כתם פז על ספר הזהר תקא

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ראשי תיבין אהו"ה כבר קדם לנו למעלה כי כל פעולות התחתונים נאצלות מהכחות העליונות אלא שהכחות ההם פועלות בכל עולם ועולם כפי מה שהוא וכל הכחות ההם באו ונאצלו מכח אותיות השם יתברך הוא סבה אליהם והסוד בזה כי בהיות האויר הקדמון נעלם ומתכסה בעמקי האי"ן וסתר המדרגות נעלמות באפס ההוחלט ואמרי אפס המוחלט בבחינת יציאתו לפועל ועדיין דבר לא יצא ולא נתפשט כי בבחינת זה אמרו היה הב"ה בונה עולמות ומחריבן עדיין לא נצטיירו האותיות של שמו הגדול בשום ציור מורגש כי עדיין לא יצאו הפעולות לפועל ולא נתפשטו ספירותיו לשיקרא שמו עליהם וכשעלה החפץ מלפניו להמציא פעליו המציא והמשיך תוצאות התעלומה מהאי"ן אל הי"ש בהשואת האחדות אשר עין לא ראתה ורעיון לא יוכל לעמוד על סוד הענין ובכן נאצלו הספירות נקשרות ואחוזות בעצם אמיתתו יתברך כשלהבת הקשורה בגחלת בסוד משפיע ומקבל כי בזולת זה לא היה איפשרות לגלות כח מעשיו על ברואיו יתברך כי אם בהמציא מדרגות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו זה נותן וזה מקבל וזה מפרנס וזה מתפרנס ומקבלין דין מדין ונתכנו בשם זוגות זכר ונקבה ובכן נרשם שמו יתברך בספירותיו בשם הויה ונרשמה היו"ד בחכמה שהיא ראשית ההתפשטות כנקודה אל הקו. ונרשמה הה"א בבינ"ה להיותה היכל ובית קבול אל הי"וד וענינם כדמיון זכר ונקבה אמנם לא יזכר בהם שם זווג כלל כי ראש אחד הם כדמיון בתי המוח בראש האדם. ואחר שנמשך עוד המעיין ונתגלה התפאר"ת שהוא סוד הו"ו הנמשך שהוא כדמיון חוט השדרה באדם והשפיע בה"א שהיא סוד העטרת מטובו ושם עמד המעיין אשר מעמדו נתחייבה התשוקה מהמדרגות זו לשלמעלה מזו וזו לשמעלה ממנה וכלן פותחין את פיהן לשאוב שפע ורצון ברכה ונדבה מאתו יתברך כאשר תשאב אבן המגניטס את הברזל בסגולתה ובכן נמצא התשוקה מהעטרת שהיא הה"א אל התפארת שהיא הו"ו לשאוב ולהתפרנס ממנו ואם התשוקה הזאת נמצאת בספירותיו יתברך מה יעשו אזובי קי"ר הצמאים כי יתאוו תאוה תמיד לבקש מאל אכלם אף כי שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם יתעו לבלי אוכל ותמיד משתוקקים הנקבה אל הזכר כי מכח הו"ו והה"א באו והוא אשר רמזו בזה באמרם כי מראשי תיבות של א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ יוצא שם אהו"ה המורה אצילות מאל"ף של כתר לבינה שהיא ה"א ראשונה ע"י החכמה וזה חלק אחד אל"ף ה"א ומאותיות הללו נאצלו השמי"ם העליונים שהיא התפארת בזרועותיו ומאצילות הו"ו לה"א שהוא משך המעין נאצלת הארץ העליונה וכן בדוגמא הזו לשמים שלנו ולארץ שלנו ואמר כי מאלה השני אותיות ו"ה נתחייבה התשוקה לכל הנבראים להיות תאבים הנקבה לזכר לפרות ולרבות יתברך ויתעלה מכל מחשב ורעיון אשר המציא והאציל וברא ויצר ועשה ברואיו כפי מה שגזרה חכמתו על היותר ראוי שבאיפשר כדי שישתוקקו כל המדרגות לעלותיהם ועלותיהם אל עלותיהם וכלם אל העלה הראשונה יתברך שמו והדרו (לא נמצא לשון זה לא בהקדמה ולא בזוהר ואפשר שלזה רמז במודפס בסוף ההקדמה שכתב חסר ע"ש):

רבי שמעון פתח מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. קודם שאכנס לבאר המאמר הנמרץ הזה אכתוב לך לשונו המוגה מפי הספרים לפי שנפל הטעות בו וז"ל באתוון רשימן דסלקן בסליקו דמחשבה דמחקקן ע"ג סתימו דסרטא דקיומא סלקן רתיכין ברתיכין קדישין כל רתיכא ורתיכא סלקא באת רשימא אתרשם את בקיומיה סליק בגויה ההוא רתיכא. כל את ואת סליק קאים על קיומיה דההוא רתיכא דאתחזי ליה ומהכא סלקא מלה לאתפרשא כל את ואת ברזא דרתיכין קדישין ברזא דשמא קדישא בד' סטרי עלמא. רזא דאת קדמאה סלקא ונחתא סליק בעטרוי לגבי מאה עלמין. לקביל דא את י"וד סלקא ברעו דמחשבה ואסתים ולא אתידע. אתחפיא תחות חד אגוזא דחפיא טמירא בטמירו ואיהי רתיכא דקיימא תחות ההוא רזא טמירא. וההוא את קיימא בגניזו נקודה חדא תחותיה. ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין וסמכין לה בשית סטרין אינון שית סטרין גניזין בגו בההוא אגוזא מגו סטרא דאת דא נפקא רתיכא חד קדישא וההיא רתיכא גניז ולא אתגליא בר כד נהיר נהירו דההוא אגוזא טמירא כדין אתגלייא ההוא רתיכא וההוא רתיכא טמיר וגליא ואיהי נפקא מגו נציצו דבוציצא כד מדיד משחתא. תחות קשרא קדמאה נפקא חד נציצו כד משחתא קיימא נהיר וסלקא ונחתא ואסתמיך תחות את י"וד ואיהי נקודא חדא. לבתר אתפשט ההוא נציצו ואפיק תלת ניצוצין אחרנין ואסתמכא תחות קוצא תתאה די"וד. לבתר נפקא מגו קשרא תנינא נציצו אחרא דנהיר וסלקא ונחתא ואסתמיך תחות את י"וד. בסטרא אחרא ולבתר אתפשט ההוא נציצו ואפיק תלת ניצוצין אחרנין ואסמכן בסטרא תחות את י"וד. לבתר נפקא מגו קשרא תליתאה נציצו אחרא ומגו דא אתקשר רזא דחול במשחתא דבוציצא. אשתכחו לאת י"וד נקודה עילאה תשעה סמכין על מה דאסתמיך וכלהו רתיכא לגבי את דא כדין אתנהיר ואסתמיך על תשע סמכין אלין. וכדין נהרין מגויה תמניא אחרנין וכלהו קיימין ברזא דאת י"וד נקודה עילאה טמירא. אלין תשעה סמכין דלתתא סלקין בשמא ולא סלקין בגין דאינון ט' דאקרון אין סוף קיימין ולא קיימין ולא אתידיעו ואקרון ולא אקרון ולא ידיעו כלל. ואלין סלקין בשמא ולא סלקין. ורזא לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם לית מאן דיקום בהון ובשמהן דלהון ולא אתגליין למיקם בארחיהו ועל דא לא קאים משה עליהו בגין דהוו מקדמת דרגא דיליה דההוא נציצו קדמאה ועל דא כתיב לפניך וכן כלהו קיימין אקדימו לדרגא דיליה ועל דא לא קאים באורחוי דקב"ה בגין דכלהו סלקין מחשבה ומתמן מתפשטין ארחוי לכמה סטרין ברעותיה דקודשא בריך הוא ולא אתידעו כלל:

וקודם שאבא לבאר המאמר הנמרץ החתום הזה אקדים לך עשר הקדמות שהם מפתח למנעולי המאמר הזה ואם כבר באו קצתם בכלל מה שכתבנו למעלה מעט הנה ומעט הנה אני צריך להעירם בכאן והם אלה ראשונה אתה צריך לדעת כי צורת אותיות התורה לא נפלו במקרה ואינה הסכמיות כשאר כתבי הגוים שהסכימו לעשות ציורים מחולפים מונחים על מבטא הלשון להבין איש שפת רעהו לא זולת אמנם אותיות התורה רשמים כתובים באצבע אלהים צורותיהם מורות על עצם הדבר בהם ויש בהם כח וסגולה לפעול בעולם ביען הם יצאו ונצתיירו מהגה פיו של הב"ה והם כדמיון הגוף הנושא רושם הנשמה המניעתו והגוף פועל מה שבכח הנשמה ודע והאמין זה שאין ספק בו כלל. והסר ממך עקשות פה הסכלים ההוללים האומרים בלבבם כי אין כח וסגולה בצורת האותיות כי יורשמו על זאת הצורה או על זולתה וכי מה יוסיף ומה יתן בכתוב רושם אות על צורת כך או על צורת כך והנה הרושם ההוא נרשם בדיו על נייר מת וסגולה מה לו כי האומרים כן לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו אמנם יש סגולות רבות נבדלות ברשמי אותיות הקדש מה שלא יעלם מהחכם היודע סוד צורותיהם והוראתם והנה הנם ככוכבי השמים אשר משטרם בארץ כי לא ברא האל יתברך כוכבים ברקיע השמים על חנם ולא נפלו צורותיהם במקרה ולא הונחו על סדר מחנותיהם כפי מה שהם קבוצת כת כוכבים במקום אחד על צורת כך וקבוצת כוכבים אחרים על צורת כך וכן כל כ"ח מחנות אשר הלבנה מתהלכת בהם מקבילות ומחולפות ונבדלות צורותיהם ומקום תחנותם זה מזה לא על שוא הם כך אלא שהם רשמים ואותיות מורות פעולות מחולפות בעולם וכן מצינו שנקראים הכוכבים אותיות שנאמר ומאותות השמים אל תחתו השמים נקראים ספר שנאמר ונגולו כספר השמים וכמו שהאותיות נרשמות בספר בן הכוכבים הם אותיות ורשמים בשמים והיודע לקרוא בספר שמים וחלוף מצב הכוכבים שהם מצטרפים בצירופיהם לטוב ולרע יגיד עתידות וכן האותיות כמו שנתבאר בתחלת הספר בפסוק והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע על האותיות והתנועות הנה נתבאר כי יש סגולות רבות נודעות בסוד האותיות והם הוראות לסוד הבריאה וכבר קדם לנו זה. שנית אתה צריך לדעת כי כשעלה החפץ במחשבתו יתברך הקדומה להגיה ולהאציל מאורו העצום אשר לא ישיגהו עין לראות לרוב תעצומו אשר בבחינת זה נקרא סתרו חשך שנאמר ישת חשך סתרו אזי ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור ההוא ועמד וגנזו והאציל ממנו נקודה אחת כוללת כל ציורי האור ההוא שוה ומתמצעת לכל העולמות לכל עולם ועולם כפי כחו אשר יסבול והוא מה שרמז ר' נחוניא בן הקנה בתפלתו באמרו המתעלה באויר הקדמון המתמצע מלז ללז ונקראת הנקודה ההיא המחשבות בוציצא דקדרוניתא וכבר קדם זכרה בתחלת הספר. והנה הבוציצא הזאת נקראת כפי המשכתה כי בתחלת אצילותה נקראת בוציצא ובהתמשכותה יותר נקראת קו המדה ובהתמשכותה יותר נקראת קנה המדה כי כל מה שתתפשט ותתגלה יותר נקראת שמה בגלוי יותר ובזאת הבוציצא מצויירים בה כל צייורי האור ההוא העצום וכל מה שחייב החפץ ההוא להראות ולצאת לפועל. שלישית אז"ל כי בתחלת התפשטות הבוציצא הזאת להראות ולהתגלות עשתה רושם קבוע והיא הנקודה הראשונה כאדם המתחיל לכתוב שהוא רושם נקודה אחת על מה שיתחיל האות להתפשט שאי איפשר לכתוב שום אות בזולת התחלת נקודה כן הבוציצא הזאת רשמה רושם ונקדה נקודה אחת לגלוי האצילות והיא מדת החכמה הנעלמה מעיני כל חי והיא כיחס הנקודה הסתומה שאין בה שום חלל ליכנס לתוכה ואותה הבוציצא ציירה בנקודה ההיא כל ציורי החפץ ציור דק מחשביי בדמותה בצלמה וע"כ נקראת החכמ"ה מחשב"ה סתם לפי שיש למעלה הימנה מחשבה טמירא וטמירא דטמירין ודמיון זה כי כמו שבענין מספר האחד בו מצוייר כל המספר ובלתו אין שום מספר עולה כי הוא שורש ויסוד לכל המספר כן בזו הנקודה נצטיירו כל העולמות וכל חלק וחלק מהם והם ט' כי כן יחוייב כפי החכמה שכל נקודה מחשביית תתחלק לג' חלקים מחשביים ראש ואמצע וסוף ובכל חלק וחלק מהשלשה חלקים ימצא כח כל הנקודה עצמה בשלשה חלקיה ויהיו א"כ שלש של שלש שלש והסוד בזה כי כל דבר מושכל לא ימצא בפרטו רק מה שבכללו ולא בכללו רק מה שבפרטו והוא סוד מפרט שהוא צריך לכלל ומכלל שהוא צריך לפרט הרי נתבאר שיתחייב המצא בנקודה ההיא ובשלשת חלקיה המחשביים סוד כל המספר שהם ט' שבו יכלה כל המספר לעשיריות למאות לאלפים לרבבות וכמו שנודע כי אין במספר רק ט' מדרגות כי העשירית היא במדרגת האחד בחזרת הגלגל אל התחלתו וזה מבואר וכבר קדם ג"כ. רביעית אז"ל כי המספר הזה הנכלל בנקודה הזאת ר"ל הט' ציורים היו בעמקי האין אלא שנתגלו מכח הנקודה הזאת הנרשמת כשנרשמה לגלוי הט' המחשביות שהיו בתלת רהיטי דמוחא א"כ המחשביות הנעלמות לרב התעלותם לא נודעו ולא נקראו בשם. אמנם הנאצלות מהם בספירות נקראות בשם ולא בהנחה רק בהשאלה ולא בשם מונח כי כל מונח קבוע וכל קבוע מורגשיי. חמישית אז"ל כי אחרי שנרשמה הנקודה הזאת שהיא החכמה רשימה בלתי נישגת בנתה ביתה להסתר בה דמות היכל מתפשט מן הנקודה כדמיון העגולה הנעשית באויר מניצוץ השמש או הלבנה ונסתרה הנקודה ההיא בהיכל ההוא ובכל ציוריה כמשפט כל דבר בהיר להצטייר ולהראות בדבר אחר בהיר כדמיון הקשת דהווה בענן שנרשם צורתו נכחו בחלק הענן הקרוב לו ויתחייב א"כ שחותם הט' הנכללים בשלשה אשר נצטיירו במדת החכמה יצטיירו ג"כ בהיכלה שהיא מדת הבי"נה. נמצא א"כ בהיכל הזה צורת השלש מרחקים של שלש נקודות ועוד התפשטות כל נקודה בקו שלה נמצא כי כל נקודה נעשית שתים הרי חמשה כלומר כי השלש נקודות הנרשמות בי"וד בהתפשטותם לימין ולשמאל השתים נעשו שלשה והאחת נעשת שתים הרי חמשה נקודות כזה # וכבר ידעת כי כל נקודה בת עשר הרי חמשים שערים מתחייבים מהבינה וזה הענין תמצאהו רמוז ומבואר ליודעו בפ' תצוה והואיל ובא לידנו אזכור לשונו ואבארהו בקצרה ובמקומו יתבאר בארוכה וזה לשונו מגו נהירו דאתנהיר את י"וד אתפשטו תלת נקודין די"וד תרין לעילא וחד לתתא כגוונא דא # כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת וחד אתעבידו תרין והא לך צורת תרין אתעבידו תלת # והא לך חד אתעבידו תרין # ובהיות השנים הללו בתוך השלשה נעשת צורת ה"א כמו שציירתי למעלה והוא סוד דו פרצופין שהיו בכח הה"א וילדה אותם וכבר ידעת כי צורת הה"א היא צורת דלת וצורת ו"ו כזה ה והם ד"ו פרצופין שנאצלו ויצאו מקרבה והבן. ששית אתה צריך לדעת כי אלה החמש נקודות שהם חמשים שערים בבינה נדפסים בעטרת שהיא גם היא ה"א אחרונה וכאמה בתה ועוד בה עשי"ריה כי היא תקבל כל הציורים והגוונים של המדות כלם. שביעית אז"ל שכשם שהעטרת נתיחסה אל האגוז בארבע חלקי המוח אשר בתוכה אשר הוא רמז אל מרכבת המשנה בד' רגלי הכס"א שהם סוד ד' נהרות היוצאות ממנה בסוד אל גנת אגוז ירדתי וזה נתבאר היטב בפ' ואלה שמות זה לשונו הגן נפיק מעדן ודא היא שכינתא אגוז דא היא רתיכא קדישא דאינון ד' רישי נהרין דמתפרשאן מגנתא כהאי אגוזא דאית לה ד' קרישין מה אגוזא טמירא וסתימא מכל סטרוי כך רתיכא דנפקא מגנתא טמירא וסתימא מכל סטרוי מה אינון קרישין דאגוזא מתחבראן מהאי גיסא ומתפרשאן מהאי גיסא כך רתיכא קדישא מתחבראן באחדותא בחדוותא בשלימותא ומתפרשן כל חד בעובדוי על מה דאתמני הה"ד הוא הסובב את כל ארץ החוילה הוא ההולך קדמת אשור וכן כלהו הנה לך מבואר שנמשלה מדת המלכות שהיא סוד הה"א האחרונה לאגוז דמיון מוחשי בד' פרקי מרכבתה הנושאים אותה ולנגדם ד' קליפות. כך נתיחסה מדת הבי"נה שהיא סוד הה"א הראשונה לאגוז הסתומה הבלתי נגלית כי האגוז הנרמז בעטרת נגלית ליורדי מרכבתה אמנם האגוז הנרמז בבי"נה עין לא ראתה. שמינית אתה צריך לדעת כי כל הרוכב מה שתחתיו יקרא מרכבה לרוכב ומשען וסמך שעליו יסמך הרוכב ואע"פ שהנרכב נאצל מהרוכב והרוכב נושאו הנה יקרא הנרכב נושא אל הרוכב. תשיעית אז"ל כי אעפ"י ששם י"הוה יש בו ד' אותיות הנה השרשים הם שלש והם י"הו והרביעית שהיא הה"א האחרונה הכפולה היא כלי כולל שלשתם וכן היסודות העליונות אינם רק שלשה אמ"ש והארץ נושא שלשתם וכולל אותם. נמצא כי אותיות י"הו כולל כל הנמצאים והם יסוד לכל העולמות. עשירית אתה צריך לדעת שאע"פ שדרך סדר י"הו הוא כך ר"ל היוד הראשונה ואחריה הה"א ואחריה הו"ו הנה סוד ציורם הוא י"וד מהימין וה"א מהשמאל ו"ו באמצע ביען כי נאצל משניהם וראשו עולה אל הכתר כי מהמוח נמשך ולכן הוא המכריע ונותן שלום בין הימין והשמאל והוא שקל הקדש המכריע בין זכות וחובה והוא הרוח הממזג כל העולמות ברוח אלהים חיים ומלך עולם. והנני מצייר לך לוח אחד ממנו יתבאר לך סוד התשע שהם מרכבה לשלשת קשרי הנקוד"ה שהיא הי"וד שהם בגוף הי"וד ראש ואמצע וסוף והא לך צורתם #

י %ו %ה

חכמ"ה %כת"ר %ב"ינה

חס"ד %רחמים %דין

א"ל %חהו"ה %אלהים

גדול %נורא %אדיר

רחום %נושא עון %שופט

חנון %עובר על פשע %דיין

חסין %אמת %חזק

ארך אפים %מרום %כביר כח

רב חסד %רם %איש מלחמה

קדוש %נצר חסד %גבור

חסיד %שוכן עד %פוקד עון

סולח %קדוש %משלם גמול

הנה לך מבואר כי כל שם מאלה השמות השלשה שהם א"ל אלהי"ם י"הוה יש לו מרכבה אחת של שלש שלש והם נתלים משלש אותיות השם יתברך י"הו הנרמזים בחכמ"ה ותבונ"ה ודע"ת וגם אלה יצאו ונאצלו מתלת רהיטי דמוחא הנעלמים בכת"ר שהוא כדמיון הגלגולת למוח. ומאלה הכנויין שנקראים כנפים נפרדו למטה כמה מרכבות בדוגמתה אינם במעלת אלה העליונים ויש מרכבות למרכבות וכלם נתלים מהם ונקראים צבאות ר"ל של נצ"ח והו"ד וי"סוד איש איש על עבודתו ועל משאו אשר הפקד עליו והכל נאצל מסבת כל הסבות יתברך ויתעלה זכרו כי אין בנאצל רק מה שבמאציל אלא שזה במחשבה וזה בפועל והם כדמיון האיברים העושים בפועל מה שהוא במחשבה. ואחרי ההקדמות האלה אשוב לבאר מלות המאמר ומהם יתגלה כל מה שכתבנו ואם יש עוד בענין הנמרץ הוה סודות נסתרים מה שאין בכח המבטא לבטא בשפתים הנה מהנגלה ישמע חכם ויוסף לקח מדעתו:

אמר באתוון רשימן דסלקן בסליקו דמחשבה וכו' הם הם האותיות והרשמים שהיו במחשבה בעמקי האין עד שלא נגלו ונרשמו בציור המורה על סוד ההויות. אחר שעלה החפץ מאת סבת כל הסבות יתברך להוציאם אל הגלוי עמדו ונחקקו על גבי סתימו דסרטא דקיומא פי' בלוח הרשמים ששם נרשם ונחקק קיום צורותיהם קודם שיצאו אל הפועל וענין סרטא הוא מלשון רשימו כמו המסרט על בשרו והרמז על הכתר שהוא נקרא מחשבה סלקן רתיכין ברתיכין קדישין. אמר ששם עלו המרכבות במחשבה להגלות ולצאת לפועל מרכבות למרכבות אחוזות זו בזו. כל רתיכא ורתיכא סלקא באת רשימא פי' כל מרכבה ומרכבה נרשמה ברושם האות אשר ממנה נתחייבו להיות כי כשנרשמה האות נרשמה מרכבתה הראוי לה עמה וזהו אתרשים את בקיומיה סליק בגויה ההוא רתיכא. כל את ואת קאים על קיומא דההוא רתיכא דאתחזי ליה פי' כי האות הוא ראשית אל המרכבה הראויה לו והוא רוכב על מרכבתו כי מציור האות נאצלה המרכבה שלו. מהכא סלקא מלה לאתפרשא וכו' פי' כי ממקום הסרטא הנז' אשר נרשמו על גבה האותיות משם עלה במחשבה לתת הבדל בין כל מרכבה ומרכבה לדין או לרחמים על אשר נתמנו כפי מה שגזרה חכמתו הקדומה ונתמנו לד' סטרי עלמא בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ואלה הארבעה באו מכח ד' אותיות השם י"הוה יתברך שמו והם נדפסים בד' אותיות אחרות אדנ"י יתברך המקבלים מהם ואח"כ מתפשטים משם ד' מחנות שכינה וז"א ברזא דשמא קדישא בד' סטרי עלמא. ואחר שדבר בדרך כלל ישוב לבאר בדרך פרט סוד הד' אותיות השם שהיו נרשמות במחשב"ה ואמר:

רזא דאת קדמאה וכו' אתר כי סוד הי"וד שהיא הנקודה הראשונה אל הגלוי בעולם האצילות סלקא ונחתא פי' עולה למעלה אל שורשה ויורדת למטה כלומר נמשך כחה מלמעלה למטה ועד"ז תבין כל עלייה וירידה הנז' בעולם האצילות ואמר סליק בעטרוי לגבי מאה עלמין כי המספר הזה יתחייב מכח הי"וד עשר פעמים עשר והם מא"ה וכלם נכללים בחכמ"ה כמו שנתבאר בהקדמה השלישית ווז"א לקבל דא את יו"ד סלקא ברעו דמחשבה שכן חייבה רצון המחשבה הנעלמת להיות זה המספר מתחייב לכל המספרים התחלה מהנקודה והחזרת המספר אל התחלתו בהחזרת הגלגל אל התחלת תנועתו והוא סוד עשר האותיות הראשונות באלפא ביתא מהאלף המתחלת המספר עד י"וד. ואמר ואסתים ולא אתידע ואתחפיא תחות חד אגוזא אמר שהחכמה נעלמה בהיכלה כאשר נתבאר בהקדמה הששית וההיכל ההוא הוא כדמיון סוד האגו"ז וביאר ההבדל שיש בין אגו"ז לאגו"ז כי האגוז המיוחס' למרכבת המשנה היא נגלית ליורדי המרכבה. והאגוז הזה הוא נסתר הסתר רב וז"א טמירא בטמירו כמ"ש ואיזה מקום בי"נה כאשר נתבא' בהקדמ' השביעית. וההוא את קיימא בגניזו ונקודה חדא תחותיה היא צורת הה"א ראשונ' שכשם שהיא צורת דל"ת ונקודה בתחתיה כמו שנתבאר בהקדמה החמישית. ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין הם אבני הבנין סוד האם רובצת על הבנים וקראם סמכין על שהיא סומכת עליהם אע"פ שהם נאצלים ממנה היא רוכבת עליהם כמו שהקדמתי בהקדמה השמינית שהרוכב נסמך על הנרכב אע"פ שהוא נושאו בסוד הארון היה נושא את נושאיו. אינון שית סטרין גניזין בגו ההוא אגוזא אע"פ שנאצלו ממנה והרתה מהחכמה וילדה אבני הבנין הנה הנם בקרבה כי לא נפרדו ממנה הפרד עצמיי כאשר נפרדו הנהרות מאגוז התחתון בעולם הנפרדי' אמנם אלה השש קצוות העליונות אדוקות ומחוברות אל ההיכל הזה אשר נאצלו ממנו מגו סטרא דאת דא נפקא רתיכא חד קדישא וכו' חוזר אל סוד היו"ד שהיא החכמה שממנ' נאצלת חכמת שלמה בהמשך הנהר היוצא מעדן כי בחכמת אלהים היא מצויירת חכמת שלמה. ואמר ההיא רתיכא גניז ולא אתגליא בר כד נהיר נהירו דההוא אגוזא אמר שהמרכבה הזאת מרכבת המשנ"ה אין לה אור מעצמה רק בהאיר אור האגוז הנסתר אל עבר פניה אזי תראה ויתגלה אורה. ואמר וההיא רתיכא טמיר וגליא כי לפעמים היא נשפעת ומאירה ולפעמים היא נסתרת כדמיון הלבנה. ואיהי נפקא מגו נציצו דבוציצא כי משם נאצלה מאז יצא הבוציצא למדוד כל העולמות בסוד נכון כסאך מאז. תחות קשרא קדמאה נפק חד נציצו וכו' חזר לבאר סוד היו"ד הנחלקת במחשבה לג' חלקים של שלש שלש וכבר הקדמתי בהקדמה השנית כי בכח הבוציצא היו מצוירים השלש קשרים האלה אשר נרשמו באות הי"וד ואמר כי בכל קשר וקשר מאלה הג' קשרים יוצאים ומתפשטים ג' ניצוצות שמספר כלם ט' כמו שנתבאר בהקדמה השלישית והוא אמרו תחות קשרא קדמאה תחות קשרא תנינא תחות קשרא תליתאה ומ"ש בקשר השלישי ומגו דא אתקשר רזא דחול במשחתא דבוציצא כי' שהמקשר השלישי של שלש אחרונות משם יונקים ימי החול והקליפה שבאו באחרית י"ם והבן נמצא לפי החיוב הזה שמהנקודה הראשונה שהיא היו"ד נמשכו ט' סמיכין על מה שהיא נסמכת והם מרכבה לי"וד שהם שמונה והנקודה עצמה תשעה והוא אמרו וכדין נהרין מגוה תמניא אחרנין שהיו נעלמות בנקודה ונגלות בספירות מן החכמה עד העטרת וחזר לבאר ההבדל שיש בין הט' הנעלמת לט' הנגלית ואמר אלין ט' סמכין דלתתא שהם הנגלות סלקין בשמא ולא סלקין פי' נקראות בשם אבל בהשאלה לא בשם מונח כי כל מונח קבוע וכל קבוע מורגש כאשר כתבתי בהקדמה הד' ועל כן נקראות ולא נקראות נקראות בהשאלה ולא בהנחה רק בדרך סימנים אליהם ונתן טעם לזה ואמר בגין דאינון כו' דאקרון אין סוף פי' הנעלמות באי"ן קיימין ולא קיימין פי' קיימים מצד עצמם אמנם מצד המבקשים להשיג מהותם אינם קיימים להם שאין מי שישיגם ולא מי שידעם וע"כ אקרון ולא אקרון אע"פ שנקראות מדות אינם מדות שאפי' הט' התחתונות שמותיהם מושאלים וכ"ש הללו כי מלבד שאינם נקראות בשם הנה אפי' בשום רמז אינם נקראות לרוב העלמתם וזהו אמרו קיימין ולא קיימין ולא סלקין בשמא ולא אתידיעו. ומפני שאמר ואקרון ולא אקרון שנראה שהם נקראות ולא נקראות כמו שאמר בט' התחתונות לזה הוסיף ואמר ולא נודעו כלל כלומר קריאה בזולת ידיעה כי התחתונות מתוך שמותיהם המושאלים להם ישיגו הנביאים פעולותיהם בתחתונים וע"כ עולים בשם ואינם עולים אמנם אלה אפילו בשם השאלה אינם עולים לפי שלא נודעו בשום ציור והשכלה אלא שנקראות על שם התחתונות. ורזא לפניך וחנותי את אשר אחון כבר דעת כי מרע"ה היה מבקש לדעת דרכיו יתברך פי' היאך הוא מתנהג במדותיו וכמ"ש שהמדות היה יודע ולא היה יודע היאך הכחות מתנהגים בהם כי זה נמנע מצד עצמו ומרע"ה בקש להשיג מהות פנימיות המדות וההבדל שיש ביניהם ובין אשר למטה מהם והשיבו הב"ה לא תוכל לראות את פני עד שתשיג פנימיות מהותם אבל אני אעביר כל טובי על פניך כי מראה הפנים לא תאכל להשיג אבל אקרא בשם יי' לפניך כלומר באותם הנקראים בשם אתה משיג אמנם באותם שלפניך ולפנים ממדתך לא תוכל להשיג לפי שהם למעלה ולפני ולפנים ממדרגתך שאתה נאחז בה ובזה לא יקשה בעיניך ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי כך עלה במחשב"ה וזה נמנע להשיג וזהו וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם ואל זה רמזו רז"ל באמרם וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכו' הנה נתבאר כי יש מדות ממדות התחתונות נקראות בשם השאלה והפנימיות אפי' בשם השאלה אינם נקראות לרוב העלמתם שאפי' מרע"ה לא השיגם לפי שהם לפנים ממחיצתו וז"א ועל דא לא קאים באורחוי דקב"ה בגין דכלהו סלקין גו מחשבה והמחשביות אינם נישגות ומתמן מתפשטין אורחוי לכמה סטרין ברעותיה דקב"ה ולא אתידיעו כלל. סלקא את דא דאלין סמכין לעילא לעילא פי' שהם מקבלין שפע ואור ממקור מוצאם וביאר היאך ואמר בטש מאן דבטש דלא ידיע פי' שאין כל בריה יכולה להשיג מי הוא רק מתוך הבטישה וההכאה שהכה כענין המכה בחלמיש והופיע האור מהבטישה ההיא ידענו שהוא נמצא ושאמיתת כל הנמצאים ממציאותו נמצאו ולא שנודע מצד עצמו וזהו נהיר ולא נהיר כי בבחינת האור הנגלה נאמר שהוא מאיר אמנם מצד עצמותו נעלם ההשגה אינו מאיר כי הוא חשך לעיני המבקשים. ושב לבאר סוד אצילות הנקודה ואמר כד נחית אתכלילן ביה אינון סמכין פי' כשעלה בחפצו להוריד ולהאציל הנקודה מכח הבוציצה שאמרנו נכללו הט' סמכין שהיו ברח הבוציצא ואתפשט כד אתפשט נפקא חד נהורא כליל מכלא שהיא הה"א שנאצלה מהי"וד ונעלמה החכמ"ה בבי"נה והיה האור הנאצל ממנה טלית שבו נתעטף ונעלם להבהיק כל העולמות הנה נתבאר כי הה"א היכל לי"וד ובה מתכסה באופן שעין לא יראהו ומכאן תבין מה שכתבתי בראש הפרשה דעתי במ"ש ז"ל נתעטף הב"ה בטלית לבנה על הכוונה השנית אלי:

ואחר שביאר סוד היו"ד בצורתה המורה על שלש נקודות שבה מצויירות כמו שביארנו שב לבאר סוד צורת הה"א שהיא היכלה ואמר ההוא היכלא קיימא לתרין סטרין לחפיא אמר כי ההיכל הזה צורתו עומד לשני צדדין לימין ולשמאל כמו שביארנו צורת הה"א בהקדמה החמשית שנמשכו משני הנקודות העליונות שבצורת היו"ד שני קוים א' לימין ואחר לשמאל כזה # ונעשית מצורה זו דמות היכל שבו נסתתרה הנקודה כאשר ציירנו למעלה וזהו קיימא לתרין סטרין לחפייא כלומר נתפשט ההיכל לימין ולשמאל כצורת ד להתעלם ולהתכסות הנקודה בקרבה והוא אמרו ואת יוד אגניז בההוא היכלא כזה ה ואמר שנרשמו בה אותן הסמכין שנתחייבו מהנקודה. (ומ"ש ואתגליא לעילא ר"ל שלא נתעלמה אלא לתחתונים). ונתן טעם למה נקראת ה"א ואמר שהוא לשון זמון כענין הא לכם זרע ולפי שהיא נעלמת גם היא מצד עצמה ונגלית מצד פעולתה אמר זמין ולא זמין אתגליא ולא אתגליא ובבחינת עצמותה גזר אומר ואמר לא אתגליא כלל. ברזא דא קיימא את י"וד וכלהו סמיכין כי בה מתקיימת סוד הי"וד ומה שנתחייב ממנה כהי"כל השומר כל הנכנס בו. וחזר להודיע סוד הה"א הזאת שנתחייבו להתפשט ממנה חמשה מרכבות כמספר הה"א ואמר האי אית לה חמש רתיכין דנפקין מגו ההוא נהירו דבוצינא כד סלקא לאתרהא ואתכנישת פי' כשמדדה מה שמדדה ונסתלקה למקומה כמו שכבר אמרנו בעי' מטי ולא מטי הניחה במדת הבינה צורת ה' נקודות כמו שהקדמתי בהקדמה הה כזה# ולא יקשה בעיניך כי כבר אמר שצויירו בה ט' סמכין שבצורת הי"וד והיאך יהיו צורת החמשה והט' בבי"נה והתשובה בזו הוא כי כבר אמר כי כל אות ואות מרכבתו בתוכו ויהיו נא פי שנים נראים בה הט' העצמיים של חכמה והחמש העצריים של בי"נה כי כל דבר בהיר יקבל צורתו וגוונו וצורת וגוון חבירו העומד נכחו ודוק ותשכח שבענין הט' של חכמה אמר ואת יו"ד אגניז בההוא היכלא באינון סמכין. ובענין החמש אמר לפנים ואינון פלאות דאינון חמש סמכין בגווה כלומר עצמיים בם. ושב לבאר כי החמשה הנקודות המצויירות בה"א עולים לחמשים כי כל נקודה בת עשר כמו שהקדמתי בהקדמה החמישית ונקראות נפלאות כלומר חמשים פלאות ועליהם היה מבקש דוד ע"ה להשיג מתוך מדתו שבה הם נדפסים ואמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך נו"ן פלאות ואמר כי זה נרמז בתיבת נפלאות כי הנו"ן נוספת כפי השרש והי"לל גל עיני ואביטה פלאות מתורתך וכמ"ש פלאות עדותך על כן נצרתם נפשי אמנם באמרו נפלאות רמז אל החמשים שערים הנדפסים במדתו כמו שהקדמתי בהקדמה הששית. ואמר כי כשאלה החמשים מאירים ומזהירים בהיכל הבינה מזוהר הרקיע העלי"ון יזהירו ג"כ במדת המלכו"ת והוא אמרו כד נהרין וסלקין לה לאתעטרא אתעבידו חמשין לנהרא גו חמשין דלתתא דנפקין מינה. ומ"ש ואינון רזא נפלאות פי' כי הנו"ן הנוספת נכתבת בשני נונין וגם בו"ו באמצע להורות כי החמשים העליונות נמשכות דרך ו"ו אל החמשים התתתונו' וז"א ואינהו רזא נפלאות כלומר ושניהם רמוזים באות נו"ן הנוספת ומ"ש אלין נהרין וסלקין לה לעילא ואתעטרן ואתקשרן גו תשע וכו' יבאר כי אלה תלויין באלה כי הנו"ן בט' והט' בי"וד והיו"ד בקוצה למעלה. ואמר כי סוד אצילותם מהיכן נאצלות נמנע ההשגה. זהו כד נחתין לא ידיע ממאן נחתין. אח"כ יבאר כי כשנתעברה הבי"נה בחמשים השערים היוצאים ממנה ישיבו כלם אל שרשם שהם החמש הנקודות שבה"א הראשונה. אח"כ יבאר התפשטות הה"א הראשונה עם הה"א האחרונה בחמש נקודותיה ואמר אתפשטו אלין חמש סמכין לתתא וקיימא עליהו ר"ל הה"א וכד אתנהירת בכלהו כדין נפקין מינה חמש נהורין אחרנין משתניין פי' שאינם מאירים ומזהירים בראשונים שבמדת הבי"נה כי כל מה שנמשך האור חייבה החכמה העליונה שיתמעט לצורך הבריאה כי ימצאו עלות זו למטה מזו כיחס כח הימין אל כח השמאל שזה עלה וזה עלול וז"א משניין ולא משניין כלומר משתנות בערך עלה ועלול ולא משניין שהם עצם אחד ימינא ושמאלא יחס הימין לשמאל. ואמרו מכאן ולהלאה קיימא מלה באתגלייא פי' כי ממדת העטרת ולמטה הוא עולם הגלוי כי כל מה שנתכסה האור נתגלה כחו כדמיון הרואה בעין השמש שלא יוכל להסתכל בו אם לא ישים מסכים ומחיצות בינו ובין עיניו כי יכהו עיניו מראות ומהעטרת ולמטה כל המרכבות נסמכות על סוד הארבע אותיות השם כי כל המרכבות הם של ד' ד'. וזהו לאסתמכא על רזא עילאה ברזא דשמא קדישא. ומ"ש למהוי סתים דא בדא ולאשתכללא רתיכא קדישא. ואלין חמש אינון ארבע פי' כי אין מרכבה פחות מארבעה ואם קרא לכל החמש מרכבה א' הוא לשתי בחינו' האחד להודיע שהם חמש פי' ארבעה ונקודה עליהם. והשני כי נקראים ארבע בבחינת הפרדתה לד' פאות העולם וזהו אמרו ואלין חמש אינון ארבע. אינון חמש לקבל חמש סמכין. ואינון ד' לקבל ד' סטרי עלמא. אח"כ יכללם כלם אל שורשם ואמר וכלהו רתיכאן כלהו כלילן כל רתיכא ורתיכא בנהורא חד וכל נהורא ונהורא אתכליל באינון סמכין וכל סמכא וסמכא אתכליל באת ה"א ואת ה"א אתכליל באינון ט' וכל חד וחד אתכליל באת י"וד נקודה קדמאה עילאה למהוי כלא חד כלומר אצילות אחד ומשורש אחד נמצאו כל המרכבות. והוציא נפקותא אחת מכל מה שאמר ואמר אשתכחו רתיכין דסלקין על את ה"א מתתא לעילא חמשה ועשרין כי כל נקודה מהחמש נקודות עשתה מרכבה אחת של ד' נמצא כי החמשה נקודות עם רביעיותיהם הם ה' ועשרים חמשה פעמי' חמשה הם כ"ה והוא סוד וחסידיך יברכו ב"ה כלומר ימשיכו הברכה למדת כ"ה אשר מרכבותיה כ"ה:

ולהודיע כי כל אלה המרכבות באו מאצילות אחד בשם שכל המספר בא מכח האחד ושמדותיו יתברך אינם נחלקות רק במבטא הלשון כי אי איפשר לבטא בשפתי' שום דבר אם לא בחילוק התיבות והאותיות ותנועת הלשון ושהחילוק הנדבר בהם אינו גשמי רק מחשכיי שכליי אמר רשב"י והפסיק באמצע הדרוש הזה ואמר קב"ה איקרי אחד דכתיב יי' אלהינו יי' א' ואקרי ראשון ואקרי אחרון וכו' דא ה"א בתראה וכו' ביאר כי מדת אנ"י היא מדתו האחרונה במדותיו והיא היא הראשונה וזהו אנ"י ראשון ואנ"י אחרון ושגם את אחרונים שהם פרקי מרכבתה הנאחזים ממדת אנ"י ונקראים אחד כלם נכללים בסוד אחד אחרי אשר הם נמשכים מהא' יתברך ויתעלה שמו. וכאן ביאר כי ד' פרקי מרכבת המשנה הם מי"כאל גברי"אל אורי"אל רפאל והנקודה עליהם הם חמש סוד הה"א כי ע"כ נקראת ומצטיירת ה"א. ומ"ש ורזא דה"א דא דל"ת הות יבאר כי צורת הה"א יורה על סודה כי השטח העליון עם הנצב הימיני הוא צורת ד כמו שהקדמתי בהקדמה החמשית דחשבונה ארבע רמז לד' פרקי המרכבה והנקו"דה אשר באמצעיתה הוא הנצב האחרון היא החי"ה הממלאת אותה אורה והיא אחרונה להורות על כי הוא ראשון והוא אחרון והכל בצורת הה"א כי הנקודה הראשונה היא האחרונה וזהו אני ראשון ואנ"י אחרון ואותיות אי"ן הם אותיות אנ"י ואגב אורחיה ביאר סוד ואת אחרונים אני הוא כי פרקי מרכבתה הנקראים אחרונים לא יסורו ממנה וביאר כי אותיות י"הוה יתברך ואותיו' אדנ"י יתברך הם ארבעה ארבעה וכלם נכללים אלה באלה י"אהדונהי והוא אמרו כלהו ברזא חדא אתכלילו אלין באלין רזא דה"א. ואמר אינון ד' ואלין ארבע כלומר המרכבה הראשונה ומרכבת המשנה ומ"ש ואינון דאקרון אחרונים כלהו קיימין מסטרא דלעילא ומסטרא דלתתא כי אותיות אדנ"י עומדים בעולם האצילו' וגם פועלות למטה:

ואחר שנתגלגל הדרוש לדבר בה"א האחרונה שהיא כדוגמת הה"א הראשונה מליאה תמיד אור החכמה נהר שאינו פוסק אמנם הה"א האחרונה שם עמד האור מהתחשך עוד וכאלו יש לה שני פנים פנים מאירים ופנים בלתי מאירים כדוגמת הלבנה התחתונה כי לעולם לא יחסר חציה מהאור והחצי האחר חשוכיי כאשר נודע מחכמת התכונה כי כן חייבה החכמה העליונה בסוד עץ הדעת טוב ודע הטוב למעלה והרע למטה והביא ראיה מספרא דחנוך שאמר אית ה"א אחרא דלתתא דקיימא מתקשרת בהאי ה"א כלומר העליונה שהאחרונה מתקשרת בראשונה וכלא חד בחד כלומר ושתיהם נקשרות זו בזו ומ"ש וכדין היא למבכי פי' כי ממנה ולמטה קרא יי' לבכי ולמספד בסוד הפגימה והם בתי בראי הנסתרו' ממאור שהם בהסתר פנים ושם הוא הבכי כי בבתי גואי אין שם אלא שמחה והצהלת פנים וזהו האמת ואם אמרו בתלמוד להפך כדאיתא בחגיגה פ"א מקום יש לו להקב"ה שבוכה בו וכו' והקשו ובבתי בראי ליכא עצבות שנראה משם כי הבכיה היא בבתי גואי הנה כוונתם שם הוא כפי הנגלה על דמיון המלך שהוא רוצה לבכות ומתאפק ובא החדרה לבכות שלא יראוהו בני אדם ויתבזה לפניהם אמנם ע"ד הסוד במסתרים הם בתי בראי שהם בהסתר פנים המאירים שם נתיחס הבכי וזהו אמרו וכדין איהי למבכי כי משם ולמטה הוא מקום הבכי כי למעלה אין בכי ומספד בפנים המאירים. ומ"ש וסימניך אה"ה פי' בלא משך ו"ו כי כשההשפעה יורד אליה דרך הו"ו הנה היא צהלה ושמחה החתן יכהן פאר והכלה תעדה כליה ואוכלוסיה אמנם כשהה"א סמוכה לה"א שלא על ידי הו"ו כי אם מהשמאל מצד הגבורה וההוד אזי מתמלאת דין להעניש בני העולם בבכי ומספר וקרחה וזהו אה"ה כלומר ה"א סמוכה לה"א כי אז מדת הדין גוברת והנה החש"ך יכסה אר"ץ. והנחש נכנס לטמא המקדש וקדשיו ומכסהו בחשך לסבת העדר אור הו"ו כדמיון הלבנה כשהיא לוקה בהסתר ממנה אור השמש שמתכסת בחשך בעמוד התלי ביניהם וזהו בגין דסורחנו בישא לתתא חפייא כגוונא דדל"ת בלא נקודה מהיותה צורת ה"א. וסחרא לאלין ד ולהאי נקודה שהיא העטרת ופרקי מרכבתה שהם בהסתר פנים והוא הברי והעצבון. וקיימא בהם קליפא תקיפא בחוזק הדין בד' קליפות החיצוניות הנרמזים בו הנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב המיוחסים לאגו"ז כמו שהקדמתי בהקדמה השביעית כי אז יעשן חרון אף השם ונתן רשות למשחית להשחית. וביאד הסוד בהיות שני הההי"ן סמוכות במלת אה"ה ואמר ורזא דא ה"א בתראה מתרוויהו בחד נקודה פי' שהה"א האחרונה במלת אה"ה היא בדגש הנקרא מפיק להורות כי היא מלאה דין כי כבר ידעת כי הרפ"ה מורה על רפיון הדין ועל רפואה כי הרפואה היא רפיון החולי והדג"ש על חוזק הדין וזהו דהא כדין דינא אתיהיב:

והנה נמשך הדרוש מה"א ראשונה לה"א אחרונה כי כאמה בתה ויבאר סוד מרכבת המשנה ואח"כ יחזור לבאר סוד הו"ו ואמר רתיכא דא דקיימא בה"א בתראה לא אתפרשי דא מן דא לעלמין פי' ד' פרקיה אשר זכר למעלה שהם סוד ארג"מן אינם נבדלים זה מזה לעולם כי אע"פ שהם ד' פנים כלם שוים אל הסכמה אחת והם פני אדם כי פני כל א' נדפס בחבירו והם י"ו פנים וכלם אחד אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו כי רוח החיה באופנים וכלם נדפסים ברבעיותיהם ודמיון זה כשתקח שני מראות של זכוכית ותתן אחת מהם ביד חבירך העומד נכחך והאחת בידך ויהיו המראות פניהם נכחיות זה אל זה וכל אחוריהם ביתה הנה יראה צורתך במראה אשר ביד חבירך וצורתו במראה אשר בידך ואם תסתכל היטב תמצא כי יתדפסו שתי המראו' בשני הצורות זו בזו ותראה צורתך שנדפסה במראה אשר ביד חבירך רשומה במראה אשר בידך עם מראה עצמה וצור' חבירך שנדפסה במראה אשר רידך רשומה עם המראה עצמה באופן שיהיו הצורות מקבילו' זו לזו עד שיראו כל אחד ואחד צורתו אשר במראה אשר ביד חבירו נדפסת בשלו ושלו בשל חבירו והיו לאחדים וסבה לזה כי כל דבר בהיר וזך יקבל נכחיותו ונכחיות נכחיותו ונכחיותו יקבל נכחיותו כמו כן נמצא את שזה בזה ואת שזה בזה ולא יתפרדו הגוונים רק כשאינם פונים זה אל זה אמנם כשהם פונים זה בזה אין בזה אלא מה שבזה והוא סוד וההסכמה הנמצאת בין הד' פנים אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת והבן זה היטב וזהו אמרו רתיכ' דא דקיימא בה"א בתראה לא מתפרשי דא מן דא לעלמין אפילו שנתמנו כל אחד ואחד על תפקידו הנה בבוא הרצון העליון לעשות בעולם שום דבר כלם מסכימים אל אשר יהיה הרצון בהסכמה אחת. ואמר לפי דרכו בכל אתר דתשכח מי"כאל דאיהו רישא לאלין תמן היא שכינתא. אמר כי ההסכמ' בראשונה נדפס במיכאל כי הוא הראש ואחריו ילכו והנה השכינה תגיד הסכמתה ראשונה למיכאל ואחריו ילכו שאר הפנים וכלם מתקשרים ומתאחדים זה בזה בתוך הה"א וכלא ה"א כלומר הד' פנים והנקודה נקראים ה"א. ואמר וכד איהי חד ה"א ואת אל"ף או את י"וד קדמא לה וכו' פי' כי כשהה"א הזאת האחרונה יחידאה בזולת הה"א הראשונה אבל כשיקדם לה אל"ף או י"וד אזי היא מליאה שפע ורחמים כי האל"ף רומזת אל הכתר ששם נרשם שם אהי"ה ית' והוא רחמים גמורים או שם י"וד שהיא רומזת אל התפארת ששם י"הוה נרשם שם והם משך אחר ובכן כל העולמות בחדוה ואפ"י שהיא בנקודה בדגש הנה הדגש יורה על חוזק הרחמים לשבר ולהכניע כח הקליפה כי הדגש יורה על חוזק המשפיע בה שאם קדמה לה ה"א הראשונה ששם הדין צפון יתגלה בה בדגשותה ואם קדמה לה אלף או י"וד ששם הרחמים יתגלו בה בדגשותה כי הדגש מורה חוזק אם מדין אם מרחמים כענין שביארנו באל זועם בכל יום כי א"ל יורה על חוזק אם מדין או מרחמים בסוד חסד א"ל כל היום והוא אמרו דהא קליפה בישא אתברת מקמה כי דגשות הה"א היא מצד הרחמים ובכח הרחמים נשברת הקליפה ולא חפייא עליה כלומר והחש"ך שהיה מכסה אר"ץ חלף הלך לו. האי קיימא ברזא דא כלומר זאת הה"א זהו סודה. כגוונא דא לית לך שמא קדישא באתוון רשימאן פי' כדוגמא הזאת אשר ביארתי לך בסוד הי"וד והה"א אין לך משמות הקדש באותיו' ידועות דלא קיימא בההוא את רתיכא דיליה כי בצורת הי"וד נרשמו התשע שאמרנו שהיא נסמכת עליהם ובצורת הה"א נרשמו החמשה שהיא נסמכת עליהם וההוא רתיכ' סמכא דיליה כלומר כי אותה מרכבה הנאצלת מהאות היא משען ומשענה אל האות והאות בערך המרכבה כערך המלך בחיילותיו שאינו יוצא רק באוכלוסים שלו ואינו יוצא יחידי כי זה הוא כבודו וע"ד יהו"ה צבאות כלא בחרא כי צבאותיו נאצלים ממנו. דלא אתפרשן רתיכין מן שמא קדישא וגם הצבאות הנפררי' אין כחם נפרד מהשם ובכח השם שהם נתלים ממנו הם פועלים כי לא יעשו גדולה או קטנה כי אם מהכח הנמשך להם מהשם וכבר ידעת כי שם צבאות פירושו מענין רצין כענין ולמאן די יצבא יתנינה כי כלם עושים רצון קוניהם נמצא כי רצונם הוא רצון בוראם וזהו וכלא איהו שמא קדישא. ומ"ש כי את ה"א אית לה רתיכא באינון שליטין לתתא וכו' אמר שאין בכל אותיות י"הו שום דבוק במרכבות הקליפה החיצוניות כי הם רחוקות מהם כרחוק מזרח ממערב רק הה"א הזאת האחרונה כי הם יונקים משלייתה היוצאת מבין רגליה כי לכך נתמעט אורה בעצם וראשונה בסוד לכי ועטי את עצמך להיותה ראש לשועלי' וזהו אמרו בגין דאת דא איהי באתגלייא זעירא דמן חברייא והיא משרת' לאותיות י"הו המשפיעות בה והיא מחלקת להם לתחתונים טרף ועל ידה הם ניזונים כדוגמת הלבנה התחתונה שכח שצ"ם חנ"כ מתפשטים אליה והיא משרתת להם ומחלקת הוראתם בתחתונים כי על ידה יהיה כל ריב וכל פגע כי הוראת כלם עובר בגלגל הלבנה. נמצא שיניקת המרכבות החיצוניות הם מהה"א האחרונה. ואותיות י"הו כל המרכבות הקדושות הפנימיות נדבקין בהם ולא החיצוניות והיא אמרו ואתוון אחרנין אתכלילו בהון רתיכין קדישין דלאו אינון לבר ולפי שיקשה לפי זה והיאך יפעלו אותיות י"הו בתחתונים וגם הם עיקר הממשלה לזה אמר בר כד מתחברן היכלין בהיכלין תתאי בעילאי שאז הם נבלעי' בהם כהבלע אור הכוכבים באור השמש ולא שהם נדבקים ונקשרים עמהם קשר עצמיי וזהו אבל לא אתכלילן באינון אתוון למהוי חד את כי כל אות ואות מושל על מרכבתה הראויה לה והמחוייבת ממנה. ודא הוא רזא דשמא קדישא כי אותיות השם הקדוש רומזים כל אחד למרכבתה. אח"כ יבאר כי ד' האותיות האלה הנזכרים אשר הם מושלים על מרכבותיהם גם הם סוד ומרכבה למאן דלא אתידע יתברך שמו. באופן שכל אות ואות יש לו מרכבה רשומה בתווך והמרכבה נרשמת באות עצמה:

והשלים לבאר סוד הה"א האחרונה הזאת אשר נמשך הדרוש אליה מה"א הראשונה והודיע שבה נרשם סוד כל השלש אותיו' שהם י"הו כי היא בית קבול לכלם ואמר האי ה"א איהי תריסר וכו' אמר כי לא תקרא אות ה"א בלתי אות ה"א אחרח עמה לפי שהיא גרונית ואי אפשר להוצי' אות ה"א במוצא הגרון שלא יורגש ה"א אחרת עמה הרי שני ההי"ן שהם עשרה והם סוד היו"ד והנה כל ה"א במילואה ה"א ה"א הם שנים עשר שהם סוד הו"ו שני ווי"ן והם סוד י"ב גבולי אלכסון והנקודה עצמה שממנה מתפשטין האלכסונות הם י"ג והם סוד י"ג מדות של רחמים שבתפארת שהיא סוד הו"ו שבשם הממשכת מכת"ר סוד י"ג של רחמים גדולים. והוא אמרו האי ה"א איהי תריס' כי הגייתה ה"א ה"א ו' ב"פ עולי' י"ב כמו שביארתי ואינון תליסר בנקוד' עצמה. ומ"ש הני תריסר אינון תריסר תחומין ביאר כי לא יתיחס שם גבולים רק במדת העטר' כי ממנה ולמטה תתיחס ההגבלה כי למעלה הימנה נקראים כלם אין סוף ולא יתיחס להם הגבלה ואמר שאלה הי"ב גבולי אלכסון מונחים ונרשמים לד' פאות העולם שלש לכל רוח נמצא שבארבעה רוחות הם י"ב. וכבר כתבנו למעלה בהקדמה השלישית כי כל נקודה מחשביית תחחלק במחש' לג' חלקים ראש וסוף ואמצע בהכרח וכל חלק מאלה השלשה חלקים ידו בכל כי בכל דבר מושכל לא יחסר החלק מהכל כי הכל והחלק שוים כי לא יתחלק ויחסיר רק הדבר הנשוא בחומו הרי א"כ כי כל שלש האלכסונות האלה שהם רמז לשלשה חלקי הנקודה מצויירים שלש של שלש שלש ויהיו נא בכל פאה ט' שלש של שלש שלש והוא אמרו ואינון תלת אינון תשעה לכל סטר לסטר מזרח ט' לסטר מערב תשעה לסטר צפון תשעה לסטר דרום תשעה הרי כי כל שלש נעשו ט' בחיוב צורת הנקודה נמצא א"כ התפשטותם לד' פאות ששה ושלשים וכח הנקודה משלמת לכל רוח פעם א' הרי ארבעים כזה # הוא סוד המ"ם הסתומה הבלתי פרוצה סוד מ"ם לארבה המשרה סוד המקוה של מ' סאה של טהרה. ואמר כי אלה הארבעים הנמשכים מן הנקודה הם סוד שם בן מ"ב שהוא יוצא מבי"ת בראשית עד ב"ית ובהו שבו נברא העולם. ומ"ש ותרין אזלין לאתאחדא בימינא ושמאלא דע כי רשב"י ע"ה מצייר הענין הזה כלומר אלה הארבעים אותיות בציור עגוליי כדמיון עגולה הסובבת אל נקודה ואלכסונותיה יוצאים ממנה ביען מושלים על היקף העולם ועל ז' כוכבי לכת המשרתים אותם כי כן שם בן מ"ב מתחלק לז' חלקים ששה אותיות לכל חלק כאשר ציירתי אותם לך בתחלת הספר ותמונת העיגול הזה בעולם הוא כדמיון הגלגל המעלה המים שהוא סובב על שני קוטבים נמשכים מן הנקודה האמצעית לימין ולשמאל חוצה כזה # או כזה # והם הם המעמידים את הגלגל ונקראים שני אלה הקוטבים אזני' כדמיון הקופה שנושאים אותה באזניה כן אלה המ' אותיות סובבי' על הנקודה הנמשכת לימין ולשמאל והאזנים האלה הם אחד למעלה באין סו"ף וא' למטה באין תכלית כי הם סוד שני הבתי"ם בי"ת בראשית ובי"ת ובהו שהם התחלת גלוי האצילות וסופו. ונתיחסו האזנים הללו לימין ולשמאל כי כבר ידעת כי כל עליון נקרא ימין וכל תחתון נקר' שמאל נמצא כי הארבעים אותיות ושני אזנים הם מ"ב ואמר ותרין אודנין לאתאחדא בימינא ושמאלא כי בלתם לא יסוב הגלגל וכלהו קיימין ברזא דה"א כי צורתה ד' המורה על ד' פאות העולם והנקודה אשר בתוכה היא הנקודה המתחלקת לד' רבע העול' ט' ט' לכל רוח והיא בכלם:

ואח"כ הציא נפקותא להורות שהיא בכל והכל בה ואמר אשתכח דה"א דא בכל אלין רזין עילאין והם אלה אשר יזכור ברתיכא קדישא שהם ד' חיות. גם באינון תריסר שהם גבולי האלכסון אשר לד' פאות. גם בסוד עשר ספירן חמש כנגד חמש ה"א בה"א כמו שביארתי גם ברזא דמ"ב אתוון עשרה לכל רוח והאזנים הנז'. כלא אתכליל בהאי דיוקנא דה"א כי הכל נרמז בצורתה צורת הד' והחמש והט' שהם עשר עם נקודתם הי"ב במספר האלכסונות והי"ג בנקודתם והארבעים עשר לכל רוח כמו שנתבאר.

וכלהו קיימי באלכסונא סביב הנקודה. דאכרע לכלהו בארח מישר כי אלכסונותיה נמשכים ממנה על נכון לא זה ארוך מזה ולא זה קצר מזה רק בהשואה אחת כי כן תחייב הנקודה בהיותה באמצע להיות האלכסונות בשקול שוה וזהו וכלהו קיימין במתקלא לאתקנא כלא. ברזא דא אתבריאו ואתתקנו כל הני תתאי על דוגמת העליונים נבראו התחתונים עד מתכונת הגלגלים הללו המוחשים. ואמר שעל סוד זה נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר נעש ה' כי זאת המדה הנרמזת בה"א האחרונה היא דמות וציור כל המרכבות הנעלמות שהם סוד אדם עליון ובה נרשמים ונדפסים וזהו כל הני רזין דקיימין לתתא ואתאחידו בה בדיוקנא ממש. ונתן טעם אפילו בקריאתה שנקראת ה"א כי שמה מורה על שהיא מוציאה ומגלה הדבר הסתום והנסתר לגלוי ואומרת ה"א לך כלומר התבונן במה שאני מראה אותך את תבנית המשכן ואת כל בית נכאתה וזהו אמרו במה אקרי ה"א בר מה דאתאחידת לעילא במה דלא אתחזי כלל בדיוקנהא ולא אתרשים בה לאתחזאה שלא נרשם בה מה שנרשם להגלות כי הכל נסתר בה והיא מגדת מולדתה ואומרת ה"א כלומר אני מזומנת להראות בכל הני רזין וביאר הטעם ואמר כי היא בלא בגין דא קיימא האי נקודה גו אמצעיתא בגין דאתחידת בכלא דלסטר מזרח אתאחידת בהו וכו' איהי בכלא וכלהו בה ובלא ה"א פי' שהכל מצוייר בה בצורתה ובקריאתה. עד הבא אתרמיזת חכמה עילאה ברזא דאת ה"א בתראה דאתוון ארבע פי' כי כל מה שנרמז בחכ"מת אלהי"ם נרשם ונודע בחכמ"ת שלמ"ה שהיא הה"א האחרונה מארבע האותיות של שם י"הוה יתברך זכאה חולקיה מאן דעאל ונפק שנכנס בשלום ויצא בשלום בחרמת הפרדס הרמוז אליה כי זה יהיה סבה שלא יתבייש בעולם הבא שתחלת דינו של אדם הוא פלפלת בחכ"מה כי נפשו בחייו יברך לדעת איזה הדרך ישכון אור ובהתלכו תנחה אותו:

והנה אחר אשר ביאר סוד הה"א האחרונה שנמשך הדרוש אליה מהה"א הראשונה כמו שאמרנו שב לבאר סוד הו"ו ואמר רזא דאת ו"ו רתיכא קדישא עילאה דקיימא בקיומ' שלים. אמר כי סוד הו"ו הוא מורה על מרכבה העליונה שהיא קיימת בקיום שלם לפי שהו"ו עמוד נצב פונה לכל צדדיו ובו הכל כלול מעלה ומטה וארבע פאות שהם אורך ורוחב וגובה כן הו"ו הוא צורת השש קצוות יען הוא פונה לכלם ויש לה שלימות הנקודה וההתפשטות אשר הוא שלימות הכל וזהו אמרו דקיימא בקיומא שלים. האי את אתפלג לתרין אתוון דאינון תרין ווי"ן אמר כי לכך נקראת ו"ו בשני ווי"ן להורות על שלימות עולם העליון ושלימות עולם התחתון שש קצוות למעלה ושש קצוות למטה וכבר ידעת כי בהתמשך שש קצוות על תמונה כדוריית מלמעלה למטה הנה כשתחתוך הכדור לחצאין ימצאו שש אלכסונות לכל חצי נמצא כי הם י"ב אלכסונות לב' חצאי הכדור שש לחצי הכדור העליון ושש לחצי הכדור התחתון וכלם נכללים בשש אלכסונות סוד הו"ו כי נכתבת בשני ווי"ן להורות שהאחת נכללת בחבירתה ושהשש נעשות י"ב אלכסונות ו"ו למעלה ו"ו למטה להודיע כי סוד הו"ו הוא שלימות הכל מעלה ומטה והוא אמרו האי את אתפלג לתרין אתוון דאינון תרין ווי"ן ו"ו דא כגוונא דא ו"ו ואינון תריסר רזי עילאין. האי ו"ו עילאה איהי קיימא בחמש סמכין עילאין דקיימ' עליהו את ה"א עילאה כי מכח הה"א העליונה בא הו"ו וכבר ביאר למעלה כי הבוציצא לאחר שמדדה המדות הניח בה חמש נקודות נקראות סמכין והודיע כי כח הה"א הראשונה בו"ו וכח הו"ו בה"א האחרונה ושהכל א' בסוד שש הירי"עות וחמ"ש הירי"עות כי הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה מקצה השמים ועד קצה השמים. ומ"ש והאי ו"ו אע"ג דאיהי שית ורזא דשית איהי חמש ורזא דחמש וכלא איהו כדקא חזי זה תבין מענין הארון והלוחות והכפור' החופה על הכל והנני מביא לפניך לשון הזוהר ויקהל רי"ד ע"א בענין הזה כדי שתבין ממנו סוד החמש והשש אמר זה לשונו ארון דא איהו רזא למיעל תורה שבכת' ואתגניזו ביה שית לוחין ואינון שית לוחין מסחרין ודא אקרי ארון. כד סחרן אינוי שית למהוי כחדא כדין איהו גופא חד לאעלא ביה רזא דאוריתא בשית סטרין ואינון לוחין אינון חמש ועאלין ביה חמש ספרים. ואינון חמש אינון שית בחד דרגא דאעיל בה בגניזו דאקרי רזא דכלא והאי איהו רזא דברי' כד עאל גו אינון חמש לוחין כדין קיימא ארונא ואוריתא ברזא דתשע דרגין דאינון י"הוה אלהים תרין שמהן ולבתר קיימא לוחא חדא רזא עילאה דחפי על כלא וההוא הוי רזא דההוא רקיעא דסחרא וחפי על כלא וכלהו קיימי בגניזו. הנך רואה שגלה לנו כי סוד החמש בשש שהם סוד הה"א והו"ו וכי הה"א כשנתמלאת מאור הו"ו היא ו"ו כי כח הו"ו נכנס בה"א ואמר כי לוחות הארון אל זה רומזת כי גוף הארון כלומ' בית קבולו הם חמש לוחות ד' לד' צדדים וא' למטה בקרקעיתו גם ספרי התור' שבכתב הם חמשה חמש כנגד חמש אמנם הכפרת הוא המכסה על הארון מלמעלה והוא החופף על הכל ובו נשלמו שש קצוות וביאר כי החמש ספרים נקראים שש בחד דרגא דעייל בה הוא הברי"ת הנרמז בכפרת וכבר ידעת כי היה הכפ"רת נכנס בארון ממש לפי שהזר של זהב היה כמין כתר מוקף לו סביב משפתו כי הארון החיצון היה גבוה מהפנימי כדי שיעלה למול עובי הכפרת ולמעלה הימנו משהו כי ג' ארונות היו שנים של זהב ואחד של עץ בתווך וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים עולה הזר למעלה מכל עובי הכפור' כל שהוא לרמוז כי הארון הנרמז בה"א עולה ומקבלת הכפרת הנרמז בו"ו בקרבה ובכן נעשת הה"א ו"ו והבן זה מאוד כי הוא סוד היחוד והזיווג והוא שרמז בכאן באמרו והאי ו"ו אע"ג דאיהי שית ורזא דשית כי היא המורה על שלימות השש קצוות איהי חמש ורזא דחמש כיכל שלימותה קבלה מהה"א העליונה ומשפעת לה"א האחרונה א"כ היא חמש מצד קבלתה וחמש מצד השפעתה ובהיותה משפעת בה"א תשוב הה"א ו"ו כי ה"א במלואה באל"ף עולה שש כי מהאל"ף תתמלא על ידי הו"ו:

שירותא בסטרא דימינא רזא דנהורא קדמאה הנך רואה כי כל הענין הזה מבואר בעצמו ממה שהקדמתי בהקדמה העשירית מענין הט' סמכין המתחייבים מהנקודה ושלא אצטרך בביאור הלשון הארוך כי מצורת הלוח שציירתי למעלה תדענו אמנם גלה לנו כי הכל כלול בסוד הו"ו שהוא הקו האמצעי ואלה המרכבות מהם מימינו ומהם משמאלו ומהם באמצעיתו וכלם מתשעה תשעה והנקודה משלמת לכל ד' פאות לעשרה עשרה. ואגב ארחיה למד אותנו דעת והוא כי השרשים ג' בסוד אמ"ש וכשמתיחדים בעטרת נחשבים לד' כי היא כולל אותם באחד והם ד' הפרטים ג' והכולל א' והוא אמרו שירותא בסטרא דימינא רזא דנהורא קדמאה היא החכמה כי הוא סוד האור הראשון קיימא על רתיבא חדא דאיהי תלת תלת ואע"ג דלית רתיכא אלא בארבע כלא הכא ברזא דתלת תלת כי לא יתיחס מרכבה מארבע רק במרכבת המשנה כשם שאותיות י"הו הם שלש כך מרכבתם של שלש שלש אמנם בהכלל הה"א האחרונה נעשו המרכבות בעלי ארבע. עוד למדנו מתוך דבריו כי ריח טוב מתיחס אל הימין וההפך אל השמאל למטה. ואל יעלה בדעתך שיש שם שום ריח מורגש מוגשם אמנם כשיתלבש הכח ההוא הרוחני למטה בחומר העשבים והאילנות ודומיהם נותן ביסום וריח טוב בבעלי הריח הטוב וההפך להפך לפי שאין לך כל עשב ועשב שאין כחו למעלה ולפי שהי"ב אלכסונות המיוחסים אל הו"ו כמו שאמרנו שהו"ו נכתבת בשני ווי"ן שהם כללות המציאות מעל ומטה ומיוחסת לעטרת כמו שאמרנו הנה הנם רוחניים אלהיים נמשכים מהנקודה האמצעית וגם האמצעית נמשכת מהכת"ר אשר שם הי"ג מדות של רחמים ע"כ נתיחס אליהם הריח הטוב הרוחני המשיב נפש כי כבר ידעת שהריח הטוב מזון הנפש כי תתהנה בו והם סוד שלש עשרה נהרות אפרסמון הרמוז להם ע"ה אשר הצדיקים מתענגים בהם לעה"ב ועיקרם ושרשם מהבוציצא הנז' וזהו אמרו רתיכא דלסטר דרום דאיהו ימינא ההוא רתיכא בתלתא דנפקא מגו בוציצא כד סלקא רוחא דנשיב בי"ב ריחין דבוסמין המיוחסים אל הריח וריח לו כלבנו"ן אשר הם סוד הי"ג ריחות עם הנקודה הנז' בספר שיר השירים בפסוק נרד וכרכום וכו' אמר בהם דסלקין ריחא ולא סלקין וכו' כי בבחינת כחם הנמשך למטה סלקין ריחא ובבחינת עצמיותם לא סלקין ריחא ולכן גזר אומר דלא סלקין שאינם מורגשים כלל אבל הכח בהם סתום. אמר שהכח ההוא כלול בשלשה גוונים האחד נראה ונגלה בגוון אש ומתלהט בו. והאחד מתראה בגוון המים. והאחד מתראה בגוון הרוח כי לכל חלק שנתפשט הכח ההוא שם נתגלה פעולתו אם באש ואם ברוח ואם במים ולסלק כל מחשבה ודמיון גופני מאלה השלשה יסודות שהם מורגשים אלינו אמר האי רוחא כד אתפרש והוי תלת גוונין אלין לאו אינון אשא ולאו אינון מיא ולאו אינון רוחא אלא שהכח ההוא כשמתפשט בהם נותן כח ההרגשה במקום תחנותו והוא אמרו כד אתפרש כל חד וחד נהיר ולהיט ויהיב תוקפא לאתר דעליה כלומר למקום אשר הוא חונה שם עליו ונעשה סמך ומרכבה תחתיו כי מה שיצא ממנו נעשה מרכבה תחתיו. ואתה המעיין בחכמה הזאת פקח עיניך וראה ולטוש עיני שכליך והבן עומק דבריהם ע"ה שהם מגלים טפח ומכסים טפחיים בזה באמרם כל חד וחד נהיר ולהיט ויהיב תוקפא לאתר דעליה ובתר אתעביד סמך תחותיה הודיעו כי אין שם דבר שני בעצם הדבר אבל הכל אחדות אחד המוציא והיוצא המקור והנמשך אלא זה נעשה רוכב וזה נעשה מרכבה אליו זה סומך וזה נסמך והכל משך אחד אלא שבבחינת התמשכות המעיין קנה לו שם רוכב ונרכב סומך ונסמך. ובזה תשכיל ממוצא דבר מה שאמר בתחלת הזוהר בריש הורמנותא דמלכא גליף גלופי בטהירו עילאה וכו' קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא כי כוונתו לומר שלא היה שם דבר שני שבו יתגלף הבוציצא שא"כ היה הוא קודם אל הבוציצא וזה נמנע כפי האמת כי ימצא המצוייר קודם המצייר והשלהבת אל הגחלת ולכן דמה הבוציצא עם נוהירו עילאה כדמיון הטבעת במילואותו כי הטבעת ומלואתו דבר אחד וממנו הוא כמעשהו ואינו דבר שני וכבר דמו זה אל הקומצא דלבושיה מניה והבן זה הענין מאד כי הוא כחומה נשגבה נגד ההורסים השונים ועמהם לא תתערב:

ואחר שהודיע לנו את כל זאת הודיענו ג"כ כי גם כי נבדלו הצורות והגוונים האלה השלשה למיניהם כלומר גוון האש לחוד וגוון המים לחוד וגוון הרוח לחוד לא נבדלו מכל וכל הבדל החלטי בעצם אבל נשאר בכל אחד מהגוונים חלק אחד מהשנים העומדים נגדו וזה כי בגוון האש נמצא חלק מגוון המים וחלק מגוון הרוח אמנם נדון הגוון ההוא כפי רובו הגובר בו לאש. וכן בגוון המים. וכן בגוון הרוח. כי לא נפרדו מכח המקור אשר באו ממנו הכולל את שלשתם והא לך ציורם ימין ושמאל ותוך ודוק ותשכח זה בלשון המאמר גוונא חד אתלהיט ואתתקיף ביה אשא גוונא אחרא אתלהט ואתקפא - ימין - אמצע - שמאל ביה מיא וכו' ואמר כי אלה השלשה גוונין הם מרכבה - מים רבים - רוח בינוני - אש גדולה לצד הימין בסוד הו"ו הכולל ימין ושמאל כמו שביאר' - רוח בינוני - מים בינוני - רוח בינוני בהקדמ' העשירי' המצויירי' בלוח ההוא אשר ראשיה - אש חלושה - אש בינוני - מים חלושים הם השלשה שמות א"ל בימין אלהי"ם בשמאל י"הוה באמצע וכל אחד משלשה אלה יש לו ג' שליטים תחתיו וכל שליט ושליט בשתי יתידות כאשר ראית נמצאו תשע תשע בכל ראש והנקודה עם כל תשע הרי עשרה אשר סך שלשתם הם שלשים בסוד ויהי בשלשים שנה כי על הגלות היה רומז כי היה מצטער על סוד הבנין הקדוש אשר לסבת הגלות נהרס כב יכול ונעתק ממקומו סוד השלשים שנה סוד המרכבה העליונה של י"הו יתברך עם הרגל הרביעי המיוחד בחיבור אחד והוא סוד ברביעי כי בסבת הגלות כב יכול נעתק נפרד ונפסק השפעתם מישראל והנה ביאור כל תשע ותשע נמשך כלשון המאמר לא יצטרך לביאור רחב שהרי מתוך דברינו נתבאר כל לשון המאמר. עוד למדנו כי השמות הקדושי' שאינם נמחקי' שהם עשר והם אהי"ה י"ה א"ל אלו"ה אלהי"ם י"י' צבאות אלהים צבאות אל שדי אדני ( עיין זוהר ויקרא דף י"וד) הם כדמיון איברים אל שם העצם ועל כן אין ראוי למחקם כי הם שייפין עילאין אמנם הכנויי' שהם רחום חנון ארך אפים וכו' הם כדמיון כנפים לאותם האיברים הקדושי' ומלבושי' חיצוניי' להם ועל זה לא איכפ' לן כלל והוא אמרו ת"ח כל הני שמהן עילאין מאינון עשרה דקאמרן דלא נמחקין יאות הוא כלומר שלא ימחקו. אבל רתיכין אלין דלהון דאינון שמהן דאקרון כנויין אמאי נמחקין. והשיב ואמר כי הסוד הזה נתבאר בספר רב המנונא סבא שאמר שם כי כל השמות האלה העשרה שאינם נמחקים הם כדמיון הגוף לנשמה ואין ראוי למחוק הגוף לפי שכח הנשמה נודע וניכר בו אמנם אלה הכנויין. הם כמלבוש אל הגוף כדמיון האגוז אל הקליפה כאשר כבר ביארנו סוד האגוז שיש בו קליפה לפנים מקליפה והמוח לפני לפנים ולפי' קליפה בתראה לא איכפת לן. וחזר ואמר שלא נתן רשות ח"י למחוק בלוח אפי' אות אחד כאשר עושים הישמעאלים שכותבין בלוחותיהם ומוחקים כי כל דתם מן המח"ק היא אמנם אותיות הקדש אשר באו מהאור הבהיר צריך שיהיו מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע שאינו נמחק כי על זה הסוד הוצרכו תנאים רבים לכותבי ספרי תורה בענין שיהיה הכתיבה קיימת ואסור למחוק אפי' אות אחת אם לא לצורך מוכרח מפני טעות סופר או לסבה אחרת הכרחית וזהו אמרו ואע"ג דנמחקין עכ"ד לא אתיהיב רשותא למחקא אפי' אות אחת זעירא דאוריתא ואמר זעירא לרמוז אל הי"וד כי היא ראש ותחלה לכל האותיות כי היא המתחלת והמסיימת בכתיבת כל אות ואות. ולפי שיתחייב מתוך דבריו כי אחר שמדת העטרת היא האחרונה שהרי הכנויין המתייחסים אל נצ"ח והו"ד הם למעלה ממנה ונבוא לחשוב כי היא קליפה אחרונה ושמותר למחוק ח"ו וזהו אמרו ואי תימא אי הכי האי ה"א בתראה דקאמרן איהי קליפה בתראה והיה מן הדין שיהיה מן השמות הנמחקים לזה השיב ואמר לאו הכי קיליפה היא לגבי עילאין אבל לגבי אינון כנויין לא ביאר כי אם תקרא קליפה הוא בבחינת המדות העליונות הימנה כי כל הספירות הם קליפה זו לזו וכלם מוח זו לזו כי כל עליון מחבירו הוא מוח לגבי אשר למטה הימנו ואשר למטה הימנו הוא קליפה לגבי העליון וכמו שיתבאר לפנים שאמרו וכלא מוחא ודא קליפה לדא וא"כ הנה העטר"ה אעפ"י שבאה באחרונה הנה לגבי המדות העליונות היא קליפה אמנם לגבי הכנויין שהם הכנפים מוח תחשב אף היא דהא לא משמשי ביה אלא אינון שמהן עילאין אותם שאינם נמחקים אמנם הכנויין אינם משתמשים בה אותם המיחסים לנצ"ח והו"ד אינם משתמשים בה וביאר כיצד שהרי כפי הנראה הם למעלה הימנה ומשתמשים בה לזה אמר כד איהי סלקא לאתעטרא בעילא ולאתאחדא ברזא דימינא ושמאלא וכו' יאמר כי כוונת החבור הנה היא העולה להתעטר בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וישארו הכנויין המיוחסים לנצח והו"ד למטה הימנה ככנפים המכסים את גוית הנה של החת"ן והכל"ה והנם כדמיון הבעל הפורש כנפיו על נקבתו נמצא שנצח והוד הם כנפי החתן ופורש אותם על כלתו וסימן לדבר ואפרוש כנפי עליך ופרשת כנפיך על אמתך. נמצא לפי זה כי בבחינת הזיווג הכנפים לחוץ והעטרת לפנים ושלא בשעת החיבור הם לפנים והיא לחוץ לחלק טרף לביתה וחק לנערותיה ממה שקבלה פרס מאת החתן בשעת החיבו' וזהו אמרו ובגין דא אינון לגו ואינון לבר ואיהי לגו ואיהי לבר כפי השעה והני כנויין אינון לגו ואינון לבר כפי השעה מה דאיהו לגו קיימא לבר בשעת החבור ומה דאיהו לבר שהיא העטרת שהיא האחרונה איהי לגו כל כבודה בת מלך פנימה וכלא שפיר איהו כי כך חייבה החכמה העליונה שתהיה המדה הזאת לפעמים מקבלת פרס מאת המלך מלפני לפנים ופעמים מחלקת טרף בחוץ להיותה ראש לשועלים. זכאין אינון דידעין למיזל בארח מישר שנשמרים מלקצץ במדה הזאת להפרידה מאלופה ונשמרים מלטעות בראותם שהיא היא המפרנסת למדרגות התחתונות ועובדים אותה לבדה כי אם באחדות עם בעלה כאחד כי על זה נאמר כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם היודעים ליחד ופושעים יכשלו בם שהם מקצצים בה כאלישע אחר כמ"ש ז"ל מאי חמא דאת יהיב רשותא למטטרון וכו' והפריד אלוף:

ולפי שדבר בענין הזיווג רצה להמשיך ביאור הענין מעיקרו ומקורו העליון כי הוא סבת קיום כל העולמות והוא הוא סבת תשוקת כל המדרגות העליונות להשתוקק אליו ולקבל ממנו ולהשפיע לשלמטה מהם. ואתה בני שמע בקולי ואל ישיאך לבך להבין הדברים הנוראים האלה מענין הזיווג והחיבור הנז' בכאן כפשטו ח"ו בענין מוגשם ומורגש ח"ו ח"ו ודע כי להם לבדם ע"ה נתנה רשות לדמות צורה ליוצרה כי היה להם כח לעמוד בהיכל מלך ולתת דמיון מעולם הרוחני אל הגופני ואף כי אינו ממינו ואנחנו מחשים מקשיבים דבריהם כי דעתנו קצרה לרדת לעומק דבריהם אמנם לפחות דבריהם מתישבים על הלב כפי הדמיון והמשל ואם יש הבדל בין המשל והנמשל כהבדל האו"ר מהחש"ך ואמרי האור והחשך כבר ידעת כי מהאור יצא החשך בהדרגת המדרגות לא אוכל לבאר ואמנם כוונתם ע"ה בתת דמיון ומשל לדברים הנסתרים כדי לשכך את האוזן לפי שמעט הם המשכילים הדברים על בוריים אם לא בתת דמיון מורגש ידמה אליו כפי הנגלה בשכלנו הנשוא מחומר וכבר נתנבא ישעיה ונתן דמיון ואמר ואראה את יי' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל והדברים האלה אמת כפי הסוד וכפי הנגלה ג"כ מתישבים על הלב וע"כ אמר רשב"י ע"ה כי כמו שסבת תשוקת הזכר לנקבתו להשפיע בה מברכתו הוא המו"ח המשפיע דרך חוט השדרה אל הצנור הידוע וכל האיברים מסכימים אל החיבור ההוא להוציא כלי למעשהו והוא הנותן תשוקה ותאוה להסכים עם הצינור ההוא להשפיע בנקבתו מברכתו כן להבדיל כמה מיני הבדלות לאלפים ולרבבות כשהמבוע העליון הנקר' מבוע היושר ונקרא כן בעבור שהוא יורד דרך חוט השדר' הוא התפאר' ומשם אל הצנור הכולל הוא סוד הברי"ת להריק בעטרת הנה כל המדות המיוחסות אל האיברים מסכימים וששים ושמחים לעשות רצון קוניהם הוא הכת"ר המיוחס אל המו"ח. ודע כי סוד המבוע הזה הוא סוד הטפה הבאה ממזרח בסוד ממזרח אביא זרעך וכבר ידעת מה שכתב ספר הבהיר בסוד הכתוב הזה מלה"ד לבן מלך שהיה לו כלה נאה וחסודה וצנועה בחדרו והיה לוקח מבית אביו עושר ומביא לה תמיד והיא לוקחת הכל ומצנעת אותו תמיד ומערכת הכל לימים בקש לראות מה אסף ומה קבץ הה"ד וממערב אקבצך ומאי ניהו בית אביו מזרח שנאמר ממזרח אביא זרעך מלמד שמזרח מביא וזורע במערב ואח"כ הוא הוא מקבץ מה שזרע והכוונה להם בזה כי תפארת יש' הוא מיוחס לחוט השדרה הוא הבן הבכור שהוא יונק מן המקור והמבוע העליון הרמוז במוח כי כל כח רוחני גם כי הוא פשוט מגשם הנה הוא ממציא דוגמתו למטה ואם אינו ממינו ובהיות המבוע הזה מלא הנה כל מלא ושלם ישתוקק להשלים לזולתו ולהריק עליו מברכתו. והוא אמרו מבועא דבירא דלא פסיק לעלמין וכו' ודע כי המבוע הזה הוא ראשית הנהר הבא מעדן ובא עד קצו הוא סוד הברי"ת והראש הראשון המשפיע ברחובות הנהר שהוא הבינ"ה אינו פוסק לעולם אמנם הראש השני שהוא סוף הנהר לפעמים פוסק לפעמים אינו פוסק שזה תלוי בתחתונים. ואמר האי איהו קיומא לקיימא כלא כי הוא הנותן כח לעולם הבנין להתקיים וגם למדרגות התחתונות והוא אמרו כלהו עילאין ותתאין קיימין ביה כי כל מגמתם אליו לקבל ולהשפיע והוא סבת תשוקתם וזהו לרחמא דתיאובתא בגין דאיהו תיאובתא לעילא ותתא לאנהרא אנפין ולאשקאה גנתא כי כלם מסכימים בחיבור ההוא. בהאי לאו רתיכא קיימא לאתגליא פי' במבוע הזה הנז' אין מרכבתו ידוע וניכר בעודה במבוע כאשר לא נודע וניכר צורת העובר בטפת הזרע אלא כלא איהו סתים בסתימו ולא קיימא באתגליא. וביאר סוד החיבור על איזה אופן הוא ואמר אלא כלהו שמהן עילאין הם הם הג' העליונות הנקראים א"ל אלהי"ם י"י' וכלהו רתיכין הם הכנויים המיוחסים אל הכנפים כלהו אתאן לגביה בלחישו שלא נודע היאך כחם בא אל העטרת כאשר אינו נודע וניכר כח האיברים היאך באים בכח הטפה אל הנקבה והנה כחם בא להם מהמבוע ואליו שבים ולא נודע כי באו אל קרבו וזהו אתאן לגביה בלחישו. ואמר כד אינון שמהן אתיין לגביה אלין רתיכין פרישאן וחפיין לכל סטרין הם הכנפים הימיניים והשמאליים המכסים את גוית הנה של חתן ושל כלה ומכאן נלמוד שצריך האדם להיות צנוע בשעת הזיווג ולא במקום רואים כי אם בסתר ומעוף השמים יחכמנו כי הוא מפייס ופועל בפרישת כנפיו כ"ש וכ"ש האדם שצריך לפרוש וילון על מטתו להיות זיווגו בצנעא ובלחישו. ואלין אקרון גדפין דבעלה הכנויין הנזכרים הם מיוחסים לבעל לפי שיש כנפים אחרים למטרוניתא למטה בעולם הנפרדים. והאי דרגא עאל בלחישו כמבועא גו בירא דלא פסקין וכו' אמר שהי"סוד נכנס בלחישו בעטרת כדוגמת המבוע הנכנס בבינה שהוא נקרא נהר ובאר מים חיים שאינו פוסק לעולם. וכלא איהו באר כלומר כי שניהם נקראים באר בי"נה ועטרת אלא שעל העטרת נאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם הם הספירות אשר למעלה הימנה. והא אוקימנא וכבר נתבאר זה שהכתוב מדבר בבאר המיוחס לעטרת:

ולפי שעדין לא ביאר כוונתו במבוע איזה מקומו כי גם היסוד נקרא מבוע לגבי העטרת לזה הוסיף ביאור ואמר האי מבועא דבירא איהו סתים לגבי ההוא בירא דעאל גביה בלחישו והאי כרי גו ההוא נקודה דקאמרן רזא דה"א בתראה אמר שהמבוע הזה הוא בא בסתר לגבי הבאר אשר בא אליו בלחישו והוא חופר בנקודה שהוא הי"סוד שהוא סוד הי"וד שבעטרת כי הה"א הנרמזת בעטרת אותה הנקודה שבה היא סוד הי"סוד המשפיע בה כשם שהה"א הראשונה שבשם הנקודה שבה ממנה מתמלאת אורה וכן המבוע הזה שהוא הטפה חופר בסתר בי"סוד ועוד כרי וחופר בעטרת וז"א וכרי בה ועאל לגבה ולא אתידע כלל. ואמר שזהו הסוד שאמר בתחלת דבריו דכד אל"ף אתחבר בה"א או י"וד בה"א והאי איהי בנקודה חדא שהוא סימן להטבת העולם שזה יורה שהמבוע העליון בתוך הנקודה וכבר ירד השפע אל סוד הה"א האחרונה ובכן ההיא נקודה קיימא ברזא דקד"ש קדשי"ם וכאמה בתה ונתן טעם לדבריו ואמר דמפקנו דרוחא קיימא בבי גרונא אמר כי כשהרוח דופק ויוצא מהגרון נרגש המפיק בה"א ואע"פ שהה"א אינה נרגשת במוצא הגרון הנה כשהרוח דופק בכח יורגש המפיק כמו אהיה וכבר ידעת כי מדת הבי"נה מתיחסת אל הגרון המוציא מבטא האותיות בסוד ויאמר אלהים ויאמר אלהים דבראשית כי הוא האומר יהי כך ויהי כך וז"א דמפקנו דרוחא קיימא בבי גרונא

אה יה בגין דאיהו אתר דקיומא קדש קדשים קול גדול ולא יסף. ואמר ולא אשתמודע ולאו איהו רוח ממש אמר שאינו רוח מורגש כאשר יורגש במבטא הלשון רק רצון וכבר ידעת כי הרצון יושאל אל הרוח כד"א אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. וכדין איהי ה"א בחבורא דאתוון עילאין פי' כשהה"א האחרונה במפיק ה"א אזי היא בחבור האותיות העליונות שהם סוד האלף של אהיה וי"וד של יהוה וכלא שמא חדא לאנהרא מעילא ומתתא אלף עם ה"א י"וד עם ה"א. וחזר לבאר סוד נכמס בענין הזיווג העליון כי המדות המיוחסות אל האיברים אינם פועלות בעטרת פועל עצמיי כמו שפועל המבוע פעל עצמיי בה רק יש להם תשוקה לבד והסכמה עם המבוע שהוא המריק בה והם מגישים אליה ולא מריקים והבן זה הענין מהדמיון המורגש בנו להבדיל כמה מיני הבדלות לאלפים ורבבות וז"א כד כרי האי מבועא בהאי נקודה ועאל בגווה כדין כל אינון שמהן עילאין דקאמרן כולהו עאלין בגוה בתיאובתא ברוחא שלים וכו' בתיאובתא עאלין בגוה ולא במלה אחרא כלא ברוחא ולא בגופא. כלומר ברצון ותשוקה ולא בעצם ולענין הכנויים שהם סוד הכנפים אמר כי אלה אין להם מבוא כלל בזיווג כי אינם איברים בשמות העליונים לשיהא להם תשוקה אל החבור אמנם פעולתם לכסות ולחופף בשעת הזיווג שלא יראה חוצה ככנפים המכסים את הגוף וזהו אמרו כבעלא דאשתליל מכל לבושוי בשעתא דאתי לאזדווגא באתתיה הכי נמי כל אינון רתיכין דקאמרן דלעילא ותתא כלהו סחרין לה ואינון חפיין עלה ובעלה אשתליל מכלהו. וע"ד לא אתיין כל אינון שייפין לאתחברא אלא ברוחא כי האיברים אינם פועלים בה רק משתוקקים ורוצים ברצון הזיווג. וכדין איהו רעותא חדא והסכמה אחת לכלם וביאר הסוד הזה מתוך הכתוב שבשיר השירים שאמר פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה וקרא הנמיים כתנת ואמר שבשעת זיווגו במטרוניתא הוא פושט אותם להשפיע בכנסת ישראל העליונה כשישראל זכאין אמנם אם לא יהיו זכאין הב"ה מתרעם נגד ישראל ואומר פשטתי את כתנתי להזדווג באמכם לתת לה מנות ואתם מונעים הטוב ההוא ממנה הרעותם אשר עשיתם כי איככה אשוב ללבוש הכתונת להפרד ממנה ולמנוע הטוב מכם. רחצתי את רגלי הם המדרגות החיצוניות שבשעה שהוא מזדווג עמהם הם נדחים מלפני רגליו ועתה איככה אטנפם בתת להם מקום להתקרר אל מזבח יי' ולבלע את הקדש. והשלים הענין ואמר ובגין כך כל איניו כנויין אתפשטו בשעתא דהאי מבועא כרי וחופר בנקודה ההיא ואסתים בגוה דהא כדין כלא נהיר ובירא אתמלי מההוא מבועא וכו' ושב לבאר מי הם אלה הכנפים החופים בשעת הזיווג לפי שיש כנפים לכנפים ואמר שאלה הכנויים הם הם בסוד הקליפה הדקה מד' קליפות הנרמזים באגוז כמו שזכרנו למעלה שהם ד' קליפות והקליפה הפנימית החופה למוח האגוז המיוחסת לנוגה לו סביב הם הם הכנפים החופים בשעת הזיווג כי אז הקליפה החיצונית נדחית חוצה לבל תראה גאות יי' ולא תרגיש בזיווג ולסוד זה אנו אומרים בשכמל"ו בלחש שלא ירגישו בשעת הזיווג שהיא מקבלת פרס מאת המלך ולא יבואו בערבוביא לקבל עם ישראל בניה כאשר יתבאר במקומו בע"ה. ועל הזוכים בסוד הזיווג הזה העליון ומסתכלים בתשוקתם ורצונם אל הסודות העליונים האלה מבלי נטות אנה ואנה רק במחשבם טהורה מכל סיג עליהם אמר זכאין אינון דמסתכלין ברעותיהו מלין דרזין עילאין למהך בארח קשוט ולא לחשוב על יי' תועה ומחשבה גשמית עליהו כתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וכו' זכאין אינון בעלמא הדין ובעלמא דאתי:

דיוקנא דאתוון ברזא קדישא ה"א תתאה דקאמרן רזא דמקדשא. דע כי הם ע"ה קבלו בסוד צורת האותיות סודות נפלאים וכמו שכבר הקדמתי שצורותיהם אינם הסכמיות ובעונותינו שרבו אבדנום לסבת אורך הגלות וטלטול החכמים וטרדת הזמן וצוק הפרנסה עד שספריהם של ראשונים ספו תמו מן בלהות הגלות כמו ספרא דאדם וספרא דחנוך וספרא דשלמה וספרא דרב המנונא סבא וספרא דרב ייבא סבא וזולתם אשר היו בהם סתרי תורה וסוד צורת האותיות ורמזיהם במספרם כמשפט כי היה להם סודות במספר ובחשבון כל אות ואות וסדרם בכל האלפא ביתות וגלגולם ואנחנו בעונותינו אין בידינו היום רק הנמצא היום בספר הזוהר המלוקט בידינו לקט שכחה ופאה שארית הפלטה ולפי שעד עתה במאמר הנעלם הזה גלה רשב"י ע"ה סוד אותיות י"הוה יתברך שמו ומספר המרכבות של כל אות ואות המתחייבות ממספר האות עצמה כמו שראית שאמר בסוד הי"וד שמרכבותיה עשרה בסוד הנקודה ובאות הה"א הראשונה של שם שמרכבותיה חמשה כמספרה. ובאות הו"ו סוד י"ב אלכסונות כמספרה וכן הה"א האחרונה. הנה עתה ישוב לבאר סוד צורת כל אות ואות מהארבע אותיות עצמם ומהו הנרמז בצורותיהם אחת אחת והתחיל ממטה למעלה וממאי דסליק מיניה וזה שהוא התחיל בראשונה מהי"וד ואח"כ אל הה"א ואח"כ אל הו"ו והשלים בה"א האחרונה ועתה חזר מהה"א והשלים ביו"ד כמו שיתבאר לפנים ואמר דיוקנא דאתוון ברזא קדישא וכו' אמר כי הה"א האחרונה הוא רזא דמקדשא פי' כי צורתה צורת בית המקדש של מעלה וגם צורת הירח המיוחס אליה כי דוגמא וצורה אחת להם הבית והירח לענין המלוי והחסרון כי פתח פתוח להם ממקום שיכנס להם האור. וביאר הענין ואמר כד שלטא ואתקשטת לגבי שמשא לקבלא נהורא מניה בסבת התחתונים כי זהו קשוטיה שמקשטין אותם במעשיהם הטובים הנה הם עומדים השמ"ש והירח כשני אוהבים זה לעומת זה באהבה רבה זה להשפיע וז"את לקבל גם בתולותיה המובאות לה הם נערותיה הבתולות שהם פרקי מרכבתה נכנסות עמה לבית החתן אחת מלפניה ואחת מאחריה ואחת מימין ואחת משמאל והיא באמצע וזה נרמז בסוד צורת הה"א שהיא דל"ת ונקודה באמצעיתה. ומ"ש ושבעין ותרין סנהדרין קיימין כפלגו גורן עגולה הם הם ההפשטות השרים ששה מכל אלכסון שהוא ע"ב והם מרהיבים גוף הלבנ"ה להקביל השמ"ש כי ברב עם הדרת מלך והיא יושבת באמצע כזה # וכבר ביארתי לך כי סוד הנקודה השוכנת בקרבה הוא הי"סוד הנכנס אליה בחשאי ובסתר כי איש מאנשי הבית לא ידע בזיווגם רק הנקודה עצמה החופש כל חדרי בטן והוא אמרו דההיא נקודה וטלא נהורא מן שמשא לאנהרא לכל גופא פי' כי היסוד שהיא הנקודה נוטלת אור מהתפאר"ת שהוא שמש ומגן יי' ומאיר לגוף הלבנה העליונה שאלמלא זה היתה חשוכה כי אין לה מעצמה כלום והוא כדמיון אישון בת עין שהוא מושך מהמוח ומאיר סביבות העין. ומ"ש אע"ג דלא אתחזיא בסיהרא כלומר שהנקודה היא נחבאת ונסתרת שם ואיש לא ידע בכל אלה והביא ראיה לזה מדרך הטבע המוחש אצלנו והוא כי הוא מן הנמנע בחק כל אומד וחושב ואומן בעולם לעשות עגולה אחת ישרה ונערכת בשווי מכל צדדיה ואלכסונותיה יוצאים מתוכה בערכי השווי אם לא במחוגה מתוארת ברגלה האחת מונחת באמצע ורגלה האחת סובבת סביבה נמצא כי סבת שווי העגולה ויושרה היא הנקודה האמצעית וכן ובדוגמא וסבת כל התפשטו' האורה לכל צדדי ההתפשטות היא הנקודה הרמוזה לאישון בת עין וזהו אמרו ת"ח לית לך עגולא בעלמא דלא אתעביד מגו נקודה חדא דקיימא באמצעיתא ובגין כך עגולא דסיהרא מגו חד נקודה דאסתים בגווה. ומ"ש והאי נקודה דקיימא באמצעיתא נטיל כל נהורא ואנהיר לה לגופא בא להתיר הקושיה נראה לכאורה מתוך דבריו בתחלת המחשבה וזה כי יראה כי ההתפשטות יותר גדול מההתחלה כמו שיראה מנקודת המחוגה שההתפשטות יותר ויותר גדול מהנקודה וזה אינו אמת כפי הסוד כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלהו וכבר ביארנו שגניזת האור חייב שיהיו העולמות רחבות מלמעלה וקצרות מלמטה כאשר אנחנו רואים מדמיון הגלגלים כי כל גלגל הסובב על חבירו הוא גדול ורחב ממנו. לזה אמר והאי נקודה דקיימא באמצעיתא נטיל כל נהורא אמר כי אנחנו קוראים להתחלה נקודה בבחינת דעתנו והמוחש אצלנו מהמחוגה כי זולת הנקודה האמצעית לא תמצא העגולה סביבה אמנם כפי האמת היא עיקר הכל ועצם האור וסובב את הכל כדמיון כוכב השמש הנערך לנו שהוא קטן בערך הארץ ואינו כן כי גדול מגוף הארץ מאה ואחד ושבעים פעם ונראה לעין שהוא קטן מאד בלתי נערך בגודל לעומתה וזה לסבת ריחוקו מעין כל רואה כן הדבר הזה כי האור העליון סובב את הכל יתברך ויתעלה שמו והדרו השוכן בחביון עזו אשר עין לא ראתה ואפי' נקודה ממנו כי נעלמה מעיני כל חי. ומ"ש רזא דרזין לאינון דמסתכלין ברזי דחכמתא בא להודיענו כי צורת האותיות אינם רק דמיון והוראה המורה אותנו לסוד המציאו' על איזה אופן נתאצלו ונמצאו מאמתת מציאותו יתברך וזה שהרי סוד הה"א והמ"ם הסתומה ענין אחד הם אמנם נבדלו בצורתם בהיות הה"א פתוחה והמ"ם סתומה להורות על הבדל הפעולות וזה כי הה"א מגדת מולדתה וחדושה של לבנ"ה עד שלא תתמלא אורה ושיש לה פתח פתוח ובית קבול לקבל אורה משמ"ש ומגן יי' צבאות כי זה יורה על תשוקתה לקבל מהשלם יתברך ויתעלה כי כן חייבה החכמה האלהית להיות מדרגות עליות ותחתיות להיות נצרכות זו לזו וכלם אליו יתברך ועל זה נתציירה הה"א בדמות בית קבול אל הנקודה ואחר שתתמלא אורה מסביב והיא יושבת על מלאת תשוב בצורת מ"ם סתומה כדמות עגולה בזולת חסרון נמצא כי לא נבדלו צורת האותיות זו מזו רק להורות הבדל הענינים כי בבחינת האמת כלם נתנו מרועה אחר וכלם נמשכים מן הי"יוד שהיא תורה על נקודת ההתפשטות שהרי הה"א והמ"ם ענין א' הם אלא שזו מורה על התחלת הקבול בפתיחתה וזו מורה על מלוי הבית אורה. והוא אמרו רזא דרזין לאינון דמסתכלין ברזי דחכמתא כי הם הם היודעים כי הבדל צורת האותיות הם הוראות אל סוד הבריאה כאשר כוכבי השמים וכסיליהם יש להם צורות ודמוים אל מעשי יי' כי נורא הוא וזהו אמרו האי ה"א דאיהי פלגו דגופא דסיהרא ואיהי כעגולא כדקאמרן ובגו ההוא נקודה וכו' אמאי איהו פלגא כלומר למה נרשמה על צורת מחצית העגולה והנה היא כפי האמת עגולה וזהו ואיהו כעגולא דקאמרן. והשיב ואמר לאו דאיהי פלגו כלומר כפי האמת עגולא אמנם נרשמה על צורת מחצית העגול להורות על התחלת קבלתה שהיא פתוחה ופתחה פתוח לבא הנקודה בקרבה וגם שמה מורה על זה שנקראת ה"א מלשון זימון כמו שאמרנו מענין הא לכם ידע וז"א וכדין אקרי ה"א מאי ה"א כמאן דאמר הא אנא וכד אתחברת וכו' האי ה"א אשתלים ואתמליא סיהרא מכלא ומאת דא דאיהי ה"א פלגו דסיהרא אתעביד מ"ם וקיימא כגוונא דאימא עילאה שלימה ומליאה בסוד מ"ם דלמרבה המשרה שהרמז על חומות ירושלם הפרוצי"ם שיתמלאו אורה כמו שכבר ביארנו. ומ"ש ובגין דא ה"א עילאה ה"א תתאה מ"ם עילאה מ"ם תתאה פי' כי לכך נכפלה אות הה"א בשם ההוייה להורות כי הה"א האחרונה מתמלאת אורה ותהיה כאמה בתה. וגם נקראת המ"ם מ"ם בשני ממי"ן להורות כי המ"ם הפרוצה לפעמים היא פרוצה ולעתיד תהיה סתומה כמ"ם ל"מרבה המשרה ותתמלא פגימתה של לבנה ומבואר הוא:

דיוקנא דאת ו"ו ברזא קדישא האי את עלמא דלעילא פשיט פשיטו וכו' יאמר כי צורת הו"ו תורה על התפשטו' שנתפשט מעולם העליון הוא הכתר להאיר על הארץ העליונה על ידי התפארת והיסוד שהם ו"ו ומשך הו"ו ואותו התפשטות כלול בו שש קצוות בחבור א' כי הו"ו כולל אותם וע"כ צורתה קו נצב פונה לשש קצוות והנם בו על תכונה אחת זה כמו זה וזה כמו זה והנם מתחברות במרכבותיהם בסוד הו"ו בעלי השש כנפים והאות הזה נרשמת בשש קצוות כלולים בה כאחד. והאי הוא דאנהיר לסיהרא ברזא דשית סטרין כלילא כי הם נדפסים בה ונראים בה וכשמתחברים יחד נראים כאחד אדם ודמות אדם הכל בצורת הו"ו. ואעפ"י שהם שש קצוות הנה הנם פשיטות אחד כדמות ענין אחד וגוף אחד כלול מכלם. רזא דרזין לאינון דמסתכלין בארח מישר בדיוקנין דאתוון הם הם היודעים סוד צורת האותיות למה נרשמו כל א' ואחד על צורתה נבדלת מחבירתה והם יודעים כי לכך נרשמה הו"ו בפשיטות א' על צורת קו נצב להורות שהוא קיום הכל כגוף האילן אשר כל הענפים עומדים וקיימים בקיומו והוא סובל הכל מבלי הצטרך עזר זולתו וזהו לאחזאה דכלהו קיימין בקיומא דגופא דאיהו נטיל כלא וכל האיברים סובל חוט השדרה וקיימים בקיומו. וגם תורה על צורת הו"ו בהיותה על צורת קו א' שהיא נשללת מכל הכנויים הנרמזים בכנפים ובא יחידי להזדווג בבת זוגו כמו שפי' בפשטתי את כתנתי. וכל האיברים הנרמזים בשמות העליונים כמו שקדם כלם מתיחדים ונכללים בגוף בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כי כלם מסכימים ביחוד אחד על הזיווג והו"א אמרו וכד מסתכלן אין כלומר על אותם שאמר רזא דרזין לאינון דמסתכלן באורח מישר אמר שכשהם מסתכלין הענין רואים הזרועות שהם גדו"לה גבו"רה מכאן ומכאן מחוברים בגוף האילן ונכללי' בו דלא אתחזון בר גופא בלחודוי בגין דכלהו כלילן ביה בצורת הו"ו מסתכלין זה. ואמר אימתי אתחזון וכו' כלומר ואיזה אות היא המורה על האילן בזרועותיו והשיב בשעתא דאתפשט' ואקרי אלף כדין תרין דרועין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא וגופא קיימא בינייהו באמצעיתא ביאר כי הו"ו והאלף ענין א' הם כמו שאמר בצורת הה"א והמ"ם וההבדל שיש ביניהם שהו"ו מורה על גוף אדם א' משוך אשר זרועותיו נמשכות על משך הגוף בלתי מתפשטות לכאן ולכאן. והאלף תורה על גוף אדם א' משוך אשר זרועותיו פרושות לכאן ולכאן ואמר כי כשאות זה שהיא הו"ו מתפשטת לצדדיה נעשית אלף כזה א כשתי זרועות וגוף באמצע וזהו בשעתא דאתפשטת וכו' ואמר כי לכך נתנה האלף בראש כל האותיות להורות שממנה נתפשט כל מה שנתפשט לימין ולשמאל ולכל מה שיצא מהבי"נה ממנה נתפשט וכבר ידעת כי האלף היא אלף של אהיה אשר בכתר ואמר כי זה אחד מסודות האלף אעפ"י שיש סודות אחרים בסוד האל"ף אמנם זהו בדירו דמלה כמו שנמצא בספר אדם הא' ושאר האותיות כלם למיניהם מאלף נמשכו כמו שכל המספר נמשך מהאחד. נמצא שהאלף והו"ו ענין אחד הם וההבדל ביניהם הוא שהו"ו תורה על כי הכל נכלל בו והאלף תורה על גלוי הימין והשמאל בזרועותיה וזהו בר דהאי אסתים כלא בגויה והאי אחזי כל דיוקניה. ומ"ש ואי תימא תרין ירכין דלא אתחזיין אמר זה לפי המונח שצורת האל"ף מורה על התפשטות הגוף ימין ושמאל והיה ראוי כפי הנראה שיצוירו באל"ף צורת הירכים כמו שציירו הזרועות שהרי הירכים בלתי נראים בצורתה. והשיב הכי הוא ודאי דהא תלת סטרין אינון רזא דתלת אחרנין פי' שהם נכללים שלש בשלש כי כל העשר הם שלש של שלש שלש ואלו היה מצייר בה כלום היה צריך לצייר צורת האילן בצורת האלף ואין צורך כי אין בכלם רק מה שבימין ושמאל. ועוד כי השלש האלה המצויירים באלף הם עיקר שהם סוד תורה שבכתב הוא התפארת ותורה שבכתב היא כוללת הכל עשה ולא תעשה סוד ימי"ן ושמ"אל שהוא העיקר כי נביאים וכתובים הם ענפים נמשכים מהם ואם תמצא אי זו מצוה שנויה בהם כענין מה שנמצא ביחזקאל ע"ה מענין תורת כהנים וזולתם מענין שמירת שבת הלא הם כתובי' בתורה שבכתב שהיא שורש ועיקר הכל. ועוד יקשה על ההנחה הנזכרת ויאמר אחר שהו"ו צורתה תורה על משך א' נפרד למה הושמה במספר הששה. והאלף שצורתה תורה על שלש של שלש הושמה למספר אחד וטוב היה שתהיה צורת האלף למספר הששה שכן תורה צורתה. והו"ו למספר האחד שכן תורה צורתם קו א'. והשיב אלא מהכא רזין דסלקין בשמא קדישא אסיר לאסגאה לון בפרטא וכו' ירצה כי השמות הנאצלים מהשם הקדוש י"הוה יתברך שהוא שרש כל השמות וכלם ענפים מסתעפים ממנו אסור להפרידם מהשרש כי אם תפרידם מהשרש יהיו רבים אמנם בהתיחד' בשרש' שב הכל כח אחד והנה אחרי התיחד' עם השרש רשאי אדם לפרט' ולפרשם אחד אחד כי בזה לא יורה על רבוי אחר שיחדם מקודם בשרש' וז"א אסיר לאסגאה לון בפרטא אלא לחברא לון וליחדא לון כחדא וכו' וכד אינון בכללא חדא בדיוקנא חדא אית לפרשא לון ולמעבר פרטין דנפקין מההוא כללא כי בהקדים אותם שהם בשרשם ושיצאו ממקור אחד אין היזק בפרוט אותם. וע"ד כלל אתהדר למהוי פרט. פרט אתהדר למהוי כלל וביאר כיצד ואמר כלל דא ו"ו כי צורתה תורה על פשיטות אחד אתהדר למהוי פרט ברזא דשית באופן שנמצא בה מה שיורה על הכלל וזה בצורתה שאין בצורתה רק מה שיורה על קו אחד ומשך אחד והוא הכלל. ואתהדר למהוי פרט וזה בחשבונה שיש בה פרטים ששה והוא הפרט הרי שנמצא בו"ו רמז לכלל ולפרט לכלל בצורתה ולפרט בחשבונה. ואמר שכן נמצא באל"ף שהאל"ף בצורתה תורה על פרט בג' הקצוות הנראים בה והוא הפרט והכלל בחשבונה שהוא אחד ואין בו רבוי כלל. הרי שנמצא באל"ף מה שנמצא בו"ו. ונמצא בו"ו מה שנמצא באל"ף אלא שמה שנמצא בצורת זו נמצא בחשבון זו ומה שנמצא בחשבון זו נמצא בצורת זו. ואמר ורזא דא כלל ופרט וכלל כי זו מדה אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהם ועל סוד זה המדות נדרשות כלל ופרט וכלל אלף ו"ו ו"ו אלף כי מה שבזו בזו ומה שבזו בזו. וחזר לבאר הא כיצד נמצא בכל א' משתי אותיות אלה כלל ופרט וכלל ואמר אלף כלל ואתהדר למהוי פרט ולבתר אתהדר למהוי כלל ואיהו הוא כלל ופרט וכלל ועדין לא ביאר כיצד אלא דרך כלל אמר זה. וכן ו"ו כלל ואתהדר למהוי פרט ולבתר אתהדר למהוי כלל ודא הוא רזא כלל כמא דאוקימנא פי' כמו שביארנו שצורתה מורה על פרטות וחשבונה על כללות ולבתר אתהדר למהוי כלל בגין דאיהו אלף והכי סלקא ברזא דאלף דרועין וגופא כי זה יורה על הפרטות ואתפרשן רזין למאה וכו' כלומר ומכאן נפרדו המאות והאלפים כי על כן נקראת היא אלף להיות ראש למאות ולאלפים וזהו וע"ד אקרי אלף ברזא דאלף אלף חד כלל אלפא פרט כי כל חשבון האלפים נכנס תחת גדר האלף ואליו חוזרים הרי א"כ ביאר בהיות נרמז בה כלל והוא התחלת המספר שהוא אחד ונרמז בה הפרט והוא בצורתה בשלש קצותיה. ונרמז בה הכלל כמ"ש בגין דאיהו אלף וכל האלפים חוזרים אל האלף הרי שנמצא כלל ופרט וכלל. אח"כ שב לבאר הענין הזה בעצמו בו"ו ואמר ו"ו כלל ואתהדר למהוי פרט כמא דאוקימנא פי' כמו שביארנו בצורתה שמורה על כללות וחשבונה שמורה על פרטות הרי כלל ופרט מבוארים בה. ולבתר אתהדר למהוי כלל רזא דאדם כלומר כולל כל איבריו והוא הוא הכלל הרי שנמצא ג"כ בו"ו כלל ופרט וכלל ושניהם האותיות כאחד טובים האלף והו"ו ענין אחד וזהו וכלא סלקא ברזא חדא ובמתקלא חדא למהוי כלא חד. וחזר ואמר ו"ו אתהדר למהוי כלא חד נהורא חדא להביא הסוד הזה מן הכתוב שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב דא ו"ו דהוא אזיל ונהיר ברזא דימינא כי מפאת ימין יבוא אליו האור מהאור הראשון הוא המזרח ולבתר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך הרי שחזרה הו"ו אלף ביום הראות בה ימין ושמאל או"ר וחש"ך תרין דרועין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא בצורת האלף עצמה. חד אתקרי אור וחד אתקרי חשך לא שהוא חשך ממש אבל נקרא חשך לגבי הימין כי הוא עלול ממנו. אפליג את דא בגוויהו הוא הו"ו שהפריד ביניהם. וכדין אתפלג מחלוקת מתרין סטרין שהתויך השלום ביניהם להפריד המחלוקת כי זהו סוד ההבדלה לא שהבדיל ביניהם ונשאר כל אחד על מה שהוא שא"כ עדין מחלוקת במקומה עומדת רק ההבדלה הזאת היא הבדלת המחלוקת בתווך השלום ביניהם וז"א ויבדל אלהים דאתפרש מחלוקת ואסתכמו תרין סטרין למהוי בשלם והבדלה דא היא הבדלת מחלוקת. ובגין כך אלף ו"ו כחדא אינון אלא שמורים כל אחד על פעולתה. ויקרא אלהים לאור יום דא סטרא חדא וכו' פי' קראם בשמות לעשות מלאכתם הי"מין פעל יום והשמאל פעל ערב. כיון דעבדו עובדין אסתכמו תרוויהו ואתכלילו באת ו"ו וזהו סוד הפרט ששב כלל בהסכמה אחת והוא סוד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד סוד הו"ו אשר פרטו בכללו. ומ"ש ויהי ערב כתיב ולא והיה הודיע לנו סוד אמרם במקום אחר ויהי אור אור שכבר היה שהכוונה להם שלא נמשך האור לבלתי תכלית אמנם עמד במקום שעמד ונגנז אחרי שפעלו הימין והשמאל כצורת האלף עמד ונסתר במשך הו"ו והוא אשר יורה מלת ויהי על עבר שהיה מה שהיה ולא נמשך עוד כי מלת והיה מורה על עתיד ועל שמחה ומלת ויהי על עבר ועל צער אחרי שלא היה עוד. והסוד ויהי ערב ויהי בקר כלומר כבר נראה ונתפרש בצורת האל"ף בדרך פרט הימין והשמאל ועתה שב כלל ונתיחד הכל בצורת הו"ו ונסתר שם והוא אמרו ויהי כד אתחזיין ברזא דאל"ף ועבדו עובדין ואסתימו ולא אתחזון. כדין כתיב ויהי הוה והשתא לאו איהו דהא אתכליל ברזא דו"ו והשתא כלא יום אחד ואמר מי ימלל גבורות יי' לפי שאמר כי האלף ממנה נמשכו כל המאות והאלפים לפקודיהם וכלם שבים ונכללים בו בצורת הו"ו כל הגבורות כי מי יוכל להגיד ולמלל זה כי יוכללו כלם במדה הנקראת תהילתו והיא מדתו שלדוד בסוד תהלה לדוד כי כלם יצאו מהבי"נה הנקראת גבורות ונכללות בתהלה על ידי הו"ו. והמשיך לבאר הסוד עצמו בכתובים הבאים אחריהם ואמר ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. מתחת השמים דא סטרא תתאה סטרא חד ברזא דאלף הרמז על המים התחתונים הנרמזים ביוד התחתונה אשר תחת צורת האל"ף כי כבר ידעת כי צורת האל"ף בשתי נקודותיה והו"ו אשר באמצעיתה רומזים אל המים העליונים ואל המים התחתונים והו"ו רומז אל הרקיע המבדיל בין מים למים וזהו אמרו מתחת השמים דא סטרא תתאה חד ברזא דאלף. ומ"ש דאיהי סטרא דאקרי חשך כבר ביארנו כי ההויות העליונות נקראי' מים בהתיחס לפי שטבע המים לרדת ולהמשך למטה לא שהם מים ממש וכמ"ש רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים כמו שכבר ביארנו הסוד למעלה ולפי המשך ההויות זו מזו בדרך עלה ועלול נקרא התחתון חשך בבחינת העליון אשר על זה הדרך והערך נקרא הימין אור והשמאל העלול ממנו חשך א"כ נקראו המים העליונים אור והמים התחתונים חשך וזה בהתיחס. וביאר כי זהו הנרצה באמרו מתחת השמים כי כבר ידעת שמדת התפארת נקראת שמי"ם ומתחת השמים הוא מדת הי"סוד ומשם מתפרשים המים ונובעים בעטרת בנגידו ובטמירו כי אין איש מאנשי הבי"ת יודע עד מה כי זיווגם בחשאי כמו שכבר ביארנו כי מהמו"ח העלי"ון יבא השפע דרך שם בהחבא וזהו אמרו דהא מההוא סטרא מתפרשין מים ונבעין בנגידו ובטמירו מסטרא דלעילא דאיהו ימינא הוא הדרום כי הוא הקודם לקבל האור מהמזרח אותו האור שנגנז. וביאר באיזה מקום נגנז ואמר כאן אתר אתגניז והשיב ברזא דו"ו והוא הצדי"ק שהוא משך הו"ו. ומכאן אתה למד כי דבריהם ע"ה האמת והצדק שהם מיחסים האור שזרח ממזרח שמ"ש יי' צבאות אל הזרע הבא מן המוח ביען אותו האור הוא המהווה כל ההויות והנשמות כאשר זרע האדם סבת יצירת החומר והוא סוד ממזרח אביא זרעך זרעך ממש ומזה הדרך יש להם כח לדמות צורה ליוצרה. ומ"ש וכד אתגניז כלא אתגניז סטרא אחרא גניז עמיה פי' כי במשך הו"ו שהוא י"סוד נגנזו סוד הימי"ן והשמ"אל. ומ"ש ודא הוא סטרא דאשתאר חד בלא חבריה כד אתגניז בקדמיתא הוא סוד מה שאמר רשב"י ע"ה אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בת זוג ולי לא נתת בת זוג אמר לה הקב"ה כנסת ישראל תהא בת זוגך והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא לפי שלא מצאנו בכל ספרי המפרשי' ע"ה מי שביאר אימתי היה זה שאמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בת זוג וכו' אם בשעת גלוי הי"מים העליוני' שהם ז' אבני הבנין ופעל כל אחד ואחד פעולתו והגיע תור עת יום השבת לשבות מהמלאכה ובכן אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בת זוג ולי לא נתת בת זוג א"כ מה צורך לשאלה זו שהרי כבר נגלית כנס"ת י"שראל ונתנה לו לאשה ובת זוג ומה צורך לשאלה זו. ואם היה זה קודם גלוי הימי"ם ועודם בעמקי האי"ן מי הוא זה ואי זה הוא אשר ישאל ויאמר לכל נתת בת זוג ועדיין הכל במחשבה. האמנה כי ענין הסוד הזה גלה אותו לנו רשב"י ע"ה בכאן ורמזו לנו במה שאמר אשתאר חד בלא חבריה כדי אתגניז בקדמיתא וקודם שאבאר לך הענין אתה צריך לדעת כי הגרסא האמיתית היא אמרה שבת לכל נתת בת זוג ולא בן זוג כי איך תבא התשובה כנסת ישראל תהא בת זוגך אם השאלה על בן זוג הי"לל כנסת ישראל יהיה בן זוגך והנה המעתיקים כשראו שלשון המאמר אומר אמרה שכתב לשון נקבה תקנו כפי דעתם ואמרו ששאלת הנקבה על בן זוג והאמת לכל נתת בת זוג ולי לא נתת בת זוג והנה כוונת רשב"י באמרה שבת על מדת הי"סוד שהוא השב"ת והנהו נקבה לגבי העליונים המשפיעים בו בסוד כל הנחלים הולכים אל הים וזכר לגבי כנס"ת י"שראל או יתכן שלשון המאמר הוא אמר שבת לפני הקב"ה לכל נתת בת זוג ולי לא נתת בת זוג והיתה התשובה כנסת ישראל תהא בת זוגך והכוונה בזה כי כבר ידעת כי בהגיע תור החפץ הקדמון להופיע אורו על צד הגלוי על ידי ספירותיו שהיו בעמקי האי"ן אזי יצאו ונתגלו כלם בבת אחת אלא שלא גלו פעולותיהם רק יום יום ופעלו כל אחד וא' יומו כמו שמשלו משל רז"ל לגנן שירע מיני קטנית בבת אחת והצמיחה היתה כל אחד ביומו ואחר שנגלה האור הראשון להרחיב חלל העולמות כמו שביארנו במשל אומן הזכוכית שהוא מרחיב הכלי ברוח פיו וראה שאין העולם כדאי להשתמש באור ההוא וגנזו עמד האור במשך הו"ו כמו שאמרנו ונגנז שם שזהו סוד אמרם ז"ל גנזו לצדיקים לעתיד לבא שפירושו שגנזו בין צדי"ק וצד"ק לעתיד לבא שיזכו הנשמות ליהנות שם והנה בהיותו נגנז שם בי"סוד שהוא סוד השבת נשאר הוא לבדו. וכנסת י"שראל חשוכה ושחורה שכן חייבה הסכמה האלהית שתהיה הלב"נה בפגימה לתיקון התחתונים ותתמלא אורה בחוט של חסד שהוא האור של יום ראשון לתת טרף לביתה וחק לנערותיה כי אין לה מגרמה כלום. והנה הם ע"ה כדרכם תמיד לחוד חידה ולמשול משל כמו שאמרו במשל הלבנה אמרה לבנה איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר א' וכו' ואמרם והארץ היתה תוהו ובוהו תוהא ובוהא ואומרת וכו' משל למלך שקנה שני עבדים בטימי א' ובאוני א' וכו' וכאלה רבות כן עד"ז משלו הענין הזה מענין השבת ובת זוגו כשנגנז האור בראשונה ועמד ביסוד ועמדה הלבנה שחורה כאלו אמר השבת שהיא היסוד לכל נתת בת זוג כי כל הספירו' נאצלו בהדרגת זכר ונקבה זה משפיע וזה מקבל החס"ד והגבו"רה והנצח וההוד ונשאר היסוד אזי לבדו בשעת גניזת האור בלא נקבה שתקבל ממנו כי כן חייבה החכמה העליונה שתעמוד מדת זמן בלא אור כדי שיבראו מהחשך כל בעלי הגשם והחומר ובכן אמרה שבת לכל נתת בת זוג ולי לא נתת בת זוג והיתה התשובה כנסת ישראל תהא בת זוגך כי צריכה היא לאורך לתת נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה וזהו מה שרמז בכאן רשב"י ע"ה ודא הוא סטרא דאשתאר חד בלא חבריה כד אתגניז בקדמיתא ביאר שהיה זה כשנגנז האור בראשונה אמנם כשחזר והופיע חוט של חסד בעטרת היתה בת זוגו. ומ"ש ומההוא סטרא כד אתפלוגו מיא ואתכנישו בגויה כדין אתחזי יבשתא יחזור לענין ראשון שאמרה סטרא אחרא גניז עמיה שהכוונה על כח השמאל ג"כ שהוא המיוחס לצפון נגנז ביסוד כמו שנגנז כח הימין כי כח שניהם נגנזו בו הימין והשמאל אמנם מצד הימין נתהוו המים ומצד השמאל נתהוי' היבש' מכח האש החזק' אשר הקפיאה הרפש והטיט כמו שביארנו בו בפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו תלגא גו מיא נפק מינה זוהמא עיין שם כי זה היה סבת גלוי היבשה וזה אמרו מההוא שטרא כד אתפלגו מיא וכו' כדין אתחזי יבשתא אמר כי מצד ההוא השמאל כשנבדלו המים העליונים מהתחתונים כדין אתחזי יבשתא מההוא סטרא והביא ראיה בסוד הכתוב הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב וכבר ידעת כי מדת הי"סוד נקרא הר ציון ומהצד השמאל שהוא ירכתי צפון נגלית היבשה שהיא קרית מלך רב שהיא העטרת שנקראת קרית מלך העליון שהוא הבי"נה כי שם נמשך הצפון דרכתו עד הר ציון והוא אמרו דהא מההוא סטרא אתחזי ואתגליא ומ"ש לבתר דאתגניזו תרין סטרין אלין חוזר לענין ראשון שהו"ו הוא הכולל הכל כמו שביאר למעלה. ויאמר אלהים יהי מאורות גמר הענין עצמו במשך הו"ו ואמר השמים מאן שמים דא ו"ו דאיהי את דאתקרי שמים והיא מדת התפארת בסוד ואתה תשמע השמי"ם. רקיע השמים דאתפשט מניה פשיטו חד לאנהרא הוא סוד משך הו"ו שהוא סוד הברי"ת העליון המשקה ומרוה את הארץ כשהיא יבשה ומשך הו"ו הזה נקרא רקיע השמים שפירושו התפשטו' שנתפשט ממדת השמים שהוא סוד הו"ו שנמשכה ממנו ו"ו אחרת כי על כן נקראת הו"ו בשני ווי"ן כמו שכבר אמרנו כגוונא דא גי"מל חדא איהו פשיטו דאתפשט מאת ו"ו לאנהרא ולאשקאה לארעא וכו' אמר שלסוד זה נתציירה הגי"מל במשך א' ונמשך ממנה עוקץ להורות כי הו"ו על ידי עוקצו משפעת בעטרת והנך יודע שזהו סוד הנקרא גומל דלים כי הוא המשפיע בעטרת שהיא דלה ועניה ועל סוד זה נקרא הגי"מל גימל והדל"ת דל"ת שהרמז שהגי"מל בעוקצה גומלת בחו"ט של חסד עם הדל"ת דלית לה מגרמה כלום והסתכל כי צורת הגי"מל מגדת זה כי היא צורת צנור משוך לצד שמאל כי העטרת נוטה אל צד שמאל כמו שידעת שבאה מירכתי צפון ודוק ותשכח בלשון המאמר שכפל הענין ב' פעמים שאמר מאן שמים דא ו"ו רקיע השמים דאתפשט מניה פשיטו חד. וחזר ואמר מאן איהו רקיע השמים דא הוא פשיטו דאתפשט מאת ו"ו כגוונא דא גי"מל דא איהו פשיטו דאתפשט מאת ו"ו לאנהרא הנה שהעתיק הצורה מצורת ו"ו לצורת גי"מל כזה ג להורות שנמשך צנורה לצד צפון. ואחר שהאריך בסוד הו"ו וביאר הכתובים הנז' בהבדלת האור והחשך והבדל המים העליונים מן התחתונים שהו"ו מכריע ביניה' כמוזכר שם לענין ראשון ואמר את ו"ו דא אשתליל מכלא דלא אתחזון ביה כלל מכל אינון סטרין אחרנין בר חד פשיטו כמו שביאר למעלה כי בשע' הזיווג אין איש מאנשי הבית שם בבית אמנם הסכימו כל האיברים המיוחסים אל השמות הקדושי' כלם כאחד להשפיע בה על ידי שביל חוט השדרה שהוא סוד משך הו"ו והוא לבדו המשפיע בהסכמת כלם והוא הוא הי"ודע משתולל מכל האיברים כי הוא לבדו יבא שמה והוא בר חד פשיטו דגופא בלחודוי בלא דרועין וסמכין. ומ"ש וקיימא הכי ברזא דשמא קדישא בגין למהוי זמין לגבי נוקבא פי' כי לכך קדמה הו"ו לה"א האחרונה שבשם כי ראוי היה להקדים הה"א לו"ו כסדר האלפא ביתא כמו שכן קדמה הה"א הראשונה לו"ו אמנם הוכפלה הה"א אחר הו"ו להיותה מזומנ' להשפיע הו"ו בה"א שאם לא כן אלא היה השם של שלש אותיות י"הו על מי יקום אורהו של ו"ו וזהו וקיימא הכי ברזא דשמא קדיש' כלומר ו"ו ואח"כ ה"א בגין למהוי זמין לגבי נוקבא והוא אמרו אע"ג דאלין סטרין אחרנין אתרשימו לגביה כלומר בו"ו בהייתה בצורת אלף הנה היא פושטת אותם בשעת הזיווג. הכא רזא דרזין לאינון דידעי רזי מהימנותא וכו' אמר כי בזה הענין של צורת האלף והו"ו יש להם סוד לשרידים אשר יי' קורא בעלי סוד האמו"נה כי בסוד שתי אותיות הללו ידעו אימתי צריך לצייר הו"ו בצורת אלף בשתי זרועותיה ואימתי בצורת קו נמשך ולא זולת כי צורת האלף מורה על התפשטות כחו יתברך לימין ולשמאל וצורת הו"ו מורה על שעת הזיווג והיחוד וכבר ביארנו כי הזיווג הוא ליחד כל הכחות אל מקום אחד כי זהו המבוקש בסוד היחוד והוא הוא סוד הזיווג. ועוד ידעו השרידים ללמוד מזה הענין סוד היחוד בשם הקדוש לכל העולם וביאר הא כיצד ואמר כד קיימא ברזא דאלף לעיינא דדא ראשיתא דכלא פי' כי ממנה יודעו שני דברים האחד להודיע כי היא ראשית כל מה שנתפשט אשר על כן הושמה בראש כל האותיות בצורת התפשטות ושעל כן נקראת אלף מלשון למוד כאלו היא מכרזת ואומרת לכל באי עולם למדו היטב כי אני ראשון ומאמיתת מציאותי נמצא ונתפשט כל מה שנתפשט ועל זה היא עומדת בצורת התפשטות לעיני הכל וזהו אמרו דהא לא אתא בר נש לעלמא. אלא למילף ולמנדע למאריה וקיימא בדיוקנא לעיניהון והושמה הצורה הזאת בראש כל האותיות לפי שתחלת מה שיתחייב האדם לידע הוא סוד מציאותו ואחדותו וכאלו התורה מכרזת ואומדת אלף ולמוד סוד האחדות בראשית כל וזהו וע"דאתרשים בראשיתא בדיוקנין דאתחזי כלומר בצורותיה אלה הראויות לה למשאל ולמנדע דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וסוד הכתוב הזה יתבאר במקומו ב"ה ודא היא שאלתא קמייתא לאשתמודע בר נש למאריה דדא הוא ראשיתא דכלא פי' וזהו החיוב הראשון שחייב האדם לדעת בראשונה ועוד נדע דבר שני כי כשהוא יתברך מזדווג בכנ"סת י"שראל הוא פושט את בגדיו והוא לבדו יתברך בא אליה כי הוא הנותן לה כח לעשות חיל ולא זולת כאשר ביארנו וזהו ובזמנא דקיימא לאזדווג' לגבי נוקבא ברזא דשמא קדישא שהוא י"הוה באדנ"י קיימא אשתליל מכלא וכדין איהו זמין ואתקשר לגבי נוקבא כי אסף זרועותיו אליה א' מראשותיה וא' חובקת בסוד שמאלו תחת לראשי וכו' זמין את ו"ו ברזא דשמא קדישא לאחזאה לכלא דלא קיימא ה"א בתראה שלימה ומליא אלא מניה שעל כן נרשמה הו"ו קודם הה"א האחרונה בשם הקדוש להודיע שהו"ו מריק אליה והיא מוצקת ועל היודע הסוד הזה על מתכונתו אמר זכאה חולקיה מאן דעאל ונפק ולא עירב חול בקדש וקדש בחול כי זה בלא ספק נכנס בשלום ויצא בשלום אשרי חלקו.

דיוקנא דאת י"וד נקודה קדמאה וכו' אחד שביאר סוד צורת הו"ו שבשם הקדוש השלים הענין דצורת הי"וד הראשונה שבשם שכן התחי"ל בה"א ובי"וד כלה מלמטה למעלה לפי שהתחיל לבאר האותיות ממאי דסליק מניה ואמר דיוקנא דאת י"וד ולא הביא בכאן דיוקנא דאת ה"א הראשונה שבשם לפי שהיא נכלל' בה"א האחרונה כמו שעשה בסוד המרכבו' המתחייבות מהאותיות שכלל ה"א בה"א וע"כ דלג אותה וביאר צלם הי"וד וירצה כי הנקודה הראשונה הנרמזת ביו"ד תורה על דבר מחשביי נעלם בלתי נתפס בשום הרגש ולא נוטה לשום צד מצד התקבצותו בעצמו שלא יתפשט לכאן ולכאן עד שלא יורגש ממנו איזה הדרך ילך ומי הוא ומהיכן יצא שאם היתה הנקודה נמשכת לשום צד יורגש מהמשכתה מהיכן באתה ולאין היא הולכת ואחרי שהורשמה דקה מן הדקה בלא התמשכות לא למעלה ולא למטה זה יורה על העלמתה ושהיא מחשביית ושהכל נאצר ונטמן בה והוא אמרו האי נקודה קיימא בסתימו דמחשבה בגין דלא אתפשט לכל סטר ולא ידיע לאן אזיל ומאן איהי ומאן נפקא אמר כי כל צורה שנוטה לאיזה צד נודע מגמתה מהיכן ולהיכן אמנם זאת הנקודה מתבודדת בעצמה לא נודע מהיכן ולהיכן והכל מתבודד בה הימין והשמאל אלא שעדיין לא נראה עד שיתפשט ממנה מה שיתפשט וז"א וע"ד כלהו קיימין בה בההוא נקודה ברעו דמחשבה כלומר שהוא מורה רצון המחשבה ולא ההתפשטות עדיין והשש והחמש הנזכרים בכאן הם סוד הו"ו והה"א שהם מתבודדים בה ועדיין לא נתפשטו. ומ"ש ואינון פלאות רמז למה שביאר למעלה בסוד הה"א הראשונה שיוצאים ממנה נ' שערים והם סוד מ"ש דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שהיה מתפלל לאל יתברך שיגלה עיניו בנו"ן פלאות כמו שביארנו ואמר עתה כי גם החמשים פלאות היו בכח הנקודה הזאת ושעל זה נקראת פלאות כי האלף משמשת לכאן ולכאן פלא אות וכבר ידעת כי לשון פלא הוא ענין העלמה כד"א כי יפלא ממך דבר והכוונה כי הכל פלא ונעלם באות הי"וד וכל העמודים והמרכבות ואחר שהשלים הדבור בסוד הד' אותיות חזר לכלול כל הענין שאליו היתה הכוונה מענין הכנויין והמרכבות החופפים את העטרת בשעת החבור ואמר כד סלקא ה"א התראה ואתקשרת באת ו"ו אינון רתיכין דילה הם בתולותיה הם המובאות עמה סוד ארגמ"ן פרישן על נוקבא כדקאמרן ואמר כי מרכבותיה אזי הם נכללות במרכבות העליונות ובהסכמה אחת וכלם סובבים וחוגגים סביבה שושביני המלך והמלכה והוא אמרו אינון רתיכאן דילה כלילין באינון רתיכין עילאין וכלהו חפיין סחרנא דנוקבא. ומ"ש רזא דא כד נוקבא לא אתקשרת בדכורא חפייא לה חד קליפה תקיפא דסתים נהורה. הודיע סוד גדול בענין האצילות כי המדה האחרונה נפעלת כ"ביכול מאור וחשך מפאת מעשה התחתונים וכך חייבה החכמה העליונה שתתפעל מדין ורחמים להעניש ולהשכיר כאשר יתבאר ב"ה בסוד פרה אדומה ודע כי אמרי שהיא נפעלת לא שיש בה שום שנוי בעצם ח"ו רק יתיחס אליה השנוי מצד מה שתפעל בתחתונים אם טוב ואם רע כפי מעשיהם והוא סוד צור ילדך תשי וסוד שמת לו לא בניו מומם כאלו הכתוב מגיד כי במעשיהם הרעים נתקלקלו הצינורות ונשחת הבנין והטילו פגם ומום בצורה העליונה ח"ו והוא אמרו שחת לו וחזר ואמר לא בניו מומם הגיד כי ההשחתה הנז' אינה עצמיית למעלה ח"ו רק בבחינתם שהמום שלהם הוא לא שלו ח"ו וכאלו הכתוב מדבר בדרך תימה שחת לו לא כי אם בניו מומם לא בו והוא סוד אמרם ז"ל כ"ב יכול חייביא עבדין פגימותא לעילא ואמרו מאי פגימותא כמה דכתיב שחת לו לא בניו מומם דהא כל הני תיקונין לא משתכחין כדקא יאות הנה גלו לנו כי החסרון והמום הוא בנו לא בו ח"ו האמנם כי בהחטיאנו כוונתו יתברך בבריאה שהוא להמשיך הרצון והשפע למטה ובעבור החטא הוא מתעכב שלא כרצונו יתברך וכאלו הוא מתעצב אל לבו ח"ו בבחינת המנע טובו מעלינו וזהו דור עקש ופתלתל כי הדבר תלוי בדור ולזה סמך הליי' תגמלו זאת בתמיה וכלומר האתם חושבים שליי' אתם גומלים זאת ח"ו ח"ו הלא לכם שאתם עם נבל ולא חכם וכו' ועוד יתבאר ענין זה כמקומו. והוא אמרו בכאן רזא דא כד נוקבא לא אתקשרת בדכורא חפייא לה חד קליפה תקיפא דסתים נהורא הוא החש"ך המבדיל בינה ובינינו המונע האור מהגיע לנו בזה הסותם צינורות השפע שלא ירדו למטה וכד אתקשרת בדבורא חפיין לה כל הני רתיכין עילאין בעלי המאורות העליונים ואינון תתאין קליפה קלישא דחפיין לה ואתלבשת בהו מקודם כי היתה לובשת קדרות לסבת מניעת שפעה למטה אתעברת מקמי רגלה כמו שביאר למעלה ברחצתי את רגלי איככה אטנפם. ובכן אתקשרת באת ו"ו שהוא סוד האור ומתעלית להיות באמה בתה ה"א בה"א העליונה אשר הנקודה סתומה בתוכה וישוב הכל למאור אחד מראשו ועד רגלו כי לא יפול ההבדל בדבר כי אם מפאת התחתונים והוא אמרו ונטלא עילא בה"א די נקודה עילאה סתים בגווה. וכד איהי נטלא לון וכלהו בה כדין אתעבידו כלהו כגוונא דא # ואסתים נקודה עילאה דקיימא באמצעיתא כלומר ישובו כל המדות אל הסכמה אחת וכבר ידעת כי אין לך תמונה בכל התמונות מי שתורה על הסכמה אחת רק העגולה כי התמונות בעלי הקצוות מורים על הבדל הצורות אמנם העגוליית חוזרת קצתה על קצתה והיא אחת וע"כ היתה סנהדרין כחצי גורן עגולה להיות פונים כלם אל הסכמה אחת והסוד בזה ודמות פניהם פני אדם. ומ"ש ואיהו ו"ו דאזלא בעיגולא למעבד גופא כבר ידעת כי הו"ו הוא סוד ההתפשטות לכל השש קצוות והוא המודד אותם סביב והנותן מדה לכל היריעות וממנו הם במעשהו והדמיון בזה כי כשתעגל עגולה אחת סביב נקודה אחת הנה תמצא באורך כל העגולה סביב ששה מדות מהמדה ומהקו אשר מרגל המחוגה החונה בנקודה ועד רגלו השנית הסובב לא פחות ולא יותר כאשר כתבנו למעלה בסוד הסמ"ך והנה לפי דמיון זה מי פעל ועשה העגולה על המדה ההיא בלא תוספת ומגרעת רק הקו ההוא המתמשך מהנקודה אל העגולה כן ובדוגמא סוד הו"ו שהוא משך הי"וד היא היא ההולכת סביב הנקודה לתאר התמונה ההיא העגוליית ולעשות אותה גוף מתפשט סביב והא לך צורתה # הרי לך מבואר כי כמדת הששה קנים היוצאים מהנקודה הם הם מדת היקף כל העגולה סביב והוא אמרו ואיהו ו"ו ודאזלא בעיגולא למעבד גופא לאסתמא להאי נקודה. ומ"ש וכגוונא אחרא עביד גופא באינון רתיכין דילה פי' כי על הדוגמא הזאת תעשה העטרת במרכבתה שתשוב היא נקודה. והאלכסונות נמשכים סביבותיה וזהו סוד המנורה ובששה קנים היוצאים מצדיה כאשר אבאר במקומו ב"ה בסוד שבעה ושבעה מוצקות והדין אקרי ה"א פי' ובכן נראית ונגלית ונודעת מתוך מרכבתה כמו שביארנו כי מלת ה"א הוא מלשון זימון כמו הא לכם זרע והכוונה כי ממנה יודע מה שלמעלה הימנה ואתה בני פקח עיניך וראה ודע כי כל המדות המורגשות והתמונות מההיקפים ודומיהם הנה הנם במדות המחשביות במספרם כמשפט אמנם הבדל גדול ביניהם וזה כי המדות והתמונות המחשביות בלתי נגבלות והמדות המוחשיות נגבלות בהיותם נשואות בחומר ודמיון זה האומן הבנאי כי מדת הבנין ותכונתו מצוייר בשכלו והוא בלתי נתפס ונגבל רק צורת הבית ותכונתו בשכל ואחר שהגבילו בחומר ובלבנים נתפס ונגבל ועד"ז הוא אמרם ז"ל שיעור קומה כאשר יתבאר במקומו בע"ה ואלה הדברים צריכים שכל רחב וירא אלהים יצא את כלם ולא ישתבש בדעתו בשום מחשבה חיצונית. ואחר ביאר סוד שתי הנקודות העליונה והתחתונה שנקראים חכמ"ה עליונה וחכמה תחתונה זעירא כי נתקטנה לגבי התחתונים כי היא ראש לשועלים. והאי איהי ה"א פי' לזאת יקרא ה"א מלשון זימון באמת אלא שהעליונה נקראת ה"א על שמה. ונתן הבדל בין שתי הנקודות ואמר בר דהאי נקודה אתרשים בקדמיתא בלחודהא בתחלת האצילות והיא החכמה העליונה חכמת אלהים דקיימא על ט' סמכין כמה דאוקימנא דאלין לא אקרון בשמהן בר באינון רתיכין דלהון וכבר נתבאר זה שאין להם שמות מונחים רק בהשאלה ע"ש מרכבותיהם נקראים. אבל הני ה' נפקי מגו בוציצא ואתרשימו תחותוי די"וד אותם שאפי' בשם מושאל אינם נקראים להעלמה ולפי דרכו הודיע כי מספר הנקודות הם תשע חל"ם צר"י סגו"ל חר"ק שב"א שר"ק קבו"ץ פת"ח קמ"ץ ביען הם נשמה לאותיות נאצלות מכח זאת הנקודה והוא אמרו ואינון ט' נקודין דאתפשטן בכל אתוון והודיע הטעם ואמר דכל אתוון נפקין מיו"ד אמנם אלה הם נעלמות בבוציצא והם נשמות לאותיות וכמו שהאותיות יצאו מהיו"ד כן הנקודות התשע הנז' יוצאים מאותם התשע. ולפי שיקשה כפי המונח שהרי אמר שיצאו מהבוציצא והונחו תחת הי"וד לזה אמר ואע"ג דאמרן והני ט' אינון תחותוי דיו"ד עליה די"וד אינון וכו' כלומר בבחינת שהם סומכים אותה וכל דבר אשר יסמך עליו חבירו נקרא תחתון אליו אמנם האמת כי הם עליו בסוד הארון נושא את נושאיו כאשר אמרנו. ואינון רתיכין סמכין לט' אחרנין רזא דאין סוף כי גם הם יקראו מרכבה ועמודים לט' אחרים שלא נודעו ולא נקראו בשמות אותם אשר בסוד האין סוף שהם למעלה מהכתר. וכלהו קיימין ליו"ד כלומר אלו ואלו הם סומכים לי"וד. וכנגדם המרכבות אשר למעלה בעטרת אסתימו ואהדרו להאי נקודה בהסכמה אחת כמו שביארנו:

ומה שהמשיך כל הענין הזה ספור השבעה הצדיקים וז' המלכים החטאים בא להודיע מה שרמזנו למעלה בצור ילדך תשי וכי יש ז' כנגד ז' וכי קמו בעולם ז' צדיקים שהיו דוגמא לשבעה עמודים אשר חצבה החכמ"ה המעמידים את העולם והם אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד ולנגדם בקליפה ז' עמודי חשך ברגליה המטונפים הידועים לבעלי הקבלה נקראים ספירות הטומאה וקמו ז' החטאים האלה בנפשותם מחריבי עולם והם ירבעם בעשא אח"כ יהוא בן נמשי פקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה הז' הצדיקים עזרו אל כח אדנ"י להשפיע בתחתונים ולהעמיד העולם ושבעה הרשעים תששו כביכול כחה כמו שביארנו למעלה ושחוייב כפי החכמה שתתגרש הא"ס שלא ייסרה אותם מבית בעלה עם בניה והגירושין כבר רמזנום לסבת כי לא מצאה הי"ונה מנוח לכף רגלה לשישרה טובה ושפעתה עליהם ולפי שלא יסרה אותם ז' על חטאתיהם מנעו הטוב ממנה מצדם לא מצדה. ויש מקום עיון בכאן למה לא יסרה אותם ולא אוכל לפרש כי הדברים עתיקים. ושם תמצא שקבלו ע"ה בקבלתם שאלה החטאים בנפשותה הולידו י"ב בנים רשעים כאבותיהם כי חייב כפי הדוגמא כי זה לעומת זה עשה האלהים כי כשם שיש בעולם הקדושה ז' וי"ב שבעה בסוד חצבה עמודיה שבעה וי"ב אלכסונות היוצאות מהנקודה כן יש בקליפה לנגדם ז' וי"ב אלכסונות אשר להוראתם באו בעולם הגלגלים ז' כוכבי לכת וי"ב מזלות וזה היה סבה שנשברו כביכול הז' הצנורות הקדושות מהשפיע מימיהם אלינו וי"ב הגבולות אשר באו בדוגמתם ז' אבות וי"ב שבטים. ויאמר שלא חרבה ירושלם עד שנשלמו מנין עשרה מלכים רשעים שהיו נגדיים לעשרה קדושות והם רחבעם אביה אחזיהו אחז מנשה אמון יהואחז יהויקים יהויכין ולפי שמספר אלה אינם אלא טי' אמר כי שלמה אחוז בהם מצד אחד ואחוז עם הצדיקים מצד אחד וכן היה כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו ועל סוד זה סבר מי שסבר שאנשי כנסת הגדולה לדעת רב יהודה למנותו עם השלשה מלכים לדון אותו כפי הפגימה, יצתה בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בגן עדן לא לפני חשוכים כמו שפי' רש"י ז"ל וביארו הסוד באמרם שם אמרה ב"ת קו"ל מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שבנה ביתי בשבע שנים וכבר ידעת סוד ז' שנים העליונים שרמזו בזה כי ראשו האחד אחוז שם ושתקן ז' עמודי אור ועכ"ז אמרו שלא השגיחו בב"ת קו"ל זה כשם שלא השגיחו בדמות דיוקנו של אביו ולא באש שירדה מן השמים ולחכה בספסליהם עד שיצתה בת קול פעם שנית ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת ופי' רש"י ז"ל וכי עליכם לשלם תשלומי עונשו של אדם שאתם מואסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק הנה נתבאר מדבריהם כי סוד הענינים האלה הנסתרים מהחיוב הנראה לעין כפי הידיעה העליונה הוא נעלם ונסתר אמנם למדנו מדבריהם ששלמה היה העשירי במדתו שהיא העשירית אשר חציה העליון הפונה אל שמש ומגן יי' צבאות מליאה ודמיון זה הלבנה התחתונה כי לעולם אינה חסרה יותר מחציה ואם היא חסרה הוא מהצד הפונה אלינו כמו שכבר ביארנו וכן היה שבתחלת מלכותו בנה בית המקדש ולבסוף נפגמה הלבנ"ה והלכה הלוך וחסור וכן המלכים הרעו אחריו והנה הסוד הזה ביארו רז"ל בפסוק החדש הזה לכם ראש חדשים אמרו סימן מסר להם בימי החדש שט"ו ימים לחדש הלבנה הולך ומתוסף האור וט"ו אחר המילוי הולך הלוך וחסור ולפי שימי הלבנה אינם שלשים מלאים כי אם כ"ט י"ב תשצ"ג נמצא יום ט"ו מתווך בין י"ד ובין ט"ו והוא סוד אמרם אור לי"ד כי ימי המלוי י"ד וימי החסרון י"ד בסוד העתים של ס' קהלת הנודעים מדבר והפכו שהם כ"ח שתי ידות א"כ הט"ו הוא האמצעי האוחז בי"ד של אורה ואוחז בי"ד של פגימה וכן על המספר הזה מנו רז"ל י"ד מלכים עד שלמה ע"ה בסוד מלוי הלבנה וי"ד מלכים משלמה עד צדקיהו שאזי היתה הלבנ"ה חסרה מכל אורה בסוד ואת עיני צדקיהו עור הנה נתבאר כי שלמה ע"ה היה זמנו בין האור והחשך והנסתרות ליי' אלהינו. האמנה כי מובטחים אנו באל יתברך שתשוב הלבנה ותשב על מלאת כמ"ש רשב"י ע"ה זמין קב"ה לאתבא שכינתא לאתרהא ולישראל לאתרייהו ולאתפרעא מאינון דסטרא דשמאלא דעאקו לון וכו' שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וזה יהיה ביום הששי עצמו אשר אנו בו היום שנת כ"י פאר"ך לפ"ק ואמרי ביום הששי עצמו לאפוקי מסברת הפוקרים שהם סוברים כי אין גאולה עד סוף השמיטה תפח רוחם ונשמתם וכבר בא לידי ספר חדש חדשו א' מבעלי ברית ולא באמונה וזרק בו חצים ומות בענין תחיית המתים וגלה דעתו כי תחיית המתים הוא בשב"ת עצמו ולא בערב שבת והוכחתיו בשבט אנשים רבים ונכבדים קדמונינו ז"ל שהגאולה עתידה להיות ביום הששי וכן תחיית המתים וחזר ותיקן את אשר עות בספרו ולא ידעתי אם מאימה עשה זה או מאמונה והאל יכפר בעד:

מתניתין בטהירו בריש הורמנותא דמלכא גליף ט' גליפין בגלגלוי טהירין וכו'. הביא המחבר המשנה הזאת בכאן ואם היתה ראויה ליכתב בתחלת הספר לפי שהיא מדברת בענין אצילות הספירות אמנם הביאה בכאן לפי שהשלים הדיבור בענין העשר נטיעות שהם רומזים לעשר ספירות ורצה לבאר סוד הגלותם והמשכתם מהא"ין העילוי ואמר בטהירו בריש הורמנותא דמלכא גליף ט' גליפין זה הענין והדומה לו שבראש הספר שאמר בריש הורמנותא דמלכא גליף גלופי בטהירו עילאה וכו'. הוא לשון מושאל להם ע"ה לסוד התחלת גלוי הספירות אשרהיו במחשבתו יתברך הקדומה כשעלה החפץ הקדום לגלותם כי כשהיו בעמקי האין הבלתי נרשם בשום רושם וכ"ש בציור שום אות קראו למקום ההוא טהירו פי' צחצוח עליון צח ומצוחצח וקדמון ואמר שבאותו הצחצוח הבלתי נרשם ונרגש בראשית החפץ או מאמר המלך חתם ט' חותמות ופתח אותם פתוחי חותם ט' פתוחים הלא המה הט' המתחייבות מהנקודה המחשביית וכבר הארכתי בזה בתחלת הספר כי כל נקודה יצוייר בה ראש ואמצע סוף וכל חלק הנחשב מאלה הג' הוא בכל והכל בחלק כי כל דבר מושכל גם כי יתחלק במחשבה החלק הוא ככל והכל כחלק כי לא יפול שם חלוקה כי אם בדבר הגשמי וא"כ יתחייבו מהנקודה ט' שלש של שלש שלש והם הספירות שהיו בעמקי האין ומ"ש בגלגלוי טהירין שנתגלגל משם בכחם וצחצוחם ולא נשתנו מכמות שהיו רק שנתחדש בהם הגלוי והוא סוד העשר נטיעות שאחז"ל שעקרן הב"ה ועמד ושתלן במקום אחר זהו סוד הגלוי ולפי שלא זכר מי הוא החותם והגולף אמר וחד טמיר דלא ידיע פי' האין שלא נודע מקומו אי"ה הוא הוא החותם. וביאר הסוד בפי הנחשב בשכל היאך יובן כי מהאין הבלתי נתפס יתמשך דבר שיאמר עליו שהוא י"ש ואמר בטש גו בוציצא חדא ונפק קדמאה הימנו דחד הורמנותא כבר ביארתי למעלה מהו בוציצא וביארתי כי הדברים הרוחניים כשהם פועלים בדברים של מטה מהם יאמר עליהם לשון בטישה ודפיקה בסוד אמרם מכה אותו ואומר לו גדל וירצה כי מאותו האויר הקדמון יצא שביב א' קטן הוא הרוציצא ובטש בו ויוצא מהדפיקה ההיא נקודה א' כדמיון המכה בחלמיש ויצא ממנו שביב רק להעלות ממנו הנר והרמז למדת החכמ"ה הוא הימנו וקיום דחד הורמנותא של החפץ הקדום והראשון שבהם ואמר על החכמה שהיא טמיר בטמירו ידיע ולא ידיע וכבר ביארנו שבכל מקום שנאמר נודע ולא נודע הכוונה נודע מצד פעולתו ולא נודע מצד עצמו כל סוכלנתנו ביה הדרא לאחורא כל הרוצה להתבונן הדבר ההוא מצד מהותו ישוב לאחור יפסיד מה שהיה משיג מקודם כאדם המסתכל בעין השמש שלא ירויח כלום אבל יפסיד מה שהיה בידו לראות והוא סוד הרצוא והשוב הנאמר בחיות כי בהגיעם אצל האור העצום אינם יכולות לסבול ושבים למקומם וכן נאמר בשרפים בשתים יכסה פניו כי יראו מהביט אל האלהים. זעיר הוא צורת הי"וד שהוא הרושם הראשון הנרשם בעולם האצילות אין אות שיורה על גלויו והעלמו רק הי"וד שהיא נקודה קטנה שמורה על מציאות אבל יורה גם על נעלם. ומגו זעירו דיליה טמיר שסתימו דמעוי כי אין בצורת הי"וד חלל כשאר האותיות אמנם היא אטומה להורות כי אין בה שום התבוננות והשגה כי כל חלל מורה על הכניסה והחקירה בו אמנם החכמה סתומה במעיה שאין בהחלל ולא פתח להכנס אליה. כל הרהורין בה משבשן כל מה שיחשב שהוא כך או כך הוא שבוש כי לא הנחשב הוא המהות אבל יארע להם לחוקרים בהענין השתוממות השכל ותמהון לבב וזהו תווהין והדרן ולא אדבקו כלומר משתוממין וחוזרים למקומם ריקנים כבתחלה ואינם משיגים כלל כי לא ידעו מה הוא ביה סתימין תלתין ותרין עינין הם הם ל"ב נתיבות חכמה שהם נרשמות שם ברושם דק בלי נודע וע"כ נקראות נתיבות מענין העלם כמ"ש נתיב לא ידעו עיט ואמר על העינים ההם שהם פעמים בלתי נפתחים כי כל פתוח נודע והסתום בלתי נודע ולרוב העלמם אמר רשימין אינון ברשימו זעיר בה סלקן הרהורין ועובדין ולא אתגלי טעמיהו כלומר כי כל מחשבה ומעשה בטרם יצא לפועל שם הוא אבל לא נודע סבתו ואמר זה בבחינת שלא נודע מחשבת האדם כי אם מצד המעשה אשר יעשה אמנם במדת החכמה המחשבה והמעשה שם שוים ולא נודע טעמם עד אשר יצאו לפועל ובכן תתברר המחשבה מהמעשה. כניש לון בשעתא דאזדריקו ובשעתא דאתכנשו זריק לון יחזור אל הל"ב נתיבות שהיו נעלמים באי"ן ונזרקו במדת החכמה ונרשמו בה בהופעה אחת ובההוא שעתא דאזדרקו בה כניש לון כלומר אספה אותם אליה ובשעה ההיא שאספה אותם זרקה אותם מיד הוא סוד מטי ולא מטי וכוונת הענין הוא שהיה הכל בהופעה אחת הזריקה והאסיפה. ביה מתציירין ציורין סתימין ולא גליין פי' שבמדת החכמ"ה מצויירין כל הנמצאות בציור דק נעלם ואינם נגלים שם עד שיתפשטו למטה ויתלבשו ובכן נודעים ולא בהיותם מצויירים בה כי בה הם טמונים וצפונים ונעלמים עד כאן הוא הפתוח הראשון מן הט' פתוחים. גלף גליפין ובטש ונפק תנינא היא ומדת הבי"נה חד דלתא היא שער החמשים הנעלמת שלא נמסרה ואפי' למרע"ה היא הסובבת סביב הכל והמקפת כמו שכתבנו למעלה שהיא צורת הה"א שהיא סובבת את הנקודה כעין העיגול הנרשם באויר סביב השמש או הירח שנראה השמש או הלבנה מתוכו לעינינו ואנחנו חשבנוהו גדול מגוף השמש ואינו כן כי השמש גדול כמה אלף פעמים מהעיגול כן החכמ"ה המתיחסת אל הנקודה גדולה מהבינה שהיא סובבת את עגולה אמנם כפי הבטתנו אליה היא סובבת את הנקודה והצורה האמיתית בזה הוא ירח בן יומו כזה # והוא צורת ריש ונקודה בתוכה וכבר הארכנו בזה במה שעבר בטש במגדלא ואתסחר היכלא מגו אוירא דפרחא צריך אתה לדעת כי מדת הי"סוד נקרא מגדל הבנוי במדת העטרת כמ"ש ויבן מגדל בתוכו ובבחינה שהוא עולה לראש הנה"ר שהיא הבי"נה נקרא מגדל הפורח באויר שהוא אויר א' מהשלשה אוירין ואמר שבטש הבוטש הנז' במגדל הזה הפורח באויר ואתסחר היכלא מגו אוירא כמו שציירתי לך בעגולה המתהווה באויר לעין השמש ונעשה היכל ביה ציורין ואומנין בכל מאני כספא ודהבא ונחשא פי' בזה ההיכל מצויירין כל הציורים והאומניות למיניהם הנעשים בכסף הוא החסד הלבן ובזהב הוא הגבור"ה האדומ"ה ובנחשת הוא סוד הירוק המתיחס אל נחשת קלל הוא התפארת שהוא ממוזג מלובן ואודם כי אלה השלשה אבות הם אבות ואומנים לכל אשר נעשה על האר"ץ סוד החיוור והסומק והירוק כמו שיתבאר ב"ה בפ' תרומה בסוד זהב וכסף ונחשת שהם סוד המים והאש והרוח כי הם אבות לכל המלאכות ביסודות העליונים וביסודות התחתונים והכוונה כי במדה הזאת נמצאים כל ציורי הבנין הקדוש. אזלא ואתטמרא ולא אשתמע קלא לבר. היא נקראת קול הקולות קול שממנו נמשכים כל הקולות אבל אין קולו ונשמע לחוץ כי הקול הזה קול דממה דקה כי לא ניתן רשות לאזן לשמוע וקולה לא ישמע כאשה עוברה שלא ישמע קול העובר במעיה עד שיצא לאויר העולם וזה משל למדת הבי"נה שהיא ומעוברת מהבן הברו"ר הנקרא קו"ל השופ"ר כי מדת הבי"נה נקראת שופר ולא ישמע קולו עד שיצא הרו"ח מקרבו הוא סוד תפארת אשר בגיחו מרחם יצא ישמע קולו מסוף העולם ועד סופו ובסוד מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם והיא אזלא ואתטמרא ולא אשתמע קלה לבר בר דלגו במעוי שמיע קל דלא אתידע וההוא קלא נפיק מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. סלקא ונחתא אזלא וקיימא הקול ההוא הנז' מתפשט מלמעלה למטה ובהגיעו למדת המלכות עמד ולא נתפשט האצילות יותר בסוד ותעמד מלדת. עינא לא שלטא למחמי לא ניתן רשות לשום עין לראות כשם שלא ניתן רשות לאזן לשמוע. בשעתא דאתכסיא אתגלייא ובשעתא דאתגלייא אסכסייא ההבטה בה כברקים ירוצץ יציץ ויעלם ברגע עד שתאמר שהרגע ההוא שיתגלה יתכסה ברגע ההוא כברק או יהיה פי' לפי מה שקדם מגלוי האור שלא יתגלה עד שיתכסה במלבושו כי הכסוי הוא הגלוי כי בעומדו ערום מבלי לבוש לא יתגלה כי אין ההשגה בו כי אם ע"י הלבוש. בסתימו דעיינין חמאן ליה באטימו דאודנין שמעין ליה ידוע הוא כי כשהחושים מתעסקים בהרגשותיהם המסור להם במפורסמות הם הם סרה עצמית למנוע ההשכלה האיפשרית להם במושכלות ובאלהיות אמנם בהתבודד האדם שכלו יסתתמו עיני הבשר ויכבדו האזנים מהרגשותיהם ויפתחו עיני השכל ובכן ישיג האדם האיפשרי אליו כיד אלהיו עליו לטובה וזה הענין היה נמצא בנביאים בשעה שהיתה שורה עליהם רוח הקדש היו הרגשותיהם בטלים עד שלא היו מרגישים בעצמם אם הם בעלי גוף אם לא כי היתה נפשם דבקה למעלה. לא ידיע עד דאזדמנן לפתוריה היא מדת המלכות שנקראת שלחן גבוה אשר לח"ם הפנים מונח שם ולשם יבואו הקרואים הם הנביאים ויורדו המרכבה לאכול מתענג המלך ומיין משתיו ומהשער ההוא יבואו בסוד יי' זהו הפתוח השני. תליתאה דאתכסי חושנא ואפודא מזדרז בהמיינא ואמר במדה הזו שהיא מדת החסד גליף גו גליפו דציורא ביען היא ראשית לעולם הבנין כי שם שייך שם ציור ולא במה שלמעלה שהוא עולם המתבודד ואמר על המדה הזו דאתכסי חושנא ואפודא ומחוגר באבנט דוגמת כהן גדול כי המדה הזאת כהן ומשרת לאל עליון ביען היא הראשונה בבנין. ומתכסה באור העליון ומאחוריו כחשן ואפוד. אתגלי ביממא ואתכסיא בלילה כי היא ראשונה בימים העליונים ושמושו של כהן זה ביום ולא בלילה כמ"ש יומם יצוה יי' חסדו ושמושו של חסד ביום כי בלילה תשמש מדת הדין. נפק זמנא חדא ואחתרט ואגניז הוא סוד האור הראשון שהופיע בראשונה לברוא חלל כל העולמות ושב לאחור ולא נתפשט יותר ונגנז ואמר בלשון חרטה ע"ד מ"ש רז"ל ראה שלא היה העולם כדאי להשתמש בו והוא משל נשוא ומצדנו כאדם שהתחיל לעשות חסד עם זולתו וראה שאינו ראוי אל החסד ההוא ונתחרט ומנע חסדו ממנו ודברים אלה נאמרים לשכך את האזן ודברו סודותיהם כלשון בני אדם וכבר ביארנו ובתחלת הספר מה שיש בו די לסוד הגניזה וכוונתם באמרם ראה שאין העולם כדאי וכו' כי כפי מה שגזרה חכמתו יתברך היה נמנע להמצא כל בעלי דקים וגסים אם לא יגנז האור הראשון ואחר שנגנז המשיך חוט ממנו שהוא היסוד לתת נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה כי בלתו לא יחיו וכל זה נקרא חי העולמים כלם והיה זה דמיון המלך שנתחרט מעשות חסד עם האיש ההלך ההוא ולפוטרו בלא כלום אי איפשר שכבר התנדב לו ומה הוא עושה נותן לו מעט מהטו"ב ההוא אשר התנדב לו וכך קבלו חז"ל שהאור הראשון אחר שהופיע לברוא חלל כל העולמות חזר וגנזו שאלמלא לא נגנז לא הניח מקום אל החשך שממנו נמשכו כל בעלי הגשם למיניהם ואחר שנמצאו מצד החומר המשיך עליהם חוט של חסד לקיומם הוא הוא מדת הי"סוד הבוקע טובו בעטרת ומתחלק לכל חייליה ואוכלוסיה בסוד הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא"ל אכלם מא"ל ממש כי טוב"ו מתחלק ע"י העטרת בסוד ותתן טר"ף לביתה וחק לנערותיה והסוד הזה בכתוב ונהר יוצא מעד"ן להשקות את הג"ן והוא הוא המתפרד והיה לד' ראשים ראשי מחנותיה ואכלוסיה. וזהו כוונת אמרו עד דאתי ו"ו ואחיד ביה ואתפייס ותב לאתריה אמר בדרך דמיון ומשל כי בבוא הו"ו שהוא הב"ן הבכו"ר הנרמז בויהי אור הוא התפארת ואחז באור ההוא שנסתלק ובהאחזו בו ולא הרפהו נתפייס ושב למקומו כי בלתו לא היה איפשרות לקיום העולם ואתה יודע כי כן דרכם ע"ה למשול משל ולחוד חידה על דרך לשון בני אדם כענין מ"ש בקטרוג הלבנה ובתלונת הארץ והארץ היתה תוהה ובוהא ורבים כמו אלה. לא בעיא לאתגלייא אלא לאינון דקראן ליה בליליא ע"ד משדרז"ל יומם יצוה יי' חסדו מ"ט ובלילה שירה עמי חוט של חסד משוך עליו ביום. עביד טיבו לכלא כך מדת החסד לתת לראוי ובלתי ראוי אמנם כבר הקדמנו שהטוב ההוא עובר ע"י הגבורה והיא תתן אות צפון. סליק רגלא לימינא ואתרשים וקיים עלמא מדת הי"סוד הוא נוטה כלפי חסד והעטרת נוטה אל הגבור"ה והנה היסוד נקרא רגלו של חס"ד ובו מתקיים העולם מצד החסד והסוד הזה נרמז בכתוב מי העירממזרח צד"ק יקראהו לרגלו פי' מדת הצד"ק יקראהו למדת החסד שישפיע מחסדו לרגלו שהוא הי"סוד כדי שתהיה נשפעת ממנו. עאל גו היכלין פנימיין ונפק ובני עלמין אחר שהוא הכהן הגדול הנה הוא נכנס לפני לפנים קדש הקדשים היא מדת הבי"נה ואל השלש"ה הוא בא ומושך משם חס"ד אל עליון לבנות ולקיים כל העולמות על דוגמא זו היה נכנס הכהן הגדול לפני לפנים להפיק הרצון משם. שירותא וסופא הוא תחלת הבנין ותכליתו כי בחסד נשתכלל הכל מראש ועד סוף. טמיר בשתין רבבן עלמין. הנה דמה החס"ד אל הנקודה אשר יתמשכו ממנה שש הקצוות בחייוב לא פחות ולא יותר והנקודה נעלמת בתוכם ולא נודע מקומה כי היא נבלעת באלכסונות הששה שהם סוד הו"ו כי היא כוללת כל מספר הששיות שש ושש מאות וששת אלפים. ששים רבוא שהוא סוד מספר וכל המשושה שהוא המשובח והמעולה אשר בדוגמתו באו מספר מפקד כל ישראל ששים רבוא. בסטר דרומא שרי מצד הימין מתחיל ואח"כ מתמשך ממנו חוטר וענף אחד הוא הי"סוד דמזון לכלא ביה ונהיר לון לשתין רבבן עלמין שזכר ע"כ הוא הפתוח השלישי. גליף גליפו דטהירו דטיהרא דכיא פי' חתם חותם צהרירות הצהרים היא מדתו של יצחק כי החסד מיוחס לבקר והגבור"ה לצהרים בבחינת תוקף החום. והוא רביעאה דחשבא במאתן אלף עלמין פי' שמתקשטת במאתים אלף עולמות וכלם דין ופי' דחשבא כמוחשב האפוד ואמר זה בבחינת שאמר במדת החסד דאתכסי חושנא ואפודא ומזרז בהמיינא והאפוד היה מאחוריו אמר שהמדה הזאת כמו האפוד הבא באחור ולכן אמר בה ערטירא דנהורא דנהיר כלומר ערום וגרוע ועלול מהאור הראשון כי בערכו יקרא חשך. מניה נפקן עמיקו לגלאה נהורא דנהיר שאלמלא שהוא מלבוש מכסה את האור הראשון לא היה נגלה האור כי מתוך המלבוש יראה האור כדמיון המביט בעין השמש באמצעות איזה מסך מבדיל בינו ובינו והסוד בזה מגלה עמוקות מני חשך ויוציא לאור צלמות ורז"ל תמיד אומרים אין האור ניכר אלא מתוך החשך. איהו דחי ואחרא מקרב כך ודרכו לדחות למי שאינו הגון והימין מקרבת בחמלה והוא סוד אמרם שמאל דוחה וימין מקרבת. איהו מחי ואחרא מסי כי זה לעומת זה עשה האלהים בעוד שלא יסכים ביניהם המכריע כי הוא הדיין הגדול האומר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואל מקום אשר יפצה הרא"ש אחריו ילכו. בידיה שרביטא דחיי ומותא היא העטרת שהיא שבט מלכות אשר החיים בראשה וחן חן לה והמות ברגליה ואמר זה לפי שמדת הגבור"ה משפעת בה תחלה והיא נקראת על שמה מדת הדין אלא שהיא רפה. טמיר בארבע מאה אוונין פי' אוונין ממונין ושומרי דרכים ולשון רז"ל בסוף פ"ק דנזיר ולהוי כל אוונא ואוונא וכן בפ' השוכר את הפועלים שכרו מאוונא לאוונא ואמר שהם המונים בעלי מלחמות ובעלי מגינים וחרבות ורמחים וחרב המלהטת ולטושה וזה בבחינת שהם בעלי דין. מתמן נפקין ומתפשטן בלא חושבנא. משם נמשכו מלאכי חבלה ושדים ומזיקין שאין להם חקר ומספר והאויר מלא מהם אלא שלא ניתן לעין לראותם שאלמלא ניתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכמ"ש בברכות אמר רב יהודה לכל חד מינן עשר אלפא מימיניה ואלפא משמאליה שנאמר יפול מצדך אלף ורבבה מימיניך. וכבר ביארו רז"ל למה מרובין של ימין יותר משל שמאל כי כפי המוצא מצד השמאל נמשכים הרבים ואמרו מפני שהימין שולטת בכל המצות לכך נאמר רבבה מימיניך אבל שמאל אינו אלא במצוה אחת לכך לא נמסרו לשמאל אלא אלף והיה זה מחסד האל על עמו ישראל כדי שיהיו נשמרים מהם. כד אגליפו גליפו בהתוכא דנורא כשנחתם החותם הזה למטה במה שנתך מהאש החזקה יצא ממנו נמצא אחד אדום כשושנה אדומה הוא הוא תנין עולם הקליפה הנמשך לחוץ ובא כחו מכח הגבורה הוא הנרמז להם ברגליה יורדות מות. ורצה להודיע אותותיו הרומזים אל מעשיו זר מעשהו נכריה עבודתו ואמר שערוי תליין כדובי דטורי חשוך. צריך אתה לדעת כי השער הנרמז להם בכל מקום הם המשכות כפי המקום שמשם נמשכים אם מרחמים אם מדין יתיחסו אל השער הנמשך מהראש כאשר יתבאר באידרא קדישא אם יגזור האל בחיים. ואמר ששערותיו של האדום האדום הזה כשער הדובים הנמצאים בהררי חשך וכל התוארים הנז' אחרי כן הם מורים על ענינים מפחידים וכלם שלוחיו עושי דברו בעלי דין והוא אימתנו ודחילו ותקפ' יתירא הוספת ביה ידוי דבקא בשלהוב' דחרבא מהפכא אמר שידיו של האדום האדום הזה דבקו' בשלהב' החרב המתהפכ' היא השומר' את הגן שלא יכנס לו החוטא וכמ"ש ז"ל את הכרובי' אלו מלאכי חבלה ואת להט החרב לאיים עליו מליכנס עוד לגן. יומא דאתער הוא יום ר"ה שהדין מתעורר כלא עברין קמיה כבני אמרנא חוזר על מדת הגבורה ומ"ש רז"ל עוברין לפניו כבני מרון על בעלי הדין אמרו שאז הקב"ה יושב על כסא דין. זכאה הוא מאן דקריב ביה ואשתזיב כי מי הוא ואי זהו כי ילך במו אש ולא יכוה ולהבה לא יבער בו אם לא יהיה בחנניה מישאל ועזריה זה הפתוח הרביעי. גליף גלופי דטורי נהירו ואפיק חמישאה דקיימא גו עמודין דעלמא היא מדת התפאר' כי נתיחס אליו הו"ו ונקראת ווי עמודים כי הוא עמוד נצב במלך העומד בתוך חייליו תרין רברבין ממנן קיימין לקבליה החס"ד והפח"ד שהם סוד המי"ם והא"ש והוא עושה שלום ביניהם כי הוא רו"ח אלהים המכריע בנתים. בשעתא דאתגלי כלא קיימין בקיומיהו כי הוא שמש ומגן והוא מחלק אורה לכלם וכשהמלך נגלה הכל עומדים על עמדם. סגיר ופתח כדמיון השמש בתחתונים כי הוא הסוגר האור בבואו ופותח בצאתו. ובגיניה קיימין ס' אלף רבוא על טורין סגיאין כבר ביארנו כי המספר הכולל הוא המשושה וכן בתבנית הוא השוה שבכל התבני' כי על כן בא תבנית העולם בעל שש קצוות המתחייבות מהנקודה כאשר ביארנו והוא סוד הו"ו המתפשט מהנקוד' העליונה הכולל כל מספר המשושה שש וששים ות"ר וששת אלפים וששים רבוא וששים אלף רבוא רברבן המתפשטים מסוד הו"ו העומדים על הררי עולם הם המדרגות עליונות ותחתונות הנקראים הרים גבעות על שהם גבוהים וגבוהים עליהם כל מפתחן דמלכא ביה קיימין המלך הנרמז בכאן הוא הנעלם הוא השוכן במדת התפארת עביד ברעותיה ולית מאן דימחה בידיה כי כל אבני הבנין הם סרים אל משמעתו ואורו קם עליהם ביען הוא משך הכת"ר. סתימין עילאין רמאין טמירין קיימין עליה המדרגות הנסתרות ששים ושמחים בו. כוי נהורא מניה פתיחן ונהרן אזלא הא לדעת רז"ל שתקנו בסגנון התפלה מיושב ובוקע חלוני הרקיע כי הם סוברים שבכל יום ויום משס"ה ימות החמה יופיע השמש בחלון מיוחד אל כל יום ואמר כי מאת שמש ומגן יי' יתברך נפתחים ומאירים החלונות ההם שאין להם אור מעצמם. חותמא טמירא דמלכא חותם מדת התפארת אמ"ת ואמר שהוא חותם נסתר ונעלם כי כך עולה אהי"ה בחשבון מרובע כי אהיה עולה כ"א ואחד ועשרים פעם כ"א עולה ארבע מאות וארבעים וא' כמנין אמת הרי שחותם הכת"ר הנעלם שהוא אהי"ה בידו שהוא אמת. עביד רעותיה בחיל שמיא וארעא יען הוא מלך והמלך כל אשר חפץ עשה בשמים העליונים ובארץ העליונה וכ"ש בשפלים. גו אצילי ידוי ידורון תלת מאה אלף רבוא עלמין. המספר הזה הוא קבלה בידם. ואמר גו אצילי ידוי והם האורבות ששם צומח השער וככר ביארתי לך שהשער רומז להמשכות הנמשכות משם וכבר ידעת כי ג' נקראים מלכים בגוף האדם המו"ח והל"ב והכ"בד סימן מל"ך ומשלשתם יוצא שער מהמוח יוצא שער הראש ומהלב יוצא שער אורבות הידים שהוא שער בית השחי ומהכבד יוצא השער הסמוך לערוה ואלה המלכים דוגמתם למעלה הכתר שערותיו מבוארים באדרא שהם עולמות נמשכים משם והתפארת מיוחס אל הלב בבחינת האילן הקדוש ואמר שבתוך אצילי ידיו ידורון הסך הזה הנזכר והם יונקים משם כאשר ינק השער ממקורו אורכיה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא התפארת קו משוך מראש האצילות לסופו ממדת הבינה ועד העטרת שנקראות מקצה השמים ועד קצה השמים כי השלש הראשונות נחשבות לראש א'. יתיב על כורסיא די שביבין דנור הם בעלי הדין. מניה נהרין עלמין מניה אתזנו כי על מי לא יקום אורהו חד הוא חד להוי חד אקרי בהיות כי המדה הזאת נקראת בשם המיוחד י"הוה יתברך ויתעלה כי שם נגלה י"הוה הלבן ושם נרשם הוא העיקר באצילות כאשר כח המוח בלב והלב עיקר כל האיברים נתיחד האל יתברך במדה הזאת מדת התפאר' ולכן אמר עליה חד הוא כי הכתר המיוחס למוח והתפאר' מיוחס ללב אחד הוא חד להוי באין חבור ופירוד גשמי חד אקרי בריך הוא לעלם לעלמין עלמין. זהו הפתוח החמישי גליף גליפו ובטש בציורא הסתכל שאמר בכאן בטישה בפתוח הנצ"ח וההו"ד והי"סוד מה שלא אמר במה שלמעלה מהם. מהחס"ד עד הנצ"ח אמנם בעליונות חכמה ובינה אמר בטש וזה כי בבחינת ההוצאה יש מאי"ן אומר בטישה בחוזק אמנם בנמשך מהם אין צריך בטישה. ואמר בטישה בנצ"ח והו"ד וי"סוד לפי שצריכי' בטישה להוציא הפרי בחזקה ובטישה וטחינה כאשר יבאר ואמר שהוציא המדה הששית והוא הנצ"ח הנקרא שחקים כי זו היא מלאכתו מלאכת שמי"ם לשחוק ולטחון מן ובר ולחם ומזון לעולמות כלם והתבונן שאמר שחיק נהירין למיזן עלמין הודיע כי מזון העליונים הוא האור וכבר זכרנו כי השפע העליון תחלתו אור ואח"כ ישוב טל ואח"כ מים ואח"כ שלג ואח"כ מן ואח"כ לחם כי הכוונה שישוב מזון לכל עולם ועולם כפי מה שהוא. באינון נהירין דשחיק חמש סמנין דקטרת אתערבן בהדיהו. הנך רואה בעיניך הרואות כי לא יעלה על הדעת שיהיה טוחן נטף ושחלת החלבנה והלבונה שהם סממני הקטרת אשר היו בית אבטינס מפטמין ושוחקים אותם הדק היטב ואיך יאמר כי עם אותם המאורות שהנצח שוחק ג"כ סממני הקטרת היו מתערבין עם האורות ההם. אמנם הכוונה כבר ידעת כי אין כל עשב ועשב למטה שאין כחו ושרשו למעלה ולא לחנם צוה האל יתברך לעשות הקטרת מהסמים המיוחדים האלה מזולתם והם הנטף ושחלת וחלבנה ולבונה הנזכר בפי' בתורה גם האחרים אשר ובאו בקבלה למ"מ לתשלום אחד עשר סממנים שהיו בה. גם לא צוה לטהרת המצורע לקחת העץ אר"ז ואזו"ב ושני תולעת אם לא שיש לדברים האלה שורש למעלה והוא יתברך היודע כחם בתחתונים ועל כן צוה בעשייתם לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כי לא גלה אותם רק לישראל עמו בחירו ובהיות שאלה הסממנים היה בהם סגולה לקשר כל העולמות להמשיך ולהפיק רצון האל יתברך מב"ה של מעלה לבית המקדש של מטה שעל כן נקרא קטרת מענין קשר על כן צוה בהם והם המפורשים בתורה ד' כנגד ד' פרקי המרכבה ומ"ש בכאן חמש סממנין הם עם הנקודה הרוכבת עליהם. ואמר שבשעה שהנצחיים טוחנים ושוחקים מן לצדיקים יש כח וסגולה בסממני הקטרת הנעשים למטה לעלות ולהתערב בקדושתם כי בעלות עשנם למעלה שבים אל מוצאם ומקורם וממשיכים שפע ורצון וברכה והוא אמרו באינון נהירין דשחיק חמש סממנין דקטרת אתערבן בהדיהו והסתכל שלא אמר שחקק בהדיהו אלא אתערבן כי השחיקה הנעשית בהם למטה דוגמת השחיקה למעלה ומתערבין יחד והיו לאחדים והבן כי זו היא הכוונה בכל המצות המעשיות הנעשות בבית המקדש למטה להיות מכוונות לשל מעלה לחבר את האה"ל להיות אחד. איהו שחיק ונהיר וכלא אתבסם לבר שוחק המן למעלה והמדרגות אשר בחוץ הם מתבסמים כי כלם מקבלים השפע כל אחד כפי ערכו. טמיר גרמיה דלא יתבסם ולא יריחון ביה ימשל משל ויחוד חידה בענין מה שהיו נשמרים בית אבטינס שלא לצאת מבושמים בחוץ שלא ירגישו בהם ויאמרו שמהקטרת היו מתבשמים. ולענין הסוד לפי שכבר ידעת כי הי"רך נסתר ונעלם וכמ"ש דרז"ל חמוקי יריכיך כמו חלאים מה הירך מכוסה אף ד"ת מכוסים ובעבור שהוא טמיר אין ריחו מושג באחד מהחושים ולא יריחון ביה. ואולי כי אל זה היו מכוונים בית אבטינס שלא לצאת מבוסמים שלא יריחו בהם להיות דוגמא למעלה. ריחא קדמאה לדמושא אמר שהריח הראשון העולה מהסממנים המתערבים בשחיקה למעלה הוא לשמוש ערש מטתו שלשלמה שתתבש' הכלה לבעלה ברזא דחמש מאה רזין דמלכא הוא סוד עץ החיים הנטוע בגן אשר מהלכו ת"ק שנה בעטרת. קאים על קיומיה ומלכא תמיך עליה הוא עמו"ד הימנ"י אשר המלך הוא התפארת נסמך עליו כי הסמיכה עיקר על הימין ביה שריין כל מהימני קשוט הם נביאי האמת והצדק היונקים משם נבואתם. חד חברא אית ליה לעולם שניהם יכין ובועז אחים לא יתפרדו האחד יקים את חבירו אלא שהימני עיקר ואחיו מסייע ליה יהיב רשו דא לדא דא יהיב ודא נטיל לעולם הימין משפיע בשמאל. מיומא דהוו אולפי הכי הם נקראים למודי יי' כלומר למודי התפארת תורה שבכתב ומיום אשר נאצלו הם מקבלים ממנו הם תמיד על משמעתו זהו הפתוח הששי. גליף ובטש בגליפו ואפיק שביעאה ההוא מהימנא אחרא דלגבי חבריה נאמנים הם שני האחים אשר באו בדוגמתם משה ואהרן למודי יי' משה יקבל ומוסר לאהרן אחים נאמנים כמ"ש דרז"ל בפ' מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי כאיזה אח וכו' כמשה ואהרן וכבר קדם זה כל אומנותי' דחבריה איהו עביד שניה' שוים במלאכ' הקדש אלא שהאחד יכול מחבירו והוא שיבאר בהדיא קאים לגביה ברעו סגיא דא יהיב ודא נטיל מהימנין אינון למעבד טיבו לבר דוד בסבת טחינתם המן נעשה לחם ומרבים שלו"ם בבי"ת היא בית לחם יהודה מדתו של שלמ"ה בר דוד ויחס אותה לשלמה בפעם הזאת ולא לדוד יען דוד מתיחס אל העטרת בשעת החסרון ושלמה מתיחס אל המלוי ובנדון שלנו מדבר בענין המלוי בשעה שהשלו"ם מתרבה בה. אבר"הם רחימא דמלכא תמיך על דא י"צחק קרבנא שלים תמיך על דא י"עקב קאים ותמיך עליהו כחדא הענין מבואר בעצמו. טמירין אינון ואתחפיין כעששיתא דמקבלא משמשא אויר שהם מכוסים כירכים המכוסים ונחבאים כגוזני העששית המקבלת ניצוץ השמש כי לא יראו גווני העששית רק לחוץ בניצוץ העובר ומכה בכותל כך הם נעלמים ומתראה פעולתם למטה בנביאים זהו הפתוח השביעי. גליף גליפו ואפיק תמינאה ודא תשיעאה לחושבנא אמר שהוא שמיני בבחינת פתוח הַמְפָתֵּח אמנם כפי האמת הוא תשיעי מהכת"ר ואמר זה במדת הי"סוד לפי שהוא סוף עולם הזכר כדי שתהיה העטר' שהיא עולם הנקב' עשירי' לכלול אותה במספ' העשרה וכמ"ש בספ' יצירה עשרה ולא תשע עשר ולא אחד עשר לכלול הראש בסוף והסוף בראש ואמד אפיק דוד רחימא דכלא הוא היסוד סוד הברי' העליון שהוא אהוב למעל' אהוב למטה. אהוב למעלה כי כל האיברים העליונים הם משפיעים בו ומסכימים עמו ואהוב למטה כי ממנו הם ניזונים והוא המשביר בר לכל עם האר"ץ אוכלוסי העטרת הקרובים והרחוקי' ע"כ הוא רחימא דכלא. תיאובתא דכלא ממנו נמשכים כל התשוקות למיניהם בסוד אהבת הו"ו עם הה"א וכבר קדם ביאור זה בסוד שם א"ה ו"ה היוצא מפסוק את השמים ואת הארץ ר"ת אהו"ה אמר שם א"ה ביה אתבריאו שמיא וכל די בהון. ו"ה ביה אתבריאת ארעא וכל דאית בה והוא יהיב תיאובתא בכל אילנין ועשבין וכו'. זכאה דכלא מהימנא דכלא כי צדי"ק יתן ולא יחשוך ונאמן הוא להשפיע ממה שהוא מקבל דיוקנא דההוא שלים צורת התפארת מצויירת בו בסוד אלה תולדות יעקב יוסף שהיה דומה לזיו איקונין שלו. זיהרא דמתפשטא לד' זהרין סוד נהר יוצא מעדן ומתפרד לד' מאורות הם הראשים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. הוא נעיץ בארעא ורישיה מטי לצית שמיא סוד משך הו"ו העולה מקצה השמי"ם ועד קצה השמים כי מחוט השדרה הוא יוצא והוא נטוע בג"ן. עפייה שפיר ואנביה שגיא ומזון לכלא ביה מובן. תחותיה תטלל ההיא חיותא דאתתחמא לד' סטרין דעלמא היא החיה אשר ראה יחזקאל הנביא ע"ה וזכר בה לשון הגבלה כי ממנה נתפשט ההגבלה לכל העולמות לרבעיהם ובה הוא שעור קומה ולא למעלה כי יוגבל בה השיעור הרב במעט אשר לסוד זה בנו בוני המגדל הבנין ההוא בשיעור ההוא להפרידה מבעלה ולעובדה כאשר יתבאר ב"ה. בענפוי ידודון צפרי שמיא רמז לעולם המלאכים בסוד ועוף יעופף על הארץ כי הם חסי"ם בצל שד"י. אזל ועאל בת"ק עלמין עולה בחמש מאה עולמות כי ממדת החסד עדין יש חמש ספירות ומהם גובה צדקה כי הוא גבאי הצדקה המקבל מכל א' מתנתו דא יהיב נהמא וכו' השמן מהי"מין והלחם מאמצע והיין מהשמאל והוא סוד וי"ין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמ"ן ולח"ם לבב אנוש יסעד וכלהו איתנהו ביה. ואיהו גבי ואעיל באוצרא דמסכני אוצר העניים והאביונים היא העטרת ומה שגובה נותן שם והעטרת מחלקת ואל סוד זה אמרו ז"ל לעולם תהא מגבאי צדקה ולא ממחלקיה כי הגבאי הוא במדרגת ההסתר כאשר יבאר והמחלק ה ' במדרגת הגלוי והכל עולה לכוונה אחת. איהו טמיר ליה ביה דיוקנא לאסתכלא לברכי נסתר ונעלם הוא מעין כל רואה. נהירו דיליה מסייפי עלמא וכו' האור הנמשך ממנו מתגלה והוא אינו נגלה. והסתכל כי שם הבדל בין התפארת ובין הי"סוד בענין זה כי במדת התפארת יאמר אורכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא ובי"סוד הנמשך ממנו אמר נהירו דיניה שחוזר אל התפארת כי משם היא יונק. כל חיין ביה שריין לכן נקרא חי העולמים כי ממנו ישתלשלו החיים למי שאין לו חיים מעצמו נפשו של דו"ד שלא היו לו חיים אלא מה שנתן לו אד"ם ע' שנים והסוד ידוע. ואמר עאל לאינון ת"ק עלמין ונטיל מניהו חמשין שנין עשר מכל אחד הרי חמשים. ולבתר עאל לגבי אבא ואמא וממה דיהבי ליה איהו אוסיף ואשלים לע' להיות הכתובה שהוא כותב ונותן לכל"ה בתוספת ומתנה ולסוד זה אנחנו כותבים בכתובת הנשים ועוד אוסיף לה מדיליה וכו' והסתכל שבחמשים הראשונים שנותנין לה אמר נטיל מניהו והוא יהיב. וממה שמביא מבית אביו ואמו אמר איהו אוסיף כי תוספת הברכה משם הוא. אתגלי ביממא ואתכסי בליליא בדמיון השמש שהוא משמש ביום ומתכסה בלילה כי חסד"ו ביום הוא. כד עאל לבית מותביה אתגלי בלילי' כשמתחבר בבת זוגו אתגלי בליליא כי אור הלב"נה העליונה כשהיא במלואה ממנו הוא כמעשהו ואתכסי ביממא לאחר שקבלה ממנו הוא נכסה והיא מחלקת אתתחם לי"ב תחומין בשבוקע בעטרת אזי הוא נגבל לי"ב גבולי אלכסון כי כשהוא למעלה לא יתיחס בשום גבול. ע' תמרין וי"ב מבועין דנבעין ביה תליין סוד הי"ב והשבעין הם ענין אחד כי הי"ב לשש קצוות עולים לע"ב ולא הקפיד להזכיר השנים שאין כוונתו עתה בדיוק המספר וכן מנהג הזוהר במקומות רבים והוא ע"ד ע' סנהדרין והיו ע"א באב ב"ד והמופלא והכל פונה אל מקום א'. זכאין איקרון על שמיה כי צדי"ק יי' צדקות אהב. כל מיכלא ועבורא איהו לקיט ואיהו יהיב לעטרת. והשלים בענינו ואמר בריך דוכרניה כי הוא חק וזכרון נקרא כי הוא חוקק וזוכר את המשפיע בו והכל דבר א' זהו הפתוח השמיני שהוא תשיעי מן הכתר. גליף בתוקפא גלידא גליפו חד ואפיק תשיעאה ואיהו גרמא עשיראה וכו' הסתכל שאמר בזאת המדה שהוא מדת המלכות גליף בתוקפא יען הגבו"רה משפיע בה ממדת דינה ואמר גלידא כבר קדם לך כי נקראת שלג בסוד כי לשלג יאמר הוי אר"ץ כי מימיה קפואים מצד הדין עד שיבוא הדרו"ם ומפשיר מימיה בסוד אשר בגדיך חמים בהשקיט ארץ מדרום וכבר קדם ביאורו ואל זאת הכוונה תאר אליה ההקפאה. ויחס אליה גרמא עשיראה שלא להפרידה מגוף האילן כי היא עצם מעצמיו. סלקא ביממא ונחית בליליא כשהיא מתעלית &למטה ומתחברת בבעלה הוא ביום כי ביום היא מקבלת ואח"כ יורדת בלילה לחלק טרף לביתה כי בלילה היא מחלקת בסוד אשת חיל ותקם בעוד לילה ותתן וכו' ובסוד בערב היא באה ובבקר היא שבה לקבל. טמירא בשס"ה הם ימות החמה שאינה שולטת באחד מכלם כי שרגא בטיהרא מאי מהניא. דיוקנא דכל דיוקנין נקראת דמות כל הציורין והעליונים הנסתרים בה מצויירים ונגלים. אזלא וסלקא וכו' אל יעלה בדעתך שנופל בה ענין עליה או ירידה אמנם בבחינת קבלתה ייוחס אליה העליה ובבחינת התעסקה עסקה עם התחתונים לחלק להם מזון יוחס אליה הירידה. טמירא בין תרין דרועין כשהיא מתחברת עם בעלה אין רואה ואין שומע כי בחשאי היא זקוקה שהוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואין איש מאנשי הבית שם בבית אבל הכל בחשאי. גליף בעזקא כשרביטא בגושפנקא נצטיירו בה ההויות העליונו' ציור דומה בדומה כדמיון האצ"בע שהו"א השרביט אשר בו טובעים מטבע הכסף או הזהב שהוא פותח צורת המטבע בהכאת הקורנס בגושפנקא כלומר בחותם ונתיחסה הטבעת לזה כעני ן ונחתום בטבעת המלך והסוד שהעטרת חתומה בטבע' המלך הוא השרבי"ט לבל ימשול זר במעין חתום בסוד גן נעול מעין חתום. פרוונקא דנטיר כארחא שליח שומר על אם הדרך והסוד הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך הוא מלאך הברית וכבר ידעת שהיא נקראת פרשת דרכים ופרשת העבור הנזכר במשנה והיא השומרת באם הדר"ך להולכי תום. דאין דינין היא ב"ד של מטה בבחינת הב"ד הגדול המוסר בידה הדין והיא פועלת דין ברשעים. יתיב על עיונא דספרין פתיחן הם סוד שלשה ספרים הנפתחים בר"ה סוד ספר ספר ספֻר . טב וביש קיימא לקבלה לנגדה הטוב והרע החיים והמות המר והמתוק הם ההפכים הנפעלים בתחתונים בפי מעשיהם כי חרב המתהפכת בידה פעמים תבריק באור ופעמים בחשך לדין או לרחמים. חד חויא קאים לקבליה הוא נחש עקלתון הוא לעומת הדג הטהור המבריח מן הקצה אל הקצה כי זה לעומת זה עשה האלהים. רישיה תחות רגלוי ראש הנחש לרגלי העטרת כי משם יונק הדין משליתה היוצאת מבין רגליה היורדות מות. מחי בזנבוי דע כי התנין הזה ראשו המקבל מתחת העטרת הוא המטיב וזנבו הוא המזיק כי יתמעט טובו כל מה שיתרחק מהאור ועל כן בשעתא דאפיק רישיה הנכרך בעקבה מחי בזנבוי כי כך דרכו של נחש. מאן דאערע בקשקשוי הם בעלי הדין הנמשכים ממנו וחוצה לו בקשקשי הדג מאיך ליה עד נוקבא דתהומא רבה עד הקבר וכבר ידעת כי הוא מצורע ומלקה בצרעת וקשקשותיו גווני הצרעת. קיימא רגליה על רישא דההוא חויא יחזור אל העטרת שרגליה על ראש הנחש כמו שביארנו. כד אסתלק בקע ימא באוירא דמטי ולא מטי כשעולה לקבל בוקעת ים החכמה ועולה עד מקום האויר הקדמון המטי ולא מטי וכבר ביארנו על איזו בחינה יאמר מטי ולא מטי. ושאר התוארים מבוארים הם מעצמם. ומ"ש אתחבר ואתטמר ברמ"ח אנפין לפי שהיא מתיחסת אל מצות לא תעשה שהם שס"ה אמר שגם היא מתכסת ברמ"ח מצות עשה באופן שהיא נכללת בכל בעשה ולא תעשה. ומ"ש ד' מלכוון מתציירין מינה הם סוד ארג"מן ובהם היא שולטת על כל העולם כי הם משרתיה ומ"ש תרין רביין קביעין תחותה הם הכרובים שומרי הגן אשר כחם נמשך מנצ"ח והו"ד טס בהו בתמניסר עלמין הם כנפיה ובהם תשוט בי"ח עולמות הנמשכים מח"י העולמים ואגניז תמן עד שם נסתר כחה ומשם והלאה כח הנפש מתגלה. ובהיות שהמדה הזאת היא במשך הכת"ר והוא ראשון והוא אחרון אמר בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין.