כתם פז על ספר הזהר תקו

ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת מכאן אוליפנא דאחרנין לא הוו בדיוקנא דיליה כי משחת מאיש מראיהם ותוארם מבני אדם לפי שנתערב בהוייתם זוהמת הנח"ש אשר משחת מאיש מראהו ותוארו מאד"ם על כן היו צורות שניהם משונות בין רב למעט כפי חומר הזוהמא אשר נטל כל א' ועל כן צורתו של קין משונה יותר מצורתו של הבל אמנם משונים היו גם שניהם. והאי בדמותו כצלמו אתעביד לפי שכבר נפנה הבית מטומאתו של נחש ונעשה שת בתיקונא דנפשא ובתיקונא דגופא באורח מישר מבלי נטיית מחשבה לצד שמאל. וביאר מאימתי התחיל הערוב הרע ההוא משרשו עד כי גדל מאד ואמר נחש אטיל זוהמא בחוה כי היה מן הנמנע לפתות לאדם ונוח לפתות את האשה כי קרובה היא בשכונתו של נחש והבן זה. וההוא זוהמא מכשכשא הוה במעהא ולא הוה יכיל לאתציירא וכו' עד שזרע שם אדם זרעו ויוציאהו לפועל וכבר נתבאר זה כי נתערבו שניהם זוהמת הנחש בזרעו של אדם ויצא ההריון לפועל ובזולת זה היה נמנע מהתצייר צורת אדם מזרעו של נחש. וביאר הטעם והסוד והודיע כי בערוב הכחות נתערבו האותיות ושמשו שלא כסדרן כמו שנתבאר למעלה דבעו שמייא וארעא לאתגייפא מאתריהו ואמר בגין דעד לא חטא אדם הוו אתוון דאלפא ביתא מתתקנן כלומר פועלות ומתסדרות ביושר ע"ד אבג"ד בו באדם כי הוא היה הדפוס האמתי בכל סדרי בראשית שעל סדר אבג"ד נברא העולם כמו שנז' כי קודם הבריאה היו האותיות משמשות בדרך תשר"ק עד דמטו לאת כ"ף. דע כי צורת האלפא ביתא מתסדרת בדמות גלגל חציה הימני מגיע עד כ"ף וחציה השמאלית מלמ"ד עד תי"ו מתגלגלת אחור באופן שחצי האותיות שהם י"א נכחיות לי"א הנשארות בסוד א"ת ב"ש כי כשתצייר כל האלפא ביתא דרך אבג"ד בצורת גלגל תמצא שהאל"ף נכחית אל התי"ו. והבי"ת נכחית אל השי"ן. והגימל נכחית אל הרי"ש וכן כלנה נמצא שהם צורת זכר ונקבה אלה עם אלה כי נקבת האלף היא התי"ו ונקבת הבי"ת השי"ן וכן כלנה עד הכ"ף שהיא חצי האלפא ביתא בהחזרת הגלגל פנים ואחור ואמר שעד שלא חטא אדם היו האותיות משמשות בסדר אבג"ד זכר ונקבה וכן היו בו באדם וחוה מצויירות כדמות גלגל ומסודרות בו ובחוה פנים ואחור בסוד אחור וקדם צרתני והוא אמרו הוו אתוון דאלפא ביתא מתתקנן ביה ומתציירן ביה כלומר באדם עד דמטא לאת כ"ף שהוא החצי הימני ואתתקנו דכר ונוקבא בחביבו בגנתא דעדן כן היה משתמש אדם בחוה מבלי שנוי מחשבה נכרית. ומלאכי עילאי קמיהו לשרתם ע"ד מ"ש ז"ל שהיו צולין לו בשר ואם יש סוד בזה בסוד הקרבנות כי טעו בראותם צלמו בצלם אלהים. מיד אבאיש לסמאל נתקנא בו כי ראה יציר עפר בשפל המקומות שלם בצורתו ממנו דמי לבר אלהין והוא שהיה למעלה ממנו במקום משחת מאיש מראהו והוא אמרו אבאיש לסמאל ברקיעא כלומר בראותו שהוא ברקיע והיה חסר מאדם ונחת רכיב על נחש תקיף הוא מרכבתו למטה בארץ ולא יוכל לפעול אלא על ידו. ואתחזי קמיה לראות אם יוכל לפתותו. מיד אתערבו אתוון לשמש מין בשאינו מינו. ונטלו אתוון ועבדו מתמן ולהלאה אומנותא יתיר להמציא בעולם כלאים מה שלא צוה ולא דבר רק מין במינו וזה היה בהטיל זוהמתו בחוה כי רצה להשחית המתכונת המצוייר במחוגה אלהית. וצדו ציד הוציאו פועל האותיות מטובה לרעה וזה כי הצד"י נרמזת בצדיק כמו שנתבאר באותיותיו של רב המנונא סבא והם הפכום לצודד נפשות בפתות לחוה שנמשך ממנו לאדם וה"א וצדו ציד. ועבדו אומנותא יתיר באתוון ק"ר פי' ועוד הוסיפו לחטוא בשקריהם ובפחזותם באותיות ק"ר שאומנותם הוא שקר כמו שנתבאר באותיות דרב המנונא סבא ע"ה וזה באמרו לחוה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ודברו שקר להעליל עליה כמו שנתבאר כבר. ואגב ארחיה יבאר כי לכך נקראת אות הקוף קו"ף להורות על שהיה צורה בלא רגלים שלא תעמוד וכן השקר לא יעמוד כשם שצורת הקוף הב"ח אינה עומדת בפני האדם אע"פ שפניו דומים לפני אדם היא צורה מכוערת ושקרנית. רי"ש רע כלומר בנינה רע באופן דאהפכו באומנותא בישא יתיר כלומר בהם בקו"ף רי"ש השלימו לפעול הרעה הגדולה הזאת. ואמר כי עיקר זוהמת הנחש פעלה בקין יותר כי הוא הבכור בנחלת הזוהמא וזה חייבו להיות רוצח כאביו שהוא קץ כל בשר. ואתערבו אתוון עד הכא כלומר עד ק"ר שמשו שלא כסדרן עד בא ש"ת שהוא סיום האלפא שאז שב האדם בתשובה והוליד את ש"ת שמורה על סדר ישר ומיד ששב בתשובה מה כתיב ויולד בדמותו כצלמו כי הוה מתיקונא דגופא ורוחא שלא היה ערוב זוהמא בו כלל ובזה המשיך בו אדם נשמה טהורה בצלם אלהים ובדמותו וכדין כתיב יש הבל אשר נעשה על הארץ הכתוב הזה נדרש על פנים רבים אמנם כפי הנדון שלנו מתבאר בס' התיקונים כי שם נתבאר שהיה ראוי הכל ליענש בזה ובבא כי גם הוא חטא בעץ הדעת טוב ורע כאביו ובקרבנו שהקריב נמלט וניצול מעונש עה"ב ונענש בעה"ז עיין שם בתיקון ס"ט ויהיה לפי זה פי' הכתוב יש הכל אשר נעשה על הארץ שנעשה דינו על הארץ בזה העולם כדי שלא יענש בעה"ב וע"כ שלט עליו קין ומה מאד עמקו מחשבותיו יתברך. ואהדרו אתוון בשירותא רשי"ן תי"ו התחילו משם האותיות לפעול כסדרן ולחזור ולהתגלגל בסוד אבג"ד כי זהו סדרו של עולם וע"כ קרא שמו ש"ת שנאמר כי שתלי אלהים דייק מלת לי כי הוא היה בצלם ודמות אביו מה שלא היו הראשונים. ומהכא אתבני עלמא בגוונא אחרא כלומר בדרך ישר לא על האופן שהיו משמשות מין באינו מינו. ואמר כי על כן אותו שבאו אחרי שת נקראו קינן מהללאל. ענין הסוד הזה תמצאהו מפוזר ומפורד במקומות רבים מהזוהר ובספר התיקונים מעט הנה ומעט הנה פי דבריהם ע"ה עניים במקום א' ועשירים במקום אחר אמנם תמצאהו יותר מבואר בפ' תרומה בעובדא דבריה דרב ספרא עם ור' חייא ור' אבא דשרו בבי אושפיזיה יעויין שם כי הוא יבאר סוד גלגול האותיות מאדם לאנוש ומהללאל וסוף הענין אמר תו אתגלגלו אתוון לתקנא עקימו ואתהדרו לאולדא קי"נן האי תיקונא דקי"ן ואתתקן תחותיה ואהדרו אתוון לבסמא עלמא מעקימו דהוה: מהללאל מ"ם סופא דאתוון דאדם א"ל תיקונא דאתוון דהבל ובגין דלא הוה חייבא כקין לא אתחלפו אתוון משמי' בר חד באתר בי"ת הוה אל"ף למהוי תיקונא יתיר עד הכא אתבסם עלמא ואתתקן עקימא משירותא דאנוש בר חובה דאדם דלא אתבסם עד דקיימו ישראל על טורא דסיני. הודיע כי משנולד ש"ת חזרו האותיות לשמש כסדרן מעט מעט וכי אותיות קי"ן נתקנו בקינן שנתוסף בו אות הנון מנהו והלאה על הסדד ובאורח מישר נון נון גם במהללאל שהמ"ם הראשונה שבו היא האחרונה שבשם אדם הנה באו אחריה ה"ל בשם מהללאל לרמוז לאותיות הבל שנתקנו בו ושתי האותיות האלה גם הם נסדרים באורח מישר וגם לא נתחלף מאותיות הבל בשם מהללאל רק הבית באלף ולא לגרעון בהנזרה אחור רק לשבח וליתר שאת בהתחלף הבי"ת באל"ף שהיא ראשונה לה באופן שנתקנו אותיות הבל במהללאל. ומ"ש בגין דלא הוה חייבא כקין לא אתחלפו אתוון משמיה אין העני"ן לומר שחילוף האותיות הוא גרעון ושמפני שלא היה חייב כקין לא נתחלף רק אחת ומהנה שא"כ נמצא שקין שלא נתחלפו אותיותיו כלל יהיה משובח מהבל אמנם הכוונה לומר כי נתחלף אות הבית באל"ף למפרע שנראה לכאורה שהוא גרעון בהבל הנה היה לו לשבח ליתר שאת ושבח. ומ"ש הכא אתבסם עלמא ואתתקן משירותא דאנוש שם יתבאר במקומו בסוד אותיות אנוש והוא שרמז כאן באמרו עד הכא אתבסם עלמא ואתתקן בגוונא אחרא כלומר על הסדר בלא ערבוב קינן מהללאל כי שניהם תיקון קין והבל היו. אתוסף את בקינן בנון ההולכת לפניה ובמהללאל הבל בחזור הבית לאלף שהיא ראשונה אליה. ומ"ש לאתקנא עקימא סדורא דעלמא בשבע קיטרין סגלגלן. אמר כי מקינן והלאה עד נח שנשארו ז' דורות כי כל דור הוא ענין גלגל אחד משם והלאה התחילו האותיות להתגלגל בכל דור ודור לתקן את אשר נתעוה כל דור ודור כפי הראוי לו בסוד שבעה היקפים. ואמר בהם ענין קיטרין סגלגלן לפי שהגלגלים נקשרים זה בזה כדרך שמתגלגלים אותיות בגד כפרת זו בזו בדרך המלכה וכדרך שמתגלגלות שצ"ם חנכ"ל זו עם זו בדרך המלכה. ואגב אורחיה יביא כי ז' ארצות הם שהעולם נחלק אליהם. ונמצא חילוק בענין הזה בין רבותינו ע"ה יש מי שאומר שהם ז' אקלימים בגוף א' כלומר בכדור העולם כדעת בעלי התכונה המחלקים אותו לז' אקלימים ויש מי שאומר שהם ז' ארצות וכל ארץ וארץ גוף בפני עצמו ושהם זו על גב זו כדמות רקיעים שהם כגלדי בצלים אלא שיש ביניהם מרחק רב ואויר הרבה בין ארץ לארץ ובאותו אויר שביניהם מתציירים כוכבים ומזלות כאשר יבא בארוכה בפ' ויקרא בפסוק אם זבח שלמים קרבנו ואם הדבר הזה קשה לדעתנו גדול אדוננו ורב כח ולתבונתו אין חקר ואנחנו לא נדע כי יקרה לנו כאשר יקרה לאיש שנולד תוך מערה גדולה רחבת ידים ומעולם לא יצא חוצה לה הנה בלא ספק אם אמור יאמרו לו דע שיש חוצה למערה עולם אחר לא יאמין כי יסופר לו ושם יתבאר על איזו מהסברות הסכימו ואמרו ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא ולא למפלגי תחומין הם הם בעלי התכונה וע"ז אמר דוד נפלאים מעשיך וכו' ומה רבו מעשיך יי' וכן נראה שהסכימו בנדון שלפנינו כי הארצות האלה הם זו ע"ג זו שכן אמר אינון דא לעילא מן דא כמא דאינון ז' רקיעים דא לעילא מן דא ואינון אר"ץ אדמ"ה ארק"א גי"א נשי"ה צי"ה תב"ל תבל לעילא מכלהו אמר כי זו הארץ אשר אנו שוכנים בה היא נקראת תב"ל והיא העליונה והשלימה שבכלנה לפי שהיא קרובה למל"כות שמים והיא מושפעת ראשונה שנא' והוא ישפוט תב"ל בצד"ק. כד נפק אדם מג"ע ואתתרך מתמן אתרמי הושלך כקולע אבן בקלע אל החלק הנקרא אר"ץ ואמר שהוא מקום חשוך דלית תמן כלום לא נבראים ולא כוכבים ולא מזלות לפי שהארץ ההיא היא מחלק רקיע הנקרא וילון שאינו משמש כלום. כיון דאדם עאל תמן דחל דחילו סגיא כדמיון האדם שגורש ממקום האור ונדחה פתע פתאום אל מקום חשך וצלמות כי יתבלבל שכלו ודעתו ובכן ידע כי גזרת מלך היא להענישו לפי שלהט החרב הוה מלהט בכל סטרא גו ההוא ארץ ואין לך צער בעולם כראות פעם להט ופעם חשך בתכיפה ובפתע פתאום דבר והפכו. והנה רז"ל אמרו ויגרש את האדם יצא אדם וישב לו חוץ לג"ע בהר המוריה ששערי ג"ע סמוך להר המוריה ומשם לקחו ולשם החזירו יתכן שהיה זה לאחר שהשליכו אל ארץ ומשם חזר וישב לו בהר המוריה. בהאי אית נהירו דנהיר בחלק הנקרא אדמה יש דיוקנין דכוכבים ומזלי התבונן שאמר דיוקנין ולא אמר כוכבים ומזלות ממש אלא צלמם ולא עצם ותמן ציורין דבני נשא עילאין גברין המה הנזכרים בכתוב וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגבורים והם דנפקו מאד"ם בק"ל שנים דהוה משמש ברוחי נוקבי ואמר שהם תמיד עצבים ואפילו שעה אחת של קורת רוח אין להם אולי זה להם להעדרם מצורת אדם השלימה ואלין משטטן ונפקי לעלמא וכו' להרע לבריות שמתהפכים כמו שדים. ומהדרן תמן כי אין להם מנוחה רק במקומם הטבעי להם. וצלאן צלותא אין נמצא בעולם שלא יתפלל ויאמר שירה ולא מבעיא הב"ח כי גם הצמחים והאילנות והימים והנהרות וכ"ש הרוחות כל אחד אומר שירתו הראויה למציאותו כמוזכר בפ' שירה וגם כי אמרו רבים ונכבדים כי נאמר זה בבחינת האדם שהוא הנותן זמירות ליוצרם בעדם ונתיחם אליהם אין ספק בעולם שהם גם הם משבחים ליוצרם איש איש ממלאכתו אשר הם עושים באין אומר ואין דברים במבטא שפתים כמונו ועכ"ז כי שיח וכי שיג להם על הדרך אשר נבראו עליו והוא דבורם ומהללם. וזרעי זרעין וטחני בריחיין ואכלי כי קללת אדם הגיע לכל שנאמר בזעת אפך תאכל לחם. וחטין לית תמן ולא חד מז' זייני תבואה כי תבל נתברך בהם בפרט בהאי אתר אתייליד קין והבל וזה המדרש הפך למדרש רז"ל שאמרו והאדם ידע ידע כבר והוליד בג"ע. כיון דחטא קין אחית ליה בעונש שהרג אחיו נגרש מאד"מה אל אר"ץ שנאמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה וכי חוץ לעולם הוציאו אלא שהאמ' כי יש ארצות זולת תב"ל וגורש מאדמ"ה שהיה שם אביו אל אר"ץ שנאמר והייתי נע ונד באר"ץ כי לשם נדחה. והיה כל מוצאי יהרגני ההוא להט החרב ולפי זה איפשר שכבר הגיד לו אביו מציאות הלהט החרב ההיא וכי הוא היה מתירא ממנה וגם הוא היה מתירא אחר שראה אותה בעיניו. הרהר תשובה וסליק ליה לארקא מדרגה א' למעלה מאדמה. בארקא אית נהירו דנהיר מגו שמשא איפשר שימצא שם שביל שממנו יגיע לשם ניצוץ השמש זה אשר על ראשינו. וזרעי זרעי ונטעי אילנין כי היא משובחת מאדמה שלא נזכרבה אילנות וגם זו לית תמן חטין וכו' כל אינון דתמן אתילידו מקין כי שם עשה מושבו ושם הוליד. ואינון בתרין רישין נשתנו צורות תולדותיו אל צורת הנחשים הצפעונים בעלי ראשים ביען הוא היה מחלק נחש ומזוהמתו. מנהון גברין ומנהון יוטרין וזעירין ולא בתולדות אביו כשהיה מוליד ברוחי נוקבי שהיו כלם גבורים. לית בהו דעתא כשאר בני נשא כי גרועים הם מחכמה ולא חלק האל להם בבינה בדעת יושבי תב"ל כי אויר המקומות יחייבו החכמה ואפילו באקלים אחד לבדו וכמ"ש אוירא דארעא דישראל מחכים. זכאין אינון לא גרסינן שהרי הוא אומר לזמנין אתהדרון לסטר טב ולזמנין לסטר בישא ומולידין ומייתין כבני נשא ק"ו משדים עצמם שיש להם ג' כבני אדם. אדם הוה באדמה יחזור לענין ראשון שהיה אדם באדמה ואמר שזכה ודלג שלש ארצות מארצו של קין שהם ארבע כי מאדמה עד תבל יש ארקא גיא נשיה ציה עד תבל שהיא העליונה. כיון דסליק סליק לאתר בי מקדשא כמו שביארתי על דעת רז"ל שישב לו בהר המוריה דאיקרי באינון שמהן דהוה דיוריה בהו ארץ אדמה כי ארץ ישראל תמיד היא נקראת באלה השני שמות בפרט שנאמר והיה כי תבוא אל הארץ ולקחת מפרי האדמה ורבים כמו אלה. ויחזור לבאר ענין השלש ארצות שדלג ואמר גיא איהו אתר ודוכתא סגי שהיא רחבת ידים לפי שנמצא בו גהינם המוזכר לרז"ל ארכו ורחבו כמ"ש בתעניות ת"ר מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ומצרים אחד מששים בכוש. וכוש אחד מששים בעולם ועולם אחד מששים בגן וגן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגהינם נמצא כל העולם כלו ככסוי קדרה לגהינם. בגיא אתבדרו אינון דבנו מגדלא אותם שאמרו נעלה ונשב שם הפיצם יי' לשם לפי שהוא קרוב לנורא דדליק של גהינם. ותמן אית בני נשא בכל יקירו דעותרא שיש מחצבות של כסף וזהב ומרגליות הרבה. מאן דעאל לתמן והוא מהכא האמן אתה בני ודע כי כל מה שקבלו רז"ל ע"ה אמת ויציב וגם כי תראה דבריהם גוזמות זרים אצל דעתנו הנה הנם אמונה אומן אין בהם נפתל ועקש ולפי במתכונת צורת העולם נעלמה מעין רואי כי על כן נקרא עולם לפי שמתכונת בריאתו ועל מה אדניו ועמודיו הטבעו נעלם מדעתנו וכמ"ש שע"ה יי' בחכמה יסד ארץ וכו' בדעתו תהומות בדעתו ולא בדעתנו כי דעתנו קצרה להשיג מתכונתו וצורתו ואליו ואלמיו אלא בדרך כלל אנו אומרים שהוא כדוריי ושהיסודות מקיפים אותו והשמים כמו כן ואם זה אמת הוא כפי מראית העין הנה פרטיו ופרקיו ואבריו ונקביו וחלוליו נעלמים מעין כל רואי ואין כח בכח המחקר להשיגם כי חקירת דעת האדם הלא היא לכל מראה עיניו ומה שלא יראהו לא ישפטהו שכלו ולא יאבה מציאותו כההוא עובדא דההוא תלמיד ששמע לר' יוחנן דקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות של"ל על"ל ולגלג עליו ולא האמין עד שראה כדאיתא בפ' המוכר את הספינה ושם נאמר כי נענש לפי שלמראה עיניו שפט וע"כ חייבין אנו להאמין בכל מה שקבלו ע"ה גם אם יהיו זרים אל דעתנו הקצר והרי רבי יוחנן עצמו היה אומר לבם של ראשונים כפתחו של אולם אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלוא נקב מחט סדקית כדאיתא בעירובין בפ' כיצד מעברין ואם הוא ע"ה היה אומר כן מה יעשו איזובי קיר ועל זה היה דואג רבי אבא שאמר לרבי זעירא אי הוו קדמאי מלאכי אנן בני נשא ואי הוו בני נשא אנן חמרין ולאו כחמרתיה דר' פנחס בן יאיר ואתה בני שמע בקולי לכל אשר אני דובר אליך והאמין בדבריהם האמת והצדק כי לא למראה עיניהם הבשרי דברו רק מה שקבלו מהרואים הם הנביאים אשר באו בסוד יי' וידעו מתכונת העולם ועל מה אדניה הטבעו וצורתו ותבניתו ואיבריו ונקביו וחלוליו ההולכי' ומתפלשים מארץ לארץ משבע הארצות האלה אשר הם זו ע"ג זו כי יש נתיבות ושבילין לא ידעם עיט מפולשות עוברות מעבר אל עבר מה שהוא רחוק בדעת בעלי המחקר והנה רבי חייא ורבי יוסי יעידון יגידון בספר הזוהר שפעם אחד היו יושבים גבי בקיעא דטינרא חד וסליק לון חד בר נש ותווהו א"ל רבי יוסי מאן אנת א"ל מאינשי ארקא אנא א"ל ותמן בני נשא א"ל אין וזרעין וחצדין ומנייהו בחיזו אחרא משניא מנאי וסליקנא גביכו למנדע מניכו מה שמא דארעא דא דאתון בה וכו' אדהכי עאל לאתריה ותווהו סגי. גם הובא בספר הזוהר רבי נהוראי סבא פריש לימא רבה ארעיש ימא ואתאבידו כל אינון דהוו בארבא ואתרחיש ליה ניסא ונחית בשבילן ידיען בלבא דימא ונפק תחות ימא לישובא חדא וחמא מאינון בריין כלהו יעירין והוו מצלי צלותא ולא ידע מאי קא אמרי אתרחיש ליה ניסא וסליק אמר זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באוריתא וידעין סתימין דרזי עילאי ווי לאינון דאתפליגו על מלייהו ולא מהימני מההוא יומא כד הוה אתי לבי רב ואמרי מילתא דאוריתא הוה בבי אמרי ליה אמאי קא בכית בגין דעברנא על מלי מהימני דרבנן ומסתפינא מדינא דההוא עלמא. ודומה לזה אמרו בפרק רבי אליעזר מאותם הענינים הנוראים שראה יונה הנביא אמרו הראהו עמודי הארץ ומכוניה שנאמר הארץ בריחיה בעדי לעולם. הראהו גהינם שנאמר ותעל משחת חיי הראהו שאול תחתית שנאמר מבטן שאול שועתי. הראהו היכל יי' שנאמר לקצוי הרים ירדתי מכאן שירושלים על ז' הרים עומדת הראהו אבן השתיה קבועה בתהומות וכו' והארכתי בספור הענינים האלה להודיעך קשט אמרי אמת שאני מאמין בכל מה שדברו ע"ה שהם נמצאים בעולם בפועל ולא כאשר דמו קצת מפרשי מאמרי רבה בר בר חנה שאמרו שהם דברי חלום ועשו צורות כעורות למאמרים ההם והעמידום על דמיונות בלתי מתישבות והנה המאמין הגדול נר ישראל רש"י ז"ל כתב שם כל הני עובדי דקא חשיב משום מה רבו מעשיך יי' ויש בהם להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ולפרש מקראו' האמורים באיוב המדברים בעופות גדולות ובהמות ודגים גדולים ששיחת ת"ח צריכה תלמוד. ואם ראה תראה ברעיא מהימנא ובזולתם מהמקובלים שמוציאים המאמרי' ההם מפשטם ועושים להם כונות ע"ד דמיון האילה לכנסת ישראל וזולתה הם לא הכחישו מציאות חבליה עד שיבא הנחש ינושך ברחמה אלא שנשאו משל לסוד ההוא אליה ורבים כמו אלה. ונחזור לעניננו כי הם קבלו שיש נקבים ופילושים עוברים מעבר אל עבר בארצות האלה משה יעלו לכאן ומכאן ירדו לשם והוא אמרו מאן דעאל לתמן והוא מהכא בחמידו דההוא עותרא יהבין ליה. וסליק לזמנין לדוכתא דאקרי נשיה וביאר למה נקרא שמה נשיה בגין דאתנשי תמן העולה דרך שם. ונחית להאי גי"א ולא ידע אתר דהוא תמן שיתבלבל דעתו. וחזר לדבר בגיא עצמו והודיע שמשם יוצאה רצועה אחת נמשכת ובאה להאי תב"ל לנגד גהינם אשר בתבל ונקרא גיא בן הנום על שמו. אינון בני נשא דתמן כלהו ידעין חרשין פי' בגיא הנזכר. בנשיה אית בני נשא קטיעין פי' קצרי רגלים נראים כאילו הם מקוצצי רגלים. ולית להו חוטמין כלומר בשר בולט כי אם ב' נקבים שיוצא מהם הרוח וגם כי הרוח יוצא מהפה לא נתיחס הרוח רק לחוטם שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. ציה איהו אתר כשמיה כלומר יבש. כנישותא דכלא כלומר מוכבד ומופנה מכל לחלוח שאין בו מעינות ולא נהרות והוא מלשון אתא זיקא כנשיה לימא בעובדא דקיסר עם רבי יהושע בן חנניה כשאמר לו בעינא דאציבת נהמא לאלהכון וכו' בא הרוח וכבד אותו לים ולשון רז"ל כנושאי צלוחאי הם המכבדים ומרביצים וציה זאת יבשה ומופנה ומוכבדת ממים. ותמן בני נשא שפיראן בחיזו לפי יבשותה תגדל אנשים יפי תואר כי הארץ רבת הלחות תגדל בעלי בשר נפוחים וחולים. ומגו דאיהי ציה כד ידעי אתר דמקורא דמיין נבעין עאל תמן לרוות צמאונם וליהנות מהלחלוח ולזמנין דסלקין מגו מיא להאי תבל באותם החלולים שהמים יורדים בו לפעמים יהיה החלול רחב ומשם עולים נתב"ל. ואינון בני מהימנותא יתיר מבני נשא אחרנין לפי שהם שבעים מהעושר כאשר יזכור בהדיא. וזרעי זעיר מגו יבשותא במקומות אשר יש בהם קצת לחלוח שהם נסתרים מחום היום ותיאובתא דלהון לבני נשא דהכא להיות כמונו. לפי שהם מרגישים במעלת אנשי תבל. ומכלהו לית דאכלי נהמא בר אלין דהכא בתבל כי הלחם העשוי מהחטה יש בו סגולה להשכיל וכמ"ש ר"מ בעץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה לא הוי בר נש בדעא אי לא אכיל ההוא בר נש פתא דחטין מן יומוי וע"ז הם חושקים להיות אצלנו להיות כמונו כגוונא דכל אלין ארעאן אית להאי תב"ל שהיא מתובלת מכלנה וכן כל שמהן של ארצות אלה יש לה על שיש בה דוגמת כלם וביאר הסכה לפי שהיא שביעית והיא כדמיון הנקודה אל האלכסונות שהיא כלולה מכלם: