בזולת זרעו של אדם כי מקודם שבא אדם על חוה היה הרוח ההוא מכשכש במעיה לצאת לפועל ולא יכול ומ"ש ועוד דההוא דאטיל אדם מההוא סטרא בישא הוה רצה להודיע כי גם הוא הביא מתערובת הטומאה ברח זרעו לפי שגם הוא היה נזקק לשדה ושדות כל אותם שנים שפירש מחוה וזהו אמרו בכאן תרין אתו עלה דחוה ואתעברת מניהו ואולידת תרין דא נפק לזניה וכו' מסטרא דקין כל מדורין דזינין בישין. כבר ידעת כי יש בעולם מקומות והיכלות ומדורות לכחות הנמשכות מצד הקדושה וכנגדם יש מדורות לכחות הנמשכות מצד הטומאה כי זה לעומת זה עשה האלהים אלה נמשכים מצד האור והם מזומנים לנדבק בהם בחייו להתערב בקדושתם. ואלה נמשכים מצד החשך והם מזומנים לנדבק בהם בחייו הם המלפפים אותו ודנין אותו במיני עונשים איש כפי אכלו מההנאות האסורות בעוד בחיים חייתו והנה באותם המדורות החשובות שם שוכנים התולדות של קין ההורג האדום האדום ההוא ושם מקום הרוחין והשדים ולשם מכוונים בעלי הכשוף והחרשים למיניהם כגון לבן ובלעם הקוסם ודומיהם.

ומסטרא דהבל סטרא דרחמים וכו' נשמתו היתה מצד ימין ולא בשלימות שאלו היתה בשלימות לא היה יכול להורגו קין וזה לפי שנוצרו שניהם בשכונה אחת ואוי לרשע ואוי לשכנו כי חמר טב ובחמר ביש לא אתתקן בהדיה אבל המעט מהרע יפסיד הרבה מהטוב כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה ומזה הטעם תבין סוד עשו ויערב כי הרשע מכתיר את הצדיק וכבר הביא שלמה ע"ה משל על זה ואמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וכמו שפי' רש"י ז"ל כגון בימי החורף שאין בזבובים כח והם קרובים למות גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו ומעלה בו קצף ונראה בו כמין אבעבועות שקורין אי"שקומאש.

עד דאתא שת ואתיחסו מניה כל אינון דרין דזכאי עלמא וביה אשתיל עלמא כאשר יתבאר לפנים ב"ה כי שמא גרים ולא נקרא ש"ת כי אם לפי שממנו הושתת העולם להתקיים בסוד צדי"ק יסוד עולם.

אמר ר' אלעזר בשעתא דחב קין הוה מסתפי וכו' הוא הדבר שנתבאר כי במה שידבק בו האדם הוא שכרו אם טוב ואם רע שהרי קין נדבק ברע והיה מתירא ממנו כי בראותו את ילדיו מחנות הטומאה באים להורגו וראה דעל דאטיף אטפוה הרהר בתשובה ומאי קאמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר מאי ומפניך אסתר כלומר וכי יכול היה לומר שיסתר מפניו של הב"ה וכבר נודע לו כי לא יסתר איש במסתרים שלא יראהו וזה נתברר לו מאז שא"ל הב"ה איה הבל אחיך וחשב הוא שלא היה הקב"ה משגיח והשיב השומר אחי אנכי והשיבו הב"ה קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה וכמ"ש ז"ל משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך אמר ליה אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך. כך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה הרי א"כ שנתברר לו כי לא יסתר מפניו וממנו לא יפלא כל דבר וא"כ איך יאמר ומפניך אסתר אלא סתיר מבנינא דילי פירש אסתר מענין הריסה כי הבין עיקר ושורש כל הנבראים למטה יסודם ובנינם למעלה ובהריסת בנין של מעלה יהרס למטה עד יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה.

ר' אבא אמר כד"א ולא הסתיר פניו ממנו וכו' מאינון פנים דולך אהא נסתר דלא ישגחון בי ר' אבא פי' אסתר מענין הסתר פנים ממש כי בהיותו בהסתרת פנים הנה יהיה נמסר למקרים ע"ד והסתרתי פני מהם והיה לאכול. וישם יי' לקין אות נמשך ענינו של קין מענינו של אדם הראשון והשלים לדבר בו ואמר מאי אות אות חד מכ"ב אתוון דאוריתא יהב עליה לאגנא ליה. הנה בענין האות הזה נמצא חילוק בין רז"ל מה היה האות ר' יהודה אומר הזריח לו גלגל חמה א"ר נחמיה לאותו רשע יזריח לו גלגל חמה אלא מלמד שהזריח לו את הצרעת כד"א והאמינו לקול האות האחרון וכמו שפי' רש"י ז"ל משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך שכבר למדו בכך שהמזדווגים להם לוקים בנגעים כגון פרעה ואבימלך וביאר זה לפי שהאות האחרון היה מהיד המצורעת והוא לא עשה האות הזה לשיאמינוהו. רב אמר כלב מסר לו. ד"א קרן הצמיח לו. ד"א עשאו אות לרצחנין. ד"א עשאו אות לבעלי תשובה ועוד אמרו נטל אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה ונתן על זרעו של קין ויש אומרים תלאו ברפיון ובא מבול ושטפו. והואיל ואתא לידן נבאר כוונת כל א' וא' מאלה החכמים. הנה ר' יהודה שאמר הזריח לו גלגל חמה זריחת השמש מכוונים בו תמיד בדבריהם למי שנתקלקל ענינו ותקונוהו מן השמים וכמ"ש ויזרח לו השמש וכי השמש לכל העולם כלו לא זרחה אלא לו לרפאתו וכן אמרו אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש א"ל למשה הזריח השמש לרצחנים פי' עשה להם תקנה שיחיו וזו היא סברת ר' יהודה באמרו הזריח לו גלגל חמה. והנה בזה הגדיל כבודו של קין שיתקן הב"ה ענינו בדרך כבוד ולא נאוה לכסיל כבוד כזה כמוהו ואפי' בדיבור כי ח"ו שיזכו הרשעים בדרך כבוד ועל זה אמר ר' נחמיה לאותו רשע יזריח לו הב"ה גלגל חמה שהיא אות גדול בשמים ח"ו כי לא נאוה לו כי אם אות נבזה כמוהו והוא שהזריח לו את הצרעת כי הוא בא מכח הנח"ש המצורע וממנו ובו שם לו הב"ה האות כי הצרעת נקרא אות כמו שביארנו. ואל זה הדעת כוונו כלם לבאר האות בדבר נבזה לא בדרך כבוד. ורב אמר כלב מסר לו אמר זה לפי שלא אמר הכתוב ויעש יי' אות לקין או ויתן יי' אות לקין כמו שכתב הרמב"ן ז"ל אלא וישם שיורה ששם לו אות קבוע שיהיה עמו תמיד להורות לפניו הדרך אשר ילך בה כדי שלא ינזק מן החיות כי הכלב יודיע אל מקום אשר יפנה והוא מרחיק עצמו מהחיות הדורסים והטורפים וקין יפנה אחריו וזהו לדעת רב וישם יי' אות לקין שם לו אות בכלב שמסר לו שילך אחריו. ומ"ש קרן הצמיח לו רצה לומר ששינה בריאתו אל צורת הבהמות או החיות בעלי הקרנים אשר הם כלי מלחמתם להנצל מהחיות הטורפות. ומי שאמר עשאו אות לרצחנין ר"ל שהודיע לכל באי עולם אחרית הרוצח שאחריתו לרעה שהרי קין שהיה ראש הרצחנין נגרש מעל פני האדמה והיה נע ונד בארץ ומרעה אל רעה יצא. ומי שאמר עשאו אות לבעלי תשובה כי ממנו ילמדו החטאים בנפשותם לעשות