כתם פז על ספר הזהר עא

ותקח מפריו הא תנינן סחטה ענבים ויהבת ליה וגרימו מותא לכל עלמא וכו' הנה נמצא לרז"ל ע"ה מחלוק' בענין הפרי הזה מה היה יש מי שאומר חטה היתה ויש מי שאומר אתרוג היתה ויש מי שאומר תאנה היתה ויש מי שאומר גפן היתה וסחטה ענבים ונתנה לו ונפל ביניהם המחלוקת הזה לפי שלא נתבאר בתורה מהות האילן הזה מהו רק שמו שנאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל אמנם מהות הפרי לא נתבא' וכמ"ש ז"ל במדרש אילן שאבל ממנו אדם הראשון לא כתב הקב"ה בתורה מהו. ובקשו הם ע"ה כפי חקירתם לדעת איזו דבר יחייב לאדם אל ההטיה אל תענוגי הגוף והידיעה בין טוב לרע בדרך טבע ומצאו איש איש ממקומו לומר זה ככה וזה בכה וגם כי ארבעתם אלה רומזים למעלה כאשר אבאר הנה הם ע"ה לא סרו מהתיחס לדברים העליונים בדברים הטבעיים כי משם נמשך טבעם וכחם. והנה מי שאמר חטה היתה ידוע הוא כפי הטבע שאין בכל מיני התבואה שיהיה מזונו רב ומוסיף בכח התאוה הגופנית בחטה כמו שהביאו בעלי הרפואה ביען הוא נוטה אל החום והוא שוה בין לחות ויובש ולכן גזר כי חטה היתה אשר הטתו ברב לקחה אל המותרות ולהגביר התאוה על הצווי אשר נצטוה עליו והוא הבת הידיעה בין טוב לרע וכמ"ש רמ"א חטה היתה דלא הוי בבר נש דעה אי לא אכיל פתא דחטין מיומוי ולפי שהוקשה להם איך יקרא הכתוב לחטה עץ אמרו רב שמואל בר רב יצחק בעא קמיה דרבי זירא והכתיב עץ א"ל מתמרות היו כארזי הלבנון. ומי שאמר אתרוג כבר נודע מטבע האתרוג רעננותו כי קליפתו וזרעו חמים ובשרו לח וזה סבת תוספת התאוה וכמ"ש בב"ר אמר רבה צא וראה איזו אילן עצו נאכל כפריו הוי אומר זה אתרוג שנאמר כי טוב העץ כי העץ עצמו טוב. ומי שאמר שהיתה תאנה. נודע מספרי הרפואה תועלתם הנפלאה בפתיחת מעברי המזון ושיש בהם סגולה לחזה ולריאה ולכבד ושהחלב שלהם עם הדבש יועיל למחשך העינים וסגולות אחרות וזה לסבת שהם חמים ולחים כמו שאמרנו שזה סבת התוספת בתאוה הגופנית. ומי שאמר גפן היתה ענין הענבים ידוע כי היין היוצא מהן אין בכל מיני השתיה והמאכל דבר שיפעל פעולתו במהירות להוציא האדם מדעתו כמוהו והעד נח וישת מן היין וישכר כי מיד שישתהו האדם יעלה ולא לרצון כי הוא המפתה הגדול. ויראה כי לזה הדעת נטה רשב"י ע"ה שאמר הא תנינן סחטה ענבים ויהיבת ליה ראה ליחס העץ הזה אל הגפן גפן סדום לא אל גפן ממצרים תסיע גפן פוריה וענפה אלא הגפן אשר ענביה ענבי רוש אשכלות מרורות לה שהביאה מרורות לעולם. האמנם כי גם האומרים שהיתה חטה או אתרוג או תאנה כלם פונים אל כוונה אחת כמו שכתב בעל מערכת האלהות ז"ל כי בין למ"ד אתרוג היה ובין למ"ד תאנה למ"ד ענבים לדברי הכל רומזים אל העטרת ובין וביאר כי תאנה מלשון תואנה וכמ"ש ויתפרו עלה תאנה שהביא תואנה לעולם וחטה כמ"ש אין התינוק יודע לומר אבא ואמא עד שיאכל דגן והוא דומה לכליות היועצו' בסדקן ואתרוג לחמוד כי תרגום וכי תאוה הוא לעינים דמרנג ודומה ללב כי שם כל כלי חמדה והחמוד שם הוא. וענבים כל הבנין דומה לאשכול כענין מ"ש אשכול הכופר דודי לי אך הענבים הם תכלית הרצון שבאשכול כי מהם יאכלו ומהם היין וכו' וכתב עוד כי כוונת חוה בסחטה ענבים ונתנה לאדם שהעמיקה בחטא ההוא הרבה כי בקשה להגביר כחה על כח בעלה בעולם השפל ומפני כי הטעית את בעלה עונשה גדול ממנו ונהפך כוונתה במאמר ואל אישך תשוקתך והו"א ימשול בך יעויין שם ובאמרם סחטה ענבים רמזו שקצצה ולא הניחה היין משומר בענביו אמנם הפרידו ונעשה להם יין חמר מלא מסך.

דהא אילנא דא ביה שריא מותא ברגליה.

ודא הוא אילנא דשלטא בליליא בסוד לכי ומשלי בלילה ועיקר שלטנות הדין בלילה והביא ראיה לזה מהמוחש ואמר וכד איהי שלטא כל בני עלמ' טעמי טעמא דמותא. ואגב אורחיה ילמד דעת כי צריך האדם למסור נפשו בפקדון למדת האמונה בשכבו על מטתו בדרך פקדון כדי שיחזירנה לו כי כל מופקד אינו יכול לעכב הפקדון בחובו אבל יחזירהו לבעליו ואח"כ יגבה חובו בב"ד ועל סוד זה נאמר ואמונתך בלילות אמר שהוא שומר אמונתו בפקדונותיו שמסרו לו הצדיקים נפשותיהם בלילות ומחזיר נשמות לפגרים מתים והוא אמרו אלא וכו' בני מהימנותא אילין כי הם בני האמו"נה וכבר ידעת כי המדה הזאת נקראת אמו"נה אשר על סוד זה אנו אומרי' בערבית אמ"ת ואמו"נה שלא להפריד בין מדת הי"ום למדת הלי"לה הם מקדמי ויהבי נפשיהו בפקדונא עושים בחכמה שמקדימים ומוסרים נפשם בפקדון ובגין דאיהו בפקדונא אתהדרו נפשן לאתריהו ותפקחנה עיני שניהם רבי חייא אמר דהא אתפקחו למנדע בישין דעלמא. כבר ראית מה שכחב הרב הרמב"ם ז"ל בפ' שני מספר המורה על הקושיא שהקשה לו אותו האיש החכם ותשובתו הרמתה ע"ה כי הגדיל להשיב על לקושיא ההיא כי רבה היא כפי הנחשב לכאורה וזה כי הוא הקשה שיראה מפשוטו של כתוב כי הכוונה הראשונה בבריאת האדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה להבדיל בין הטוב ובין הרע וכאשר המרה ועבר על צווי יוצרו הרויח זה השלימות הגדול המיוחד באדם והוא שתהיה לו ההכרה שנמצאת בנו היום אשר היא הנכבדת מכל הענינים הנמצאים בנו וזהו פלא שיהיה ענשו על מריו תת לו שלימות שלא היה לו וזהו השכל והביא משל לחזק השאלה ואמר ואין זה אלא כדבר מי שאמר שאיש אחד מן האנשים מרה והפליג בעול ולפי' שינו ברייתו לטוב שהושם כוכב בשמים ואין ספק שכפי הנראה והנחשב לכאורה כי הוא לולי הרב ז"ל שהשיג אמיתת הענין והבדיל בין הטוב והרע ובין האמת והשקר וכמו שכתב הוא שבשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר אמנם הנאה והמכונה הוא במפורסמות לא במושכלות כי לא יאמר השמים כדוריים נאה ולא הארץ שטוחה מגונה אבל יאמר אמת ושקר וכמו שהאריך הוא ע"ה בפ' ההוא והביא הכתו' הזה לראיה באמרו ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ולא אמר ויראו כי ערומים הם כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אח"כ כי לא היו שם סנוירים על עיניהם שהוסרו אבל נתחדש בהם ענין אחר שנתגנו בו מה שלא היה מגנה אותם קודם והוא ידיעת טוב ורע הנופל במפורסמות הוא הדבר בעצמו שביאר בכאן רבי חייא שאמר דהא אתפתחו למנדע בישין דעלמא מה דלא ידעו עד השתא הנה ביאר בפי' כי לא נתחדש בהם שום שלימות ביודעם ההבדל שיש בין טוב לרע אמנם חסרו משלמותם בידיעותם במפורסמות שמקודם היו במלבוש השכל המבדיל בין האמת והשקר ושבו להיותר יודעים בטוב וברע הנופל במפורסמות לא במושכלות וזה אמרו כיון שידעו ואתפקחו למנדע ביש ידעו כי חטאו הכירו בחסרונם כי ידיעת הטוב והרע חסרון הוא ולא שלימות כי בה נדמו לבהמות והוא אמרו דאבדו זיהרא עילאה דהוה חפי עליהו ובאכילת העץ כסו מערומיהם בלובשם בגדים אחרים ונשארו ערומי' מהזוהר ההוא וה"א ואשתארו ערומי' מניה (וזהו סוד עור הצפורן שהיו לובשים קודם שחטאו ואח"כ לבשו כתנות עור כאשר יבא). ויתפרו עלה תאנה אתדבקו באינון צולמין אחר שסר מעליהם צל אלהים חיים חוייב לו להסתופף בצל הכחות החיצוניות שהם צלמי אלהים אחרים המיוחסים אל העלים בערך עצם האילן שאכלו מפריו וחסו בצלם. ויעשו להם חגורות רבי יוסי אמר כיון דידעו מהאי עלמא ואתדבקו ביה חמו דהאי עלמא מתדבר ע"י דאינון טרפין וכו' כבר נתבאר סוד החטא שהיה בהפריד הפר"י מן האי"לן ונתון אותו למושל על העולם והוא החטא עצמו שבו נכשל אלישע אחר וכמ"ש במסכת חגיגה אחר קצץ בנטיעות מאי חזא חזא מטט"רון דאתיהב ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיתב ולמכתב זכותא דישראל ואמר גמירי דאין למעלה לא ישיבה ולא קנאה ולא תחרות וכו' שמא שתי רשויות יש בשמים הנה ביארו כי בצפייתו בפרדס וראה שהעולם התחתון מתנהג ע"י המטט"רון וזה לפי שראהו כמלך יושב במדינה חשב שהוא רשות שני וקצץ ויצא לתרבות רעה ועזב ארחות חיים ועל כן אמרו מיד אפקוה למט"ט ומחיוה ס' פולסי דנורא ויתבאר זה לפנים ב"ה וכן אדם הא' כשקצץ וראה דהאי עלמא מתדבר על ידי דאינון טרפין הם הכחות החיצוניות הנמשכות למטה עבדו להון תוקפא לאתתקפא בהו בהאי עלמא והוא סוד חגורות כי נתאזרו בכחות הדין הבאות מלהט החרב המתהפכת. וכדין ידעו כל זיני חרשין דעלמא לפי שמהם נמשכים כל מיני הכישוף ובעו למחגר זינין בהו בגין לאגנא עליהו כי כשיכנסו תחת רשותם חשבו שיהיו להם לעזרה והוא קיצוץ הנטיעות בעצמו: