כתם פז על ספר הזהר ח

בראשית ר"ש פתח ואשים דברי בפיך. כמה אית לבר נש לאשתדלא באוריתא יממא וליליא יעורר אל האדם להשתדל לבל יתרשל בתורה יומם ולילה כי התורה היא אשר היתה כלי אומנותו של הב"ה והיא התורה הרשו"מה כי באמצעותה נבראו שמים וארץ העליונים והיה הקב"ה מסתכל בה היא הבינה ובורא את העולם כדמיון הבנאי הבונה הבנין מתוך הדפתרא ועל כן כל העוסק בה עושה מת שעשה הקב"ה מה עשה הקב"ה היה מסתכל בה ובונה כך האדם העוסק בתורה בונה שמים וארץ וכוונת רשב"י לסמוך זה הענין למלת בראשית וזה כי כבר הקדמנו כי בראשית היא החכמ"ה ויהיה שיעור הכתוב עם ראשית ברא אלהים הבי"נה שמים וארץ. ואמר כי יש בכח האדם העוסק בה לנטוע שמים וליסוד ארץ חדשים כשם שחדש שמים וארץ בכח התורה הרשומ' וזהו ואשים דברי בפיך למדתיך תורתי ושמתי בפיך להיות כפי לנטוע שמים ולימוד ארץ ויבאר כי התורה נדרשת פשט וסוד ויש הבדל בין הפשט ובין הסוד כהבדל שמים לארץ כי המחדש דבר של סוד החכמ' הנה הסוד הוא עולה עד עתיק יומין כי כל דבר ידבק במינו ונעשה ממנו רקיע כדמות הרקיע העליון והב"ה קורא לדברים המתחדשים ההם של סוד שמים חדשים שנתחדשו מפי העוסק ההוא אמנם המחדש דבר של פשט עושה ממנו ארץ כי ערך הפשט אל הסוד הוא כערך השמים אל הארץ ודוק ותשכח כי כן הוא מתוך הלשון.

וז"א תנן בההיא שעתא דמלה דאוריתא אתחדשת מפומיה דבר נש וכו' עתה ידבר בכלל כל דבר המתחדש בתורה אמר שהב"ה שמח באותו חדוש שחדש האדם ונושקו ע"ד ישקני מנשיקות פיהו ועטרין לה בשבעין עטרין הם שבעים פנים שיש לתורה הרשומה שהם נחקקים בתורה שבכתב ומלה דחכמתא דאתחדשא סלקא וכו' הוא ענין הסוד שעולה ויושב לראש צדי"ק הוא י"סוד וטאסת מתמן ושאטת בע' אלף עלמין הם שבע ספירות הבנין.

וסליקת לגבי עתיק יומין הוא הכתר דכל מלין דעתיק יומין דחכמתא אינון וכל דבר יקרב אל דומהו וז"א וההיא סתימאה דחכמתא דאתחדשת הכא כד סלקא אתחברא באינון מלין דעתיק יומין ועולה ויורד עם סודות החכמה להיות כאחד מהם. ועאלת בתמני סר עלמין וכו' יחזור לבאר הענין דרך פרט ויאמר כי היא נכנסת בח"י עולמות הנסתרים אשר עין לא ראתה בעוד בחיים חייתה אותם העולמות. נפקי מתמן היא ועניני החכמה חברותיה.

ושטאן ואתאן ומתפשטות בח"י העולמות. ועולות ועומדות לפני עתיק יומין בחברה אחת ועתיק יומין מכיר בה שהתחדשה כמריח דבר חדש ומכיר בו שהוא חדש וכבר ידעת כי הכל עולה לריח ניחוח ליי' והנה נחשב לפניו יתברך הדבר החדש ההוא יותר משאר מה שנתחדש במעשה בראשית.

נטיל לההיא מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין הם העולמות המתפשטו' מעשר ספירות שסודם שלוש ושבע וכבר ידעת כי כל נקודה בת עשר וכל עשר מאה וכל מאה הם אלף בסוד אי"ק כמו שכבר כתבנו הנה א"כ הם שלש מאות ושבעים אלף עטרות כי בסוד אי"ק הגימל היא תשוב שי"ן גל"ש והם שלש מאות אלף והזי"ן תשוב נון פשוטה ז"ען שחשבונ' שבע מאות והם שבעים אלף כי כבר ידעת כי כל עליון גדול מחביריו ע"כ השלש הם שלוש מאות אלפי' שכל א' אלף והשבע ע' אלף שכל א' מאה והכולל שלש מאות ושבעי' אלף. וכבר ידעת ג"כ כי שם י"הוה יתברך שמו עולה שלש מאות בחלוף אותיותיו בא"ת ב"ש מצפ"ץ העולה שלש מאות וג"כ בצירוף הקדמיי עולה ע"ב אשר יעלה המספ' שלש מאות ושבעים והם לפעמים אינם מדייקים חשבון השנים הנשארים למספר ע"ב וזה תמצא במקומות רבים מהזוהר שאינם זוכרים רק מספר שבעים שבעים שמות שבעים סנהדרין שבעין עטרין לפי שהמספר הרב כולל המעט והכוונה בזה שיתעצם העוסק בחכמה בשם עצמו ובסוד ספירותיו השלש והשבע הנרמזים בשם מצפ"ץ ובשם ע"ב.

מלה סלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא כי מהבל פה העוסק בתו"רה בחכמה רוחו מתעצם ברוח יוצרו ועושה מעשה יוצרו מה יוצרו ברוח פיו נעשו השמים וכל צבאם כן ברוח פיו של אדם הצריק נעשה רקיע א' וכן אם יהיו רבים עושים רקיעים רבים וקורא להם השמים החדשים מחודשים סתימין דרזין דחכמתא עילאה כי היא נקראת שמי השמים. ועל שאר החידושי' שהם פשט וגוף אמר וכל שאר מלין דאוריתא דמתחדשין קיימין וכו' ואתעבידו ארצות כי ערך הפשט אל הסוד הוא כערך השמים אל הארץ כמו שכתבנו. ומ"ש אתעבידו ארצות החיים ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד. דע כי כל ספירה וספירה מיוחסת לשמים ולארץ כי לפעמים יקראו שמים ולפעמים יקראו ארצות החיים כי כפי עלויים וקבלתם מהמקור יתברך שמו יקראו שמים וכפי ירידתם להשפיע נקראים ארצות באופן שלפעמים יוחסו בעלוי המקור ולפעמים יוחסו בענין הירידה והוא ההערך עצמו אשר בין המחדש דבר של סוד למחדש דבר של פשט כי דברי הסוד עולים עד שמ"י השמי"ם ודברי הפשט יורדים אל העטרת הנקראת ארץ ושם נדפסים כי העטרת נקראת גוף בערך התפארת ועז"א כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עשיתי לא נאמר אלא עושה דעביד תדיר מאינון חדושים ורזין דאוריתא וכו'. ורבים מישני המוח יסברו ויאמרו היכן יתהוו שמים אחרים וארצות אחרות וכבר הוגבל מדת כל העולמות באל שדי שאמר לעולמו די דע כי בכל דבר שכלי ורוחני לא יפול חלוק והגבלה כי לא יפול חלוק והגבלת מקום רק בדבר הגשמי כי בו ייוחד מקום וחלוק והגבלה אמנם בדבר השכלי לא יפול הגבלה. ודמיון אלה הציורים הנעשים משמים החדשים והארץ החדשה כדי שיתישב בשכל בני האדם הוא כדמיון הקשת בגווניו כשהם מאירים וזכים יוכחו בחלק הסמוך באויר ההוא בדמותם בצלמם ויראו לעין הרואים כאלו הם שני קשתות וזה יראה כשיתחזקו הגוונים העצמיים בקשת עצמו כן ובדוגמא הזאת כב יכול יוסיפו חוזק ואומץ השמי"ם ושמ"י השמי"ם העליוני' והאר"ץ העליונה בהתחדש דבר של חכמ"ה ושל תורה למטה ויעורב דבר בדבר ויודפס דפוס בדפוס ויתראה פנים בפנים ויתחדש מה שלא היה מקודם שהיה בכח והבן זה היטב בהשכלה שכלית לא גופנית. השמים לא כתיב שמשמע השמים הידועים שכבר נבראו. א"ל אלעזר מהו ובצל ידי כסיתיך כי מה שייכות זה לזה. א"ל בשעתא דאתמסר אוריתא למשה וכו' עד דחפא עליה קב"ה וכו' ונמצא כי כמו שנתקנאו במרע"ה כך הם מתקנאים בנו. וסבת הקנאה שמתקנאים מלאכי השרת בישראל הוא בראותם כי יש להם לישראל עשר ידות במלך יתברך ושיש להם יתר שאת בסודות בית המלך וזה כי כל כת וכת מהם אין לה ידיעה רק על הדבר אשר הופקד ונתמנה עליו כאלו תאמר אשר על המים על המים ואשר על האש על האש באופן כי ידיעתם פרטית אמנם ידיעת האדם אם זכה ליקרא אדם כמ"ש אדם אתם אתם קרויי' אדם ואין אמ"ה קרויים אדם לפי שעליו נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הנה תהיה ידיעתו כוללת ובכל בית המלך נאמן הוא ותעלה מדרגתו למעלה ממלאכי השרת ובראות' שיש כח בנברא בשפל המוצק שגדלה מעלתו עליהם הם מתקנאים בו היש בהם כח לברוא שמים חדשים וליסוד ארץ ח"ו כי לכך נבראו בשני או בחמישי לדעת האומר כי בחמישי נבראו כדי שלא יאמרו שמיכאל מותח מדרו' וגבריאל מצפון אמנם יש באדם הצדיק כח להיו' שותף להקב"ה במעשה בראשית כמ"ש ואשים דברי בפיך כי שם האל ית' כח בפיו לנטוע שמים וליסוד ארץ. ומ"ש מכאן דכל מלה דסתים מעינא סלקא לתועלת' וכו' אמר זה לפי שאמר למעלה קב"ה חפי על ההוא מלה וכסי על ההוא בר נש אשר הכוונה בזה שהקב"ה מסתיר הסוד ההוא אשר חדש האדם ממלאכי השרת שלא ירגישו בו כדי שלא יתקנאו בו א"כ מכאן למדנו כי כל דבר הסמוי מן העין מתברך הלא תראה כמה הפסד והיזק הגיע לישראל כשהראה חזקיהו ע"ה לעבדי מלך בבל את כל בית נכאתה ויעקב אבינו ע"ה צוה לבניו למה תתראו. והסוד בזה כי הגלוי והנראה לעין כוח הגלוי והקליפה שהיא היא הנגלית בעולם שולטת בו. אמנם הסמוי מן העין הוא מחלק הנסתר מן העין ית' וית' שמו הנחבא בחביון עוזו ובחר בישראל וחפץ שיהיו כמוהו נחבאים מן העין כדי שלא תשלוט בהם העין הנגלה וזה יתבאר אם יגזור האל בחיים בפ' כי תשא בסוד ונתנו איש כופר נפשו שהכוונה כדי שלא תשלוט עין הרע במספרם. ולאמר לציון עמי אתה ולאמר לאינון תרעין ומלין המצויינין אלין על אלין הם הם החמשים שערי בינה אשר זכר ר"ש למעלה בהיכלא דא אית גניזין סתימין אלין על אלין כי הם המצויינין מתחלת הבריא' ובהתחדש דברי הסוד מפי העוסק בהם ימשך הברכה מאותם השערים ויתברכו שמי"ם וארץ. ואי תימא דמלה דכל בר נש דלא ידע עביד דא פי' כי יהיה בודא מלבו ויחדש דברים שלא נשמעו מעולם ימצא בו כח לברוא שמים חדשים וכו' ת"ח ההוא דלאו אורחיה ברזין דאוריתא וחדש מלין דלא ידע על בורייהון וכו' הנה לפי הנראה לכאורה מענין זה כי לא ניתן רשות לשום אדם לחדש דבר מדעתו אם לא ששמע מרבו ורבו מרבו עד הר סיני. ואין הדבר כן שהרי אז"ל על בצלאל תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מרבו ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו אלא שחידש מעצמו. וכן אמרו שאפי' מה שעתיד ת"ח לחדש מלבו הכל נגלה למרע"ה. ואמרו כשעלה משה למרום שמע קולו של הב"ה שהיה עוסק בפ' פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה אמר לפניו רבש"ע עליוני' ותחתוני' ברשותך ואתה אומר הלכה משמו של ב"ו שיתבאר מזה שהניח האל ית' מקום לת"ח להתגדר ולחדש מלבם סתרי תורה מה שלא קבלו מרבותיהם. והאמת כן הוא. ודע כי אין בין המחדש חידוש בתורה ובין הבודא מלבו רק בהיות הדבר ההוא מיוסד על שרשי הקבלה ויסודי התורה כי הבודא מלבו יחדש דברים שלא על יסודות התורה ושרשיה כעין ארסטו והנמשכים אחריו שבדא מלבו ראיות מורות על הקדמות וזולתם וזה הוא הפך יסוד ושרש התורה שאמרה בראשית ברא אלהים ויהי ערב ויהי בקר תלה הכתוב הבריאה בזמן. אמנם המחדש שום דבר מסתרי התורה הוא מחדשו על יסודות התורה ושרשיה המקובלים אצלו ולא הוסיף מדעתו רק ביאור הסוד ההוא מכח הכתוב וגלה מה שלא שמע ולא קבל בפירוש הכתוב ההוא אבל שמע וקבל הסוד ההוא על אמיתתו מתוך כתוב אחר או שחקר ודרש בסתרי דברי רז"ל אשר העתיקו מלין והסתירו אותם בחפשו אמתות דבריהם מענין לענין וממקום למקום כי דבריהם ע"ה עניים במקום א' ועשירים במקום אחר והנה הוא נשא ונתן בדבריהם. וכבר בכברה בחול סודותיהם ומצא מרגלית ונהנה בה ומסרה לזולתו מהשרידים אשר ה' קורא הנה האיש הלזה אין ספק שהוא מחדש השמים החדשים אחר שהיו נסתרים ומוציאם מן הכח אל הפועל כאשר פעל ועשה יוצר הכל ית' שמו שהוציא מתעלומה אור השמים העליונים ונעשה שותף להב"ה במעשה בראשית ממש. אמנם הבודא מלבו קורא עכביש יארוג ויעלה דברו ויתאחד בשקר האיש הבליעל הוא שר הקליפה הבודא מלבו בעולם ומתעה בני אדם בשקר הוא העולה לקטרג ויורד ומשטין הנקרא איש תהפוכות לשון שקר הוא רב החוב"ל השוכן בנוקבי דתהומא רבה הוא הדולג על מפתן בית העולם התחתון אשר בהילוכו חמש מאה פרסי לקבל הדבר ההוא של שקר שבדא הבודא מלבו כי כל דבר יקרב ויאהב אל דומהו. ואזיל בההו' מלה לגו נוקביה ועביד בה רק יעא דשוא דאקרי תוהו כבר הקדמנו כי תוהו התחתון הוא רומז אל הקליפה שהוא ההעדר האמיתי כי התוהו העליון הוא הי"ש האמיתי אמנ' נקרא תוהו מדעות המבקשים כי לא ידעו מה הו"א ולפי שההבל שהוציא הבודא מלבו הוא הבל ורעות רוח ואין בו קיום כהבל ת"ח שהוא מקיים את העולם נעשה ממנו רקיע של שוא ודבר כזב ותוהו והעדר גמור. וטאס בה בההוא רקיעא כי יתמתח הרקיע ההוא לשש פאות ואי"ש תהפוכות מתרחב ומתענג ברוחב ארצו ושמיו הנארגים שם כקורא עכביש. כיון דהאי רקיע דשוא קאים הנה אשתו של אי"ש תהפוכות אשת זנונים היא לילת מתאמצת ברקיע ההוא אשר המציא בעלה ומתחזקת להשחית כל בשר וסוד הענין הוא כי כבר ידעת כי כח סמאל לסבת היותו צל קרוב למלכות אין היזרו כל כך חזק להשחית עד שנמלך בנקבתו הרחוקה מצדק"ה ובשלחו כחו אליה יתחזק הדין להשחית כל בשר כי היא כלי משחיתו ועל ידה יהיה כל ריב וכל נג"ע והנה האדם הבודא מלבו דברי תורה שלא כהלכה יעורר לאיש הבליעל להתפשט ולשעות בדברי שקר ובכן לו יכין כלי מות ע"י נקבתו שהוא משפיע ומריק בה הארס ושם מתחזקת היא וסיעתה הוא מריק אליה והיא מוצקת וזהו סוד הוי מושכי העון בחבלי השוא ולבסוף כעבות העגל' החטאה מאן חטאה דא דא נוקבא דאקרי חטאת וכו' וע"ז נאמר כי רבים חללים הפילה מאן גרים דא ת"ח דלא מטי להוראה ומורה רחמנא לשזבן. אר"ש לחבריא במטותא מנייכו דלא תפקון מפומייכו מלה דאוריתא דלא ידעתון ודלא שמעתון וכו' מכאן יראה מה שכתבתי למעלה שאם היתה הכוונה לומר שלא ידבר האדם אלא מה שקבל מרבו ושלא יחדש דבר מדעתו אלא מה ששמע מפה אל פה לא היה אומר דלא ידעתון אלא דלא שמעתון אמנם האמת הוא שהדבר הנודע לחכם מכח שרשי התורה אעפ"י שלא קבלו הוא הנקרא חידוש הלכה ואין לו בזה אשם אדרבה כי שכרו גדול ונעשה שותף ליוצרו במעשה בראשית ת"ח באורית' ברא קב"ה עלמא וכו' ואיהו אסתכל בה זמנא ותרין ותלת וארבע אל יעלה בדעתך לומר שהיה צריך לעיין הבריאה על איזה צד יברא העולם והיאך והיאך אמנם כוונתם ע"ה שלא נתגלה מאמרו ית בבריאת העולם הזה עד שנתגלגלה חכמתו ית' מיו"ד לה"א ומה"א לו"ו ומו"ו לה"א בעשר ספירותיו והוא אמרו אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ראה ביו"ד שהיא החכמ"ה ויספרה בה"א שהיא הבינ"ה הכינה בו"ו שהוא תפארת וחקרה בה"א אחרונה כי היא תורה שבע"פ וממנה יחקר החכמה העליונה כי היא כבו"ד מלכי"ם חקור דבר כי שם היא החקירה ולא למעלה כי ל"ב מלכי"ם אין חקר וזהו ולקבל ד' זמנין אינון דכתיב אז ראה ויספרה וכו' והשאר מבואר.