תשובה וכמ"ש ז"ל בויצא קין מלפני יי' יצאו שמח כד"א הנה הוא יוצא לקראתך וכו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפיח על פניו ואמר כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע. וי"א תלאו ברפיון עד שבא מבול ושטפו פי' תלאו באויר כמ"ש ז"ל ומטר לא ניתך ארצה נשארו תלויין ברפיון ואימתי ירדו בימי יהושע ואין לך אות מגונה מזה שיהיה תלוי באויר וקללת אלהים אחרים תלוי עמו וכל העולם רואים. הן אלה קצות דרכיהם ע"ה בענין האות הזה אמנם סברת רשב"י ע"ה וקצת מרז"ל שהיה האות אות אחת מכ"ב אותיות התורה עד מ"ש ז"ל במסכת שבת א"ל הב"ה לגבריאל והתוית תיו על מצחות האנשים לך ורשום על מצחות האנשים ת"ו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ואם יש סוד בתי"ו למה של דיו ולא מדבר אחר יתבאר לפנים במקומו בע"ה. האמנם כי נמצא הבדל בין דברי רז"ל ורשב"י ע"ה בלשון המאמר כי רשב"י ז"ל אמר אות חד מכ"ב אתוון יהב עליה לאגנא עליה ולשון רז"ל נטל אות א' מכ"ב אתוון שבתורה ונתן על זרעו של קין ולא אמרו עליו. גם אנו צריכין למודעי איזה אות היתה מהכ"ב אותיות כי אי איפשר שתהיה אות התי"ו כמו שפירשו קצת המפרשים כי שם נזכרה התי"ו בפירוש שנאמר והתוית תי"ו אמנם בכאן לא פירש רק וישם יי' אות ולפי דרכנו נלמוד כי מ"ש רש"י ז"ל חקק לו אות משמו במצחו הוא האמת והמקובל. גם נלמוד למה אז"ל נטל אות א' מכ"ב אותיות ונתן על זרעו וזה בהביא לפניך לשון התיקונים ויאמר קין אל יי' גדול עוני מנשוא הכא תב בתיובתא ואתחרט בגין דא וישם יי' לקין אות הכא רמז אות ברית מילה דקבל יתרו דאתמר ביה ובני קני חותן משה שנפרד מקין שנאמר וחבר הקיני נפרד מקין וביתרו אתתקן קין מחוביה ועוד בההוא זמנא קביל עליה בגין דאחזי ליה בנוי דקני חותן משה דהוו עתידין למהוי בלשכת הגזית אמר וכי לחייבייא קביל קב"ה בתשובה עאכ"ו לצדיקיא מיד ויצא קין מלפני יי' בהאי נפק מן דינא וקבל עליה כל מה דאתגזר עליה דכתיב וישב בארץ נו"ד מה דאמר ליה נ"ד שוי עליה ו"ו ואתעביד נוד ודא איהו דאתמר ביה וישם יי' לקין אות לבלתי הכות אותו דאם הוה נ"ד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגני ובגין דתב בתיובתא וקביל עליה אות ברית שוי עליה אות ו"ו לשזבא ליה ולא עוד אלא דשוי ליה קדמת עדן בגיניה זכה לג"ע. הנך רואה כי הם קבלו שנפשו של קין נתגלגלה בקני דאותיות דדין כאותיות דדין ואל זה כוונו רז"ל באמרם נטל אות א' מכ"ב אותיות ונתן על זרעו שהם בני קני שנפרדו ובאו מקין וגם מ"ש רשב"י ע"ה יהב עליה לאגנא עילויה כי קבל אות הברית בבשרו שבו היה נמלט מהמזיקין בהיות אות הו"ו שהוא סוד הברית רשום בו. ואם כתב רש"י במצחו הכל כוונה אחת כי השגחת האל יתברך היתה נראית במצחו בהיותו נמול בצורת הו"ו בבשרו לבלתי הכות אותו כל מוצאו הוא שאמר בכאן מאי אות אות חד ומכ"ב אתוון דאוריתא.

