כתם פז על ספר הזהר ו

בהקדמה בראשית ר' יודאי אמר מאי בראשית בחכמה דא חכמה דעלמ' קיימא עלה לאעלא גו רזין סתימין עלאין פי' כי הוא ידבר בחכמת שלמה שהיא מדת המלכות שנקראת חכמה בשם החכמה העליונה ונקראת חכמת אלהים כלומר חכמתה של בינה שהיא אלהים דמעשה בראשית ועתה יבאר הכרוב בראשי"ת על החכמה שהעולם עומד עליה. ומ"ש לאעלא גו רזין להודיע שהיא שער השמים וממנה יודעו הסודות הנסתרים העליוני' והיא פתח עינים להם והכא אגליפו שית סטרין רברבין עילאין אמר כי בחכמה הזאת התחתונה נחתמו ונרשמו שש הקצוות העליונות הנגדרים בסוד הו"ו מן החס"ד עד הי"סוד וביאר שמכח אלה הששה נעשה הכל ויצאו המשכות השפע כנחלים נטיו אל הי"ם הגדול כי היא נקראת גם כן ים הגדול לפי שבולעת כל מימי בראשית העליונים.

מאן ברא לון דלא אדכר. כבר ידעת מ"ש בר קפרא אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאמרו וכוונתו לומר כי היה ראוי לכתוב אלהים ברא בראשית את השמים ואת הארץ ובאמרו בראשית ברא אלהים יראה כי בראשית הוא אשר ברא את אלהים וזה אי איפשר לאמרו כי מי הוא זה ואיזהו אשר ברא את אלהים ועל זה נבאר כי שם אלהים הנו' בכאן היא אחת ממדותיו יתברך הנעלם מכל תפיסת רעיון כי לא יורשם בשום שם להעלמתו כי כל שם קובע דמיון והוא יתעלה לא ידומה בשום ציור ובלתי נודע רק מצד פעולתיו הוא הוא יתבר' אשר ברא אלהים והשש קצוות היוצאים ממנה:

ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא וכו' א"ל ר' חייא לר' יוסי הא דאמריתו בראשית ודאי הכי הוא פי' כי במלת בראשית רמוזים שש הקצוות כלומר ברא שית.

בגין דשית יומין גבי אוריתא ולא יתיר אוריתא היא תפאר"ת שנקרא תורה שבכתב והוא סוד הו"ו הכולל שש קצוות. אחרנין סתימן אינון הרמז על החכמה שנקראת בראשית והכוונה ששם הם נרשמים הששה בנים בהעלמה ונסתרים ואחר צאתם לפועל נגלו בתפאר"ת והכוונה שהיו קודם בתורה רשומ"ה ונגלו בבנין.

אבל חמינן גו סתרי בראשית דאמרי הכי פי' כי ראה בספרי הסוד בסוד מלת בראשית שהיה אומר הכי בלשון הזה.

גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא גו מעוי פי' חותם נחתם במדת הבי"נה הנקראת סתימאה קדישא כי היא קדש קדשים ואמר שנחתם בתוכה ובהיכלה אותו החותם דחד טמירו דנקיד בנקידה דנעיץ כלומר בנתיב אחד ננקד בה בנקודה דנעיץ כלומר באותה הנקודה שנעץ והיא החכמ"ה וההוא גליפו אגליף וטמיר ביה בהיכל.

כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא נמצא כי הנתיב ההוא הוא כמפתח אל התיבה והוא אומרו וההוא מפתחא גניז כלא בהיכלא דא ואע"ג דכלא גניז בההוא היכלא עיקרא דכלא בההוא מפתחא הואיל וההוא מפתחא סגיר ופתח הנה כל מה שבבטן המלאה בידו מסור שהוא הסוגר והוא הפותח. והרמז בזה כי אותו הכח שנתפשט מהחכמ"ה אל הבינ"ה הוא עיקר הכל כי אעפ"י שהכל ניתן ונמסר בהיכל אין מי שיפתח מנעול הדל"ת רק אותו הכח שסגר בעדה הוא הוא המוציא בכח מה שמסר בה.

בההוא היכלא אית ביה גניזין סתימין וכו' שנמצאים במדת הבי"נה כל האוצרות והמטמונים וסגולת המלכי"ם העתידים לצאת ולהתפשט ממנה אבל הם נעלמים שם עד שיפתחו השערים ויבוא גו"י צדיק שומר האמונ"ה כי על ידו יפתחו השערים ההם כאשר יבאר לפנים. ואמר כי השערים ההם הם עובד סתימו כי כל הבא ליכנס יעמוד נבהל ולא כל הבא בשערים ההם נכנס עד שיתגלו לו מבואי השערים וימסרו לו המפתח ובכן יפתחו לו שערי האוצר אשר הוא מבקש. ואינון חמשין אמ' כי מספר השערים הם חמשים. וכבר ידעת מ"ש הרמב"ן ז"ל בהקדמתו לספר בראשית על מ"ש רז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למרע"ה חוץ מאחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים וזה לשונו. אמרו כי בבריאת העולם יש חמשים שערים של בינה כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד. ובבריאת האילנות שער אחד. ובבריאת החיות שער אחד. ובבריאת העופות שער אחד. וכן בבריאת השרצים והדגים ויעלה מזה לבריאת בעלי הנפש המדברת שיתבונן סוד הנפש וידע מהותה וכחה בהיכלה ויגיע למה שאמרו גנב אדם יודע ומכיר בו נואף אדם יודע ומכיר בו נחשד על הנדה יודע ומכיר בו גדולה מכלם שמכיר בכל בעלי כשפים. ומשם יעלה לגלגלים ולשמים וצבאיהם כי בכל א' מהם שער בינה א' וחכמתו שלא כחכמת חבירו ומספרם מקובל להם שהם חמשים חוץ מאחד ואיפשר שיהיה השער הזה בידיעת האל יתברך שלא נמסר לשום נברא ואל תסתכל באמרם נבראו כי על הרוב ידבר והשער האחד לא נברא והמספר הזה רמוז בתורה בספירת העומר ובספירת היובל עכ"ל. והוא הכוונה במ"ש בכאן בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו שלא נכנס בהם שום אדם זולת משה ע"ה שהשיג אותם המ"ט מהיכלו אשר במדת המלכות. אגליפו לד' סטרין והוו מ"י אמר כי לכך נקראו מ"י להודיע על העלמתם כמו שנודע ממלת מ"י שהוא מורה על שאילת הנעלם ודע שטעו המעתיקים וכתבו והוו ארבעין לפי שמצאו בספר ההעתקה מ"ם ונקודה וחשבו כי על מספר המם שהיא ארבעים וכתבוה בחשבונה. ולפי שקרא את כלן בשם מ"י חזר ואמר כי אין הכוונה בקרוא מי רק לשער החמשים שהוא שער ידיעת מהותו יתברך הנעלמת כי זה נמנע בחק כל נברא והוא אמרו חד תרעא לית ליה סטרא כלומר אינו נקבע ונגבל במקום לשיוכר ממנו כי כל נגבל במקום ניכר מצד המקום המגבילו והוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו ועל כן לא ידיע אי הוא לעילא אי איהו לתתא כי כבודו והודו מלא עולם ובכל מקומות ממשלתו ואין שם מקום שייחדהו בגבול נודע לא למעלה ולא למטה.

גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר דקיק דמה התפשטות נתיב החכמ"ה אל הבינה הנרמז בסוד נתיב לא ידעו עיט אל מנעול א' עשוי בחכמה רבה שלא יפתח בשום מפתח רק במפתח המיוחד לו כי הוא עשוי ג"כ על תכונת המנעול בכל מוצאיו ומובאיו וכאלו לא נעשה המנעול כי אם על צורת המפתח להיות צורת המפתח זכר וצורת המנעול נקבה ותנאי המנעול במפתח ותנאי המפתח במנעול והוא אמרו ולא אתרשים אלא ברשימא דמפתחא לא ידעין אלא ההוא מפתחא בלחודוי ודע כי על דוגמת זה המנעול והמפתח הזה שיש בין חכמ"ה לבי"נה הנסת' אשר דוגמת יש בנגלה בי"סוד ועטרת אמר שלמה גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום כי שלמה ע"ה לא ידבר רק בסוד החתן והכלה ואמר שדוגמת זה למעלה וכבר ביארתי לך כי לא יוחס שם זיווג בחכמה עם בינה רק לשון רעיה ורצון אמנם במדת התפארת בעטר"ה ייוחס שם זיווג ע"י היסוד.

ועל רזא דנא בראשית ברא אלהים בראשית דא מפתחא וכו' יאמר כי דמיון המפתח שזכר הוא כח אחד נעלם יוצא מחכמ"ה הנקראת בראשית כי היא ראשית דרכי אל כמו שאמרנו וביאר כי לשון ברא הוא לשון נסתר לפי שכל לשון בריאה הוא הוצאת יש מאין ודבר זה נעלם ונסתר כדמיון הפותח והסוגר אשר לא נודע על איזה אופן הוא פותח וסוגר וזהו הנרמז באותיות בר"א שבבראשית ומה שנשאר מבראשית הם אותיות שית לרמוז כי שית תרעין כלילן בההוא מפתחא כלומר כי שש הקצוות שהם בני לא"ה הנה הנם רשומים במפתח הבא אליה מהחכמה שנתעברה מהם מכח המפתח הוא הנתיב אשר לא ידעו עיט כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגויה כדין ודאי כתיב בראשית מלה גליא בכלל מלה סתימאה. יחזור אל מדת הבי"נה ואמר כי כשמסר המפתח הששה בנים אליה וסגר בעדם על זה נאמר בודאי בראשית ענין נגלה בכלל ענין נסתר וזה לפי שמלת בר"א לשון נסתר כמו שאמרנו ומלת שית הוא לשון גלוי לפי שהוא נופל בגדר המספר וכל דבר הנופל בגדר המספר הוא נגלה ונמצא א"כ המלה מורכבת מנסתר ונגלה והוא מלה גליא בכלל מלה סתימאה וז"א ובכל אתר ברא מלה סתימאה. וכבר ידעת כי הם ארבעה ענינים מורים על שורש הנמצאים ויציאתם מאין אל היש והם סוד אבי"ע אצי"לות ברי"אה יצי"רה עשי"ה כי אצילות מורה המקור ובריאה על יציאתו אל הי"ש ויצירה על הציור המצייר בכח ההוא אשר נתגלה. ועשיה הוא התלבשות המצוייר בגולם שהוא גמר המלאכה. נמצאנו למדין כי מלת ברא הוא התחלת מאציל האצילות בנאצל והוא עדיין נסתר.

א"ר יוסי ודאי הכי ושמענא לבוצינא קדישא וכו' ובעוד דהוה סגיר במלה דברא.

עלמא לא הוה ולא אתקיים והוה חפי כלא תוהו הוא הדבר אשר כתבנו כתחילת דברינו כי עד שלא נגלו הצורות כאלו היו כל הדברים בהעדר ובהגלותם נודע שהיו בכח ההיולי הנקרא בלשון הכתוב תוהו וכברכתבנו שמדת הבי"נה נקראת תוהו העליון בבחינה שהיו הבנים בה בכח.

אימתי פתח ההוא מפתחא תרעין ואזדמן לשמושא וכו' מכאן תבין מה שכבר כתבנו כי בצירוף האותיות זו בצד זו וזו בחבור זו על ענין א' ופעולה אחת והמרתן והחזרתם לאחור יורו פעולה נכחית וזה כי אותיות ברא מורים על הדבר הנעלם כמו שאמרנו והנה בבוא הצירוף שהוא במדת אברהם נמצאו אותיו' בר"א בהפו' אב"ר משם אברה' אשר הרמז בזה שעוד יתמשך המעין ויצא מקו האמצעי אב"ר לעשות תולדות והוא הי"סוד והוא סוד הברית העליון אשר על ידו נמצאו כל צבאות יי' וכבר כתבנו כי הם ע"ה יש כח בידם לדמו' צורה ליוצרה ביען כי ל"הק סובל הכל בקדושה ובטהרה ית' שמו והדרו מכל מחשב ורעיון גופני. האמנה למדנו מזה כי יתיחסו האיברי' בשמות' בלשון הקדש לשרש' העליון ואנחנו חשבנו' מצדנו לגנאי ולחסרון כפי התפעלות' החומר והבן זה ודע כי כל אבר הנקרא בשמו בל"הק הוא לחם קדש ולא לחם חול כאשר אבאר בסוד ותגיד לבני ישראל ב"ה וז"א אימתי פתח ההוא מפתחא וכו' כד אתא אברהם כאשר יתבאר עוד בהדיא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותנינן באברהם ומה דהוה כלא סתים במלת ברא אהדרו אתוון לשמושא פי' חזרו אותיות בר"א אב"ר לשמוש מטתו של שלמה ונפק מעמודא דעבד תולדין אבר יסודא קדישא דעלמא קראו קדוש לשלול ממנו הנחשב מצדנו.

כד האי אבר אתרשים במלת ברא כדין רשים סתימאה לגלאה רשימו אחרא לשמיה וליקריה אמר כי כשנרשמו אותיות אב"ר הנרמז ביסוד בעודם נסתרים במלת ברא כמו שאמרנו כי ברא יורה על העלם הדבר בכן עלה במחשב"ה לגלות רשימא אחרת לכבוד מלכות"ו ונקרא אבר להשפיע בעטרת והוא הי"סוד כי מאז נרשם במלת ברא. והתבונן באמרו כד האי אבר אתרשים ולא אמר אתחקק כי הרשימה יותר דקה מהחקיקה ואמר זה על ענין החכמה והבינה כי שם כל הדברים ברשימה.

ורזא דא איהו מי ברא אלה ואוף שמא קדישא דאתבררא דאיהו מ"ה אתרשים וכו' יאמר כי הסוד הזה נרמז בפסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כי לשון ברא נזכר במ"י להורות על העלמתו. ואף כי גם במדת התפארת ששם מתברר ונכתב השם הקדוש י"הוה שעולה במלא מ"ה נרשם במלת ברא מן בראשית והוציא מן בר"א אבר.

והוה רשים באלה מסטרא דא ואבר מסטרא דא כי הוא באמצע הפסוק באמרו אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם אל"ה מפה וברא דהבראם מפה. באופן שנשאר מ"ם ה"א מהברא"ם בהסירך בר"א מהבראם נשאר מ"ה. ובפסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה נמצאו גם כן אותיות בר"א ואותיות מ"י נמצא א"כ אל"ה קיימא אב"ר קיימא כד אשתלים דא אשתלים דא כלומר כב יכול לא נשלם השם שם אלהי"ם עד שנשלם שם אברה"ם וזה על ידי צירוף האותיות אגליף להאי אבר ה"א וגליף להאי אלה י"וד פי' כי אותיות מ"ה הנותרים ממלת בהבראם מראש התיבה ומסופה נחתם הה"א עם אבר ונעשה אבר"ה וגליף להאי אלה י"וד שבמלת מ"י באופן שנשארו שני ממי"ם מ"ם של מי ומ"ם של מה.

אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא כדין אפיק מ"ם נטל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא וכו' נמצא כב יכול כי לא נשלם שם אלהים עד שנשלם שם אברהם והכוונה בזה כי לא נקרא שם אלהי"ם הנרמז במדת בי"נה הנקראת מ"י כי אם בצאת מדתו של אברהם מרחם אמו ונשא המשל הזה באברהם ביען הוא היה המפרסם אלהותו בעולם כשם שלא נתפרסם כח הבינה אלא בחסד שזהו כוונתם באמרם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם וכדין עביד תולדות ונפק שמא שלים מה דלא הוה מקודם דכתי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים כלהו הוו תליין עד דאתברי שמיה דאברהם כיון דאשתלים שמא דא שמא קדישא אשתלים. הנה הודיע רשב"י כח האותיות ובהצטרפם קצתם עם קצתם נעשו הנמצאים. גם הודיע כי בעמוד אותיות בסדר בר"א היו נעלמים ובעמדם בסדר אב"ר נתגלו כי מלת אבר מודיע גלוי. גם הודיע והוא העיקר כי לא נתקן העולם עד בוא אברהם למעלה ולמטה כי לא נבנה העולם רק על חסד ואברהם אחז דרכו ולא נשלם שם השם כב יכול עד בוא אברהם וכאלו היו העולמות בחסרון. והודיע כי שני כתובים באו שקולים כאחד והם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם נזכר אלה וברא ומ"ה וכתוב אחר מי ברא אלה כי הם יעידון יגידון סוד הבריאה בסוד מ"י ומ"ה כי שניהם כאחד טובים והם סוד יהו"ה אלהים שבכחם נגמרו שמים וארץ ועל זה כשמוע ר' חייא דברים אלה מר' יוסי בשם רשב"י נשתטח נשק לארץ יתכן שנשק האר"ץ לשני ענינים האחד לכבוד רשב"י שנטמן בעפר כי זה הענין אמרו ר' יוסי לר' חייא אחר שנפטר רשב"י ונקבר בעפר ונשק העפר לכבוד הקבור בו. ויתכן כי לפי שהוא רוצה להטיח דברים נגד העפר באמרו עפרא עפרא כמה את קשי קדל כמה את בחציפו ואין ראוי לנהוג קלון בו כי הוא דוגמת העפר העליון בסוד כי עפר אתה ואל עפר תשוב וכאלו רצה לפייסו קודם ונשק אותו לפי שהיה מכריחו דעתו להטיח דברים כנגדו ואמר עפרא עפרא כמה קשה קדל את כמה חציפו דכל מחמדי עינא הם האבות הקדושים והצדיקים מתבלין ונקברים בך וכו' ר"ש נהירו דבוצינא נהירו דעלמין אנת בלי בעפרא ואנת קיים כלומר אע"פ שגופך בלי בעפר הנה זכרך נשאר בעולם. אשתומם רגעא חדא וכו' חזר מדבורו כי הוא אמר אנת בעפרא ואמר שטעה בדבורו ושלא יתגאה העפר על גופי הצדיקים כי אפי' שהם טמונים בעפר גופותיהם אינם נרקבים כי לא ישלוט בהם הפסד העפר וכבר נמצא זה בפועל כמו שמוזכר בתלמוד בהנהו קפולאי רחמן מקפלי בארעיה דרב נחמן ומצאו שם קבור לר' אחא בר יאשיה ובאו והגידו הדבר לרב נחמן והלך ודבר עמו כמו בחיים חייתו כמוזכר שם בארוכה.