כתם פז על ספר הזהר סז

ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. א"ר אלעזר הא אוקמוה דאינון מיין תתאין דרחשין זינין כגוונא דלעילא. כבר ביארנו כי ההויות העליונות שהם הספי"רות הם נקראות מים העליונים וההויות אשר למטה מהם בעטרת נקראות מים התחתונים וביארנו הטעם למה נתיחסו אל המים לפי זכותם ולפי הגדותם והשפעתם כי אין דמיון אל הדבר היורד והניגר כי אם למים והנה ר' אלעזר יבאר כי הכתוב ידבר במים התחתונים שהם השריצו והולידו נמצאים למיניהם והם הנפשות כאשר יבאר בדוגמת מה שעשו המים העליונים אלא שיש הבדל בין מה שנמצא מן כח ההויות העליונות ובין ומה שרחשו והשריצו ההויות התחתונות כפי מדרגותיהם אלין עילאין במדרג"ה אלין תתאין במדרגה ור' חייא יבאר ואמר עילאי אפיקו נפש חיה ומאי איהו דא נפש דאדם קדמאה שהיא ראה ממעלה רמה ושאר הנפשות באו מהמים התחתונים.

כד"א ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אנקלוס לרוח ממללא וכח הדבור לא נמסר רק לאדם ודרש גזירה שוה מנפש חיה למינה ויהי האדם לנפש חיה.

ועוף יעופף על הארץ אלין שלוחין עילאין דאתחזון ממשלתם בארץ ואת כל נפש החיה הרומשת ישוב להשלים ביאור הכתוב ויאמר כי הרמז לישראל שהם נפש החיה שהיא רומז לישראל ודייק זה מאמרו כל נפש ע"ד כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימ' ע' נפש ואז"ל בעשו כתיב נפשות הרבה ויקח עשו את נשיו וכו' וביעקב כתיב ע' נפש אלא עשו שעבד אלוהות הרבה כתיב בו נפשות יעקב שכל ביתו עובדים אלוה אחד כתיב בו כל יוצאי ירך יעקב ע' נפש הנה רמזו שכל נפשותיהם של ישראל הם נפש אחת יען באים כלם משורש אחד מעולם האחדות א"ה הם באים מעולם הקליפה עולם הכלאים ואל זה רמז בכאן באמרו ואת כל נפש החיה כי היל"ל ואת כל נפשות החיה כי מלת כל מורה על רבים אמנם כ"ל ונפ"ש רמז שהם ישראל שכלם נפש אחת וכבר ידעת סוד כ"ל וסוד נפ"ש שמחיבור שניהם באים נפשותיהם של ישראל והוא אמרו כל נפש אלין אינון ישראל כי מכ"ל נפ"ש יצאו ודאי דהיא חיה ואקרון גוי אחד בארץ ואז"ל תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים מופרשות הן נפשות ישראל מנפשות האומות שאין נפשותיהם מתערבות אשר שרצו המים למיניהם דאינון משתדלי באוריתא התורה נקראת מים שנאמר הוי כל צמא לכו למים. ואת כל עוף כנף למיניהו אלין צדיקיא די בהון ובגין כך אינון נפש חיה שבמיתתם הם חיים ועובדא דהנהו קפולאי דהוו מקפלי בארעא דרב נחמן יוכיח נחר בהו ר' אחאי בר יאשיה ובאו והגידו הדבר לרב נחמן ובא רב נחמן ודבר עמו והאריך עמו דברים כמו שמוזכר במסכת שבת חזייה דאית ביה ממשא וא"ל ליתום מר וכו' והסוד בזה כי כבר ידעת כי הנפש מתחלקת לשלשה כחות כי על כן נקראת בשלשה שמות נפ"ש ורו"ח ונשמ"ה ואם אז"ל חמשה שמות והוסיפו יחי"דה חי"ה כלם נכללות בשלשה אלה. והנה במות הצדיק גם כי יסתלקו מגופו השני חלקים כח הרוח וכח הנשמה והאל יתברך רוח"ו ונשמת"ו אליו יאסוף הנה ישאיר אחריהם ברכ"ה בגופו של צדיק החלק הג' שהיא הנפ"ש שהוא כח דבק בבשר ובדם שנאמר כי נפש כל בשר דמו הוא כי הדם הוא הנפש שלא תסור מגוף הצדיק לעולם כשאר מתי עולם שתסתלק גם נפשם ויתרקבו עצמותיהם ובשרם והראייה דחזייה רב נחמן לר' אחאי בר יאשיה דהוה ביה ממשא ומעשה דר' יוכיח שהיה בא לביתו מערב שבת לע"ש ועל סוד זה אנו הולכים לצעוק על קברי הצדיקים בעת צרה שלא תבוא על ישראל ומיד אנו נענים כי הנפ"ש מדברת עם הרו"ח והרוח מדברת עם הנשמ"ה והנשמ"ה מדברת עם הב"ה ואין בזה משום ודורש אל המתים כי אל החיים אנו דורשים שיבקשו עלינו רחמים והוא אשר רמז כאן באמרו אלין צדיקייא דבהו ובגין רך אינון נפ"ש חיה. ד"א ואת כל עוף כדאתמר אלין שלוחי עלמא לא דרש למיניהו כי אם כל עוף כנף שהם השלוחים הבאים לדבר עם הנביאים או הצדיקים וידרוש למינהו על אותם שאינם משתנים כמו שאמר למעלה. ור' אבא שאל ואמר אחר שהונח שנפש חיה דאינון ישראל והטעם לפי שנקראים בנים ונשמותיהם ממנו יתברך כמעשהו בסוד ונפש הבן כנפש האב יתברך שמו א"כ נפשותיהם של א"ה שהם מתים בחייהם מאן אתר אינון והשיבו ר' אלעזר מאינון סטרי שמאלא דמסאבי פי' מהמדרגות התחתונות הרחוקות מן הקדושה אותם דשייכא טומאה בהם ואמר זה להודיע כי יש שמאל של קדושה וטהרה והם באים מהשתלשלות השמאל ממקום הטומאה ומבואר הוא:

ויברא אלהים את התנינים הגדולים. אלין לויתן ובת זוגו. כבר נתבאר שאין דבר נמצא למטה בעולם השפל שאין דוגמתו ושורשו למעלה. ולפי מה שביאר ר' אבא למעלה התנינים הגדולים הם הממונים על ד' מחנות שכינה ויש מי שפירש שהרמז בתנינים הגדולים לדו פרצופין כנסת ישראל ותפאר"ת עזו ומפרשים לויתן מלשון חיבור כי לוית חן הם לראשך ואומרים כי מ"ש רז"ל סרס את הזכר והרג את הנקבה הרמז על גניזת האור ומ"ש ומלחה לצדיקים לעתיד לבא כי המליחה מורה על קיום ההבטחה שהבטיח הקב"ה לצדיקים כי בזמן הזה לא יאכלוה ואפילו במליחתה שלא ישתמש העולם באותו האור כמו שביאר הרב בעל מערכות האלהות ז"ל והכריחם לבאר שהרמז בתנינים הגדולים הם כנסת ישראל ובן זוגה התפאר"ת לפי שאמרו בלשון זיווג ומשמע שנים לויתן ובת זוגו ומחנות השכינה הם ארבע ולא קשיא כי כמה לויתן ובת זוגו איכא וכל המשפיע בחבירו המקבל נקרא בת זוגו והנה רז"ל אמרו ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה נבראו ואמרו שצינן את הנקבה וכבר ידעת כי יש כרובים לכרובים וכלם נקראים לויתן ובת זוגו בבחינת משפיע ומקבל. וא"כ לפי הנראה כי יותר ראוי לבאר סוד התנינים הגדולים אל ד' ממוני מחנות שכינה כי כל אחד יש לו בת זוגו והכרחתי זה מסוד סדר המדרגות לפי שכבר נרמז סוד הדו פרצופין בשני המאורות הגדולים שהם סוד יי' אלהים כמו שנתבאר למעלה. ועוד כי הוא יבאר בהדיא כי רומז בואת כל נפש החיה הרומשת שהיא לילית כי משלייתה היוצאת מבין רגליה של שכינה היורדות מות היא יונקת. א"כ כפי סדר המדרגות יותר יתישב כי התנינים הגדולים הם סוד הארגמ"ן כי הם פרקי מרכבתה ונלוים עמה בבואה אל בית המלך פנימה ושייך בהו לשון ליווי וחיבור ג"כ. ואת כל נפש החיה הרומשת דא נפש דההיא חיה דהיא רומשת ומאי איהי דא לילית ולא גרסינן לילה כי לילה נקראת העטרת והיא החיה עצמה ונפש לילית משם יונקת. ממדת הדין שבה אשר שרצו המים למיניהם דמיין ומגדלין לון ויבאר הא כיצד המים מגדלים אותם ומפרנסים אותם כי פרנסתם היא גדולם וקיומם ואמר דכד אתי סטרא דדרום שהוא החס"ד שריין מיין ונגדין לכל סטרין כבר ביארנו מימי החס"ד נקפאות מצד הצפון שמדת הדין הוא המונע החסד למי שאינו ראוי אליו אמנם כשיגבר מימי החסד יתפרנסו כלם וגם בעלי הדין תרבה שמחתם ולא ירעו ולא ישחיתו בשבעם ממימי החסד הרבים והוא אמרו וארבי ימא אזלין ועברין והוא דמיון לרעש הים המונע האוניות מההליכה וכשישקוט הים מזעפו ילכו האוניות לבטח והכל בשמחה הם עומדים ואת כל עוף כנף למינהו כד"א כי עוף השמים יוליף את הקול הם הכת שאינם משתנים כאשר קדם ולהדיא יבאר שהם שטין בעולם ורואים מעשי בני האדם וסלקין לון לעילא. ר' יוסי אמר כלהו משית גדפין ולא משתניין לעלמין מוכרח אני להביא לפניך מ"ש רז"ל במדרש על פסוק וארבעה פנים לאחד וארבעה כנפים לאחד אמרו כתיב וארבע כנפים לאחד וכתיב שש כנפים שש כנפים לאחד ר' יעקב בר זבדי בש"ר אבהו בשביל כפרתם של ישראל הוסיף להם עוד שתי כנפים לקיים לא יהיה עוד לבני ישראל למבטח מזכיר עון אמר הב"ה יתכסו רגליהם שהם דומות לעגל ובמסכת חגיגה פרק אין דורשין אמרו כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד וכתוב אחד אומר וארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחת להם לא קשיא כאן בזמן בית המקדש קיים כאן בזמן שאין ב"ה קיים כביכול שנתמעטו כנפי החיות ופי' רש"י ז"ל בזמן שב"ה קיים בימי ישעיה היה ב"ה קיים על מכונו ובימי יחזקאל כבר הגיע הזמן שיחרב ונתמעטה פמליא של מעלה. וקשה א"כ מ"ש במדרש שהוסיף להם עוד שתים שנראה כי בתחלת בריאתם היו בעלי ד' כנפים ואחר כפרת מעשה העגל הוסיף להם עוד שתים לכסות רגליהם שהם כעין רגל עגל שלא יזכר עוד העון ולא מצאנו ראינו נוסח שיאמר בשביל כפרתן של ישראל יוסיף להם עוד שתי כנפים והייתי אומר כי הנביא יתנבא לעתיד גם כי לא היל"ל אלא עתיד הב"ה להחזירם על אותם שנתמעטו כדי שיהיו דברי המדרש והגמרא שוים מה שאי איפשר להשוותם שהרי אמר בשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד הב"ה שתי כנפים שנראה שנתחדש בהם מה שלא היה בהם מתחלת הבריאה א"כ נראה שהם שתי סברות והנה דברי הגמרא הוא האמת כי לא נחחדש שום שנוי לא במלאכים ולא בחיות כי מתחלת הבריאה היו בשש כנפים אלא שמחמת זכירת העון מתגלים רגליהם כאלו נתמעטו הכנפים המכסים צורת העגל כמ"ש ובשתים יכסה רגליו לא שחסרו ונשתנו ח"ו וכן מוכיח לשון הגמרא שאמרו כביכול נתמעטו כלומר לא נתמעטו בפועל ח"ו רק בבחינת גלויים למזכרת עון ואולי אל זה כיון ר' יוסי בכאן באמרו כלהו משית גדפין כלומר הן השרפים שראה ישעיה הן החיות שראה יחזקאל כלם משש כנפים שש כנפים ולא משתניין לעלמין וגם כי יכוין שהם שומרים תמונתם תמיד כי לא יראו בצורת אדם לשני הענינים יכוין שהם שומרים תמונתם להראות וגם כי לא יפול בהם השנוי במספר הכנפים מעת הובראו והוא אמרו כלהו משית גדפין שאל"כ מה בא להודיענו שכלם משש שש כנפי' והנה הכתו' אומר שש כנפים שש כנפים אלא שכיוון למה שאמרנו. וביאר סוד השש כנפים ואמר ואלין טאסן ושאטן עלמא בשית טסק כי מסוד השש קצוות העליונות הם באים מסוד הו"ו כנף מכל קצה ובהם טסין העולם לשש קצותיו וחמאן עובדוי דבני נשא ואינם מרגישים בהם כי אינם נראים בשום צורה והוא סוד גם במדעך מל"ך אל תקלל ובחדר משכבך אל תקלל עשי"ר כי עוף השמים יוליך את הקול עוף העופף על הארץ ובעל כנפים יגיד דבר זה מוליך וזה מגיד והבן זה והוא ע"ד מ"ש ר' אבא בשעה שהאדם ישן הגוף אומר לנפש והנפש לרוח והרוח לנשמה והנשמה למלאך והמלאך לכרוב והכרוב לבעל כנפים וכעל כנפים יגיד דבר לפני מי שאמר והיה העולם. ר' חזקיה אמר הרומשת השורצת מבעי ליה פי' לפי שכבר התחיל הכתוב לדבר בלשון שריצה שנאמר ישרצו המים וא"כ היל"ל השורצת וביאר כי הכתוב לא ישנה אם לא לרמוז כי מלת רומשת הוא לשון תרגום כי כל הלשונות נרמזים בתורה וליכא מלה דלא רמיזה בתורה והסוד כי בהערב השמש יתחיל ממשלת הלילה ובכן כל בעלי הדין מתעוררין לעמוד על משמרתם ופותחים שירה בתלת סטרין פלגוון דליליא כי שלש משמרות הוו הלילה ושלשה מחנות הם האומרים שירה בלילה כאשר יתבאר בפ' ויקהל ב"ה ומה שכל כת מהם אומרת ועל אלין כתיב המזכירים את יי' אל דומי לכם כי ישראל למטה בדוגמת' מזכירים את יי' בלילות וקמים בחצות לילה ואינם נותנים שינה לעיניהם על אלה נאמר המזכירים את יי' אל דומי לכם כשם שהם לא משתכבי לומר שירתם.

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ר"ש קם ואמר מסתכל הוינא דכד קב"ה בעא למברי אדם וכו'. נתיחד לבריאת האדם מאמר בפני עצמו למעלתו כאשר כתב הרמב"ן ז"ל להודיע גודל מעלתו כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם. והנה כל באי עולם יודעי ספר הרגישו הזרות הגדול שנראה בכתובה זה לכאורה משני פנים האחד מאמרו נעשה בנון הרבים כי מצאו האפיקורוסים משען ומשענה לטעותם וסברתם הרעועה וכמו שהביאו במדרש אמרו האפיקורוסים לרבי שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם א"ל אני ואתם נשאל לימים ראשונים הה"ד כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם אשר בראו לא כתיב אלא ברא. חזרו ושאלו לו ומהו דכתיב נעשה אדם בצלמנו וכו' א"ל קרון מה בתריה ויברא אלהים את האדם בצלמו ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם אין כתיב כאן אלא ויברא אלהים הרי בכל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן. והנה רז"ל הוצרכו גם הם לשאול בראותם זרות הכתוב ולומר במי נמלך כי הוציאו השתוף מענין עשיה לענין המלכה ועצה להקל הזרות יש מי שאמר במלאכת שמים וארץ נמלך. ויש מי שאמר במלאכי השרת נמלך. ויש מי שאמר בנפשותיהם של צדיקים נמלך וגם כי דעת כלם לכוונה אחת פונים כאשר אבאר הנה כלם הסכימו להוציא השתוף מענין עשיה אל ענין המלכה ועצה באומר לזולתו הטיב טוב הוא שיברא האדם. ולפי שעדיין קשה למה יטול עצה בנו"ן הרבים כי הי"לל האעשה אדם לזה תקנו הפשטנים כי כן דרך המלכים לדבר בלשון רבים. ואחרים אמרו שאמר נעשה ללמד לכל באי עולם לקחת עצה ואפי' מן הקטן שהרי הב"ה נטל עצה וכמו שכתב רש"י ז"ל ללמדנו ענותנותו יתברך לפי' נמלך וגם כשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמלייא שלו שכן מצינו באחאב שא"ל מיכה ראיתי את יי' יושב על כסאו וכל צבא השמים מימינו ומשמאלו וכי יש לו להב"ה ימין ושמאל אלא אלו עומדים ללמד זכות ואלו ללמד חובה וכן בגזירת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא. ואתה רואה כי עדיין הקושיא במקומה עומדת למה יזכיר ברייתו של אדם בלשון רבים לא עשה כן לכל הבריות שהרי נאמר בבריאתם ויעש אלהים את חית הארץ למינה וכו' וכן היה צריך לומר ויעש אלהים את האדם ולמה יוציא יצירתו של אדם בלשון רבים. והשני מאמרו בצלמנו כדמותנו שנראה כי יש צלם ודמות למעלה ח"ו ועל שניהם שאלו המינים את ר' שמלאי כמו שנזכר והוצרכו רז"ל לומר בצלמנו בדפוס שלנו כדמותנו להבין ולהשכיל עשו צלם ענין דפוס ודמות דוגמא ודמיון אל ההשכלה וההבנה. וכבר ידעת כי לשני מיני הזרות האלה העיר האל יתברך לב ע"ב הזקנים לשנות לתלמי המלך כשכנס אותם לע"ב בתים ולא גלה להם על מה ועל מה כנסן ונכנס אצל כל א' וא' לבדו ואמר לו כתוב לי את התורה והסכימה דעת כלם לשנות הדברים שהיה איפשר לו לתפוס עליהם והאחד מן השנויים ששנו הוא זה הכתוב וכתבו אעשה אדם בצלם ודמות והיתה עליהם יד י"הוה יתברך ויתעלה במספרם כמשפטם העולה ע"כ והסכימה דעת כלם לכתוב סגנון אחד יתברך ויתעלה השם בטוחות חכמה. הנה א"כ תקנו שני מיני הזרות בשנותם את טעם הרבים וכנוי הצלם והדמות. ולקושי הזרות הזה הנרגש בכתוב כפי הנגלה ממנו אמרו במדרש אר"ש בר נחמני בשעה שהיה משה כותב מעשה של כל יום ויום כיון שהגיע לפ' נעשה אדם אמר לפניו יתברך רבש"ע למה אתה נותן פתחון פה לאפיקורוסים אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה. הנה ביארו שענין אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה שהכוונה שכן הוא האמת והראוי לכתוב בנו"ן הרבים ושאין ראוי שלא לכתוב האמת בעבור הטועים כי אם הונח מלכתוב האמת בעבור הטועים יונח ג"כ מלכתוב שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד כי גם מאלה המלות יביאו ראיה לטעותם ונמצא א"כ כי לא תנתן התורה לסבת הטועים ולכן אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה כי לא יונח מלכתוב האמת בעבור הטועה. הרי א"כ גלו כי לא שנה הכתוב בבריאת האדם לכתוב בלשון רבים אלא לסוד נכמס והיה החיוב כפי האמת לכתוב בנו"ן רבים ובכנוי הצלם והדמות אל הבורא עצמו ומי הוא זה ואי זה הוא דעייל בלא בר לדעת סוד הכתוב אלא רשב"י ע"ה באמרו מסתכל הוינא כאשר אבאר וקודם כל אקדי' לך הקדמה ואתה עתה בני ברוך יי' עשה אזנך כאפרכס' ושמע סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ולא תטה ימין ושמאל ממה שתשמעהו והרוצה לטעות יטעה כי כן יסד המלך ית' וית' שמו והיא זאת כבר נתבאר בהרבה מקומות ממה שקדם בביאור הפרשה שחייבה חכמתו ית' להלביש אורו העצום בעשרה מלבושים שהם מתפשטים מהאור עצמו ושיהיו גבוה מעל גבוה כדי שיכנס ויתחבא עוצם האור בחביון עזו ולא יראה חוצה כי בעודו בלתי מתכסה כשלמה היה נמנע מהמציא שום מציאו' נמצא זולתו כי יהיה הכל נבלע באור עצמו כאשר יבלע אור הכוכבי' בצאת השמש בגבורתו ובהעלמתו במלבושיו אלה שהם עשר ספירותיו נחבא עוצם האור ונגלה באמצעיתו קצתו והנה מדותיו אלה שהם מלבושיו הם נאחזות בעצם האור ההוא לא יסורו ממנו ממנו הם כמעשהו כהדין קמצא דלבושיה מניה וכדמיון השלהבת הקשורה בגחלת ואתה רואה ביה גחלת עמומה לעיני סנוירי הראות ולא יראה כחה הנעלמת כי אם בשלהבת היוצא ממנה נמצא א"כ שמדותיו יתברך אשר נתלבש בהם הם השלהבת והם כדמיון האיברים אשר בגוף אל הנשמה כי כשם שהנשמה היא יחידה מתגדרת ונעלמת ומתפשטת בכל האיברים וכל אבר ואבר נעשה מלאכתו לבדו ואין פועל זה כפועל זה והכל מכח הנשמה היחידה כן כל פועל וכל מעשה יי' כי נורא הוא נעשה על פי מדותיו יתברך שמו וכל מדה ומדה יתיחס אליה פועל מיוחד. אשר על זה הדמיון נאמר באדם נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי כאשר תמלך הנשמה באיברי הגוף להוציא רצונה מן הכח אל הפועל ובזולתם היה החפץ חדל וימצא בכח ולא בפועל כן יתברך שמו הוציא כל הדברים בעונתם על ירי ספירותיו שהם איבריו ובזולת זה היה נמנע כי זהו פי' באמרנו חייבה חכמתו והבן זה היטב. ובהיות שהכוונה בבריאת האדם שיהיה כולל כל צורת הנבראים והשכלתם ופני כל הצורות פני אדם ושיהיה שכלו כולל דעת כל הנבראים עליונים ותחתונים מדעת המלאך עד דעת החיות והבהמות והעופו' וטבע היסודו' ומוצאם וטבע הצמחים והאילנו' ושלמה ע"ה יוכיח שכן כתיב בענינו וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר בקיר ונאמר בו ג"כ ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ואז"ל מה היתה חכמתם של בני קדם שהיו יודעים בחכמת הטייר ומכל חכמת מצרים שהיה בקי בכשפים אשר לסבה זו נקרא עולם קטן כי שכלו כולל הכל והשכלתו גדולה יותר מהמלאכים כי המלאכים אינם יודעים זולת ההשכלה אשר הופקדו עליה והאדם כולל כל ההשכלו' אשר לסוד זה הביא הקב"ה כל חית השדה וכל עוף השמים לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ובאמרו נפש חיה רמז שהשיג מהות השכלתו של כל א' ואחד הנה א"כ יתחייב שתהיה יצירת נשמתו מכח המדות כולם אשר בהם נתלבש הקב"ה לפעול פעולות שונות והוא כדמיון המלך הבונה פלטרין כי לא יבנה כי אם מתוך הדפתרא והאיברים והוא סוד אמרם משל למלך שרצה לבנות פלטרין על ידי האדריכאל וכו' הנה א"כ תפול ההמלכה באיבריו והם הם ספירותיו הם הם מלבושיו ומדותיו והוא סוד האומר במי נמלך במלאכת שמים וארץ וכבר ידעת סוד מלאכת שמי"ם שהוא היסוד העושה בכל מלא"כה והאר"ץ הידועה אשר אלה שני המדות הם סוד הצל"ם והדמו"ת ונמלך בהם הקב"ה יתברך להוציא זווג משניהם רוחו של אדם הראשון וכן דעת האומר במלאכי השרת הם סוד ספירותיו יתברך וזה כלל יותר מהראשון כי כלל כל שבעת הבנין שהם איברים עליונים וכבר ידעת כי הזיווג נעשה בהסכמת כל האיברים כאשר אבאר וקראם מלאכי השרת לפי שמדותיו הם משרתיו עושה רצונו ועל ידיהם הוא יתברך פועל רצונו. וכן דעת האומר בנפשותיהם של צדיקים הם הם המדות שהם נפשותיה' של צדי"ק וצד"ק וזה האחרון נשמר מליחס ההמלכה והעשיה אל מלאכי השרת שהיא מלה משותפת גם לנפרדים וכבר ידעת מה שאז"ל בכתוב רוקע הארץ מאתי ואמרו אל תקרי מאתי אלא מי אתי לשלול הנפרדים אמרו שנבראו המלאכים בשני או בה' שלא יאמרו מי"כאל היה מותח בדרומו של עולם וגבריאל בצפונו והקב"ה באמצע אלא אני יי' עושה כל רוקע הארץ מי אתי מי היה עמי שותף בברייתו של עולם. התבונן בדבריהם ע"ה כי כוונו לשלול הנפרדים מהשותפות וליחד המדות עמו ודייקו זה מתיבת מי אתי כי זה כולל שני משמעיו' כפי הפשט ישלול וכפי הסוד ישתף וזה כי מלת מ"י הרמז אל הבי"נה הנקראת מ"י כמ"ש דקיימא בשאלתא בסוד מ"י ברא אלה נמצא כי כפי הפשט שלל הנפרדים שלא היו עמו בברייתו של עולם באמרו מי אתי כי לא נמצאו עמו בבריאה ובדרך הסוד כלל מלת מ"י עמו בבריאה כאלו יאמר מדת מ"י הוא שותפי בבריאה שהייתי נמלך בו והנה לזאת הסבה העתיק זה האחרון לשון מלאכי השרת שהוא שם משותף לנפרדים ואמר בנפשותיה' של צדיקים נמלך שהם הספירו' שהם נפשותיה' של צדיק וצדק וכוונת כלם לענין אחד. הנה א"כ מלת נעשה מיושבת על מכונתה כי אל איבריו העצמיים ידבר המיוחסים אל ההשכלה והוא הצלם ואל האיברים המיוחסים אל המעשה והם הדמות ובכן יבוא היטב בצלמנו כדמותנו ודי בזה הערה למבין ולא בשופטני עסיקנן שהרי א"ל הקב"ה למשה כתוב והרוצה לטעות יטעה. ואחרי הקדימי אליך ההקדמה הזאת בוא ברוך יי' עמי אל החצר החיצונה ואורך מהחדרים החיצוניים ניצוצי החצר הפנימית כי מי הוא ואי זה הוא אשר יוכל לבא להחצר הפנימית אשר לא יקרא ויבא כי אחת דתו להמית כי לא ניתן רשות לכל חי להביט ועין לא ראתה כי אם מהחצר החיצונה וכמו שנאמר ומבשרי אחזה אלוה ושע"ה אמר הנה זה עומד אחר כתלנו הוא החומר המפסיק ומעור עיני כל מורכב ובא וראה מאמר רשב"י ע"ה על סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי עמוק הוא ומי ימצאנו אשר על זה קם על עמדו לדבר בענינו כאיש אשר הציקתהו רוח בטנו ולא יכול להתאפק מחוות דעתו בעבור היות הענין קשה לשמוע נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ומהתעוררות לבו קם על עמדו ואמר מסתכל הוינא וזהו מרגלא בפומייהו דרבנן בשעה שדעתם מתעסק בדבר עמוק ההשגה יאמרו שהם צופים בדבר ההוא וכמו שהיה אומר ן' זומא צופה הייתי ואין בין המים העליונים ובין המים התחתונים כי אם כשלש אצבעות ועל הענין הזה נקראים הנביאים צופים ומ"ש רשב"י מסתכל הוינא ולא אמר מסתכל הוית כמ"ש בן זומא צופה הייתי גלה שנדבק' נפשו עם המלאך הדובר בו שהוא עילתו והיו שניה' צופים יחד נפשו ועילתה עמו וכמ"ש בסוד אנה פנה דודך ונבקשנו עמך כי לא יוכל להשיג רק עמו ובן זומא שאמר צופה הייתי כבר נאמר עליו עדיין בן זומא מבחוץ והבן זה היטב. ואמר רשב"י ע"ה כי היטב לראות בצפייתו זאת למה שנה הכתוב בנעשה אדם בצלמנו כדמותנו יותר משאר הבריאו' ואמר דכד בעא קב"ה למברי אדם אזדעזעו עילאין ותתאין וקודם שאבוא לפרש כוונתו אביא לפניך מ"ש החכם רבי יהודה החייט ז"ל וגנוב הוא אתו מהרב הרקנטי ז"ל מלה במלה ולא זכרו בשם אומרו והמגלה מצא הגניבה בידו שהרב הרקנטי אמר בפירוש המאמר הזה זה לשונו אם תחפוץ להבין המאמר הנכבד הזה מן הקצוות שאזכיר וסדר יחודם זו בזו צריך אתה לדעת מאמרם כל פונות שאתה פונה לא יהיו אלא לצד ימין ובענין הקפת המזבח יתבאר בע"ה עכ"ל בפ' בראשית ולא ביאר יותר ובפרש' תרומה כשבא לבאר סוד הקפת המזבח הביא שאלת רבי אלעזר לרשב"י אביו וא"ל אימא לי סימנא לזיווגא והשיבו אביו ברי אע"ג דאוקימנ' מלין לכל סטר וסטר אתבדרון הכא והכא כלומר שדבר בענין היחוד בסרוגין מעט פה ומעט פה. סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבי' מערבית דרומית והביא המאמר כלו וביארו על סוד סדר היחוד כי היחוד והזיווג דבר אחד הוא ור' יהודה החייט נטה מעליו בפי' הקצוות ההם כאשר תראה בפי' שעשה למערכת האלהות ואין כוונתי עתה להכריע בין שני הפירושים רק להודיעך כי המאמר ההוא ידבר בענין סוד מה שצריך כל מיחד ליחד כי צריך ליכנם תחלה בסוד קר"ן דרומית ולאחוז הימין במחשבתו מיד ולעלות אל המז"רח הוא הכת"ר ולסבוב משם אל הצפון ומן הצפון אל המער"ב ולהניחה כדרום וסימן לדבר הקפת המזבח כאשר יתבאר במקומו בע"ה והמאמר הזה ידבר בסוד הזיווג כיצד הוא מתגלגל הזרע העליון המוליד הנשמה הבא מן המז"רח שהוא סוד המו"ח אל חוט השד"רה שהוא התפארת בסוד ממזרח אביא זרעך ובהסכמת כל הספירות שהם דוגמת האיברים יותן הזרע ההא בעטרת ומשם יצאו הנשמות כי זהו פרי של מעלה בסוד ממני פריך נמצא ומזה תמצא ההבדל שיש בין סגנון המאמר ההוא לסגנון המאמר הזה כי המאמר ההוא דבר בסוד היחוד שצריך לסדר המיחד ממטה למעלה וזה המאמר. דבר בסוד הזיווג היאך ישתלשל ויתגלגל השפע מלמעלה למטה דרך צנורותיו וב' החכמים האלה הוקשה להם להשוות שני המאמרים בסגנון הלשון שתהיה העליה בסדר הירידה והירידה בסדר העליה כי כן הוא הראוי וביאר כל א' סברתו בסדר ההוא על צד שיסבלהו לשון המאמרים ושיהיו שקולים שניהם ורבי יהודה החייט חתר לעלות אל היבשה ולא יכול כהרב הרקנטי ז"ל ואיני בא עתה להכריע בין שניה' עד עת בוא האור דבר המאמ' ההוא ב"ה כי שם אארי' מעט ובי"ת אל ימצאנו ושם ידבר עמנו ב"ה אמנם אני עתה אבאר סגנון לשון המאמר הזה בענין סוד השתלשלות השפע הנרמז לזרע מהמו"ח העליון שהוא המתיחס לכת"ר דרך חוט השדרה המתיחס לתפארת עד בואו לעטרת המתיחסת למערב בהסכמת הקצוות המתיחסות אל האיברים להוליד הנשמות וקחנו ועיניך שים עליו כי ממנו נקח לעבוד את יי' אלהינו בענין היחוד בבואנו שמה לבאר המאמר ההוא ושניהם יבואו שקולים ב"ה אמר כד בעא קב"ה למברי אדם אזדעזעו עילאין ותתאין כבר קדם לנו כי שם אד"ם אינו נאמר על הבשר כי הבשר הוא מלבוש אל הדבר הנקרא אד"ם כי האדם הוא הנשמה בסוד עור ובשר תלבישני וכוונת רשב"י ע"ה בכאן על נשמתו של אדם הראשון ידבר כי נשתלשלה מאד"ם העליון בכל תנאיה ואיליה ואולמיה כדוגמ' הזרע הבא מן האדם אל נקבתו בהסכמת כל האיברים לעשות פרי וגדול כחן של נבראים שהם מדמים צורה ליוצרה ודעתם צלולה ושלולה מכל רעיון חומרי וגשמי ע"ה ואנחנו ההולכים בעקביהם למה נגרע להרחיב דבריהם מעט כדי שיתישבו על לב המתחילי' אשר כבר יצאו חובת תנאי הלמוד וכח בהם לעמוד בהיכל מלך אמר כי להוציא נשמתו של אדם הראשון אזדעזעו כל האיברים העליונים והתחתוני' שהם מדותיו יתברך כאשר יתחלחלו כל האיברים בעת הסכמת הזקוק להוציא כלי למעשהו להבדיל כמה אלף אלפים הבדלות וזהו סוד אמרם ז"ל שהיה תרומת העולם למעלה ולמטה ודי. ויומא שתיתאה הוה סליק בדרגוי כבר קדם כי העטרת נקרא' ערב שבת ועונתן של ת"ח מערב שבת לערב שבת לא כמו שפירש רבי יהודה החייט כי יומא שתיתאה הוא התפארת והסוד בזה כי לא יתעורר עולם הזכ"ר להשפיע עד שיעורר עולם הנק"בה. ומ"ש סליק בדרגוי הם הם פרקי מרכבתה הבאים עמה אל בית המלך פנימה שהם איבריה והבן. עד דסלקא רעותא עילאה ונהיר הוא רצון הרצונות יתברך שהוא הכת"ר המתיחס אל המו"ח כי משם יוציא האור המתיחס אל הזרע בסוד אור ז"רוע לצדי"ק כשתעורר העטרת לקבל מיד יתעורר הרצון העליון להשפיע בה הוא הנקרא שירותא דכל נהורין וביאר כיצד ישתלשל ויתגלגל האור ההוא המיוחס אל הזרע ואמר ופתח תרעא דמזרח. דע כי עצם המזרח הוא הכת"ר ואם התפארת ג"כ מזרח הוא מז"רח בבחינת המע"רב שהיא העטרת אמנם עצם המזרח הוא הכת"ר בסוד ממזרח אביא זרעך שהוא המוח ולפי שהוא יורד דרך חוט השדרה יקרא הוא ג"כ מזרח ופתחא דמזרח האמור בכאן הרמז על החכמ"ה כי הערך שיש בין התפא"רת הנקרא מז"רח בעול' הבנין והיסוד היורד לעטרת הוא הערך שיש בעולם המתבודד בין הכת"ר והחכמה והבינה כי הכת"ר הוא המזרח והחכמה היא פתחא דמזרח. ודרום אחמי תוקפא דנהורא הוא הזרוע הימין כי מיד כשיפתח פתח המזרח יאיר הדרום בסוד הולך אל דרום וסובב אל צפון ונתן הטעם ואמר דירית מרישא ואתקף במזרח כי הוא מתיחס בעולם הבנין לאור יום ראשון. וחזר ואמר מזרח אתקיף לצפון דע כי הבי"נה נקראת צפו"ן כמו שביאר בפי' רשב"י במאמר ההוא בהקפת המזבח שאמר מזרחית צפונית דא אב"א ואמ"א דלא אתפרשן לעלמין ונקראת צפון לפי שהפחד צפון וטמון בה ומ"ש מזרח אתקיף לצפון. יודיע כי אעפ"י שהבינה היא היכל לחכמה וממנה היא מקבלת הנה תוקף האורה ממזרח הוא בא דרך הפתח שהיא החכמה וזהו אתקיף לצפון. ואחר שביאר סדר ירידת האור בעולם המתבודד התחיל בעולם הבנין והודיע כי הקודם לעורר התשוקה בעטרת הוא הצפון שהוא סוד האש אל המזבח והבן כי היא תתלהב תחלה בכח הצפון ולא תשקוט עד אשר יבואו מי הדרום בסוד עורי צפו"ן ובואי תי"מן והוא אמרו וצפון אתער ואתפשט כלומר במדת הגבו"רה המתפשטת ממנו וקרי בחיל סגי למערב בכח הגבו"רה לשום שמאלו תחת לראשה לעורר תשוקתה ואהבתה לדודה התפארת. כדין מערב סלקא בצפון ואתקשרת ביה שלא תשקוט מהמייתה בעודה בהתלהבו' אש הצפון. לבתר דרום אתיא ואחיד במערב בסוד וימינו תחבקני. וסחרין לה דרום וצפון כי כן צריך להיות המטה נתונה בין צפון לדרום בהמזגת האש והמים חום וקור דין ורחמים כדי שיהיה הפרי זכר והבן זה והוא אמרו דאינון גדרי גנת"א. בדין מזרח קריב במערב הוא התפארת שהוא המזרח לגבי העטרת בעול' הבנין ומערב שריא בחדוה עם חתנה ובעאת מכלהו פי' כהסכמת כל האיברים העליונים והתחתונים זרועות ושוקים ואמרה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שתהיה נשמתו מורכב' מעולם הזכר ומעולם הנקבה כי על סוד זה נברא בתחלת הבריאה דו פרצופין מה שלא נברא שום בריה כי אם זכר לחוד ונקבה לחוד. ואתה בני פקח עיני שכלך וראה כחם של צדיקים שהם מדמין צורה ליוצרה בכל תנאי הדמיון והרויחונו בדבריהם הקדושים והטהורים מכל סיג וחלאת הגוף כי בעת חיבור האדם עם אשתו שלא יפנה מחשבתו בעת הנאתו לדבר ר"ע אמנם מחשבתו לאורח חיים למעל' לצדי"ק המשכיל כי אז ימשוך לזרעו נשמה טהורה ואשריהם ואשרי דבריה' האמ"ת והצד"ק ואשרי שומעי מליהם. ואשוב להשלים המאמר דיהוי דא כגוונא דא בד' סטרין ועילא ותתא שהיתה נשמתו לקוחה מד' יסודין עילאין המיוחסים אל הגוף ומעלה ומטה המיוחסים אל הצלם והדמו"ת והוא סוד בצלמנו כרמותנו והוא אמרו ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה. וע"ד תנינן אדם מאתר בית מקדשא נפק אמר כי זהו סוד אמרם אדם ממקום כפרתו נברא ומקום כפרתו הוא בית המקדש כי הוא כפרתו למעלה ולמטה והבן זה היטב:

תו נעשה אדם קב"ה אמר לאינון תתאין דאתו מסטרא דלעילא רזא דשמא דא דסליק אדם הנה לפירוש הראשון שפי' רשב"י היה נטילת העצה והרשות מהעטרת אל התפארת בהסכמת כל המדות המיוחסות אל האיברים כמו שנזכר למעלה ולפי הפי' הזה אינו נטילת רשות אלא אמירה כי יאמר הקב"ה שהוא התפארת באיבריו הגדולה והגבורה והנצח וההוד והיסוד אל העטרת ואל איבריה שהם נערותיה המובאות לה מבית המלך העליון שהוא סוד אד"ם ברמז אותיותיו כאשר יבאר בהדיא אמר לה לבתולתא כלתא דא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו על הדרך שנא' למעלה סוד הצלם הדמות וקרא לעטרת באיבריה רזא דאד"ם בסוד ועל דמות הכסא דמות במראה אדם עליו מלמעלה ובהיות שההויות ההם התחתונות נמשכות מסוד אד"ם אינו קשה שיאמר להם הקב"ה נעשה אדם כי עם לבו ידבר כאשר יתבאר בויתעצב אל לבו והוא שאמר בכאן קב"ה אמר לאינון תתאי דאתו מסטרא דלעילא רזא דשמא דא דסליק אדם כלומר לנקראי' בסוד אד"ם שהם מרכבת המשנה נעשה אדם ואין הבדל בין שני הפירושים רק שתהיה האמירה נטילת רשות או שתהיה גזירת מלך ושניהם כאחד טובים במלת נעשה. וחזר לבאר סוד שם אד"ם למה נקרא כן ואמר אדם מרזא סתימא עילאה אדם רזא דאתוון דהא אדם כליל לעילא וכליל לתתא יאמר כי לא נקרא אדם באלה האותיות אל"ף דל"ת מ"ם אלא שמורים אלה האותיות על סוד הצל"ם והדמו"ת בעולם האצילות וביאר סודם אחת אחת למצוא חשבון ואמר אלף לעילא לעילא סוד האלף שבכת"ר שכשם אהיה מ"ם סתימא דאיהי מם דלמר"בה המשרה הרמז לבי"נה שהיא סתומה ונעלמת מעיני כל חי והדל"ת רומזת לעטרת הכוללת הכל והיא סוד הדמו"ת. ומ"ש דלת תתאה דאסתיימא במערב ה"ג דאסתיימא במערב ול"ג דסתימא במערב והכוונה כי לפי סדר האותיות שהוא מסודר היה ראוי שיקרא אמ"ד לפי סדר הספירות כי האל"ף רומזת אל הכת"ר והמ"ם הסתומה אל הבי"נה והדל"ת אל העט"רה כסדרן ויקשה למה תקדים הדל"ת אל המ"ם לזה אמר דל"ת תתאה דאסתיימא במערב כלומר הושמה הדלת עם האלף. להודיע כי היא ראשית המחשבה וסוף המעשה כי נסתיימה להיות במערב ראש לשועלים ולכן נסדרו על זה הסדר אד"ם להורות כי האל"ף והדל"ת יחד אני ראשון ואני אחרון ודא כללא עילא ותתא כי שם אדם כולל עולם הזכר ועולם הנק"בה. אתתקנו לעילא אתתקנו לתתא אד"ם ודמות אדם והבן. והנך רואה בעיניך כי מה שפירש הרב הרקנטי ז"ל וג"כ החכם החייט ורבי מנחם הציוני שגנבו דבריו מלה במלה שכתב אולי כי כוונתם למ"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם ור"ת אדם אדם דוד משיח יודעוך סוד זה ואם הוא אמת כפי הקבלה בסוד הגלגול אין כוונת המאמר לזה וגם הם ז"ל לא פירשו פרטי המאמר בסגנון הלשון אלא דדך העברה כתבו מה שכתבו. ומ"ש אלין אתוון כד נחתו לתתא כלא כחדא באשלמות' אשתכח דכר ונוקבא אמר כשירדו כח האותיות עצמן של אדם העליון להתצייר באדם הראשון בצלמם ודמותם ושלימותם נתציירו בו בסוד היחוד כי נברא דו פרצופין זה בגב זה להורות שנשמתו לקוחה מאד"ם וחו"ה העליונים שהם יחוד אחר לא עשה כן לכל בריה זולתו. ונוקבא בסטרוי אתדבקת עד דאפיל עליה שינתא ודמיך והוא רמי באתר דמקדשא כדוגמא עליונה שהיו דו פרצופין ונסר ליה קב"ה ותקן ליה כמה דמתקנין לכלה ואעלה ליה להשיבה פנים אל פנים בסוד התפשטות האצילות עד העטרת ועמידת האור שלא נתפשט יותר שאלמלא היה מתפשט והולך עד לאין תכלית לא היו שבים הפנים אל פנים ובעמידת האור מהתפשט עוד חוייב אל האחרונה להחזיר פניה אל המשפיע בה לקבל והבן זה היטב וזהו סוד נסירת חוה מאדם להשיב פניה אל דודה המשפיע בה שאם לא היה כן היה ההתפשטות כלו זכר ולא ימצאו תולדות כלל בלא נקבה תסובב פניה אל גבר ובדוגמא הזאת נברא אדם הראשון ומ"ש הה"ד ויקח אחת מצלעותיו אחת דייקא יתבאר ממאמר הבהיר שאמר ז"ל מלה"ד למלך שעלה בלבו ליטע בגנו ט' דקלים אמר אם יהיו כלם מין אחד אי איפשר להתקיי' מה עשה נטע אתרו"ג ביניהם והוא אחד מאותם הט' שעלה בלבו להיות זכרים ואתרוג מאי הוי נקבה והיינו דכתיב פרי עץ הדר כפת תמרים שהכוונה במאמר ההוא שלקח חלק ומעשר מה"ט ובנה אחת מכלם להיות העשירית מקבלת מכלם וזהו אחת כי מכל צלעותיו אחת דייקא.

בספרין קדמאין אשכחנא דא לילית. זכור תזכור מה שכתוב למעלה בכתוב ויאמר אלהים יהי מארת מארת חסר דאתברי אסכרה לרביי ונתבאר שם כי כשנגנז האור נבראת קליפה קרובה אל האור ואחריה קליפה אחרת בהמשיך החשד למטה וכיון שיצאתה הקליפה ההיא נתחדש בה תשוקה רבה לקנות שלימות פני אדם והיתה רוצה לידבק באנפי זוטרי להתציר בהם כי זאת היתה תשוקתה ואחר שלא מצאה ידה חזרה לבקש פני אדם התחתון שהם בצורת אדם העליון והיא לילית המשוטטת בלילה ומחלמת לבני אדם להוציא זרעם שיתהוו מהם שדים היא היא שעמדה לעומתו של אדם הראשון קודם שהופרשה חוה מצלעו של אדם להוליד ממנו רוחין ושדים. והענין הזה תמצאהו בארוכה בפ' ויקרא כי שם יבאר שהיא חוה הראשונה הנז' לרז"ל כי היא קדמה לחוה שהיתה אם כל חי ושם נזכר כי יש חלוק בין המקובלי' במה שקבלו אם היא היתה ראשונה לחוה או אם אח"כ רצתה לידבק עם אדם בקנאה לירך חבירתה כשחטא אדם הראשון ורשב"י ע"ה הסכים עם הסברא הראשונה שמיד שנברא אדם קודם שבנה האל את הצלע להביאה אל האדם כבר היתה לילית לעומתו ואחר שנבראת חוה ברחה משכונתו ודייקו זה מהכתוב שאמר ויקח אחת מצלעותיו כי הי"לל ויקח צלע מצלעותיו ובאמרו אחת מצלעותיו רמז כי היו שני צלעות כלומר זוגות והאחת קדמה והאחרת לקח ובנה לו ממנה אשה כדמותו וזהו אמרו בספרין קדמאין אשכחנא דא לילית ואין הכוונה לומר שאותה שבנה לו ממנה אשה שהיא לילית ח"ו כי איננה מן הבנין אמנם כוונתם לומר כי מה שנאמר אחת מצלעותיו יורה על שהיו שני צלעות והאחרונה בנתה ביתו היא היתה אם כל חי. ואסתלקת מניה ולא הות לקבליה עזר כמו חוה שהיתה עזרו כמ"ש אעשה לו עזר כנגדו. ומ"ש מאי עזר סמך יתבאר בהדיא כמ"ש רשב"י שלא תמצא בכתובים הקודמים לויסגור בשר תחתנה אות סמך אלא זאת להורות כי חוה היתה לאדם סמך ועזר ולא לילית. וזה המדרש יראה הפך מ"ש במדרש אמרו שם מתחיל' הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך מלמד שכיון שנבראת חוה נברא שטן ואם יאמר לך אדם הרי כתיב הוא הסובב את כל ארץ החוילה אמור לו ההוא בנהרות הכתוב מדבר והואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא ואח"כ יתורצו שני המאמרים וראשונה צריך לעורר מהו ענין התשובה לאם יאמר לך אדם הרי כתיב הוא הסובב אמור לו ההוא בנהרות כתיב ומה לי שיהיה בנהרות או בימים הלא קדמה הסמך פעמים הוא הסובב את כל ארץ החוילה הוא הסובב את כל ארץ כוש ומה לי שיהיה בנהרות או בזולתם ובאמת שיגעתי ולא מצאתי מנוח בענין הזה וראיתי מי שהביא המדר' הזה בפירושו כה"ר בחיי ז"ל וזולתו ולא ביאר בו שום דבר וקשיא לי טובא ולא מצאתי טעם מספיק לתירוצו זולת מאמר אחר הביאו במדרש תנחומא זהו תוארו מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים חלומות הרשעים לא בשמים ולא בארץ שנאמר ופרעה חילם והנה עומד על היאור חלומות הצדיקים בשמים ובארץ שכן את מוצא ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה הרי בארץ והנה השמש והירח וי"א כוכבים הרי בשמים וכן ביעקוב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הרי בשמים ובארץ ואינני עתה בביאור כוונתם בזה המאמר עד אגיע אל מקומו ב"ה האמנם כי יראה מדבריהם ע"ה כי כל מה שאינו מדבר בשמים ובארץ אלא מה דביני ביני אין מביאין ממנו ראיה לפי שאינו דבר קבוע וניכר וכמו שנאמר כמים עברו תזכור ומזה הטעם יתכן שהיה כוונתו לומר אם יאמר לך אדם הרי כתיב הוא הסובב אמור לו ההוא בנהרות כתיב שאינו מדבר בשמים ובארץ שהאדם ואשתו נבראו בסוד השמים והאר"ץ שנאמר אלה תולדות השמים והארץ ביום עשות יי' אלהים אר"ץ ושמי"ם ונאמר בבריאת האדם וייצר יי' אלהים את האדם וכאילו יאמר כי כל מה שאינו מדבר בשמים ובארץ אינו ראיה ומעתה אבוא לתקן שני המאמרים כי האחד אומר שנברא' שטן והשני אומר שנברא' סמך ועזר וזה שכבר ידעת מה שדרשו רז"ל אעשה לו עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם בו וא"כ כלהו איתנהו בה כי היא נבראת בסוד עץ הדעת טוב ורע בסוד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים. ת"ח אדם בתראה דכלא הוה יבאר למה נברא האדם באחרונה בהיות שהוא עיקר הבריאה ואמר כי כן ראוי לבוא על עולם שלם שהכל נברא לצרכו והוא סוד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והכוונה לאדם כי הוא נקרא בשם האד"ם העליון יתברך שמו ונאמר בו שלשתם. בריאה שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו. יצירה וייצר ה' אלהים את האדם. עשיה שנאמר נעשה אדם בצלמנו וכו' ולטעם זה בא על שולחן ערוך:

תו אר"ש כתיב וכל שיח השדה וכו' בא להודיע מעלת האדם וכי הוא עיקר תכלית הבריאה שכ"ב יכול לא נתקן עולם העליון המתיחס לאד"ם עד שנתקן האדם התחתון להיו' פנים אל פנים ובכן נתקנו הצל"ם והדמו"ת למעלה להיות משפיע זה בזה לצורך התחתונים וביאר כי אמרו וכל שיח השדה הרמז על ארזי לבנון אשר נטע בשדה של תפוחים שהיא העטרת הם הם ארזי הבנין שאז"ל עליהם שהיו כקרני חגבים וכבר נתבאר כי כשהיו בעמקי האי"ן לרב העלמת' דמו אותם אל קרני חגבים ובבחינת הגלותם נעשו ארזים גדולים וכמ"ש רז"ל בכתוב ישבעו עצי יי'. ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתן ועל סוד זה קראם הכתוב שיחים ולא אילנות כי שם שיח משמע על הנטיעות הקטנות כמ"ש תחת אחד השיחים וביאר טעם אמרו טרם יהיה בארץ וכו' ואמר ת"ח אדם וחוה דא בסטרא דא אתבריאו מ"ט לא אתבריאו אנפין באנפין וכו' יבאר סוד למה נברא דו פרצופין זה בצד זה כי היה לרמוז שנברא בדוגמא עליונה עד שלא הובדלו המדות להיות בסוד משפיע ומקבל וזהו בגין דכתיב כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ כביכול לא היו יי' אלהים שהם סוד הצלם והדמות בזיווג להמטיר משפע חבורם על הארץ התחתונה עד שימצאו בארץ למטה דוגמתם וכששבו למטה פנים בפנים שבו למעלה פנים בפנים להשפיע זה בזה לצורך האדם למטה כי הוא עיקר תכלית הבריאה והביא ראיה מענין המשכן שכתב שרמז הכתוב באמרו אלה פקודי המשכן משכן העדות כי כפל הכתוב לרמוז כי התחתון יעיד על העליון כאלו כב יכול לא נתקן העליון עד שנתקן התחתון כי מן התחתון יגלה כבוד העליון שזהו סוד ועד לא אתקם לתתא לא אתקם לעילא ומ"ש ובגין דעד כאן לא אתקן לעיל ומ"ש ובגין דע"כ לא אתקן לעילא לא אתבריאו אנפין באנפין הוא נתינת טעם כי לכך נבראו זה בצד זה בגוף אחד לרמוז שנבר' בדוגמ' עליונה על הדוגמ' שהיו המדות ענין א' בעמקי האי"ן בזולת הבדל המשפי' והמקבל ובאחדו' שוה בלא שום נטיה אוכח מקרא דכתי' כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ כלומר עדין לא קנתה העטר' שם אר"ץ כדי שתהיה במדרגת מקבלת המטר והשפע כי יי' אלהים היו משתמשים בכתר א' ובגין כך ואדם אין דלא הוה בתיקוניה להיות נקרא אדם כי שם אדם הוא שם כולל הצל"ם והדמו' כמ"ש הכתו' זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם וכד אשתלימ' חוה אשתלים אדם וקודם לכן לא אשתלים. אמר כי בשוב פניה אל פני אדם אזי הוברר שמו להיות נקרא בשם אדם קודם לכן לא יקרא אדם שיובן משם זה משפיע כי הוא מן המצטרף שלא יקרא משפיע בזולת מקבל ולא יקרא זכר בזולת נקבה. ושיעור הכתוב כי לא המטיר יי' אלהים כלומר לא השפיע יי' במדת אלהים שעדיין לא קנה שם אלהים שם ארץ להיות במדרגת נקבה מקבלת לפי שהיו שניהם משתמשים בכתר א' ועל כן אדם התחתון ג"כ לא קנה שם אדם בהיות נקבתו בצדו לעבוד את האדמה שהיא נקבתו בשמו לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת והארכתי לבאר פרטי מלות המאמר לפי שראיתי מי שפירש כל הפסוק למעלה באד"ם העליון כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ היא הארץ העליונה ואד"ם אין על הענין עצמו ואינו מחוור כי למה יכפול הכתוב אלא לדמות העליון לתחתון והתחתון לעליון דוגמא דמשכן משכן העדות. ולמה יאמר וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם אלא שהכתוב רומז למעלה ורושם למטה שכן אמר וכד אתתקן האי דלתתא כדין אשתכח לעילא. ורזא דא דעד הכא לא אית את סמ"ך כבר ביארתיו ואע"ג דחבריא אמרו הוא מ"ש למעלה שנברא שטן עמה והוציאו הסמ"ך לענין שטן אבל סמך דא עזר כי יותר לבאר הסמ"ך מענין סמיכה ועזר מלהוציאה בשם שטן לפי שהרמז הוא למעלה בסוד השבת הפנים אל פנים ואין ראוי ליחס שום שטן בעת ההיא וזהו אמרו ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא אנפין באנפין דכר ונוקבא אסתמך דא נקבל דא ודאי סמוכים לעד לעולם עשויים באמ"ת וי"שר וכבר ידעת כי התפארת נקרא אמ"ת והעטר' נקראת מי"שרים בסוד ידין לאומים במישרים שהוא על פי הדין הישר ואינו נושא להם פנים ובהיותם סמוכים אין שטן ואין פגע רע כי האשה מספרת עם בעלה והבן. דבר אחר עולם דקאמרן תליא בעולם דלתתא יחזור אל הכתוב של סמוכים לעד לעולם שיבאר בו מענין הנדון שלפנינו תיקונו של עולם עליון כב יכול בתיקון עולם התחתון שזהו סוד הכתוב עצמו כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ וכו' דהא דא ברא סמיך ואתהדרן אנפין באנפין וכו'. מה כתיב בתריה ואד יעלה מן הארץ אחר שקנתה העטרת הנקראת אלהים שם ארץ בבחינת צורכה אל מטר התפארת שנקרא י"הוה בכן אד יעלה מן הארץ נולד בה תשוקה להיות נשפעת ממנו והוא אמרו ואד יעלה מן הארץ דא תיקונא דלתתא וכו' ואד יעלה מן הארץ דא תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא וכו' ויביא ראיה אל הדבר מן המורגש אל המושכל והוא אמרו ת"ח תננא וכו' ותיאובת' ואתערו סליק מארעא ביאר כי האידים אשר אנו רואים עולים מן הארץ להרקיע הוא הנקרא התעוררות ותשוקה בבחינת זיווגם בנקבה תסובב גבר המעורר' אותו לבא עליה כדרך כל הארץ ולבתר והשקה את כל פני האדמה ואגב ארחיה יבאר סוד תועלת המגיע לישראל בהקרבת הקרבנות שהיה מן הסוד עצמו כי בעלות עשן הקרבנו' והקטרת היה מקשר העולמות ועושה שלום בפמליא של מעלה בהתעוררו' התחתונים לקבל והוא אמרו תננא דקרבנא אתער מתתא ועביד שלימו לעילא ואתחבר דא בדא וכבר ביארנו הדמיון הזה בנר שכבה אם תשימהו בעוד שהעשן עולה ממנו תחת נר דולק הנה ירד האש דרך העשן ההוא שלא כטבע האש שטבע האש הוא לעלות ולא לירד וידלק הנר הכבה כי כן יסד המלך יתברך שמו כי בהתעוררות כנס"ת י"שראל אל דודה תמשיך טובה וברכה לעול' וזה תלוי בתחתונים והוא אמרו ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא וכו':