יהב עליה לאגנא עלויה ודא טי"ת וכבר ידעת כי הטי"ת היא סוד הברית שהיא התשיעית במדות ונקראת טו"ב והכל כוונה אחת.

א"ר יהודה ויהי בהיותם בשדה מאי בשדה דא אתתא כבר ידעת כי יש שדה ויש שדה יש שדה של תפוחים ויש שדה הרמוז בפ' כי בשדה מצאה צעקה הנערה וכו' ורמז ר' יהודה כי קין ירש מהורו סמאל ההרג והמות ומעשה אבות יעשו בנים כי הוא גרם לחוה לקצץ בשדה של תפוחים להשיבה כשדה החר"ם בדבר הנקבה כי קין בדבר תאומתו של הבל שהיתה יפה עד מאד הרג להבל בכח השדה החיצוני.

א"ר חייא הא חזינן דכתיב ויחר לקין מאד וכו' על דלא אתקבל קרבניה וא"כ יראה שלא מקנאת תאומתו הרגו כי אם קנאת איש מרעהו שלא נתקבל קרבנו והשיב הכי הוא וכלא הוה לקבליה אמר כי הכל דבר א' וזה לעומת זה הוא כי מדת הקרב"ן היא מדת הנקב"ה והמעשה הרע שעשה קין עד שמים הגיע עד מקום הקרבן.

ואמר ר' יהודה מאי דכתיב הלא אם תטיב שאת וכו'. יביא ראיה לדבריו כי סוד החטא יגיע למעלה וכי בדרך אשר יבחר לו האדם בו בעצמו יהיה נשבר ונענש.

הלא אם תטיב שאת מאי שאת כד"א יתר שאת ויתר עז דהא בוכרא שבחא אית ליה ובכלא ותלייא בעובדוי באשר יבחר אם טוב הרי הוא לעומת טו"ב ואם לא תטיב לפתח מאי לפתח דא פתחא לעילא היא העטרת הנקראת פתח עינים שכל הענים צופות אליה ומזה הפת"ח שהיא סוד פתח האהל משם למטה נפקן דינין על עובדין דעלמא ולההוא פתח חטאת רובץ דא מלאך המות היושב ברגליה והוא זמין לאתפרעא מינך באחוזך בזנבו כי בו ימית כאשר נתבאר יכבר. ואליך תשוקתו לכלות בשרך ושארך כי הוא קץ כל בשר והנדבק בו נדבק במות. ואתה תמשול בו רזא כד"א ואתה מחיה את כלם כי האוחז והדבק במדת את"ה הוא המושל בו מכאן אמרו לא שלים קב"ה כב יכול אלא בזמנא דישתצון חייבי עלמא והוא סוד ואתה תמשל בו כלומר כשמלאך המות יכלה הרשעים בכן נודע שולטנותו של הב"ה שהוא משכיר ומעניש. ועוד כיון דמלאך המות ישצי לון כדין קב"ה שליט עלוי דלא יפוק לאבאשא אמר כי ג"כ באופן אחר נודע השם כי בזמן שמלאך המות רוצה להשחית כל בשר כי כך דרכו כשצתן לו רשות לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע הב"ה כובש אותו שלא יתפשט בעולם יותר מדאי ובזה נודע שולטנותו של הב"ה שהוא מושל בו ומעכבו מהשחית באמור לו רב לך ויהיה שיעור הכתוב כי ידבר פעם בדרך נגלה ופעם בדרך נסתר פעם נגלה ואתה תמשול בו לקין ידבר כי הוא ימשול בו אם יזכה ויחזור בתשובה. ובנסתר ואת"ה תמשול בו מדת אתה תמשול בו שלא ישחית. א"ר יצחק בקטרא דפילוגא קסטירא שכיח. ויש גורסין בקטרוגא דפילוגא קפסירא שכיח ופירושו של גרסא ראשונה בקשר המחלוקת כלומר במקום המבדיל ומחלק בין האור והחשך שזה נתיחס ליום שני שבו נברא מחלוקת משם נמשך כח סמאל בעולם שם נמצאת הממשלה העליונה שכובש אותו שלא יתפשט יותר מדאי. ולגרסא השנית בקטרוגא דפילוגא במקום המחלוקת שנבדלו האור מהחשך הממשלה נודעת וקפסרא וקסטירא שני מיני ממשלה הם קפסרי עלמא הם שלטוני העולם וקסטירא הוא מענין קסטיור וכמ"ש בספר הזוהר פ' (ויחי דף רי"ח ע"א) לית קסטורא דטופסא באתריה דר"ש שכיח כאשר יתבאר והכל ענין א' כי הכוונה כי במקום הדין שם נודע הב"ה: