כתם פז על ספר הזהר ז

מההוא יומא אתעני מ' יומין למחמי לר"ש בחלום או חזיון שיראוהו לו במעלתו בעולם הנשמות.

לית אנת רשאי למחמי ליה לא שלא היה ראוי שא"כ הי"לל לית אנת כדאי אמנם לפי שנתעלה רשב"י למעלה ומי שעודו בחומר נמנע בחוקו לעלות לאותה מדרגה.

בכה ואתעני ארבעין יומין אחרנין כבר ידעת כי המספר הזה של מ' יום הם הגבול אשר בו יתעלה האדם אל מעלה רמה שהרי מרע"ה עמד שם בהר מ' יום ומ' לילה לחם לא אכל גשמי ומים יסודיים לא שתה וכבר ידעת כי טהרת מי המקוה צריך מ' סאה כי הוא גבול הטהרה כאשר יתבאר בסוד המקוה ב"ה ולכן היו החסידים מתענים מ' יום רמז לענין הזה והנה ר' חייא בהתענותו מ' יום שניים נענה והראוהו לו ולר"א במראה לא בחלום שהיו עוסקים בסוד הזה שאמר ר' יוסי ומכאן יתבאר מ"ש ז"ל דוב"ב שפתי ישנים כשאומרים דבר משמו של צדיק שפתותיו דובבות בקבר וכ"ש שתתעורר נשמתו למעלה.

והוו כמה אלפין צייתין למלוליה הם נשמות הצדיקים וכתות מלאכים ע"ד אמרם חברים מקשיבים לקולך.

אדהכי חמא כמה גדפין רברבין עילאין וסליקו עליהו לא ראה רק הכנפים לא צורת המלאכים שהעלום לר"ש ולר' אלעזר למתיבתא דרקיעא כי בתחלה הראום לו למטה אח"כ נתעלה במדרגה מתוך המראה עד שראה שהעלום למעלה לישיבה של מעלה והשיג ר' חייא לראותם עולים. וכל מה שהיו עולים היה הזיו וההדר והאור מתוספת בהם לפי שמקודם נתלבשו בלבוש הנאות למטה ואחר שנתעלה ר' חייא במראה זו ולבש מדי קדש השיג יותר וראה אותם עולים והוא עולה עמהם.

פתח ר"ש ואמר יעול ר' חייא ולחמי בכמה דומין קב"ה וכו' מעלתו של ר' חייא ובניו ידועה מאז בחיים חייתם.

זכאה מאן דעאל הכא בלא בסופא שלא עבר עבירה אע"פ ששב ממנה כדי שלא יתבייש.

וזכאה מאן דקאים בה הוא עלמא בעמודא תקיף שאין היצר הרע מזיזו ועומד גבור כארי לעשות רצון קונו. וחמא דהוה עאל אחר שניתן לו רשות.

והוה קם ר' אלעזר ושאר העמודין לכבודו של ר' חייא. והוא הוה כסיף היה מתבייש לפי שחלקו לו את כל הכבוד הזה.

אשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דר"ש מרב ענותנותו מהר כדי שלא לפסוע על ראשי עם קדש הקמים לכבודו וישב בשפל.

שמע קלא נפיק ואמר לא תזקוף עינך וכו' פן יהרוס לראות את יי' פן יפרץ בו כי עדיין היה בזה העולם ולא יראהו האדם והוא חי.

מאיך ענוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק לא האור עצמו כי אם הניצוץ המתפשט ממנו למרחוק קלא אהדר כמלקדמין אחר ששמע קו"ל אומרת לא תזקוף עינך שמע שנית הקול ההוא אומרת עילאין טמירין סתימין פקיחי עינא על בת עינה המלאכים הנקראים עיני יי' המה משוטטות בכל הארץ קורא אותם שיסתכלו ויביטו. וגם לעינים הישנים הסתומים בחוריהם אשר יש להם עפעפים מכסים עליהם הם בני אדם כי עיני יי' אין להם עפעף כאשר יתבאר בע"ה בסוד האידרא ואומר להם שיעורו משנתם. להסתכל בעבודת האל ע"ד עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך.

מאן מנכון דחשוכא מהפך לנהורא כל הנאות העולם הזה חשך והנאות העולם הבא אור ועובד אלהים ממיר ומחליף רע בטוב וחשך באור כי וטעמי מרירא למתקא מקבלין יסורין בסבר פנים יפות.

מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא מי הוא המצפה בכל יום ויום הגאולה כי אז יפקוד האל יתברך את שכינתו שגלתה עם ישראל לכל גלות מקום שגלו והשכינה נקראת אילת השחר לפי שהאילה רחמה צר כאשר יתבאר ב"ה.

מאן דלא מצפה דא בכל יומא בכל בקר אור יצפה ישועת יי' ותחלת דינו של אדם שואלין אותו צפית לישועה ואם לא צפה לישועה אין לו תשועת עולמים עה"ב.

חמא כמה מן חברייא סחרניה כל אינון עמודין וכו' הם חברוי דר"ש ראה נשמותיהם קודם שנפטרו שהיו בחברת הצדיקים עמודי עולם וחמו דסליקו לון למתיבתא דרקיעא אלין סלקין ואלין נחתין כי היו כמלאכי אלהים עולים ויורדים וכבר ידעת כי נשמות הצדיקים אשר בגן עדן של מטה עולים בשבתות וימים טובים וראשי חדשים להתענג בגן עדן של מעלה ואחר כך חוזרים לגן עדן של מטה עד שישלימו ימי חוקם בגן עדן של מטה ואחר כך עולים ואינם יורדים כי אם בשליחות יי'.

ועילא דכלהו מארי דגדפי הוא אליהו שהוא נתמנה על בשורת הגאול' כמ"ש הנני אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו' ונקרא דגדפי ע"ד מה שכתבנו ז"ל ועוף יעופף ועוף דא מיכאל. יעופף דא גבריאל על הארץ דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא.

והוה אומי אומאה דשמע מאחורי פרגודא וכו' היה נשבע שבועה ששמע מאחורי הפרגוד שהמלך זוכר תמיד בכל יום לאילה הנז' ובעט בעיטין בההוא שעתא וכו' לפי שהוא כועס בכל יום על חורבן ביתו.

בתלת מאה ותשעין רקיעין כמנין שמי"ם.

וכלהו מרתתין וזעין קמיה ע"ד עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בשעה שהמלך כועס עבדיו חרדים.

ואוריד דמעיו על דא כב יכול הוא בוכה כמש"ה במסתרים תבכה נפשי ונפלי אינון דמעין לגו ימא. דע כי יש דמעות של כעס ויש דמעות של רצון והם הנקראים שערי דמעה שלא ננעלו והם מימי החסד שהם ממתיקים את מי הים המלוחים. אמנם הדמעות הללו הם של כעס ויורדים אל הים הגדול ומהם יזון ויתקיים שר של ים המיוחס אל הדין והנה בשעה שהם יורדות מקבל עליו לבלוע כל מימי בראשית בשעה שיצטרכו ישראל לעבור גאולים בתוך הים ביבשה וכל הרמז הזה למעלה ודוגמתו למטה. אדהכי שמע קלא דאמר פנון אתר פנון אתר כן דרך המלכים להכריז לפניהם קודם שיגיעו לפנות מקום שישבו בו. וכבר ידעת כי מלך המשיח בכל יום נכנס בהיכלות ג"ע של מטה לבקר הנשמות שסבלו ייסורין בעולם הזה לעבודת יוצרם ובהיכל תינוקות של בית רבן שמתו בקוצר ימים ולנחם אותם שנצטערו על חרבן בית המקדש ועצבין על חורבנו כי הוא נכנס בהיכלות ההם כאשר יבוא בע"ה. והנה רבי חייא אמר שראה שהיה בא לישיבתו של רשב"י של מעלה. ואמר כי כל ישיבות החכמים שהיו ראשי ישיבות בזה העולם הנה הנם רשומים למעלה כל אחד ואחד במה שנתעסק והחברים ג"כ עולים מישיבה של מטה לישיבה של מעלה ומלך המשיח נכנס בכל הישיבות ההם וחותם על התורה שהם עוסקים בה והסודות שמחדשים בה מפיהם ולפי שתורתו של רשב"י ע"ה היא המקיימת את העולם ובזכותה עתידין ישראל להגאל לכשיעסקו בה כמו שכתב הוא ע"ה בסוף יומיא יתגלי זוהר דילן כי בעונותינו שרבו נשכחה מימי קדם עד שכל מי שהיה מדבר בה היו אומרים לו החצוניים הנמשכים אל תורת ארסטו וזולתו מהחיצוניים הם כי לא להזכיר ועליהם ועל דומיהם א"ר יהודה עתידה תורה שתשכח מישראל ולא ראינו ת"ל שנמנעו חכמי ישראל מלעסוק בתורה ובתלמוד ת"ל האמנה כי לא באו עד קצו כי כולו מיוסד על אדני פז פירוש על אדני פירוש זוהר ויסודותיו בנויים ע"ד הקבלה ובעונותנו שרבו נשכח השורש והיסוד והנם עוסקים בו כפי נגלהו לא כפי סתרו ועל כן אמר שראה שהיה בא המשיח לישיבתו של רשב"י בגין דכל צדיקייא דתמן רישי מתיבתא היו עוסקים בנסתרות. ואמר כשראו אותו קמו כל אינון חבריא וקם ר"ש לכבודו של משיח והוה סליק נהוריה של ר"ש עד רום רקיע' אמר ליה משיח לר"ש ר' ר' זכאה אנת דאורית' סלקא בתלת מאה ותשעין נהורין כמנין שמים וזה כי כל העוסק בתורה לשמה כאלו בורא שמים וארץ כאשר יבוא והסתכל שקרא שמו ר' ר' וחלק לו כבוד כי אין בכל פמליא שיהיה רשאי לקוראו שמעון זולת סדא דסבין יתברך שמו כאשר הוא כתוב בספר התיקונים ובזוהר דף כ"ב ע"א וכל נהורא ונהורא מתפרשא לשית מאה וי"ג טעמין כי דברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע ומניצוץ א' מתפוצצים ניצוצות הרבה למספר תרי"ג כי הוא המספר המחוייב אל המצות ואל איברי האדם ואל כל עולם ועולם כי הכל עשוי בדפוס אחד, ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא הם י"ג נהרות בסוד י"ג מדות של רחמים גמורים מיוחסים אל אפרסמון כאשר יתבאר במקומו סוד אפרי"ון וסוד אפרס"מון ונתיחסו אותם הנהרות אל הריח המובחר מכל הבשמים שהוא האפרסמון ביען כל העונג הנפשיי רוחני מיוחס אל הריח המשיב נפש לא אל מאכל גשמי בסוד ריח ניחוח ליי' וקב"ה חתים אוריתא ממתיבתך וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה כי חזקיה תיקן מה שעוות אחז אביו כי הוא סגר בתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר צור תעודה חתום תורה בלמודי וחזקיה הושיב ישיבות והושיב סייף בבתי ישיבות ואמר כל מי שלא יתעסק בזה ידקר בזה ובקשו מגת ועד אנטיפרס ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוק' שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה שהם עיקר ויסוד התורה כי ידיעת הטומאות והטהרות הם סוד הקדושה והקליפה כאשר יתבאר אם יגזור האל בחיים ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך כי תורתך חתומה היא בחותם האל יתברך ואינך צריך שאחתום אני אותה כשאר הישיבות שצריכות לחתימתי אלא מארי דגדפין עאל הכא ובאתי אחריו כי אני יודע כי אינו בא בשום מתיבתא אלא במתיבתך כי הוא תמיד היה מדבר עמך בעוד בחיים חיתך במערה ועתה הוא בא לישיבתך ובאתי לבקש אותו לפי שהוא עתיד לבשר הגאולה וביאתי לישראל. בההוא שעתא סח ליה ר"ש ההוא אומאה דאומי מארי גדפין אשר זכר למעלה ששמע רבי חייא ואמר לו כן לנחמו כי הוא אסור ברהטים ורוצה למהר לבוא לגאול את ישראל. כדין אזדעזע משיח וכו' על שהוא מתאחר. אדהכי תמא לרבי חייא לרגלוי דר"ש הכיר בו בנשמתו שהיתה עדין מלובשת בחומר שהוא לבוש העולם הזה. והשיב ר"ש יאמר דא הוא רבי חייא נהירו דבוצינא דאוריתא ותורתו העלתו למדרגה זו ואף אם הוא מלובש בחומר. א"ל יתכנש הוא ובנוי ולהויין ממתיבתא דילך כי מה חפצם שם ואחרי שהם יודעים ומשיגים מעלת העולם העליון והעונג המשיג לנשמות לחזות בנועם יי' מה להם ולעולם החשך. אר"ש זמנא אתיהיב להו. לפי שכל מה שיאריך הצדיק בזה העולם במעשים טובים יגדל מעלתו בעה"ב כי לכך נוצר. יהבו ליה זמנא ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין על שנפרד משם כי היתה מתענגת נפשו במה שהיה רואה וכו':